ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
עילוי השכינה ע"י תפילה בכוונה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הִיא הַתְּפִלָּה הַנִּקְרֵאת דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהִזְהִירָם וְהוֹדִיעָם דְּעִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בַּלֵּב, וְזֶהוּ מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, דְּהַיְנוּ, מְכַוֵּן לִבּוֹ כָּרָאוּי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, מִמֶּנּוּ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, דְּהַיְנוּ תְּקַבְּלוּ אֶת תְּפִלָּתִי, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ רַק הַדְּבָרִים מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, לֹא תְּקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ:
(פיתוחי חותם פרשת תרומה)
לכל תפילה יש כוונה מיוחדת עבורה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט יב). הִנֵּה כָּתַבְנוּ בְּאוֹת אָלֶ"ף (בפסוק 'אחלי יכנו דרכי לשמור חוקיך') דְּמִלַּת חֻקֶּיךָ מְדַבֵּר עַל הַתְּפִלּוֹת, שֶׁהֵם חֹק קָבוּעַ עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. וְכַוָּנַת הַתְּפִלּוֹת אֵינָן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וְכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה יֵשׁ לָהּ כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵינָן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ. וְגַם כֵּן אֵינוֹ דּוֹמֶה כַּוָּנַת הַבְּרָכוֹת דִּתְפִלָּה זוֹ לְכַוָּנַת הַבְּרָכוֹת שֶׁבִּתְפִלָּה אַחֶרֶת, וְכֵן נַמִי בֵּין חֹל לְשַׁבָּת, וּבִתְפִלּוֹת שַׁבָּת בְּעַצְמָם אֵינָן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זלה"ה (שער הכונות דרושי התפילין דרוש ה, פרי עץ חיים שער התפילה פ"ז), וְעֹמֶק גָּדוֹל יֵשׁ בָּהֶם:
דוד בקש לידע שורש כל תפילה
וְשׁוֹאֵל מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּלַמְּדֵהוּ כַּוָּנַת כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה עַל אֲמִתָּתָהּ. וְזוֹ הִיא כַּוָּנָתוֹ, כְּלוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶׁאֲנִי מְבָרֵךְ לְךָ בְּכָל תְּפִלָּה הוֹדִיעֵנִי שָׁרְשָׁהּ, שֶׁאֵדַע כָּל בְּרָכָה עַל אֲמִתָּתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתִי מְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ. וְכָךְ הוּא פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב, כָּל בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶׁהִיא בְּחֻקֶּיךָ שֶׁהֵם הַתְּפִלּוֹת, לַמְּדֵנִי אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁאֶתְפַּלֵּל לְךָ כָּרָאוּי. וְזֶה נַמִי קָאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר (פסוק י) 'אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ', דְּמַיְירֵי נַמִי עַל בִּרְכוֹת הַמִּצְוֹת, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה בָּהֶם, שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ כַּוָּנַת בִּרְכַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה עַל אֲמִתָּתָהּ כְּתִקּוּנָהּ:
(מעגלי צדק אות בי"ת)
המתפלל צריך שיהיו 'פיו ולבו שווים'
אִי נַמִי, דְּרַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי, וּבָעִינַן שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מִלְּפָנָיו פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, לֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח לו-לז) 'וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ', וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (ברכות כח.) מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, דְּבָעִינַן הַפֶּה וְהַלֵּב יִהְיוּ שָׁוִין. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (תהלים קיט קמה) קָרָאתִי בְכָל לֵב, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁפִּי וְלִבִּי שָׁוִין, וְאַדְּרַבָּא, יֵשׁ חֵשֶׁק בְּלִבִּי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי שׁוֹאֵל בְּפִי, וּלְהָכִי נָקַט בְכָל לֵב, וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא, עֲנֵנִי. וּכְמוֹ שֶׁלִּבִּי שָׁלֵם כָּל כָּךְ בִּשְׁאֵלָתִי בְּלִי שׁוּם תַּעֲרֹבֶת מַחֲשָׁבָה וּפְנִיָּה אַחֶרֶת, גַּם אַתָּה עָזְרֵנִי שֶׁחֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה, שֶׁאֶהְיֶה שׁוֹמֵר מִצְוֹתֶיךָ כָּרָאוּי וְלֹא יִתְעָרֵב זָר בָּהֶם:
