ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר משלי
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז).
בשיעור הקודם עסקנו במשמעות הפסוק. הפשט, כפי שמסבירים הפרשנים במקום, הוא ששכרו של אדם שלומד תורה הוא נועם ושלום "שלא יבוא שום צד ומכשול בדבר קיום התורה" (מצודות), או "שינעמו ויערבו לו" (אבן עזרא). כך עולה גם מהקשר הפסוק לפסוקים שלפניו ושלאחריו (יג-יח):
(יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה: (יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ: (טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ: (טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: (יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם: (יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: (משלי ג, יג-יח).
על גבי פשט הפסוק, מעמיק ומרחיב הילקוט שמעוני במקום 1 את משמעותו:
דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום - בקש הקב"ה ליתן תורה בשעה שיצאו ישראל ממצרים והיו חולקים זה על זה, שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם, שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה. כשבאו ברפידים הושוו כלם ונעשו אגודה אחת שנאמר ויחן שם ישראל, ויחנו אין כתיב כאן, אמר הקב"ה התורה כלה שלום ולמי אני נותנה לאומה שאוהבת שלום, הוי וכל נתיבותיה שלום.
המדרש אומר שהסיבה שמתן תורה לא היה מיד ביציאת מצרים היתה המחלוקת והמריבה שרבו בני ישראל. הביטוי בו משתמש המדרש הוא 'נוסעים במריבה וחונים במריבה', דבר זה מבטא את הכח המניע. התורה היא הכח המניע של עם ישראל, ולא תיתכן מציאות שהמריבה היא הכח המניע של האומה, כי כשאדם רב עם חברו - כל מעשיו יונקים מאותה נקודת חיכוך. עוד נשים לב לכך, שהמדרש אינו אומר "נוסעים כשהם רבים" אלא "נוסעים במריבה" - מריבה היא מציאות מתמדת, וכשיש מציאות כזו אי אפשר להתחבר אל התורה. רק כשישראל באו לרפידים והיו מוכנים להגיע לשלום היתה אפשרות לקבל תורה.
החיבור בין הפשט לדרש
לפני דברי המדרש הבנו את הפסוק במשמעות של השכר האישי, ובא המדרש ומלמדנו שהדבר קשור לעניין הרבה יותר רחב, של שאיפת התורה ומגמתה. שתי משמעויות אלו קשורות כמובן זו לזו, ולהבנת הדבר נקדים שלעיקרון "דרכיה דרכי נועם" יש גם השלכה הלכתית - רשימת דברים שאמרו מפני דרכי שלום, המופיעים במשנה במסכת גיטין 2 :
ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום, מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום, בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום, מצודות חיה ועופות ודגים יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום, רבי יוסי אומר גזל גמור. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר גזל גמור. עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר גזל גמור. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום: משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה, אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל המים לא תגע עמה לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום, ומחזיקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום:
באופן פשוט, ההנהגות הכתובות במשנה אינן בעלי תוקף הלכתי מחייב (אם כי יש אומרים שלחלקן יש תוקף הלכתי). בגמרא שם 3 מובא "אמר לו אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום דאורייתא היא? אמר לו דאורייתא, כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". נמצא ש'דרכיה דרכי נועם' הוא ביטוי למגמה כללית בתורה, שאנשים לא יהיו במחלוקת ביניהם. לאור דברי הגמרא ניתן לראות את החיבור שבין שני הצדדים בהבנת הפסוק 'דרכיה דרכי נועם': כיון שהמגמה הכללית היא מציאות של אחוה ושלום, אז גם האדם ההולך בדרכי התורה לא ינזק. אם יש מצב שבו התורה מביאה אנשים להיות במצב של עימות ומריבה, הרי זה מראה שהם לא מרגישים את השלמות שבתורה ולא קולטים אותה באופן נכון.
כמובן ש"דרכיה דרכי נועם" אין פירושו שאדם יעשה מה שנראה לו נעים וכיף, כי אז יוצא שהתורה אינה דרכי נועם אלא דוקא מה שמחוץ לתורה; פירוש הפסוק הוא שקיום התורה מביא את האדם לדרכי נועם, גם אם בתחילה הדבר קשה.
