^ 1. הרב שלמה גאנצפריד בספרו אהלי שם (כלל ב סעיף קטן כג) דן באדם ששינה שמו וכבר לא קוראים לו בשמו הקודם, והביא כמה פוסקים שכתבו שכיון ששמו מופיע בכתובה, והרי הכתובה עומדת לימים רבים, הרי זה נחשב שלא נשתקע שמו. והוא חולק עליהם וסובר שאין הכתובה מועילה לכך שייחשב שלא נשתקע השם, ואדרבא כיוון שנשתקע השם צריך לכתוב כתובה חדשה עם השם החדש.
ובמנחת יצחק (חלק ז סימן קיז) כתב:
"אמנם בודאי אין לכתוב שם שנשתקע לגמרי, אף אם היא שם העריסה, ואף אם כתבו מחמת שבשעת מעשה לא הוי נשתקע, ואח"כ נשתקע צריך לכתוב כתובה אחרת, כמבואר בספר אהלי שם (כלל ב' אות כ"ג), ומה שאינם נזהרים בזה, אפשר ללמד זכות, דלא הוי כמו בלא כתובה, דאפשר להביא עדים, שהיה שמה מקדמת דנא בשעת כתיבת הכתובה, ועיי"ש באה"ש."
והנה כתב כאן המנחת יצחק שמנהג העולם לא לכתוב כתובה חדשה, וביאר שטעם הדבר שיוכלו להביא ראייה שכך היה שמם בזמן החתונה ולגבות בכתובה זו. אמנם בתשובה נוספת (חלק י סימן קלב) ביאר שלא כתב זאת אלא כלימוד זכות, אך על פי הדין צריך לכתוב כתובה חדשה, ואפילו בהוסיפו לו שם פסק שיש לכתוב כתובה חדשה. ועוד ביאר שם שלא ניתן לתקן את השם בכתובה הראשונה, אלא יש לכתוב כתובה חדשה.
אמנם בשבט הלוי (ח, רפו) כתב שכיוון שבשעת כתיבה הכתובה זה היה השם, הרי שהכתובה נכתבה בהכשר ואין צורך לכתוב כתובה חדשה. וכן כתב בשו"ת שדה אלחנן לרב אלחנן היילפרין מלונדון (חלק ב סימן כט) שכל הפוסקים דנו רק כאשר נכתב השם בטעות שצריך לכתוב כתובה חדשה, ולא הזכירו שהוא הדין כאשר נשתנה שמו. וכן לא מצינו בשטרי ממון שאם השתנה השם שיצטרכו לכתוב שטר וחדש. וכתב שלרווחא דמילתא יכול לכתוב שנשתנה שמו ויחתים על כך שני עדים ועל ידי זה תהיה הוכחה שהשם בכתובה הוא שמו.
וגם בפתחי חושן (קונטרס בענייני כתובה אות כד-כו, נדפס בסוף הכרך של הלכות ירושה ואישות) תמה שלא שמענו שבשעת שינוי השם מחמת חולי יכתבו כתובה אחרת, והביא גם ראיה משו"ת הרא"ש שאין צורך לכתוב כתובה חדשה. אמנם לאחר מכן הביא הדעות שיש לכתוב כתובה חדשה, ודן כיצד בדיוק לנסח את הכתובה החדשה (ועיינו במשפט הכתובה חלק ז פרק סח בסופו שהציע נוסח לכתובה חדשה למי שנשתנה שמו). ובמגיה שם העיר שאין מוכרחים לכתוב כתובה חדשה, אלא יכולים לכתוב על הכתובה הראשונה שפלוני נשתנה שמו. וזה כדברי השדה אלחנן, אלא שבהערות שם הצריך שדווקא בית דין יכתבו כן, משום שרק בית דין יכולים לכתוב שעבוד מהזמן הראשון אף שלא מדעת המתחייב וכמו בנמחק שטר חובו שדווקא בית דין יכולים לכתוב שטר חדש (עיינו שולחן ערוך חושן משפט מא, א).
וצריך עיון מדוע הצריך כאן בית דין אם כותב על הכתובה שהשם השתנה, שהרי אין כאן יצירת שטר או שעבוד חדש, ואינו אלא גילוי מילתא איך היה שמו לפנים ושנשתנה שמו. וכן מבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן מט סעיף ב, שאפילו אישה או קרוב יכולים להעיד איך נקרא שמו, ומבואר במקור הדין ברא"ש (ב"ב י, יז) ובנמוקי יוסף (ב"ב עז ע"ב בדפי הרי"ף) שטעם הדבר הוא משום דהוי מילתא דעבידא לאגלויי. ואף כאן אינו אלא גילוי מילתא בעלמא. ולכן נראה דדי להחתים עדים על כך, וכן כתב בספר משפט הכתובה (חלק ז פרק סח) שדי אם יכתבו את שינוי השם בשולי הכתובה ויחתימו על כך עדים.
על כל פנים, כל עוד לא הוחזק בשם החדש, ודאי שאין לכתוב את השם החדש (והאריך בכך במשפט הכתובה שם). ואף אם הוחזק בשם החדש אך עדיין לא נשתקע השם הישן, אף לדעת האהלי שם אין צורך לכתוב כתובה חדשה. ואם נשתקע השם הישן נראה שהעיקר לדינא שהכתובה כשרה, כי נכתבה בהכשר ויכול להביא ראיות שכך נקרא שמו בעת החתונה, ולרווחא דמילתא יכתוב את דבר שינוי השם בשולי הכתובה או מאחוריה ויחתים על כך עדים.