בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה
קול צופייך חיי שרה תשפ"ב - המשך הלכות תולעים

וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים

אם אדם נהג עד כה בעניין כלשהו בשונה מכל האמור לעיל, צריך לשנות את מנהגו ולא לומר: כך נהגתי כל ימי וכך נהגו הורי. כי הזמנים משתנים, המטוסים שמגיעים מכל מקום לכל מקום מעבירים חרקים ממקום למקום ויכולים להיות בדורנו חרקים שלא היו בשנים קדמוניות

undefined

הרב שמואל אליהו

כ' חשוון תשפ"ב
13 דק' קריאה 57 דק' צפיה

הערצת הגויים את עם ישראל


נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ


בני חת, שמהם עתיד לצאת עמלק צורר היהודים, אומרים לאברהם בהערצה "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ". משמע, הגדולה שלך היא בגלל שאתה נושא את דבר האלוקים. מתברר שלפעמים דווקא שונאינו הכירו יותר מכולם את כוחנו.


הם הכירו את כוחו של אברהם בהבאת דבר ה' לעולם והשלימו איתו. הצאצא שלהם, היטלר ראה בעיניים איך היהודים משפיעים על התרבות האנושות יותר מכל אומה אחרת וניסה לחסל אותם ואת השפעתם. "היהודי מושל בכל מערכות הרוח, הוא הדביק את האנושות בחיידקים - אמונה, תורת המוסר, רגש המצפון ומושג החטא" (הרמן ראושנינג, שיחותי עם היטלר). על כן הוא אמר ש"המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו, בין שני המחנות הללו בלבד, בין הגרמנים ליהודים, כל השאר איננו אלא מראית עין כוזבת". לדעתו דרושות אלף שנים של שלטון על העולם בשביל לעקור את ערכי הצדק והחסד שהם השרישו בעולם כל כך עמוק.


היו גויים אחרים שדווקא ראו את ההשפעה של היהודים על העולם בהערצה. כך כתב ג'ון אדמאס, שהיה הנשיא השני של ארה"ב, כי עם ישראל עשה "לתִרבוּת האדם יותר מכל עם אחר". והם עזרו להפיץ את האמונה ב"מלך עליון נבון חכם וכל יכול, ואני מאמין שזהו העקרון החיוני הגדול ביותר של המוסריות וכתוצאה מכך של הציוויליזציה כולה".


הוא מסיים ואומר: "הם העם המפואר ביותר שחי אי פעם על האדמה הזאת. הרומאים והאימפריה שלהם לא היו אלא צעצוע בהשוואה ליהודים. הם נתנו דת ליותר משלושה רבעים של תושבי כדור הארץ והשפיעו על סוגיות האנושות בהרבה יותר רצון מאשר כל אומה אחרת. עתיקה או מודרנית" (מכתב לואן דר קאמפ בשנת 1806).


כך כותב גם הסופר הרוסי לב טולסטוי בשנת 1918: "יהודי - הינו יצור קדוש שהשיג מן השמים אש נצחית והאיר בה את החיים עלי אדמות. הוא מקור ומעיין שממנו שאבו כל שאר העמים את דתם ואת אמונתם. יהודי – הינו סמל הנצח. לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר את דבר ה', הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם".


בדיקת קמח


התקדשות דלתתא


בשבוע שעבר דיברנו על הזהירות מהחרקים, ועל כך שבדור שלנו זכינו ויש לנו מים נקיים מתולעים בברזים, מה שלא היה מאז בריאת העולם. יש לנו נפות שאפשר לנפות בהן קמח מחרקים קטנים ולאכול לחם נקי. יש לנו ריסוסים נדיפים שלא מזיקים לפירות ומאפשרים לאכול תמרים, זיתים, ענבים ופולים בלי תולעים שמכרסמים אותם מבפנים. יש לנו בתי אריזה וקירור שיודעים איך לשמור על הפירות שלמים וטריים ללא ריקבון וחרקים גם אחרי חודשים רבים. יש לנו אפשרות להסיע אוכל ממקום למקום ומקצה העולם לקצהו במהירות ולספק סחורה נקייה שמאפשרת לאדם לאכול בלי לשקץ ולטמטם את נפשו.


