ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
כל עדה מכינה את החרוסת כמנהגה. יש שלוקחים חמשת המינים ועושים מזה חרוסת והיא סמיכה ובלילה מוסיפים על זה יין או חומץ והופכים אותה לנוזל.
ויש עדות שהחרוסת שלהם נוזלית, ועל זה מוסיפים שקדים ואגוזים טחונים ועושים אותה כמו טיט, כי כל ענין החרוסת הוא זכר לטיט.
ויש נ"מ בדבר, אלה שעושים את החרוסת סמיכה ואח"כ מוסיפים יין או חומץ - מותר להם לעשות כן ביו"ט ובשבת.
אבל אלה שהופכים את החרוסת הנוזלית למוצקה על ידי הוספת שקדים ואגוזים - יש בעיה לערבבם מכיון שזה כעין לש, ואסור לעשות כן ביו"ט שחל בשבת, ועל כן יעשה בשינוי וכדברי הרב בא"ח (ש"ש משפטים אות יט), וז"ל: "חרוסת שעושין בפסח שמניחים אגוזים שחוקים לתוך הדבש אם חל פסח בשבת ולא נתן האגוזים מקודם יתן בשבת ע"י שינוי שיתן אגוזים תחילה ואח"כ הדבש מפני כי דרכנו בחול ליתן הדבש תחילה ואילו אם עושה בלילה עבה מותר כיון שהוא לצורך מצוה כ"כ הרב שלחן עצי שטים. ומשמע מדבריו דאם אינו עושה לצורך טיבול אלא כדי לאכול וכן בשאר שבתות השנה צריך ליזהר שלא יעשה בלילה עבה וכן ראוי להורות לעשות בלילה רכה וע"י שינוי".
מצא חמץ ביו"ט אחרי ד' שעות
כתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות חמץ ומצה הל' ג'):
"ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ארבע שעות מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט הראשון ומבערו".
וכן מובא גם בשו"ע.
וכתב מרן בעל הבא"ח, שהכלי שכופים על החמץ צריך שלא יהיה בו גובה של טפח כדי שלא יהיה בו שיעור אוהל, ובכלי נמוך לית לן בה. והוסיף, שלצורך מצוה מקילין בזה.
ואומרים התוספות, אם מצא חמץ ביו"ט יכפה עליו כלי, ולא צריך לבערו ביום טוב למרות שזו הבערה לצורך, כיון שכבר ביטל את החמץ בבדיקת חמץ וכבר לא עובר ב"בל יראה ובל ימצא", ואין טענה ועונש על מי שמחזיק חמץ באופן זה. ואמרו המפרשים, כיון שהוא שומע לדברי חכמים שאמרו שיש דין מוקצה, וכל מניעתו מלשרוף את החמץ נובעת מקיום דברי חכמים, על כן לא תהיה עליו כל טענה (עיין תוספות כתובות דף ז' ע"א, ועיין לשו"ע סי' תמ"ו ולחונים עליו).
זהירות מחמץ
ניקיון הכובע - בזמנם היו נוהגים בחתונות לזרוק חיטים על החתן והכלה, אבל כיום יש שזורקים חתיכות נייר.
ואני רגיל לספר, פעם ערכתי חופה וקידושין בחתונה של אחינו האשכנזים, ובין הנוכחים היה אחד האדמור"ים, וזרקו שם חיטים על החתן והכלה וגם עלי זרקו, וחיטה אחת נפלה לתוך הכפלים שבכובע שעל ראשי, ומיד הוצאתי אותה. אמרתי לאדמו"ר שיזהר שלא יפלו חיטים לתוך הכובע שלו, ושבערב פסח יבדוק את השטריימל שלו מחמץ שמא נשארו בתוכו חיטים, אך הוא לא שמע לדברי. בליל פסח בעודו יושב ליד השולחן ומתנענע ואומר "מה נשתנה הלילה הזה" וכו', והנה נופלת חיטה אחת על השולחן, אמר אותו אדמו"ר זוהי הקללה של הרב מרדכי אליהו שקילל אותי. אני יושב בביתי, והנה באו חסידי אותו אדמו"ר ואמרו לי כך וכך אירע מהקללה שלי. אמרתי להם אני חסיד של הבבא סאלי זיע"א והוא לימד אותי רק לברך ולא לקלל ואמר לי שאם אני לא אוהב מישהוא שלא אקלל אותו אלא אשתוק. ואמרתי להם שיגידו לאדמו"ר שלהם שיניח את השטריימל שלו מיד עם כל החמץ כי יש לו בכובע עוד חמץ.
