ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
תיאור המקרה: התובע השכיר דירה לנתבע. הנתבע איחר מספר פעמים בתשלום דמי השכירות. כמו כן, הנתבע השכיר (ברשותו של התובע) חדר מהדירה לאדם שלישי, על מנת שישמש כמכבסה. ההסכם היה, שהנתבע ישלם עבור החדר שהוא משכיר 'כראות עיניו'. בפועל, שילם הנתבע רק עבור חודש אחד, ואחר כך הפסיק לשלם, אף על פי שהמשיך להשכיר את החדר. יש לציין, שבדרך כלל היה בא עם הפועל אדם נוסף מהחברה, שתפקידו להסדיר את העניינים הכספיים, ובפעם האחרונה, שבה הפועל המפוטר לקח את הכלים, לא בא אותו אדם.
התביעה: (א) התובע טוען, כי האיחור בתשלומים הוא הפרה יסודית של החוזה, ולכן הוא דורש לבטל את חוזה השכירות בינו ובין הנתבע, ואם הנתבע מעוניין להמשיך לגור בשכירות - עליהם לערוך חוזה חדש. (ב) התובע תובע תשלום עבור השכירות שהשכיר הנתבע את החדר לאדם השלישי.
פסק הדין : (א) איחור בתשלומים, כאשר ברור שהתובע השכיר משום שהיה זקוק לכסף בזמן, הוא עילה לביטול החוזה. (ב) לאחר ששילם הנתבע פעם אחת עבור החדר שהשכיר, גילה דעתו מה נחשב אצלו 'כראות עיניו' ושוב הופך סכום זה לחלק בלתי נפרד מדמי השכירות.
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
30 - זכות מכירת ספרים בישיבה
31 - הפרת חוזה שכירות
32 - סיום שכירות בית לפני המועד שנקבע בחוזה
טען עוד
הנימוקים: הגמרא (בבא מציעא עז:) אומרת, שאם אדם מכר לחברו שדה, ונתן הקונה מקצת הדמים, והיה התובע חוזר ותובע ממנו את שארית התשלום, לא נקנה השדה. וביאר רש"י, שהסיבה היא, כי היות שהמוכר חוזר ותובע כל הזמן את הקונה על שארית הדמים, הרי זו ראיה שלא מכר את השדה אלא מפני שהיה זקוק לכסף; ומכיוון שהקונה אינו משלם בזמן, הרי אדעתא דהכי לא מכר לו. בנדון דידן, ברור לכול, כי התובע לא השכיר את הדירה אלא על מנת לשלם עבור שהיית אמו בבית אבות, והוא זקוק לכסף בזמן. ולכן, איחור בתשלום השכירות מבטל את חוזה השכירות.
מבואר בנמוקי יוסף (בבא קמא ט. מדפי הרי"ף), שכשמדברים על שוכר שהשכיר את הבית ששכר לאדם אחר, יש להבדיל בין שכירות ברשות ובין שכירות שאינה ברשות. במקרה של שכירות שאינה ברשות, פשוט שהרווח הולך למשכיר הראשון. לעומת זאת, במידה ומדובר על שכירות ברשות, כותב הנמו"י שברור שהרווח שייך לשוכר. הנמו"י נותן שתי דוגמאות לשכירות ברשות: (א) כגון שהתנה במפורש עם המשכיר, שיוכל להשכיר לאדם אחר. (ב) כגון שלשוכר השני אין יותר בני בית מאשר לשוכר הראשון, שאז מן הדין כופה השוכר את המשכיר להשכיר לאדם אחר.
הרמ"א (חו"מ סימן שסג סעיף י) מביא את דברי הנמוקי יוסף, אבל רק את הדוגמא השניה. ואולי הוא סובר, שרק במידה שיש לשוכר זכות מן הדין להשכיר את הנכס לאחר, דמי השכירות הולכים לשוכר, אבל אם הזכות מוקנית רק מכח הסכם, אין דמי השכירות הולכים לשוכר, אלא למשכיר. בימינו, המנהג המקובל הוא, שאין השוכר רשאי להשכיר את הדירה לאחר בלי רשות מפורשת. וממילא, השאלה האם השכר הולך לשוכר או למשכיר הראשון, תלויה בשאלה איך להבין את דברי הרמ"א - האם גם במקום שרק מחמת הסכמת המשכיר רשאי השוכר להשכיר את הנכס, הולך שכר הדירה לשוכר. למרות שמדברי קצות החושן (שם סק"ח) משמע שהבין כדברי הנמו"י, קבע בית הדין שזהו ספקא דדינא. ובנידון דידן, היות שהנתבע מוחזק בדמי השכירות, אי אפשר להוציא אותם ממנו. אמנם, היות שהתובע התנה עם הנתבע, שאם ירצה להשכיר לאחר חדר, יצטרך להוסיף בדמי השכירות, אין כאן זכות השכרה הקנויה לשוכר, אלא זכות זו תלויה ועומדת - אם יעמוד בדבריו ויוסיף שכר לתובע, תיקנה לו הזכות, ואם לא - לא. ומכיוון שבסופו של דבר לא שילם הנתבע לתובע עבור הזכות להשכיר, ממילא איבד את זכותו, ולכן גם לדעת הנמוקי יוסף דמי השכירות של החדר שהשכיר הנתבע, צריכים להגיע לידי התובע.
לגבי חישוב גובה דמי השכירות; במקום שלא פירשו כלל את גובה דמי השכירות, הרי אומרת המשנה בבבא מציעא (פג.) שהכל כמנהג המדינה. וכתב הרי"ף, שאם יש כמה שערים לשכר, אין למשכיר אלא הפחוּת שבהם, משום המוציא מחברו עליו הראיה. בנדון דידן, היות שהצדדים הסכימו שהנתבע ישלם 'כפי ראות עיניו', הרי פשוט שהכל תלוי ברצונו הטוב של הנתבע, בלי קשר לשכר המקובל בעיר במקרים דומים. אמנם, מאחר שהנתבע גילה מהו 'ראות עיניו' שהתחייב בחוזה, נתגלה הדבר, שעל סכום זה הייתה ההתחייבות, והוא חייב בו כחיובו בעיקר השכירות שפורש בחוזה. כמובן, שאם התובע גובה ישירות מהשוכר השני את דמי השכירות עבור החדר, עליו לנכות חלק מדמי השכירות שהוא גובה מהנתבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