'דרכיה דרכי נועם' וארבעת המינים
מעתה נבין את הקשר של המשך דברי הילקוט שמעוני, שמביא את הגמרא במסכת סוכה 4 :
שנו רבותינו: וענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס, ואימא הירדוף, אמר אביי כתיב דרכיה דרכי נועם. רבא אמר מהכא והאמת והשלום אהבו, אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים לולב אימא כופרא? אמר אביי דרכיה דרכי נועם:
מבואר מכאן ש"דרכיה דרכי נועם" הוא המקור ממנו אנו יודעים, שענף עץ עבות הוא הדס ולא הרדוף. יש פרשנים שמבארים שהרדוף הוא סם המוות, ואכן שתית תה עם הרדוף עלולה לגרום לבעיות בלב. כיון שמגמת התורה היא מגמה של שלום, לא תיתכן בה מציאות של נזק ופגיעה באדם. מסיבה זו אנו גם יודעים שכפות תמרים הוא לולב ולא 'כופרא', משום שכתוב 'דרכיה דרכי נועם'. עלי הלולב הם סגורים, ולכן אפשר ליטול אותו בלי להינזק, ואילו עלי ה'כופרא' הם פתוחים ואי אפשר ליטול אותם בלי להישרט. יש כאן מדרגה נוספת, לא רק שהמצוות לא יכולות להיות סם המוות אלא גם שהאדם לא צריך להיפגע מקיום המצוות.
מדוע צריכים המושלים ביצרם לעשות חשבון?
דברי המדרש מלמדים אותנו יסוד חשוב - רק כאשר המציאות היא מציאות של דרכי נועם אז יכולה התורה להינתן. בהקשר לכך נלמד את דברי הנצי"ב בפירושו 'הרחב דבר', על הפסוק "על כן יאמרו
המושלים בואו חשבון" 5 . על פסוק זה אמרו חז"ל 6 "המושלים אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". שואל הנצי"ב, אם מדובר על אנשים שמושלים ביצרם לשם מה הם צריכים לחשב את הפסד המצוה ושכר העבירה? הרי הם מושלים ביצרם גם ללא חשבונות! ועוד, מה שייך לחשב את הנאת העבירה הגשמית כנגד עונש העולם הבא הרוחני? באופן פשוט, ההנהגות הכתובות במשנה אינן בעלי תוקף הלכתי מחייב (אם כי יש אומרים שלחלקן יש תוקף הלכתי). בגמרא שם 3 מובא "אמר לו אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום דאורייתא היא? אמר לו דאורייתא, כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". נמצא ש'דרכיה דרכי נועם' הוא ביטוי למגמה כללית בתורה, שאנשים לא יהיו במחלוקת ביניהם. לאור דברי הגמרא ניתן לראות את החיבור שבין שני הצדדים בהבנת הפסוק 'דרכיה דרכי נועם': כיון שהמגמה הכללית היא מציאות של אחוה ושלום, אז גם האדם ההולך בדרכי התורה לא ינזק. אם יש מצב שבו התורה מביאה אנשים להיות במצב של עימות ומריבה, הרי זה מראה שהם לא מרגישים את השלמות שבתורה ולא קולטים אותה באופן נכון.
כמובן ש"דרכיה דרכי נועם" אין פירושו שאדם יעשה מה שנראה לו נעים וכיף, כי אז יוצא שהתורה אינה דרכי נועם אלא דוקא מה שמחוץ לתורה; פירוש הפסוק הוא שקיום התורה מביא את האדם לדרכי נועם, גם אם בתחילה הדבר קשה.