לפני מאה שנה לא היו בעולם כל החידושים הללו. היו מקומות שבהם הקפידו ונזהרו לסנן את המים שהביאו מהבארות והבורות, לנקות את האוכל או להימנע מאכילתו, והיו מקומות ואנשים שלא היו נזהרים והיה קשה לעם ישראל להתקדש, להתעלות ולקיים "והתקדשתם והייתם קדושים". בדורנו אפשר במאמץ קטן להגיע למדרגות קדושה גדולות באמצעות מאכלים קדושים וטהורים. במיוחד בארץ ישראל שיש הקפדה מאוד גדולה על חרקים ויש לנו אפשרות לאכול להתקדש מלמטה כדי שיקדשו אותנו מלמעלה.


נפה שנקביה דקים


גם בדורות עברו היו נפות, אבל הן לא היו יכולות לסנן את החרקים. לכן כתב כף החיים שצריך להקפיד על נפה שחוריה דקים, וגם אחרי הניפוי בנפה כזאת צריך לבדוק את גודל החרקים, כי יש חרקים קטנים שעוברים גם בנפה שנקביה דקים. "ועל כן הקמח בעיר קדשנו ירושלם ת"ו שעל הרוב נמצא בו תולעים גדולים וקטנים כנודע עבור ששוהה כמה ימים אחר הטחינה, אסור לאכול עד שיבדוק וכן המנהג לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים ואחר ההרקדה רואים בסובין הנשאר בנפה אם יש תולעים ואם הם קטנים שאי אפשר לנפות - יש לאסור" (כה"ח יו"ד פד ס"ק סג).


צריכים הבית דין או רב העיר להשגיח על מעשה האופים


ובמקומות שמצויים חרקים בקמח אסור לקנות מהגויים כל דבר מאפה. "ועל כן במקומות הללו וכדומה שיש תולעים בקמח אין לקנות פת מעובד כוכבים אפילו מפלטר (מאפייה של גויים, שיותר מקילים בלחם שלה מלחם של גוי שאופה בביתו) מפני שאין זהירין בנקיות. וגם בפת ישראל הנמכר בשוק צריכים הבית דין או רב העיר להשגיח על מעשה האופים אם נזהרין לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים באופן שלא יצא התולע עם הקמח ולסנן המים ולהפריש חלה כדין וכדומה".


חמישים מש לפחות


עד לפני כמה שנים היו משתמשים לניפוי קמח רגיל בנפות של 40 מש, שיש בהן ארבעים נקבים באורך של אינץ' שהוא 2.5 ס"מ. בבדיקות מעבדה הוכח שישנם סוגים של תולעים ושאר בעלי חיים זעירים העוברים דרך נפות של 40 מש, ולכן הוחלט על ידי כל גופי הכשרות שצפיפות המינימום שתידרש לסינון קמח רגיל היא 50 מש. ולכן כל עקרת בית שקונה נפה לביתה, תדרוש מהמוכר נפה של 50 מש לפחות. בנפה כזו צריכים להיות 10 חורים בחצי ס"מ. אם יש 12 חורים הרי היא יותר מהודרת, 60 מש, ותבוא עליה ברכה. אבל בנפה שיש בה פחות מ-10 חורים בחצי ס"מ לא לנפות כלל.


