ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
האם הייתה קבלת מצוות מספקת לגיור הראשון של האמא, במקרה המתואר לעיל בשאלה פא (מובאת בפרשת חיי שרה)?
תשובה
קבלת המצוות של האמא הספיקה עבור הגיור כמבואר להלן:
קבלת מצוות בשעת הגיור מעכבת את חלות הגירות (ראה שו"ע יו"ד רסח, ג)1.
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
503 - מענה לשאלה הפוגעת בצנעת הפרט
504 - גדרי קבלת מצוות בגיור
505 - הדלקת נר חנוכה משמן הקדוש בקדושת שביעית
טען עוד
בזה ברור הוא שהיא לא שמרה שבת כהלכתה. למרות זאת, נראה שעדיין יש להחשיב את קבלתה כמספקת בשביל גיור2.
________________________________________________
1 אמנם ראה במגיד משנה (הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ז) שכותב: "זה פשוט שאין הודעת המצוות מעכב דיעבד". וכן לכאורה מוכרח מהגמרא בשבת (ס"ח ע"א-ע"ב) שדנה האם "תינוק שנשבה לבין הנכרים, וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה" חייבים חטאת אחת או פטור מכלום. מזה לכאורה רואים שייתכן גיור כשר גם כאשר הגר אף פעם לא למד הלכות שבת. וכתב בשו"ת מלמד להועיל (יו"ד סימן פז ד"ה ועתה ניחזי אנן): "אמנם לי אכתי הדבר צריך עיון, דהא כתב ה"ה פי"ג מה' א"ב הי"ז זה פשוט דאין הודעת המצות מעכב, ואיך יקבל המצות אם אינו יודע המצות, וא"כ משמע דגם קבלת המצות אינו מעכב בדיעבד, ואין לי פנאי לעיין כעת בזה".
2 קבלת מצוות "חוץ מדבר אחד"
במקרה הנדון, הייתה הודעת מצוות על כל פנים חלקית, וגם קבלת מצוות על הכל לפי הודעה חלקית זו.
ברייתא מפורשת היא בגמרא בבכורות ל' ע"ב:
ת"ר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו; עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים.
אם כן, לכתחילה אין לגייר מי שמצהיר שאינו מקבל על עצמו אחת מדיני התורה.
אבל בגמרא שם אינו מפורש מה הדין בדיעבד אם למרות הצהרה שכזו, בית דין כן גיירוהו. ובאמת כותב בשו"ת דעת כהן (סימן קנב):
ופלא שלא כתבו הפוסקים דין גר שקבל עליו ד"ת חוץ מד"א, בכורות ל' ע"ב, וגם שם רק אין מקבלים אמרו, וי"ל דאם קבלוהו הוי גר, כגרי אריות וחלומות. ומתו' דרפ"ק דחולין נראה, דדוקא גרי אריות שלא קבלו כראוי מעיקרא אינם גרים, אבל אם לא ע"י אריות גרים הם אפילו כשהקבלה אינה שלמה.
לפי זה לכאורה פשוט שבמקרה שלנו קבלת המצוות של האמא הייתה מספקת.
אבל מצד שני, כותב בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כו אות ה ד"ה אך):
אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מד"ס דאפשר דמה"ת הוי גר כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה, ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו בלא תסור הוה כמתנה על ד"ת וצ"ע.
בתשובות אגרות משה נראה שיש בעניין קבלת מצוות "חוץ מדבר אחד", סתירה האם היא קבלה מספקת בדיעבד כדי להכשיר את הגירות. שהרי מצד אחד הוא כותב באגרות משה יו"ד ח"ג סימן קו ענף א (מתאריך כ"ב תמוז תשכ"ט):
אבל כשאומרים לו שאיכא מצוה זו או שיודע מעצמו איזה מצוה ... ואומר שמצוה זו אינו רוצה לקבלה, ע"ז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מד"ס, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו, דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.
מזה משמע שהגירות היא כן כשירה בדיעבד.
אבל בתשובות אחרות הוא כותב שגירות שכזו אינה תקיפה אפילו בדיעבד. ראה שם סימן קח, שנכתב כעבור כעשר שנים (אדר תשל"ט), בד"ה והנה ליכא:
ואף שנכרי שבא לקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו כדתניא בברייתא בבכורות דף ל' ע"ב, ומשמע דגם אם קבלו אותו אינו כלום, דהרי תניא שם גם הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, שבזה משמע שאף בדיעבד שקבלו אותו לחבר אינו בדין חבר...
וכן כתב בתשובה אחרת הרבה שנים לפני התשובה המקילה (מתאריך ט"ו בכסלו תשכ"ב, אהע"ז ח"ב סימן ד' ד"ה והנה לבד):
... מ"מ ודאי בעינן שיקבל מצות; דהא גר שלא קבל עליו איזה מצוה, אף שקבל עליו שאר כל המצות, אינו גר כדאיתא בבכורות... משמע דאף בדיעבד אינו גר, כמו בחבר וכהן השנויין בברייתא זו ג"כ בלשון אין מקבלין והוא דין דבדיעבד... ואף שא"צ שילמד ולידע כל התורה קודם שמתגייר, וגם שהוא גר בדיעבד אף שלא הודיעו אף המקצת מצות קלות וחמורות שצריך להודיע... מ"מ קבלה לקיים כל המצות שחייבין בהם ישראל צריך לקבל וזה מעכב הגרות.