מכאן אנו לומדים שיש לבדוק היטב כל מקום שעלול להיות בו חמץ, ואפילו כובע שעל ראשו, וגם הוא בגדר חורין וסדקין שיש לבדוק.
ולא לחינם כתוב בהלכה ששלושים יום לפני פסח יש ללמוד הלכות פסח.
אנו הערב היינו צריכים ללמוד הלכות פסח, אבל כיון שפרשת ויקהל התחילה בענין שבת, לכן גם אנו התחלנו בענין זה. וברוך הנותן חיים - בעזרת ה' בשבוע הבא נמשיך בהלכות פסח.
פסח מצה ומרור
כשמברכים על המצות בליל פסח, מחלקים לכל אחד שתי כזיתות. ויש שנוהגים להכניס את שתי הכזיתות ביחד לפה ואוכלים.
אבל מה הם יעשו כשיבנה בית המקדש ונפסוק הלכה כהלל שאומר שצריך לאכול כזית מצה וכזית מרור וכזית בשר צלי - כיצד יאכלו בבת אחת?!
ואנו אומרים, כתוב "בערב תאכלו מצות" - דרך אכילה היא להחזיק ביד ואוכל מעט מעט. ועל כן בליל פסח לא יניח את המצה בצלחת ויקח חתיכה ויאכל וכן הלאה, אלא יחזיקנה בידו כי זה דרך אכילה.
ואנו עושים זכר כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת לקיים מה שנאמר (במדבר ט, יא) "על מצות ומרורים יאכלוהו".
פרוזבול
בעל הבא"ח מביא מעשה באדם אחד שבנו היה עשיר גדול ונהג להלוות בריבית ליהודים. הגיע ליל פסח והתארח הבן אצל אביו וחילקו מצה ומרור ואמרו "זכר למקדש כהלל שהיה כורכן" וכו' ואמר האב לבנו: אל תשכח את הלל בערב ראש השנה. אמר לו בנו, מה בין הלל לר"ה ? אמר לו אביו בסוף הסעודה אני אגיד לך. ולבסוף אמר לו, אתה גובה כסף מהאנשים שלוו ממך ואם אתה עושה כן לאחר ראש השנה אסור לך לגבות כי השנה הבאה תהיה שנת שמיטה, ובשמיטה כל הכספים משמטים. אמר לו בנו והרי הרבה אנשים חייבים לי כסף. אמר לו אביו אם כן תעשה פרוזבול שתיקן הלל.
לדעת רוב הפוסקים הלל תיקן פרוזבול בזמן שאין בית המקדש קיים והשמיטה היא מדרבנן. אבל כשיבנה בית המקדש, אסור לאדם לתבוע את כספו מהלווה, ולא מועיל פרוזבול.
וכתב בעל הבא"ח, לאחר שאדם עשה פרוזבול ילוה כסף לחברו, ואחרי צום גדליה אם יבא חברו ויחזיר לו, יאמר לו 'משמט אני' כדי לקיים זכר לענין של השמיטה.
הציפיה שלנו היא לראות את הלל הזקן כיצד הוא אוכל פסח מצה ומרור בבת אחת.
ויהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו השנה לאכול פסח מצה ומרור מדאורייתא, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