קמח ללא צורך בניפוי


ניפוי קמח לא מנפה את הביצים של החרקים, שכן גודל ביצה הוא כגודלו של גרגיר קמח, צבעה לבן והיא עוברת גם בנפה של 80 מש. הביצים הללו לא אסורות באכילה. בטחנות קמח טובות משתמשים באנטולטרים כדי לשבור ולפגום את ביצי החרקים. האנטולטרים משמידים רק את רוב הביצים וחלקן עוברות לקמח. כדי שהביצים לא יהפכו לחרקים מכניסים לתוך שקיות הקמח חנקן, כי הביצים הללו "נושמות" ובלי אוויר הן לא יכולות להתפתח. לכן אם אתם קונים קמח שכתוב עליו "ללא צורך בניפוי", השקית צריכה להיות נפוחה מהחנקן. אם היא לא נפוחה – צריך לנפות שנית את הקמח. כמו כן אם השתמשתם בחצי שקית ושמתם אותה בארון, יצא כל החנקן. על כן, אם רוצים לשמור עליה ללא ניפוי צריך לשים אותה בקירור. אם לא שמרתם במקרר – תנפו את הקמח.


בדיקת קמח מלא


קמח מלא אינו עובר בנפה של 50 מש, אלא רק בכזאת של 40 מש. ואולם בנפה כזאת חלק גדול מהחרקים עובר יחד עם הקמח. לכן אין ערך לניפוי וצריך לקנות קמח מלא מהמטחנה ביום שאחרי הטחינה לפני שהחרקים מתפתחים בו ולהכניס אותו לקירור ביום הקנייה. יש קמח מלא שנטחן בטחינה דקה, ובמאפיות צריכים להשתמש בקמח כזה שאפשר לנפות אותו כמו שמנפים קמח לבן.


בדיקת קטניות ואורז


נוהגין לבדקן על השלחן מעט מעט בקיץ ובחורף


כתב אור החיים הקדוש כי במרוקו "בארצנו במערב כל מיני פירות דרכן להתליע במחובר גפן תאנה זית וגם הרמונים וכן הזרעונים מתליעים תיכף במחובר ואפילו האורז הוחזק בתולעים והגם שאינו מתליע אלא בתלוש תולעיו רוחשים בחוץ, זולת אפונים שאינם מתליעים אלא בתלוש ולכן אין לאכול מהדברים הנזכרים אלא אחר בדיקה גדולה" (פרי תואר אות ט"ו).


כן כותב כף החיים כי "ובעיר קדשנו ירושלם ת"ו האורז נמצא בו תולעים שחורים ולבנים גדולים וקטנים בקיץ ובחורף יהיה, ועל כן נוהגים לבודקו על השלחן מעט מעט, וכן העדשים נוהגין לבדקן על השלחן מעט מעט בקיץ ובחורף" (כה"ח סימן פד ס"ק סו).


קנייה חכמה, וסינון לפני הברירה


בימינו צריך לבדוק את האורז והקטניות עוד בהיותם בחנות. לקנות רק ממקום שבו רואים שהתחלופה של הקמח, האורז והקטניות היא גדולה. שעל השקית אין סימנים של רימה. שהאכסון הוא במקום נקי. ואם מקפידים על קנייה נכונה, ברוב המקרים לא יימצא חרק ותולעת בכל אלה. אמנם לפעמים המוכר או הסוכן או המשווק מביא מהמחסן סחורה ישנה ולכן צריך לבדוק לפני השימוש.


ולפני הבדיקה על השולחן כדאי להניח את האורז ואת הכוסמין ואת הקטניות במסננת ולסנן מעל משטח כתום או בצבע אחר, כך יפלו ממנו רוב החרקים שנמצאים בין גרגרי האורז והקטנית ונוכל לדעת אם הסחורה היא נגועה או נקייה.


חרקים מתחת לעלה


עלים שבראש חציל, עגבנייה ופלפל


גם פלפלים, חצילים ועגבניות, שבדרך כלל לא נגועים בחרקים וקונים אותם גם בלי פיקוח מיוחד, צריכים תשומת לב שלא ניכשל בהם בחרקים, והכוונה היא לעלה שנמצא בראש הפלפל או החציל והוא דבוק אליו מעט. וכיוון שאף אחד לא אוכל את העלה לא שמים לב שמתחתיו מתרכזים בדרך כלל חרקים. לעתים משאירים את העלים הללו לשם נוי, והחרקים עלולים לצאת בעת הבישול ולהתערב באוכל. על כן יש להוציא את העלים שבראש הירקות הללו ואחרים כדוגמתם ולהינצל מאכילת חרק בהיסח הדעת.


