ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר יונה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
גם המרחב המקראי־היסטורי שבו מתחולל האירוע מעורר שאלה. הנביא יונה נזכר בשני מקורות בתנ"ך - בספר מלכים ובספר יונה. במובן הפשוט קיים פער בין שני התיאורים.
בשורות הבאות ננסה לענות על השאלות תוך התבססות על הנחת היסוד הבאה: המקרא משתף את הקורא בנדיבות רבה בהיגיון, במחשבות ובכמוסות הלב של גיבוריו. נוכחות זו סמויה במידה רבה: אותות קלים אוצרים בתוכם תנועות חיים; ובהתאמה - מידע רב ושיתוף נוכחים בכל פסוק ופסוק. הדרך להיחשף אל אלו היא מתוך תשומת לב וקריאה קשובה - שאינה מקבלת דבר כמובן מאליו. בקריאה קשובה ננהל דיאלוג עומק עם הכתוב, ונזהה התמודדות עם השאלות ששאלנו ועם שאלות נוספות.
נביא בורח
מדוע בורח יונה? במבט ראשון, התשובה לשאלה זו מפורשת בכתוב. אלוקים ניחם על הרעה שביקש להביא על אנשי נינווה, ותגובת יונה היא: "וירע אל יונה רעה גדולה וייחר לו" (יונה ד, א). יונה ממשיך ומסביר את עצמו בתשובה מפתיעה - "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה" (ד, ב). מילים שבכל מקום לשבח תיחשבנה, משנות טעמן בעיני יונה: "על כן קידמתי לברוח תרשישה" (שם).
מה כואב כל כך ליונה? קצה חוט נוכח אולי בפסוקים הבאים: "משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו. ואני בקול תודה אזבחה לך, אשר נדרתי אשלמה" (ב, ט-י). במילים אלו חותם יונה את דיבורו אל ה' בהיותו במעי הדג. אנשי הספינה אומנם הגיעו לפסגה רוחנית - "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' ויידרו נדרים" (א, י) - אך לצד זאת יונה מבקש להבהיר: האנשים הללו הם עובדי עבודה זרה, משמרים הבלי שווא – אומנם הם שבים כעת בתשובה, אך הם אינם משליכים את פסיליהם הרוויים בהבל, וממילא הם עתידים לעזוב את חסדם ולחזור לסורם. משפט זה תקף גם ביחס לתשובתם הצפויה של אנשי נינווה, שלטעמו אין לה ערך.
ועדיין לא נחה דעתו של הקורא. מאיזה מקום בנפשו של יונה באים משפטים אלו? מהו הסיפור המשוקע בהם? במבט ראשון ניתן לדבר על סוג של מצוינות רוחנית שאינה מוכנה לסבול פשרה. מי שאינו שב בתשובת אמת, אין לו זכות קיום. דומה שתובנה זו רחוקה מלשקף את מכלול ממדיו של הסיפור. יונה בורח מלפני ה', מוטל על פי בקשתו אל ים גועש, ושותק שלושה ימים ושלושה לילות במעי דג. הוא מבקש "ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי". על שום מה? על שום תכונותיו כאיש עקרונות שאינו מוכן להתפשר על פחות מן השלם? על מזבח תפיסה תיאולוגית בדבר הדרך הראויה לריבונו של עולם להנהיג את עולמו? האם מתנגד הוא לרחמיו של ה' על כל מעשיו?
נביא במשרד החוץ
לא אל עיר נידחת בקצה העולם נשלח יונה, גם לא אל עיר אנונימית. יונה נשלח אל נינווה, והידיעות המקראיות עליה צובעות את שליחותו בצבעים שאין כל דרך להתעלם מהם. הימים הם ערב עלייתה של אשור כמעצמה. בעוד שנים ספורות ישב בה סנחריב, יהפוך אותה לעיר בירה, וממנה יוביל את צבאותיו אל ממלכת יהודה.
יבוא הטוען ויטען - שמא יונה אינו יודע את שעתיד להיות? אכן, המקרא אינו מתאר ידיעה שכזו. אך הבה נבחן זאת. יונה, על פי טענה זו, נשלח בתמימות אל עיר כלשהי, להצילה מן הפורענות, אך לא היה מודע לכך שבהצלה זו הוא נותן יד לעלייתה של מעצמה גדולה העומדת לשלוט במרחב. פרט לחוסר הנוחות במחשבה שיונה אינו מודע להשלכות הרות הגורל העשויות להיות לפועלו, יש כאן נושא רחב יותר, מהותי. מהי נבואה, או - מיהו הנביא? האם נביא הוא אדם המשמש צינור למסירת הודעות לבני דורו, לפעול פעולה כזו או אחרת? אם כך - אכן הוא אינו חייב להיות מודע להשלכות של פועלו, שהרי האחריות מוטלת על ריבונו של עולם, לא עליו.
