פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש תצוה | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
תצוה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

18 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אדר התשפ"ה
מפטיר כֹּה אָמַר י-ְהוָה צְ-בָאוֹת פָּקַדְתִּי (שמואל א טו ב) א
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח יְ-הוָה (שמואל א טו א) ס

פרשת תצוה – שבת זכור
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 101 פסוקים = לְמַלֵּא
וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם. (כט לג)
בפרשת תצוה 7 מצוות , מתוכן 4 מצוות עשה ו-3 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : עריכת נרות המקדש • לבישת בגדי כהונה • אכילת בשר חטאת ואשם • הקטרת קטורת. לא תעשה : שלא יזח החשן מעל האפוד
• שלא לקרוע המעיל של כהנים • שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב.

פרשת זכור - טעם הקריאה לזכור מעשה עמלק, וקוראין אותה בשבת לפני פורים לסמוך אותה למעשה המן שהיה מזרע עמלק, כדי להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייתה (משנ"ב או"ח תרפה א) וי"א שקריאת פרשת זכור היא מדאורייתא. (שו"ע שם ז)
שבת זכור – שבת זכור נפתח האור של פורים כי בשבת שלפני הפורים נפתח תמיד האור הזה להופיע עד י"ד וט"ו שהם ימי משתה ושמחה ובהם קוראים את המגילה. כי משנכנס אדר מרבין בשמחה ומתחיל להופיע אור מרדכי, לכן אמרו (משנה מגילה א א) מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר פי' שהאור נגלה כל אחד עשר יום מר"ח עד יום אחד עשר שיוצא בבהירות ורשאי לקרות בו המגלה לבני כפרים והנה השל"ה הקדוש כתב רמז במשנה זאת כי י'א י'ב י'ג י'ד ט'ו עולה ס"ה מספר שם אדנ"י כי נתגלה שיש אדון בעולם וזה מגילה נקראת ע"י המספר הזה מגלה האדון לכל היצורים.
(ספר עבודת ישראל פר' זכור - להמגיד מקוזניץ')