תולעים ירוקות כמראה הכרפס


"הכרפס יש בו תולעים והוא כמראה הכרפס ירוקים, וצריך ליזהר בבדיקתו יפה יפה ולבודקו פעם ושתים. וכן מין כרפס שקורין בערבי מעדנו"ס צריך בדיקה יפה כמו הכרפס" (זבחי צדק אות צ"ג, בן איש חי שנה שניה פרשת נשא אות ח'). ולא רק העלים צריכים בדיקה, אלא גם הענף שיוצאים ממנו העלים, וכן הוא בכל הירקות. ואם לא מצאו בליל הסדר כרפס נקי מחרקים, עדיף לא לאכול כרפס שהוא חיוב דרבנן, מאשר לעבור על אכילת שרצים שהוא איסור מהתורה. ובמיוחד שבכרפס אחד נגוע יכולים להיות עשרות חרקים.


לכרות את הכרתי


כתב כף החיים "הכרתי במדינתנו אוכלין אותו בלא בדיקה באומרם שאין בו תולעים אבל אנחנו בדקנו ממנו וראינו לפעמים שיהיה בו תולעים שהם בתוך עלי הכרתי בין העור לבשר ואינם נרגשים אבל נראה במקומם על הכרתי כמו חוט לבן והתולעים הם בסוף החוט ועל כן צריך ליזהר בבדיקתו הרבה" (כף החיים סימן פד ס"ק קב משם זבחי צדק אות צ"ו). והטוב ביותר לקנות מגידול מפוקח מחרקים. ואם לא מצא, יש כמה דרכים לניקוי הכרתי: א) לחתוך ולזרוק כחצי סנטימטר מחלקו התחתון של הכרתי עם השורש. ב) לחתוך ולזרוק את העלים הירוקים שבראש הירק. ג) לחצות את הגבעול הלבן שנשאר לכל אורכו. ד) להפריד את כל השכבות זו מזו, כך שכל העלים יהיו נפרדים כחצאי צינור. ה) להשרות את העלים המופרדים במים עם מעט סבון או נוזל ניקוי במשך 3 דקות. ו) לשפשף היטב את העלים משני צדדיהם עם האצבע או עם ספוג תחת זרם מים.


תות שדה


חרקים קטנטנים ועקשנים


החרקים שבתוך תות השדה הם קטנים מאוד ומסתתרים בין הגבשושיות. לעתים אפשר לראות אותם בעיניים כשהם יוצאים מבין הגבשושיות, ולפעמים הם מסתתרים בהם. ולכן גם אחרי שמורידים לתותים את העלה מלמעלה, משרים אותם במי סבון שלוש דקות ומנקים אותם במברשת, גם אז נשארים בהם חרקים. ולפי הנתונים של ארגון "כושרות", בקופסה של תותים יכולים להימצא מעל 100 חרקים, וגם אם מנקים אותם באופן זה שלוש פעמים עלולים להימצא בסוף התהליך שניים או שלושה חרקים. וגם אם יטחנו אחר כך את התותים בשביל עוגה או משקה, יימצאו בו החרקים הללו בשלמותם.


שומר נפשו ירחק מהם


יש כאלה שלא אוכלים תות שדה כלל ועיקר. לא שלם ולא חתוך ולא מרוסק. לא בתוך ריבה ולא בתוך משקה או עוגה. הם חוששים, ובצדק, שגם בטחינה החרקים לא נטחנו. ומקשים ושואלים אותם: הרי כתוב שעתיד אדם לתת את הדין על כל מה שראו עיניו ולא אכל. והתשובה היא שיש עוד כמה דברים שראו עינינו ולא אכלנו, ובוודאי עליהם התורה לא אמרה שניתן את הדין אם לא אכלנו.