הבנה אחרת היא כי הנביא המביא את דבר ה' אל העם הוא מנהיג רוחני המבין את המציאות בהקשריה הרחבים, נתון בעמדה של שיקול דעת, הבנה ומעורבות. ה' מזמין את יונה ללכת אל נינווה ואינו מסתיר ממנו את מהות השליחות. עובדה זו מעמידה אותו בעמדה של מעורבות ביחס לנבואה ולתוצאותיה. מעורבות זו מתבקשת ומועצמת נוכח המשבצת שהוא תופס בספר מלכים, כמי שמלווה את מלך ישראל במדיניות החוץ שלו כנגד ארם.
ננסח את הסיטואציה שבה נתון הנביא: שתי שליחויות מיוחסות לו במקרא. האחת בספר מלכים, השנייה בספר יונה. השליחות האחת משליכה על מעמדה של ארם - המעצמה המסיימת את תפקידה, ואילו השליחות השנייה מופנית אל נינווה, בירתה העתידית של אשור - המעצמה העומדת בפתח. אך מתבקש הוא לראות את השליחות המתוארת בספר מלכים כראשונה, ואת השליחות המתוארת בספר יונה כמאוחרת יותר.
פער גדול שורר בין שתי הנבואות. בראשונה הוא זכה לבשר לממלכת ישראל על ירידתה של ארם, והנה עתה הוא נתבע להרוס במו ידיו את אשר בנה, ולהושיט יד אל אשור להצילה: "קום לך אל נינווה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי" (א, א). מידת הדין מתוחה על עיר זו, ואליה נשלח יונה, להתריע, להשיבם מדרכם הרעה ולאפשר את ביטול הגזרה הרובצת לפתחם. אל השליחות הראשונה הוא הולך בחפץ לב - "כדבר ה' אלוקי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר" (מלכים ב יד, כה). וביחס לשנייה: אינני מוכן להיות שליח, הוא אומר, מכיוון שתקומתה האפשרית של נינווה היא במידה רבה רעתם של ישראל.
בין מלכים לספר יונה
ספר יונה מתעלם מן ההקשר ההיסטורי, והוא מספר סיפור שמוקדו הוא תשובתם החלקית של יושבי העיר נינווה ("משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו"). אלוקים חס עליהם, ואילו יונה לא חס. ההקשר המדיני־פוליטי, הטעון כל כך, של עיר העומדת לשמש בקרוב כבירתה של הממלכה העולה אשור, אינו מהווה נושא בפשוטו של מקרא. השאלה מתבקשת: אם אכן זהו המניע של יונה, מדוע הוא אינו עונה בפשטות - אינני מוכן לשתף פעולה ולהביא לחורבן בני עמי? מה פשר ההתעלמות מהיבט משמעותי זה בספר יונה? ובמישור אחר, כיצד ניתן ליישב את התפיסות הרוחניות השונות בין יונה החומל ובין יונה הדבק במידת האמת ומתנגד למחילת הקב"ה על אנשי נינווה?
שתי נקודות מבט הן ביחס לסיפור. הראשונה נגזרת מצירופו המתחייב של ההקשר ההיסטורי, ובהתאם לכך היא צובעת את הסיפור בצבע מסירות הנפש של יונה על בני עמו. לצד זאת, ספר יונה בחר להתעלם מהיבט זה, ולמקד את הלומד בנושא אחר – התשובה, וחמלת אלוקים על בריותיו. עובדה זו אוצרת בתוכה הזמנה לקרוא את ספר יונה כפי שהוא, ולזהות את הנושא ואת העמדות הרוחניות הנוכחות בו תוך התעלמות מן ההקשר ההיסטורי־מדיני. רק בתום העיון יהיה נכון לחזור אל תמונת ההקשר הגדולה, ולבקש קשרים וחיבורים בין שתי נקודות המבט. מבט כפול זה עשוי לזמן פתחים חדשים בעומקיו של ספר יונה.
ספרו של הרב שמעון קליין 'בלבב ימים' על ספר יונה יצא לאחרונה בהוצאת מכון הר ברכה
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