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד . (כז כ)
לא הזכיר משה בזה הסדר (בפרשת תצוה) משא"כ בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה) והטעם משום שאמר (שמות לב לב) מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ וקללת חכם אפילו על תנאי באה ונתקיים בזה .(זוהר הקד' פנחס רמ"ו, הרא"ש, בעה"ט)
והוא משום דז' באדר נופל בדרך כלל בשבוע של פרשת תצוה, והשי"ת הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבינו ע"ה, לזאת לא נזכר שמו בפרשה הזאת כדי לרמז על זה.
בפרשת תצוה ק"א פסוקים – והטעם הוא משום שהנעלם משם משה הוא ק"א. הנסתר מהאות מם הוא גם כן מ ', דהיינו ארבעים, והנסתר מאות שין הוא ין , כלומר ששים, והנסתר מאות הא הוא א ', דכולם עולים בסך הכלל מנין ק"א. לרמוז שאע"פ שהחיצוניות של משה רבינו ע"ה היינו גופו הקדוש נעדר מאתנו, מכל מקום הפנימיות שלו דהיינו הרוחניות שלו שהיא התורה הקדושה שלימד לנו תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה עוד חיה עמנו וכל ימי עולם לא ישבותו. מִסִּפְרְךָ יכולה להיקרא מספר כ' , ופרשת תצווה היא הפרשה ה- 20 מתחילת התורה. (מגלה עמוקות, הגר"א)
טעם נוסף – לפי שהיה למשה להיות כהן ואהרן לוי, דכתיב (שמות ד יד) הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי , ומשה אמר (שם יג) שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח , כלומר שלח נא ביד אהרן, [אותיות א"ת ב"ש ת"צ ג"ט, בְּיַד תִּשְׁלָח במ"ק ת"צ ג"ט]. ובשביל זה נעשה משה לוי ואהרן כהן, ולפיכך לא נזכר משה בזו הפרשה לפי שיש בה בגדי כהונה ואורים ותומים, וכשם שלא נזכר משה בזו הפרשה, כך לא הוזכר אהרן בפרשת תרומה, לפי שכשידע אהרן שיש להביא נדבה לעשות משכן ואהרן נכנס שם, ואבני שהם לצורך אהרן, נסתלק, שלא יאמר כמו שאמרו קרח דתן ואבירם, שלא מפי הגבורה היו הדברים. (ילקוט האזובי)
מְחֵנִי נָא אותיות מֵי נֹחַ - מַה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מֵהַתֵּבָה וְרָאָה אֶת הָעוֹלָם חָרֵב, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ רַחוּם, הָיָה לְךְ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךְ וְכוּ'? הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רוֹעֶה שׁוֹטֶה, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר אֶת זֶה? לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךְ כִּי אֹתְךְ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי וְגוֹ', וְאַחַר הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם, וְאַחַר כָּךְ עֲשֵׂה לְךְ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר? כָּל זֶה הִתְעַכַּבְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךְ כְּדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם, וּמֵאָז שֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁתִּנָּצֵל בַּתֵּבָה, לֹא נִכְנַס בְּלִבְּךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשּׁוּב הָעוֹלָם, וְעָשִׂיתָ תֵּבָה וְנִצַּלְתָּ, וְכָעֵת, אַחַר שֶׁנֶּאֱבַד הָעוֹלָם, פָּתַחְתָּ פִּיךְ לוֹמַר לְפָנַי בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים!? כֵּיוָן שֶׁרָאָה נֹחַ כָּךְ, הִקְרִיב קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת, שֶׁכָּתוּב (בראשית ח) וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וְגוֹמֵר. (זוהר ח"א ס"ז ב מתורגם)
משה רבינו תיקן את נח ואמר מְחֵנִי נָא אותיות מֵי נֹחַ קיבל עליו לתקן את נשמת נח לכך לא נזכר בפרשה.
וְאַתָּה תְּצַוֶּה וסמיך ליה נְחֹשֶׁת שסיים בו הפרשה הקודמת. רמז שהיה משה ניצוץ שלישי מן הבל, וזהו נְחֹשֶׁת וְאַתָּה , כלומר נח שת ואתה . וזהו יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן , רצה לומר דיופי של משה היה משני כוחות מבני אדם היינו משת והבל. שנית הוּצַק חֵן זה נח. (מנחת יהודה בשם מגלה עמוקות אופן קכב)
מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ - אֲשֶׁר בגימטריה תצוה (501) (מדרשו של ש"ם)
מספר הפרשיות שמשה רבנו אינו מופיע בהן, הוא שמונה עשרה. שתים עשרה פרשיות בספר בראשית, וכן שש פרשיות נוספות 'תצוה' 'עקב' 'ראה' 'שופטים' 'כי תצא' 'ניצבים'. והדבר נרמז במילים ' מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ ', המונה שמונה עשרה אותיות כנגד שמונה עשרה הפרשיות שנמחה שמו מהן. פרשיות אלו גם נרמזות באותיות המילים ' אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ ' - א ', אתם ניצבים. ש ', שופטים. ר ', ראה. כ ', כי תצא. ת ', תצוה. ב ', בראשית הספר . ת ', עקב תשמעון. (מדשן ביתך) וְאַתָּה תְּצַוֶּה בגימטריא בְּרֵאשִׁית (913) גם בחומש בראשית משה רבינו לא מופיע. (מדשן ביתך בשם ר' נחמן שטרנפלד)

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ – יש מצוה שהיא מגינה לעולם כמו סגולת התורה שמגינה גם בעידנא דלא עסיק בה, והיא מצות הצדקה. דעשיר שמספיק לתלמיד חכם ללמוד (תמכין דאורייתא) הנה יש לו חלק בתורתו, והמצוה הזאת כתורה דמיא שמאירה ומגינה לעולם. ובזה יתבאר הפסוק וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ לשון קנין בכסף, היינו יקנו בקנין כספם, שֶׁמֶן זַיִת רמז לתורה שנקראת שמן זית כידוע, [הנה התורה נקראת אור דכתיב (משלי ו כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר ונתנה בארבעים יום וזה נרמז בתיבת לַמָּאוֹר שהוא לאור מ' כלומר אור שניתן בארבעים יום. ב.א.ח. תצוה] זָךְ הם כ"ז אותיות התורה (כ"ב אותיות וכן מנצפ"ך) כָּתִית לַמָּאוֹר העשירים הסוחרים המכתתים רגליהם במסחר בכדי לַמָּאוֹר להספיק למאור התורה. ועי"ז לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד רצונו לומר הגם שהמצוה נקראת נר שאינו מאיר רק לפי שעה, עם כל זה אותו הנר יהיה נֵר תָּמִיד , שיגן לעולם כמו התורה. (בני יששכר בשם מהר"י מטראני)
שֶׁמֶן זַיִת זָךְ – שמן רומז לחכמת התורה, והוא צריך שיהיה זָךְ , היינו ללמוד תוה"ק בלא שום פניות וקנטורים רק זָךְ לשמו יתברך. (אמרי חיים)