ואין שום ספק שיום יבוא ויימצא מי שיגדל תותים או ילמד איך לנקות אותם באופן שלא יישאר שום חשש וספק. אבל כיום אי אפשר לאוכלם בביטחון מוחלט, ושומר נפשו ירחק מהם. גם בשטיפות שלוש פעמים, התותים נקיים ברוב המקרים, אבל לא בכולם.


הרוצה להקל בבדיקה


הרוצה להקל בבדיקה שלוש פעמים כדלעיל, יעשה כדלקמן.


• להסיר את הראש הירוק, עם מעט פרי.


• להשרות את התות במים עם מעט סבון (כחצי כפית סבון לליטר מים) למשך שלוש דקות.


• לאחר ההשריה יש להוציא התות ולשפשף בעזרת ספוג רך או מברשת שיניים תחת זרם מים.


• להשרות פעם נוספת, במי סבון חדשים, למשך שלוש דקות, לשטוף ולשפשף בעזרת ספוג רך או מברשת שיניים תחת זרם מים.


• ניקיון כזה מכשיר את התות לאכילה, עם פגיעה מועטה בצורתו החיצונית.


ריבות תות או פטל – פירות קפואים לטחינה


הנגיעות של הפטל היא גדולה ביותר ואי אפשר לנקות אותו. על כן גם ההכשר הכי טוב לא יכול להכשיר את הריבות העשויות מפטל או תות ואין לאוכלן. ויש מוכרים תות או פטל קפוא לטחינה ואומרים שזה ספק ספיקא. ספק אם היו שם חרקים ואם היו – אולי נטחנו והם כבר לא בריה ובטלים בשישים. ובאמת אין כאן שני ספקות, שהפטל והתות הם ודאי מלאים חרקים ואין בזה ספק כלל ועיקר, והם מוחזקים בחרקים. גם ההנחה שהחרקים ייטחנו אינה ודאית ובקושי יש כאן ספק אחד, ובספק אחד לא מתירים לאכול מאכל שחזקתו נגוע בחרקים.


אצות וסושי


סוסוני ים, סרטנים, מדוזות קטנות, צדפות


להכנת סושי משתמשים בדג שאינו מבושל ודג כשר נא מותר באכילה. הבעיה היא בכך שעוטפים את הסושי בדפי נורי שמיוצרים מאצות ים שמכילות שפע של ויטמינים ומינרלים וגם שפע של סוסוני ים, סרטנים, מדוזות קטנות וצדפות.


בשעה שכובשים את האצות על מנת להפוך אותן לדפי נורי, לא מפרידים ביניהן ובין כל בעלי החיים הללו, כי לגויים אין בהם חשש והם לא משקיעים בזה זמן. כשבעלי החיים הקטנים הללו כבושים בתוך האצה צריך מיומנות וסבלנות רבה כדי למצוא אותם. כיוון שאין ייצור מיוחד של דפי נורי ליהודים שמקפידים על כשרות, קשה מאוד למצוא דפי נורי בכשרות ברמה טובה. ואם יש כשרות על דפי נורי היא לא כשרות על ניקיון מחרקים.


דפים עם כשרות


מי שרוצה להכין בבית סושי צריך לבדוק את האצות בדפי הנורי הללו היטב משני הצדדים. צריך להניח אותם על שולחן ולהאיר מלמעלה, ולהסתכל היטב. ואפשר למצוא בתוכם בעלי חיים קטנטנים שלמים וצריך להוציא אותם והדפים כשרים. אם יש בתוכם חלקיקים מבעלי החיים הנ"ל הם בטלים כי אינם בריה.