'דרכיה דרכי נועם' וארבעת המינים
מעתה נבין את הקשר של המשך דברי הילקוט שמעוני, שמביא את הגמרא במסכת סוכה 4 :
שנו רבותינו: וענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס, ואימא הירדוף, אמר אביי כתיב דרכיה דרכי נועם. רבא אמר מהכא והאמת והשלום אהבו, אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים לולב אימא כופרא? אמר אביי דרכיה דרכי נועם:
מבואר מכאן ש"דרכיה דרכי נועם" הוא המקור ממנו אנו יודעים, שענף עץ עבות הוא הדס ולא הרדוף. יש פרשנים שמבארים שהרדוף הוא סם המוות, ואכן שתית תה עם הרדוף עלולה לגרום לבעיות בלב. כיון שמגמת התורה היא מגמה של שלום, לא תיתכן בה מציאות של נזק ופגיעה באדם. מסיבה זו אנו גם יודעים שכפות תמרים הוא לולב ולא 'כופרא', משום שכתוב 'דרכיה דרכי נועם'. עלי הלולב הם סגורים, ולכן אפשר ליטול אותו בלי להינזק, ואילו עלי ה'כופרא' הם פתוחים ואי אפשר ליטול אותם בלי להישרט. יש כאן מדרגה נוספת, לא רק שהמצוות לא יכולות להיות סם המוות אלא גם שהאדם לא צריך להיפגע מקיום המצוות.
מדוע צריכים המושלים ביצרם לעשות חשבון?
דברי המדרש מלמדים אותנו יסוד חשוב - רק כאשר המציאות היא מציאות של דרכי נועם אז יכולה התורה להינתן. בהקשר לכך נלמד את דברי הנצי"ב בפירושו 'הרחב דבר', על הפסוק "על כן יאמרו
על כן מבאר הנצי"ב, שהנושא בפסוק הוא מאוד מסוים - אנשים שעושים מחלוקות לשם מצוה. לפעמים רואים אנשים מצב מקולקל שקיים בעולם, מציאות של עבירה וחילול ה', וכדי לתקן את אותו קלקול הם רוצים לעשות מחלוקת. למרות שיש איסור לאדם לרדוף את חבירו או את הציבור, מכל מקום כיון שמגמתם היא לשם שמים הם אומרים שזוהי עבירה לשמה, וממילא לא רק שהם לא יקבלו עונש אלא אף יקבלו שכר. לא מדובר כאן על מי שאינו מכוון לשם שמים ומתכוון להנאת עצמו, שהוא ודאי ישא עונש, אלא מדובר על מי שמכוון לשם שמים ואין לו שום נגיעה אישית, וגם הוא צריך לעשות חשבון האם ההפסד שיגרם על ידי המחלוקת גדול מהתועלת שתגיע ממנה - ביטול אותה מציאות מקולקלת. נמצא שכדי לעשות מחלוקת לא די בכך שהאדם עושה לשם שמים, אלא עליו גם לחשוב מה תהיה התועלת של המחלוקת ביחס למציאות של הרע. אם המחלוקת תגרום קלקול יותר גדול מאשר ביעור הרע, האדם הזה יענש.
מגמת השלום הינה כה עקרונית בתורה עד שהמצוות עצמן מתחשבות ביסוד הזה, ולכן יש צורך בזהירות גדולה בכל ענין המחלוקת. היסוד הזה חוזר פעמים רבות בדברי הנצי"ב, ולכן היה הרב צבי יהודה מחנך תמיד לחזור על הקדמת הנצי"ב לספר בראשית.
מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים
יש להדגיש שאין כוונת הנצי"ב שאף פעם אין לעשות מחלוקת – ודאי שלעתים צריך לעשות מחלוקת, כי לפעמים התועלת הבאה לעולם כתוצאה מבירורים של מחלוקות היא גדולה מאוד. אולם, בכל מקרה המגמה צריכה להיות תמיד מגמה של שלום. ובאמת לנצי"ב עצמו היה פעם דין תורה עם ר' יוסף בער על ישיבת וולוזי'ן, דין תורה שהשתתפו בו גדולי עולם. ודאי שיש מקום לבירורים, ומחלוקת לשם שמים סופה להתקיים 7 , אולם אין מקום למצב שבו אדם רודף את חברו ומדבר נגדו.
^ 1 רמז תתקלד.
^ 2 סוף פרק ה.
^ 3 דף נט ע"ב.
^ 4 לב ע"ב.
^ 5 במדבר כא, כז.
^ 6 בבא בתרא עח ע"ב.
^ 7 אבות ה, יז.
^ 2 סוף פרק ה.
^ 3 דף נט ע"ב.
^ 4 לב ע"ב.
^ 5 במדבר כא, כז.
^ 6 בבא בתרא עח ע"ב.
^ 7 אבות ה, יז.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