חמשה חומשי תורה כנגד המנורה נאמרו . בְּרֵאשִׁית וכו' בפסוק זה שבעה תיבות כנגד שבעה נרות. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת וכו' י"א תיבות כנגד י"א כפתורים. וַיִּקְרָא וכו' ט' תיבות כנגד ט' פרחים. וַיְדַבֵּר וכו' י"ז תיבות כנגד גבהה של מנורה שהיא י"ז טפחים ומשהו ואף על פי שבמנחות חשיב להו י"ח כיון שהאחרון חסר לכך לא נכתבה תיבה. אֵלֶּה הַדְּבָרִים וכו' כ"ב כנגד כ"ב גביעים. (עקידת יצחק שער מט)

שאלות

א. וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ.(כט לו) האם המזבח זקוק לכפרה, מהו בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו .
ב. עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְ-הוָה . (כט מב) כיצד הקריבו ישראל עולות וזבחים כשהלכו במדבר בְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן ומאין היה להם יין
ושמן זית בכל יום לנסכים.
ג. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם.(כט א) פרש"י - פַּר אֶחָד לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁהוּא פַּר.
וקשה שהרי עדיין לא חטאו בחטא העגל.
ג. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ .(כח לב) למדו חז"ל (יומא עב.) הַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר:
'לֹא יִקָּרֵעַ'. לכאורה למה לנו לאו מיוחד של 'לֹא יִקָּרֵעַ', הלא גם בלא לאו זה יש איסור לקרוע בגדי כהונה – מן הפסוק (דברים יב ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן
לַי-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם . שהרי בגדי כהונה אינם גרועים מעצי הקודש, שהשורף דבר של קודש בדרך השחתה — לוקה. (פסחים מח.)
ד. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד .(כח יז) מה הטעם שחלק מהאבנים בחושן היו אבנים יקרות מאוד וחלק
היו אבני חן זולות.
ה. אין סמיכה בקרבנות ציבור. מה הטעם שסומכין על שעיר המשתלח, ועל פר העלם שלושה מן הסנהדרין סומכין עליו. אע"פ שהם קרבנות ציבור.
ו. ראיה בפרשה שאין עושים שררה על הציבור פחות משנים.
ז. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד . (כז כ) ובמדרש כָּתִית זה בית המקדש הראשון שעמד ת"י שנה
ובית המקדש השני ת"כ שנה, והמדרש הזה ירמוז לשני בתי המקדש. לכאורה היה ראוי לרמוז על בית המקדש השלישי.
ח. וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַי-הוָה .(כח לו) בפסוק זה רמוזים 'שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד
שָׁלִיחַ'. וסימנך חֹתָם .
ט. וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְ-הוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד . (כט יא) קי"ל - אתין וגמין – ריבויים. מה בא לרבות וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר, הול"ל וְשָׁחַטְתָּ הַפָּר . וכן (כט כ)
וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל.
י. וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ .(כט ז) אהרון הכהן נמשח בשמן המשחה פעמיים. פעם אחת ככהן גדול ופעם אחת ביחד עם בניו
מדין כהן הדיוט. דכתיב (כט כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וגו'. מה הטעם
שנמשח פעמיים. הלא הכהונה הגדולה כבר כוללת בתוכה את הכהונה הפשוטה. האם יש יתרונות מסויימים שיש בכהן הדיוט על פני כהן גדול?
כ. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם . (לט יג) ישפה בגימטריא בנימין בן יעקב (396 עם הכולל) (בעה"ט) שהאבן של
בנימין היא ישפה. צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא
מַתְנֵי בִּשְׁמוֹנִים רִיבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ
(קידושין לא.) במה זכה דווקא שבט בנימין שיגלגל על ידם שדווקא האבן שלהם תהא חסרה, ויתפרסם הענין יותר משאר השבטים.
ל. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֺן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְ-הוָה . (כח
לח) ציץ מכפר על עזות פנים (זבחים פח:) שנינו במשנה (אבות ה כ) הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱ-לֹהֵינוּ,
שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. מה הקשר בין שני עניינים אלו - עזות ובושת הפנים ובנין בית המקדש ?
מ. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה .(כח לז) משמע שהציץ היה על התכלת. ואילו לקמן כתיב (לט לא) וַיִּתְּנוּ עָלָיו
פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה משמע שהפתיל תכלת היה על הציץ.
נ. וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ .(ל א) מזבח ר"ת מ חילה ז כות ב רכה ח יים. והוא מכפר על עוונותיהם של בני ישראל. (תנחומא שמות כז
י) לשם מה היו צריכים במקדש שני מזבחות, זהב ונחושת.
ס. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סוֹמֵךְ הַזֶּבַח? עוֹמֵד בַּצָּפוֹן וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַסּוֹמֵךְ עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו בֵּין שְׁתֵּי קְרָנוֹת שֶׁל זֶבַח, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא
דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַזֶּבַח, וּמִתְוַדֶּה. (יומא לו.) מי פטורים מסמיכה בעת שמביאים קרבן.
ע. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְ-הוָה (כז כא) פרש"י - תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב עַד
בֹּקֶר (יומא ט"ו ע"א). וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג, לְלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּין, וְכֵן לְכָל הַלֵּילוֹת; וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. האם ייתכן שהיו זורקים את השמן שנותר
בלילות הקצרים שכן חצי לוג היתה מידתו בין בקיץ בין בחורף.
ע. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט (כח ד) הקדים הכתוב ואמר חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל , היה ראוי להקדים ולומר
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט (הנאמר בפסוק טו) ואח"כ וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד (הנאמר בפסוק ו) מה הטעם שהפך את הסדר.
פ. שלמה המלך בשעה שרצה לבנות את בית המקדש שאל את אשמדאי היכן מצוי השמיר (גיטין סח:). מה הטעם שלא שאל שלמה המלך באורים ותומים.
פ. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן .(כח א) לאחר שכתב אֶת
אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ לשם מה צריך לפרט נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בשמותיהם הלא כבר נאמר בניו. והוא בא למעט.
צ. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. (כט לט) בפרשת פנחס כתיב (במדבר כח ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ
הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם .ולא כתיב הָאֶחָד .
ק. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי .(כח ג) מה הטעם שבציווי עשיית בגדי הכהונה נאמר
חַכְמֵי לֵב ואילו בציווי של עשיית המשכן לא נכתב חַכְמֵי לֵב .
ק. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה . (ל ז) מה הטעם שבקטורת כתיב בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר , ובקרבן תמיד לא הזכיר אלא
בַּבֹּקֶר אחד. שנאמר (כט לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
ר. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ .(כח לב) למדו חז"ל (יומא עב.) הַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר:
'לֹא יִקָּרֵעַ'. מה הטעם שכתבה התורה לאו זה דווקא לגבי המעיל. והוא הדין בכל בגדי הכהונה.
ש. וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל .(כח ט) משמע שהשמות היו על האבנים, ולקמן כתיב (כח כא) וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם . משמע שהאבנים היו על השמות. הא כיצד?
ת. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה .(ל ז) כיצד היה אהרון מכבה את אש המנורה דאמרינן (משנה תמיד ג ט) אפילו
מצאן דולקין מכבן ומדשנן. וקי"ל (יומא מו:) המכבה אש ממנורה ומחתה חייב.
ת. וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת .(כח מ) מה הטעם שעל ידי המגבעות היה לכהנים כבוד ותפארת.