אצות שלמות, טריות ומיובשות


יש אצות קומבו, וואקאמה, ספירולינה וכדו' שהן אצות שלמות והחרקים עלולים להידבק בכפלים ולהסתתר בהן. כדי לנקות אותן יש להשרות את האצות במים עד שיתרככו, לאחר מכן יש לשטוף אחת אחת תחת זרם מים תוך שפשוף קל באצבע. באצות הטחונות לאבקה נטחנו גם הטפילים שבהן, בטלים בשישים ומותר להשתמש בהן.


טפילים בדגים


צריך להיזהר מטפילים שנמצאים בדגים. והזהירות היא לא מהטפילים שנמצאים בבשר או בין העור לבשר, אלא מהטפילים שהגיעו אליהם מבחוץ (שו"ע יו"ד פד סעיף טז). הטפילים הללו נמצאים בזימי הדגים, שנמצאים שם מעין חוטים אדומים ובהם יש תולעים קטנות מאוד (כף החיים פד ס"ק קמט). "ויש מקומות שהמים מגדילים בדגת הים שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על הסנפירין ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרים כלל, ויש להם עינים שחורים כשתי טיפי זבובים סמוכים זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישם בסכין. ובקהלת קודש פראג הכל מכירין אותן ונתפרסם שם האיסור וקורין אותן פיש לייז. וכמה פעמים הראתי אותם לסוחרים והפרשתי אותו והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים. ולכן על פנים חיוב גדול לגרר היטב היטב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטב אחורי האזנים ובפה" (חכמת אדם).


תולעים בגבינות


בגבינות ישנות מצוי שיש תולעים על הגבינות ובתוכן. יש מתירים אם התולעים נמצאים בתוכן (שו"ע פד טז), ובימינו יש אוסרים את הכול כיוון שאסורים משום בל תשקצו (כה"ח פד ס"ק ה-ו). כי אם יש משהו שמאוס על האדם ויש אחרים שנוהגים בו – אם אוכלו עובר על בל תשקצו. ואם אדם אוכל מהתולעים שנמצאים על הגבינה מבחוץ לדעת הפרי חדש שלוקים על זה וראוי לנדותו. וכך הוא המנהג (בן איש חי ש"ש נשא אות כ"א).


מיני מאפה שאינם פרווה


אסור לאוכלו בפני עצמו


אומנם נושא השיעור הוא חרקים, אך כיוון שהזכרנו את הגבינות, וכיוון שהסופגניות כבר נמכרות בחנויות, נתמקד בנושא של סופגניות ומיני מאפה חלביים או בשריים.


הגמרא (פסחים ל ע"ב) אומרת שאסור למרוח שומן של עוף או בשר בתנור באופן שיהפוך את הלחם הנאפה בתוכו לבשרי, שמא אדם יאכל בטעות את הלחם הזה עם חלב. וכן אסור ללוש פת בחלב שמא יאכלנו עם בשר (פסחים לו ע"א). ואם אדם אפה פת כזאת – יקנסו אותו ואסור לאכול אותה גם בפני עצמה מפני הרגל עבירה. שכולם חושבים שפת היא פרווה ויבואו לאכול אותה עם מאכלים חלביים או בשריים ויעברו על איסור בשר בחלב. אמנם אם עושים את הלחם בצורה מיוחדת שלא יטעו – מותר. וכן אם עושים אותו בכמות קטנה לאכילה אחת – מותר (שו"ע יו"ד צז א) או ליום אחד (רמ"א שם).


סימון כלים למניעת מכשלה


הט"ז (יו"ד צז, א) למד מכאן על מטחנה בשרית שטוחנים בה בשר חריף, שאסור לטחון בה שום דבר כי היא מכשלה. הפרי חדש חלק על דברי הט"ז הנזכרים וכתב דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו ולא חששו אלא בפת משום דהוא עיקר חיות האדם ורגיל לאכול עם בשר ועם חלב גזרינן, ובווודאי שגם לפי דעת הט"ז אם מסמנים בלנדר כבשרי באופן קבוע אין בכך איסור כי זה נחשב היכר ואין חשש שיבוא לטעות (משב"ז).