(אלף בינה קיט אות ק)
לא יחשוב בעת התפילה אפילו בדברי תורה
רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי ה' כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי (תהלים קיט קנט). אַף עַל גַּב דְּדָבֵק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ הֵימֶנָּה, מִכָּל מָקוֹם בְּעֵת הַתְּפִלָּה אֵינִי מְחַשֵּׁב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, רַק דַּעְתִּי עִם הַתְּפִלָּה, דִּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד (שבת י.). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות לא.), אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה, שֶׁאִם אֵינָהּ הֲלָכָה פְּסוּקָה יִהְיֶה לִבּוֹ טָרוּד בְּעִיּוּן אוֹתָהּ הֲלָכָה, וְלֹא יִהְיֶה לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה. וְעִקַּר הַתְּפִלָּה בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא יג) 'וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם':
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, דְּהַיְנוּ, אַף עַל גַּב דַּאֲנִי דָּבֵק בְּתוֹרָתְךָ כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם פִקּוּדֶיךָ שֶׁהֵם תְּפִלּוֹתֶיךָ, אָהָבְתִּי, בְּעֵת הַתְּפִלָּה אֲנִי מְפַנֶּה דַּעְתִּי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְאֵינִי נוֹתֵן דַּעְתִּי כִּי אִם בַּתְּפִלָּה, דִּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד וּזְמַן תְּפִלָּה לְחוּד. וְאַף עַל גַּב דַּאֲנִי אוֹהֵב הַתְּפִלָּה וְנוֹתֵן דַּעְתִּי בָּהּ, אֵינִי סוֹמֵךְ עַל זֶה שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ תַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתִי, אֵינִי בּוֹטֵחַ רַק בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:
(אלף בינה קיט אות ר)
צדקה כראוי, כשיידע שהממון הוא של השי"ת
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (שמות כה ב). אוֹ אֶפְשָׁר לִרְמֹז עַל הַצְּדָקָה, בְּהַקְדִּים מַה שֶּׁאָמַר הַתַּנָּא (אבות פ"ג מ"ז) תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ, וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דבה"י א' כט יד) 'כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ'. וְהִנֵּה, אִם לֹא יַחְשֹׁב הָאָדָם זוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ הוּא יִתְבָּרַךְ וּמִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ, לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה כָּרָאוּי, שֶׁאִם יַחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, בְּהֶכְרֵחַ הוּא חָס עָלָיו וְשׁוֹמְרוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה כָּרָאוּי:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה הִיא הַצְּדָקָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: תְּרוּמָה, הַפְרָשָׁה, יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה. וּמְפָרֵשׁ אֵיזוֹהִי הַצְּדָקָה הַמְעֻלָּה, הִיא אֲשֶׁר מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, דְּהַיְנוּ, שֶׁהַנּוֹתֵן יֵדַע בִּידִיעָה נֶאֱמָנָה שֶׁהַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן שֶׁלִּי הִיא, רַק הֶחֱזִירָהּ לִי, וּלְפִיכָךְ אָמַר תְּרוּמָתִי בְּכִנּוּי לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ, תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ. וְכָל מִי שֶׁדָּן כָּךְ בְּעַצְמוֹ, לְעוֹלָם נוֹתֵן הַצְּדָקָה בְּעַיִן יָפָה, וְנוֹתֵן הַרְבֵּה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיה יז ז) 'בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ':
(פיתוחי חותם פרשת תרומה)
טעות הסובר שצדקה תגן עליו מעבירות שבידו
לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי, הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ, אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם (תהלים מט ו-ט). אִי נָמֵי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בְּאֹפֶן אַחֵר, דְּיֵשׁ סוּג בִּבְנֵי אָדָם כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים שֶׁמִּצְוַת הַצְּדָקָה מְעֻלָּה, אוֹמְרִים, אָנוּ מַרְבִּים בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה יוֹתֵר מִכֹּחֵנוּ, וְכָל תַּאֲוָתֵנוּ אָנוּ עוֹשִׂים, כִּי מִצְוַת הַצְּדָקָה תָּגֵן עָלֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מְלֵאִים בְּכָל מִינֵי עֲבֵרוֹת, וּבוֹטְחִים עַל מִצְוַת הַצְּדָקָה. וּסְבָרָתָם נִפְסֶדֶת וְנִמְאֶסֶת, כִּי אַף עַל גַּב דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה אוֹתָהּ כִּשְׁאָר מִצְוֹת, (אֲבָל) [הוּא דַּוְקָא] אִם אִתְּרַע וְנֶאֱנַס בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה לְפִי שָׁעָה, אוֹתָהּ עֲבֵרָה אֵינָהּ מְכַבָּה לְמִצְוַת הַצְּדָקָה, לֹא בְּקָם בְּמֵזִיד לְכַתְּחִלָּה וְעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת וְאוֹמֵר שֶׁמִּצְוַת הַצְּדָקָה תָּגֵן. כִּי הֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פה:) הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר לְכַתְּחִלָּה אֶחֱטָא, זֶה שֶׁעוֹשֶׂה בְּמֵזִיד וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב לָשׁוּב כְּלָל, רַק בּוֹטֵחַ בְּמִדַּת הַצְּדָקָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית:
וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם עַל מָמוֹנָם שֶׁסִּגְּלוּ בְּחֵילָם, וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ, שֶׁהֵם מַרְבִּים הַצְּדָקָה וּבוֹטְחִים בָּזֶה, וְאוֹמְרִים יְכוֹלָה מִצְוָה זוֹ שֶׁתָּגֵן עָלֵינוּ, וְכָל מַה שֶּׁחָפֵץ לִבֵּנוּ אָנוּ עוֹשִׂים. לָזֶה אָמַר כִּי בִּטָּחוֹן שֶׁל שָׁוְא הוּא זֶה, וְאֵין לָכֶם מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם כְּלָל, כִּי אָח שֶׁהוּא הֶעָנִי שֶׁהָיִיתָ זָן וּמְפַרְנֵס כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טו יא) 'לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּיךָ', וְהָיִיתָ בּוֹטֵחַ בּוֹ שֶׁהוּא יַצִּילְךָ בִּזְכוּתוֹ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, לָרִיק יָגַעְתָּ, לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. וְלֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהֶעָנִי הָיָה רָאוּי לָמוּת בָּרָעָב וְהִצַּלְתִּי אוֹתוֹ מִמָּוֶת, כָּךְ אֲנִי יַצִּיל אֶת נַפְשִׁי בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, כִּי 'נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ' אָמְרָה תּוֹרָה (שמות כא כג), וּמִמֵּילָא כֹּפֶר נַפְשִׁי הִיא נֶפֶשׁ הֶעָנִי שֶׁהֶחֱיֵיתִי. לָזֶה אָמַר אֵין הָאֱמֶת כָּךְ, כִּי לֹא יִתֵּן הֶעָנִי לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ, כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂים כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁרוֹצִים וּבוֹטְחִים עַל מִדַּת הַצְּדָקָה, אֵין מוֹעֶלֶת לָהֶם כְּלוּם:
על ידי התשובה קונה עולמו כקודם החטא
וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם, בָּא לוֹמַר כִּי כָל הָעִנְיָנִים שֶׁזָּכַרְנוּ עַל הַלּוֹהֲטִים אַחַר הַמָּמוֹן וּבוֹטְחִים לְהִנָּצֵל בְּטַעֲנָתוֹ, וְכָתַבְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם הַצָּלָה בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, וְכָל זֶה אִם לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, אֲבָל אִם חָזְרוּ וְתִקְּנוּ מַה שֶּׁעִוְּתוּ הַכֹּל מָחוּל לָהֶם, וְיִקְנוּ עוֹלָמָם כְּקֹדֶם הַחֵטְא. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כִּי בְּעוֹדָם בַּחַיִּים רְפוּאָתָם קְרוֹבָה עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, וִיכוֹלִים לִפְדּוֹת נַפְשָׁם בְּדָבָר מֻעָט עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל אִם לֹא שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִפְדֵּם, וְזֶה שֶׁאָמַר וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, וּבָזֶה וְחָדַל לְעוֹלָם דְּהַיְנוּ נִמְנָע מֵאוֹתוֹ עוֹלָם:
(דורש טוב, דרוש ו' לנפטרים)
(נלקט ונערך ע"י ישיבת "אביר-יעקב", מכון "אור-לישרים" נהריה)
"בזאת התורה" - איזו תורה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
הלכות שטיפת כלים בשבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
למה ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