תשובות

א. אבק גזל נחשבת מתנה שניתנה בעל כרחו של הנותן. בשעה שאמר הקב"ה להביא נדבה למשכן, היו מישראל שהביאו נדבה אך לא מרצון שלם כי אם
מפני הבושה. מאחר וכולם הביאו כדי למנוע אי נעימות הביאו גם הם את מתנתם. מאחר והמזבח קבל גם מתנות אלו הרי דבק בו אבק גזל והוצרך גם
הוא לכפרה. (מעם לועז)
ב. בארה של מרים הָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דְשָׁאִים, מִינֵי זֵרְעוֹנִים, מִינֵי אִילָנוֹת (שה"ש רבה ד יב). א"נ מה שלקחו מתגרי עכו"ם. (פרדס שמאי) *
ג. גלוי וידוע לפני המקום שיעשו את העגל לפיכך הקדים וציוום על זה. (טעמא דקרא)
ג. גרמא בקריעה גם כן אסור. החידוש בלאו של 'לֹא יִקָּרֵעַ' הוא שאסור אף לגרום לבגדי הכהונה להיקרע, ולא רק במעשה בפועל.
(כמוצא שלל רב בשם רבי יוסף ראזין הגאון מרוגוטשוב)
ד. דין פרוטה כדין מאה (סנהדרין ח.) – דהא חושן מכפר על הדינין. רמז שיהיה לדיין שידון בשווה משפט של פרוטה כמאה מנה. (עקידה)
ה. הלכה למשה מסיני - שאין בציבור אלא שתי סמיכות שעיר המשתלח ופר העלם של ציבור. (רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ג ה"י)
ו. וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב (כח ה) אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרוֹת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְגוֹ׳.(בב"ב ח:).
וְהֵם יִקְחוּ . ואין הם פחות משנים. (רבינו גרשום). הקופה אינה נגבית בפחות משנים שאין עושים שררה על הצבור בממון בפחות משנים (רמב"ם מתנות עניים
פ"ט ה"ה, שו"ע יו"ד רנ"ו ג) (עבד המלך) *
ז. זמנם של שני בתי המקדש היה קצוב, ולפי ששניהם עתידים ליחרב ולהיותם מרמס לכך נאמר הרמז בשניהם בלשון כָּתִית שהוא לשון כתישה ומרמס
אבל הבית השלישי העתיד אע"פ שלא בא בחשבון לפי שאין זמנו קצוב הנה נרמז במלת לַמָּאוֹר והוא כלשון (ישעיה ס א) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ והוא
הבטחה בבית השלישי בחזרת השכינה אבל הוא עומד לעד לעולם לכך אמר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד כלומר כי מעלתו תמידית ושוב אינה פוסקת. (רבינו בחיי)
ח. ח יה ת חית המתים מ טר ר"ת חֹתָם . אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, מַפְתֵּחַ
שֶׁל חַיָּה, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים, בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה. (תענית ב:) וזה נרמז בפסוק בפרשתנו: פִּתּוּחֵי המפתחות של חֹתָם של שלושת
הדברים הללו, קֹדֶשׁ לַי-הוָה הם רק בידי בורא עולם. וכן ר"ת מַפְתֵּחַ –מ טר פ רנסה ת חית המתים ח יה (יולדת). ומפתח של פרנסה כלול במפתח של
הגשמים. (קול אליהו - הגר"א)*
ט. טריפה קמ"ל לרבות שאם שחט ונמצא שהיה טריפה היה שוחט פר אחר. וכן באיל. (תוס' השלם)
י. ירושה בכהן גדול אינה נוהגת לכל בניו אלא רק לאחד מהם, שהרי רק כהן גדול אחד מכהן. לעומת זאת הכהונה הפשוטה עוברת לכל בני כהן. וכן את
הכהן הגדול ניתן להעביר מכהונתו כשעושה מעשים שאינם ראויים. משא"כ בכהן הדיוט בין אם הוא ראוי ובין אם לא תמיד ישאר כהן. כדי שיזכה גם
אהרן לאותן יתרונות היה צריך להמשח גם במשיחת הכהנים הפשוטים. (אזנים לתורה)
כ. כיבוד אב ואם אצל בנימין לא נפגמה לעומת שאר האחים שהשתתפו במכירת יוסף ונגרם על ידי כך צער ליעקב אביהם. ומעשה זה נזכר לדורות שממנו
לומדים כמה גדול הוא כיבוד אב ואם ומה גדול שכרה של מצוה זו. (אזנים לתורה)
ל. לימוד תורה צריך שיהיה עז פנים, כדקתני (אבות ה כ) וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד , אבל לעתיד לבוא תמלא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְ-הוָה ולא נצטרך עזות אפילו בלימוד
התורה. ומשום שאמר תחילה עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם ובתורה צריך עזות פנים, יהי רצון שתבנה עירך ותשיב עבודת בית המקדש למקומה, ואז תתבטל העזות
מכל וכל. (תוס' רעק"א שם בשם תשובת רד"ך בית כ"ד) *
מ. מקיף היה הציץ מאוזן לאוזן, כמו שדרשו חז"ל ובאמצעיתו היה נקב ובו הכניס הפתיל וכפלו כלפי ראשו עד ערפו ושם קשרו לאותן ב' חוטין שהיו