ובתשובה נוספת (ו' אייר תש"י, יו"ד ח"א סימן קס) כותב:
הנה פשוט שהגרות אינה כלום, דהא קבלת מצות מעכב הגרות, ואפילו קבל כל דיני התורה חוץ מדבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות דף ל'. וגם צריך שתהיה קבלת המצות בפני ג' ומעכב אפילו בדיעבד...
מדוע נידון דידן יותר טוב מקבלה רגילה של "חוץ מדבר אחד"
יש לציין שגם בתשובה (יו"ד ח"ג סימן קח) שבה האגרות משה פוסל את הגירות אפילו בדיעבד, הוא כותב:
והטעם נראה דכשלא קבל אפילו רק דבר אחד אין זה קבלה כלל, דענין קבלת כל המצות הוא ענין אחד לשמוע ולעשות כציוי ה', אשר לכן ברור ופשוט שאף בדיעבד אינו גר כשלא קבל את כל המצות ממש...
נראה לכאורה שמבחינה הלכתית המקרה שלנו הוא יותר טוב. אצלנו האישה כן חשבה שהיא מקיימת "ציווי ה' ", שהרי היא קיימה מה שלימדו אותה.
ובתשובה אחרת שהבאנו (אהע"ז ח"ב סימן ד' ד"ה והנה לבד), שגם בה האג"מ פוסל בדיעבד, הוא כותב:
אך לכאורה יקשה משבת דף ל"א ממה שקבל הלל להגר שאמר שבעל פה איני מאמינך; נהי שפרש"י שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו, מ"מ הא עתה כשטבל לא קבל עדיין תורה שבע"פ... וא"כ משמע שאינו מעכב אלא הוא דין דלכתחלה ולכן כיון שידע שלבסוף יסמוך עליו קבלו גם לכתחלה!? אבל נראה שרש"י תירץ זה, שכתב גייריה וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דל"ד הא לחוץ מדבר אחד, שלא היה כופר בתורה שבע"פ אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, שלכאורה אין לזה באור. וצריך לפרש שכוונתו דמצד קבלת המצות קבל גם תושבע"פ, שידע שיש תורה שבע"פ, אך לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל שדבריהם הוא התורה שבע"פ שנאמרה מפי הגבורה...
ולכאורה ק"ו הוא למקרה שלנו שבו האישה קבלה גם את כל פרטי התושבע"פ שהיא למדה; רק שלימדו אותה שמותר לנסוע בשבת לבית הכנסת.
ועוד עיינו באגרות משה (יו"ד ח"ג סימן קו ענף א) שדן ב"גיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת". הוא כותב שם (בד"ה ויש לדון):
דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע אין לי ראיה ע"ז...
ועוד כותב באגרות משה (יו"ד ח"א סימן קס):
ועוד יש מקום לומר טעם גדול, דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין, עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות, וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיינו שם. והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים, שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות... ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות, דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר, דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת, חושבת שהוא רק הדור בעלמא, אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר. נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב, שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת, והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות.
אם במקרה שבו "אף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם", הדעה נוטה להקל, נראה פשוט שאפשר להקל במקרה שלנו. שהרי אצלנו בכלל לא אמרו לה שאסור לנסוע בשבת לבית הכנסת. ואמנם חמיה לא נסע ברכב בשבת אפילו לבית הכנסת, אבל נראה שבנסיבות כאלה, שהייתה בקהילה קונסרבטיבית, שבה גם הרבה מן היותר "חזקים" ביהדותם נוסעים בשבת לבית הכנסת (והרי ככה עשה אפילו אחד מ"דייני" הגירות שלה), וגם רבני בית הדין ככה מורים לאנשים (כן סיפר הרב ב' שהיה מורה לאנשי קהילתו, שמותר להם לנסוע בשבת אם צריכים לעשות כך כדי להגיע לבית הכנסת). ועוד שראתה שחמותה עושה כך וחמיה ה"מחמיר" כנראה השלים עם זה, יש להחשיבה כתינוקת שנשבית שבאמת חשבה שההלכה אינה אוסרת התנהגות זו.
ועוד עיינו בדברי היביע אומר (חי"א יו"ד סימן כט אות ט), שם הוא מצטט את הרש"ש לשבת ל"א ע"א, שבהסבירו את דברי רש"י שם כותב: "... דכופר לא מיקרי אלא אחר חקירה בכל חלקי הסותר, אבל זה לא חקר ולא נוכח אלא שלא היה מאמין..." לאחר דיון בענין זה, מסיק הגר"ע יוסף:
... ולפ"ז סתם גר שבא להתגייר, ואינו מתיימר לומר שחקר במצות התורה, והוא כופר באחת מהן, אף שידוע לנו שבסתר לבבו אינו מעריך את כל המצות כראוי, אינו נחשב כאומר חוץ מדבר אחד שאין מקבלין אותו...
גם סברא זו שייכת לענייננו, שהרי האישה אינה "מתיימרת לומר שחקרה במצות התורה" כדי להסיק שמותר לנסוע בשבת לבית הכנסת. ועוד, הרי אצלנו המצב יותר טוב, שהרי אין לנו שום סיבה לחשוב "שבסתר לבבה אינה מעריכה את כל המצות כראוי"; אדרבא, נראה ברור שהיא כן העריכה את המצוות, רק שלימדו אותה דברים לא נכונים.
על כן, נראה שקבלת המצוות של האמא הספיקה עבור גיור.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך לא להישאר בין המצרים?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הלכות שטיפת כלים בשבת
ללמוד להתייחס
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