פיצה ניכרת


הברכי יוסף הסכים עם הפרי חדש שלא לאסור מדוכה ומטחנה שהיא בשרית בלבד, אבל הסכים שאסור לאפות עוגות חלביות או בשריות אם אינן ניכרות ועלולים לטעות בהם (שיורי ברכה צז א). אמנם פיצה מותרת כי היא ניכרת וידוע שהגבינה על פניה ואין בכך חשש (עיין כה"ח סימן צז ס"ק א משם פרי חדש סוף אות ג' ועוד).


סופגנייה חלבית


לפי זה יש צורך להיזהר בסופגנייה שכלפי חוץ נראית כסופגנייה רגילה אבל המילוי שלה הוא חלבי, כגון ריבת חלב. שהקונה אותה לא יודע שהיא חלבית ועלול להיכשל בזה. ואמנם יש מקום להקל על פי מה שכתב המהרי"ט שהאיסור הכולל באכילה דבר שעלול לגרום טעות הוא רק בלחם שאוכלים עם מאכל אחר, ולא בעוגות שנאכלות בדרך כלל לבד (והובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן צז ג). אבל בוודאי שצריך לסמן סופגנייה חלבית באופן שיהיה ניכר.


תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ


בשיעור זה למדנו כמה דברים חדשים. ולפעמים קשה לאדם לשנות את מנהגו והוא אומר: כך נהגתי כל ימי וכך נהגו הורי. וצריך לדעת שהזמנים משתנים, המטוסים שמגיעים מכל מקום לכל מקום מעבירים חרקים ממקום למקום ויכולים להיות בדורנו חרקים שלא היו בשנים קדמוניות.


ולכן מי שהיה רגיל לאכול תירס בקלחים, ושמע שיש בהם הרבה חרקים, צריך לשנות את מנהגו. וצריך להסביר בנחת לבני ביתו מה טעם האיסור, ואולי אף להראות להם את החרקים הללו וישתכנעו במהרה.


וכך כותב הרמב"ן באיגרתו המפורסמת: "וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ.


וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.


וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה". אמן ואמן.


סיפורים


מקל בשעת דחק


סיפר הרב משה הררי: בשבת אחת אשתי נזכרה שבעת ניפוי הקמח לשם אפיית החלות לשבת, הייתה בעיה מסוימת לגבי ביצי תולעים בקמח. לאחר תפילת מוסף הלכנו לשאול את רבנו האם מותר לנו לאכול את החלות שאשתי אפתה לשבת. רבנו ענה לנו שהדבר מותר. שאלתיו מדוע, ורבנו ענה שיש מחלוקת לגבי בעיה זו הקשורה לאיסור ביצי תולעים, שהגאון רבי עבדאללה סומך זצ"ל (בעל זבחי צדק) מחמיר, ואילו בעל ערוך השולחן מקל, ולכן במקרה זה יש להקל. לאחר שנים חשבתי שבעצם רבנו זצ"ל היה צריך להחמיר בכך כיוון שהוא פוסק כבית מדרשו של בעל הבא"ח שהיה תלמידו של בעל ה"זבחי צדק", אלא שבעצם ראה רבנו שזו שעת הדחק ולכן פסק להקל.


עשיר בביזיונות


סיפר הרב זצ"ל: מספרים על שמש אחד שעשיר הקהילה היה תמיד מבזה אותו ועושה ממנו צחוק. פעם אחת אמר השמש לעשיר: "היום יש אנשים שאמורים להביא תאנים לברך עליהן, ואתה העשיר צריך להראות להם שאתה יודע ספר וכך יכבדוך". שאל אותו העשיר: "ומה עלי לעשות בשביל זה?". אמר לו השמש: "תעלה על כיסא ותראה להם כיצד אתה בודק את התאנים מתולעים לאור העששית שבתקרה". והכין השמש כיסא בעבור זה מבעוד מועד.