בציץ כמו שהיה קושרו לעורפו יחד. שלפעמים לא היתה מחזיקה אותה קשירה של אחורי האוזן ונמצא הציץ נופל בין פניו לולי אותו הפתיל. כשהכניס
את הפתיל בנקב הציץ נמצא שצדו האחד של הציץ וצדו השני תחת הציץ על בשר המצח ונמשכין החוטין מעל ראשו על העורף. (ר' יהודה החסיד)
נ. נפש האדם מתכפרת על ידי מזבח הזהב שעליו הקטירו את קטורת הסמים, וגוף האדם היה מתכפר על ידי מזבח הנחושת שעליו היו מקריבים קרבנות.
וכשם שהזהב יקר מן הנחושת כך הנפש יקרה מן הגוף. וכשם שהגוף אוכל כך גם במזבח הנחושת היו קרבנותיו למאכל. וכשם שהנפש והנשמה אינם
נהנות אלא מן הריח, כך גם במזבח הזהב לא היו מקריבים בו אלא קטורת סמים שעשוי לריח. (מדרש תדשא פי"א, נתיבות דעת)
ס. סומא פטור מסמיכה – וכן חרש שוטה וקטן, עבד אשה ונכרי וכן אין השליח סומך שאין סמיכה אלא בבעלים. (רמב"ם הל' מעשה הקרבנות ג ח)
ע. עובי הפתילות היה משתנה – כדאמרינן (יומא כג.) מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין. וכן במסכת סוכה (נא.) מִבְּלָאֵי
מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין – לעשות הפתילות במקדש. ולפי קיצור הלילות היו עושים פתילות גסות שלא ישאר מן
השמן למחרת. (דעת זקנים, הרא"ש) בתקופת תמוז שהלילות קצרים עושה פתילות גסות ובתקופת טבת שהלילות ארוכים עושה פתילות דקות.(מושב זקנים)*
ע. עיקר הוא האפוד לכך הקדימו – כי החושן היה תחת האפוד כמין שוליים והאפוד הוא עיקר הבגד, על כן הקדימה הפרשה האפוד לחושן במעשה. ומה
שהזכיר תחילה את החושן לפני האפוד היה זה בגלל מעלת שם המפורש שהנקרא אורים ותומים שהיו נותנים בין כפלי החושן. (רבינו בחיי)
פ. פסקו האורים ותומים משעה שפסקו נביאים הראשונים שמואל ודוד. א"נ אין מגלים האורים ותומים מה שהאדם יכול לדעת מאחר. (הרא"ש)
פ. פנחס בא למעט – דהו"א שהוא בכלל בניו משום דבני בנים הרי הם כבנים (יבמות סב:), וזה כמ"ד לא נתכהן פנחס עד אחר מעשה זמרי. (פענח רזא)*
צ. ציווי לדורות שיקריבו קרבן תמיד בכל יום בפרשת פנחס לכך כתיב אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד . כאן איירי במלואים היינו בעת שהתחנך המזבח ולא סגי שיהא
סתם מיוחד, אלא בעי שיהא מיוחד שאין דוגמתו בעולם משום דדבר התחליי בעי שיהא בתכלית המהודר שאפשר להימצא. הָאֶחָד מרמז שמיוחד ביותר
בכשרותו ובהידורו שהיה כאן ההתחלה. (פרדס שמאי) *
ק. קדושתם של בגדי הכהונה עולים על בנין המשכן. מאחר ובציץ נכתב קֹדֶשׁ לַי-הוָה ובכפלי החושן הוטמן שם ה' המפורש המלא, הכולל ע"ב אותיות,
השכינה ורוח הקודש שרו על הכהן הגדול בשל קדושת האורים ותומים שהיו קבועים בבגדי הכהונה, מכיוון שכך היו צריכים האומנים לכוון לבם יותר
בעת עשיית בגדי הכהונה בכוונות נעלות יותר ולשם כך היו צריכים להיות חַכְמֵי לֵב . (אזנים לתורה)
ק. קודמת הקטורת לתמיד של שחר, לפיכך כתיב בה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר . (רבינו בחיי)
ר. רובו פתוח הו"א כפתוח כולו דמי כדאשגחן לגבי ציצית (או"ח סימן י סעיף ז) והו"א דאין חייב הקורע דהוי כאילו קרוע כולו קמ"ל. וכל שכן באחריני. א"נ
לפי שהמעיל היה סדוק (מופרד) כולו עד למטה ולא היה מחובר אלא כנגד פיו ולכך נקרע בנקל כשלובשו לכך הזהירה תורה כאן שיזהר בזה.(טעמא דקרא)*
ש. שקועות היו האותיות בתוך האבנים ונמצא בולטות מבפנים למעלה מן השמות הילך והילך מן האותיות. לפי זה תמצא את השמות על האבנים ואת
האבנים על השמות. (דעת זקנים) *
ת. תיקון מצווה שאני – כיון שהמצווה לא תקויים באופן אחר התירה התורה לכבות באופן זה. וכן לפי שכבר נעשתה מצוותה פסק האיסור הקודם דלא
שייך אלא בזמן מצוותה. (פענח רזא - רזא דמאיר)*
ת. תפילין היו נראים ביחד עם המצנפת ובתפילין כתיב (יחזקאל כד יז) פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ ומבואר (מו"ק טו.) דאלו התפילין. ואמרו חז"ל (זבחים יט.) שערו היה
נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, וכיון שהתפילין היו נראים ביחד עם המצנפת הרי זה לכבוד ולפארת. (טעמא דקרא)*

