ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
הרבנית פנינה נויברט כתבה בדבריה במאמר לפני שבועיים שאחת הסיבות שבגללן קם ארגון 'בית הלל' היא כדי "ללכת בדרכי הלל אשר היו נוחים ועלובים והקדימו דברי בית שמאי לדבריהם". משמע מדבריה שהם 'בית הלל', ושאר הרבנים בכל העולם הם 'בית שמאי'.
הייתה כאן אמירה גבוהה של פתיחות, של הקדמת דברי השני שחושב שונה, אך במציאות הוצגה כאן רק דרך אחת, וזה הפוך ואינו הוגן וישר. אני מקווה שזו לא תהיה דרכו של הארגון, כדרכם של ארגונים ורבנים מסויימים אשר מגדירים את עצמם כפתוחים, אך הם פתוחים רק לדרך מסוימת, ובעצם אטומים לגמרי לדרך של אבותינו מדורי דורות.
יש צורך לתקן טעות שיכלה לצאת מתוך המאמר. הובא שם סיפור על חסיד אחד שבנה בית שער לחצרו וכתוצאה מכך אליהו הנביא שהיה רגיל אצלו, הפסיק להגיע אליו. אותו חסיד אמנם טעה על פי הגמרא ורש"י שבנה בית שער, ועל ידי כך נמנע ממנו לשמוע את קול העניים.
כאן צריך לומר כי דברי האגדה חשובים הם. אך הקורא את המאמר יוצא עם תפישה לא ישרה, שהרי השו"ע בחו"מ סימן קס"א פסק שכן צריך לבנות בית שער, כי זהו אף פשט המשנה. וכך פסק השו"ע בסעיף א': "בני העיר (נוסחה אחרת החצר) כופין זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר".
זאת אומרת שלוקחים מדרש ושוכחים את ההלכה... הגמרא בבבא בתרא דף ז' ע"ב שאלה על ההלכה הנ"ל מהסיפור של החסיד, ותירצה איך ובאיזה אופן עושים את בית השער, אבל מכל מקום חשוב לדעת שצריך לעשות בית שער!
הכותבת הסבירה את מעשהו של החסיד בנימוק של "הרצון לשמור על כבודם של בני הבית ועל צניעותם ולהרחיק את השפעות הבית מהחוץ". מנין פירוש זה? האם הרשב"א, רא"ש, רמב"ן, רמב"ם ונו"כ, שו"ע, ערוך השולחן, שער המשפט ור"י אמרו זאת? אם הם לא פירשו כך, מדוע הרבנית מפרשת כך וכתוצאה מכך תוקפת את אדיקותו של אותו חסיד? זהו פירוש ישר?
כאן נשאלת שאלה נוספת: האם 'בית הלל' הוא ארגון שנבנה על פגיעה בזולת, התנשאות על השני - זוהי ענוותנותו של הלל הזקן?
כל קולא צריכה בדיקה
ובעניין להביא את הרמח"ל כמקור של קולות דווקא, והרי ה'מסילת ישרים' הוא בעל מקור האימרה "שכל קולא צריכה בדיקה"! כפי שכותב ב'מסילת ישרים' בסוף פרק ו': "והנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קולא - צריכה בדיקה כי אע"פ שיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם קרוב הדבר שתהיה מעצות היצר ומרבותיו, על כן צריך לבדוק אחריה בחקירות ודרישות רבות". אכן, גם הקולא צריכה בדיקה מנין היא נובעת ולאן היא הולכת. ואפילו קולא שנראית ישרה צריכה בדיקה.
אכן אבותינו היו ישרים, אכן אבותינו היו גאונים עצומים בש"ס ופוסקים ומדרשים ולכן זכו לשכל הישר. כי מי שגדול בכל, פוסק הלכות ומעורב עם הבריות, מכוח גדלותו והשאלות המגיעות לפתחו, גילו וניסיונו יש לו את המינון לדעת מה מקום המדרש ומה מקום ההלכה, איפה שמים את הרגש וכמה מתחשבים בדעת קהל נגד ההלכה (אם מתחשבים). מי שלא יודע את כל התורה כולה, איך הוא בכלל יכול להביע דעה או להורות לרבים?
לעניות דעתי יש כאן גם פספוס עצום, משום שעד שדנים בלתקוף חסידים שהיה להם גילוי אליהו, צריך לשאול את עצמנו איך מגדלים ילדים ורבנים שיהיו בעלי גילוי אליהו כמו אותו חסיד.
והנה בספר 'מסילת ישרים' נראה שהחסידות מגיעה בסוף הספר, כשלפני החסידות צריך לעבוד קודם על מספר דברים: זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, ורק אח"כ מגיעים למידה הנכספת של חסידות. כלומר, צריכים לעמול על תיקון המידות, עשיית סייגים בין אדם למקום, בין אדם לחברו, דרישות לא פשוטות של פרישות מאכילה ומתאוות, עם מעורבות עם הבריות. חסיד הוא בעל נפש עדינה וזו עבודה לא פשוטה להגיע למדרגה הזאת, וקשה להסביר את הכל על רגל אחת, למרות שהלל עשה זאת.
ולסיום אומר דבר נוסף: ישנם כאלו הרוצים להקל ולרוץ לרדיו, לעיתון ולעלון ולזעוק על דברים מסוימים הנראים בעיניהם כחומרות. לפעמים זה לא חומרות, זו ההלכה. ואף אם זו חומרה, מדוע הם רצים לתקשורת ואינם מלבנים זאת בתוך הבית? הם פוגעים בציבור שלם ויצא שכרם בהפסדם, עד שהם צדיקים כלפי החילונים וגורמים לחילול ה'. הם פוגעים באחרים ומעמידים אותם בעיני חלק מהציבור כאנשים הזויים שאינם מבינים את הציבור, ולא היא. לא כל המדקדק במצוות הוא סגור ולא כל המכונה 'פתוח' הוא פתוח. לפעמים אנשי 'הפתיחות' יושבים במגדל השן ומקיימים דיונים פילוסופיים ומנותקים מן העמק, ודווקא 'הסגורים והאדוקים' הם המעורים עם הבריות ואהודים על הבריות, ויש לכך דוגמאות רבות.
אסיים כפתיחת דבריי: רוב הרבנים אהובים ואהודים על ידי הציבור מעצם עשייתם הברוכה, צנועים וענוותנים כהלל ועושים את מעשיהם לשם שמיים, בלי להשתייך לארגון זה או אחר, בלי רעש וצלצולים.
ולכל הרבנים הקוראים לעצמם "הפתוחים והקשובים" לדעות אחרות, אני מברך אתכם שיהי רצון שאכן כך תתנהגו כמו שאתה מדברים, ונזכה לקרב ביחד את עם ישראל לאבינו שבשמים ולעשות נחת רוח ליוצרנו.
הכותב הוא רב היישוב שבי שומרון וראש ישיבת 'ברכת התורה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