כשבאו והביאו את התאנים, עלה העשיר על הכיסא לבדוק, והשמש אמר: "אך! אך! חבל שאני אדם ולא תולעת. אילו הייתי תולעת, היית בודק היטב היטב ונזהר שלא לאכול אותי, אבל עכשיו שאני אדם, אתה מרשה לעצמך לבלוע אותי חי".


תשובה כהלכה


שוויון בכאילו. ישנם מאמרים רבים בלשון בעלי תוכן ומסרים פוגעים בייחודיות שלנו כנשים וכעם, ומעודדים את ערך השוויון בין המינים. מגוון הנושאים כמו ייצוג נשים על בולים, שפה א-מגדרית, שוויון בעבודה ועוד, משמשים פלטפורמה להטמעת הערכים הללו, בסמוי ובגלוי. אני מעוניינת לעסוק עם התלמידות שלי בנושא, מתוך ראייה חינוכית. אשמח לדעת מהי הדרך הנכונה והטובה לגשת לנושא, מהם המקורות שיחזקו את גישת התורה וחכמים ואיך להשתמש בהם כדי שיסייעו להתמודד עם המאמרים הבלתי תמימים שהתלמידות מתבקשות לקרוא במסגרת הבגרויות, בבחינת ״לפני עוור לא תתן מכשול, ויראת מאלוקיך״.


אני לא חושב שצריך לדבר על שוויון אלא לדבר הרבה על הערך הגדול של כל אחד כיהודי, "אתה בחרתנו". להסביר את התפקיד המיוחד של יהודי להביא ברכה לעולם, "ונברכו בך". לדבר על הערך הגדול של היותנו נשים - צלם אלוקים השלם בשיתוף של גבר ואישה. של תפקדנו כנשים - להביא חיים. של תפקידנו בהיותנו בעת גאולה - לעורר את הגברים לאמונה, וכדומה.


לדבר הרבה על ערך ולא על שוויון. אדם צריך לשמוח בחלקו ולא להסתכל על חלקם של אחרים.


השוויון הוא גם בסיס לטשטוש. כאילו יש שוויון בין ארץ ישראל לחו"ל, ואין. כאילו יש שוויון בין טוב לרע, ואין. וכאילו יש שוויון בין יהודי לגוי, ואין.


אנחנו לא מרימים את דגל השוויון. אנחנו מרמים את דגל הצדק. דגל האמת. דגל הכבוד. דגל צלם אלוקים שבאדם. דגל השמחה. דגל החסד.


פתח כחודו של מחט. כיצד יש ביכולתנו היום לצפות ולקוות לבניין בית המקדש? הרי כל המשניות בסדר קודשים וגם הרמב"ם בספר עבודה מדברים על המבנה עצמו, סדר העבודה וכו', וכן גם תיאור המלכות בימי שלמה, אלו נתונים חיצוניים בלבד, שלא בהכרח משקפים את המהות הפנימית של בית המקדש, דבר שבדור שלנו רחוק מלתפוס ולהבין. אז לְמה בעצם אנחנו צריכים לצפות? להשראת שכינה? גילוי כבוד ה'? אלו דברים שאין לנו הבנה בהם.


בוודאי שהעיקר הוא בתוכן הפנימי: הצדק, הצדקה, הקדושה, השמחה, האחדות, הדבקות, אהבת ה' וכדומה. אני חושב שאנחנו מתקדמים בתחום הזה, וגם העולם מתקדם מאוד. למרות שאנחנו שחיים היום חושבים שאנחנו מקולקלים מאוד. הם משווים את המציאות של ימינו למציאות שצריכה להיות, והם צודקים. אבל אם משווים את המציאות של ימינו למציאות של החיים לפני חמישים או מאה שנה, רואים התקדמות רצינית בכל הדברים הללו. וכיוון שאנו יודעים שההתקדמות שלנו היא פתח של מחט ואחר כך באה ההתקדמות מלמעלה, אנחנו קרובים מאוד.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il