מקורות / חידודון *

ב. עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם - יעשה ככה בבואם אל ארץ כנען. כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני. וזהו (במדבר כח ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי . כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה. כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני. היה הארון נוסע בתוך המחנות. וכן היה חונה בתוך המחנות. ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו. ויום הכפורים בשנה השנית. כי כן כתוב על עבודת אהרן (ויקרא טז לד) וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה . וכן כתוב (עמוס ה כה) הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל . כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל וישימון כמו שמנה ושלשים שנה. ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית גם כן יין ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין. ומאין היה להם. שני כבשים בני שנה בכל יום. ותוספת בשבת ובמועדים ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו. כי בקדש היו ושם בישוב קנו ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג ויהי לכלם מקנה רב. והנה פירש טעם למה נקרא אהל מועד. (אבן עזרא)
ו. אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרוֹת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם – באיזה מקרה מינו שני גבאי צדקה כשרים ולא מועיל וחשיב כאדם אחד .
כבר ביארנו שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים בדבר שבממון הא כל עסקי ממון שאין בו שררה ממנין בו אפילו אחד מעתה גבאי צדקה שבידם למשכן הואיל ויש כאן שררה אין ממנין בה פחות משנים אבל כל שאין בידו למשכן או שאר צדדין שבשררה ואין שם אלא צד נאמנות כגון גזבר שאינו בה אלא נפקד ממנין בה אפילו אחד וכל שאין ממנין בה פחות משנים אין ממנין בה שני אחים ששני אחים כאחד הם חשובים . (המאירי – בב"ב ח:)
ח. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, דִּכְתִיב : (תהלים קמה, טז) 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ' וְגוֹ'. הקשה הרב פרשת דרכים (דרוש כ"א) ממה שאמרו במציעא (בבא מציעא פו:) משום דכתיב (בראשית יח, ח) 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב' על ידי עצמו, נתן לו הקב"ה על ידי עצמו, דכתיב (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם' אבל מים שנתן על ידי אחרים דכתיב (בראשית יח, ד) 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' נתן על ידי משה רבינו ע"ה, שמע מינה אם היה מביא המאכל על ידי שליח היה נותן לבניו על ידי שליח, ואיך יתכן זה? והלא הפרנסה מוכרח שתהיה ביד השי"ת! עיין שם. ונראה לי בס"ד אין הכי נמי בדרך אקראי אפשר שתהיה הפרנסה על ידי שליח כמו שמצינו שבדרך אקראי ניתן מפתח הגשמים ואחר כך מפתח תחיית המתים לאליהו זכור לטוב. ואין להקשות על זה ממה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (דברים לב, יג) ' וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר' שהיה זה על ידי מלאך, דאין זו פרנסה לכללות ישראל אלא של קטנים יחידים, ומערבאי איירי בפרנסה כוללת לרבים שהוא לכל חי.
(בן יהוידע – תענית ב ב)
ל. הציץ מכפר על עזות פנים – כי מי הוא זה אשר יראה כהן בגדולתו וציץ הזהב אשר השם המפורש חקוק בו עומד על מצחו שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל הא-להים ומשם יוקח מוסר השכל לכל איש שלם וחכם כי אין ספק כי שם י"י נקרא עליו וראוי לירוא מפניו. (עקידת יצחק נא א) הרי התבאר לנו שהציץ היה מונע את עזות הפנים ומכפר עליו. וזו כוונת המשנה שהוסיפה לאחר עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וכו' שכן אז יעמוד שוב הכהן הגדול וישמש בציץ שעל מצחו ועל ידי זה יכנע לבבו ויימנע מעזות פנים ויכפר עליו. (כמוצא שלל רב בשם מעשי למלך עך הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח ה"א)
ע. מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם . פרש"י במסכת זבחים (יא:) דלא היו זורקין השמן בבוקר אלא שהיה דולק ביום עד שנגמר השמן. וכן הוא הכוונה ברש"י כאן מה שכתב וְאִם יִוָּתֵר וידלוק ביום אֵין בְּכָךְ כְּלוּם . (פרדס שמאי)
א"נ אי לא הוה אמר כן אלא בָּנָיו , הוה אמינא החשובים, לכך חזר להזכירם בְּנֵי אַהֲרֹן לומר שכולם שווים. (אמרי נועם)
וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת .(כט ח) אמר רבי שמעון בן לקיש פינחס הוא אליהו. (ילקו"ש פר' פנחס) תִּשְׁבִּי בגימטריא תַּקְרִיב (712), רמז אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מזרע אהרון היה, והוא פנחס. (תוס' השלם)
פ. ואפילו למאן דאמר כבר נתכהן פנחס (זבחים קא:) בא לומר שעיקר העבודה בבנים אלו. (פענח רזא)
צ. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד - היה לו לומר הָאֶחָד אבל בא לרמוז שהיו עסוקין בתמיד שלש עשרה כמנין אחד ולכך אמר אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד לרמוז את הכבש של אחד, כלומר לשם ה' אחד. ובסדר ואתה תצוה (שמות כט) אמר אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד , המיוחד שבעדר. (רבינו בחיי – במדבר כח ד). הכא כתיב הָאֶחָד שעולה י"ח. רמז לי"ח ברכות שבתפלה שתקנו כנגד תמידין והתם כתיב אֶחָד דמנין אחד היו כהנים עסוקים בתמיד לפעמים כדאיתא במסכת יומא. (בעה"ט)
ר. מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה ויש להם ד' כנפות לצד מטה ולמעלה הם סתומים אם רובו סתום פטור ואם רובו פתוח חייב. (או"ח סימן י סעיף ז)
המעיל כולו תכלת וחוטיו כפולין שנים עשר ופיו ארוג בתחילת אריגתו ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד והקורע פי המעיל לוקה שנאמר 'לֹא יִקָּרֵעַ' והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה. (רמב"ם הל' כלי המקדש ט ג)
ש. כונה מיוחדת היתה שכל שבט היה לו אבן מיוחדת לו, אודם היה שייכות לאובן, פטדה שייכות לשמעון וכן לכולם. וזה שאמר הכתוב וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פירוש האבנים היו לפי שמות השבטים פירוש שכל מין אבן היה שייכות עם השבט. (פרדס שמאי ע"פ רבינו בחיי)
ת. ואין לתרץ משום דעשה דהטבת הנרות דוחה לא תעשה דהרי קי"ל (זבחים צז:) דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש. (רזא דמאיר)
ת. לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת אם נתגדלו מידותיו של כהן גדול כשנמשח, כאשר משחו את בגדי הכהונה נתגדלו גם הם כמידת הכהן הגדול. וזהו לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת כי ה' פעל במופת מופלא חוץ לדרך הטבע. (תפארת יהונתן)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז
שו"ת "במראה הבזק"
העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו
שבט תשפ"ב
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש אב תשפ"ג
אב תשפ"ג
לימוד יומי במשנה
מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
ו אב תשפ"ג

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש לך-לך
רבנים שונים | ו' חשוון תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשית
רבנים שונים | תשרי תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש וירא
רבנים שונים | י"ג חשוון תשפ"ה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
45 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות הבדלה
הרב משה בר ציון | כ"ב חשוון תשפ"ז
חנוכה בראי דורנו
חנוכה שיעור לדורנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כו כסלו תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

23 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ו
הרב אלי סטפנסקי | כ"ג חשוון תשפ"ז
47 דק'
לנתיבות ישראל
יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ט חשוון תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
רבנים שונים | חשוון תשפ"ז
26 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ה
הרב אלי סטפנסקי | כ"ב חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב דוד חי הכהן
הרב אורי שרקי
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב יעקב שפירא
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב ש. יוסף וייצן

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
רבנים שונים | חשוון תשפ"ז
9 דק'
חיי שרה
כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
הרב יצחק בן יוסף | חשוון תשפ"ז
49 דק'
חיי שרה
פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
הרב יצחק חי זאגא | חשון תשפ"ז
45 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
הרב משה בר ציון | כ"ב חשוון תשפ"ז
27 דק'
מאמר שלישי
מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ב חשוון תשפ"ז
23 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ו
הרב אלי סטפנסקי | כ"ג חשוון תשפ"ז
5 דק'
חיי שרה
חיי שרה: חברון- היסוד לכל החיבורים בחיינו
הרב מאיר גולדויכט | חשוון תשפ"ז
26 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ה
הרב אלי סטפנסקי | כ"ב חשוון תשפ"ז
47 דק'
לנתיבות ישראל
יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ט חשוון תשפ"ז
46 דק'
מידות הראי"ה
מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
הרב משה בר ציון | י"ט חשוון תשפ"ז
37 דק'
וירא
מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
הרב עידו יעקובי | כ"א חשוון תשפ"ז
לשון הרע
בחירות ולשון הרע
הרב שי טחן | חשוון תשפ"ז
37 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ד
הרב אלי סטפנסקי | כ"א חשוון תשפ"ז
31 דק'
שם משמואל על הפרשה
ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
הרב חיים כץ | י"ח חשוון תשפ"ז
37 דק'
שיעורים בספר יהושע
הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
הרב עידו יעקובי | כ"א חשוון תשפ"ז
36 דק'
בכורות
בכורות דף מ"ג
הרב אלי סטפנסקי | כ' חשוון תשפ"ז
42 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ז חשוון תשפ"ז
48 דק'
מאמר שלישי
מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ו אלול תשפ"ו