פרפראות בפרשה א-ת פ"ש לך-לך | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
לך לך

23 דק' קריאה

מרחשון התשפ"ה
מפטיר לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב (ישעיה מ)
פרשת נח – שבת ר"ח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת לך לך 126 פסוקים = יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, עבדים
בפרשה מצוות עשה אחת וְהִיא מִצְוַת מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. (ספר החינוך)
מזלו של חודש מרחשון הוא מזל עקרב המשתייך ליסוד המים. אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שנאמר (ישעיהו נה א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (בב"ק פב א). איתא במשנה (אבות ב י) וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה; שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. עקרב ר"ת 'ע ושים ב אימה ר צון ק ונם', כי חודש מרחשון הוא לאחר חודש אלול ותשרי בו עבדו הצדיקים את ה' בריבוי תפילות ומצוות ובכוחם להשפיע ישועות לכלל ישראל.
הטעם שקוראים במפטיר לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב (ישעיה מ) משום שנאמר בה: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ . ודרשוהו חז"ל (מצודת דוד) על אברהם אבינו שהיה בארם שהוא במזרח בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה' וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה'. כשהרג את כדרלעמר והמלכים אשר אתו. (לבוש סימן תרסט)
וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (יב א) בגימטריא גשם , (343) מה הגשם הזה בזמן שהוא צרור בעבים אין אדם יודע מה טיבו, כיון שירד לארץ כל אדם נהנה ממנו, כך אתה בעודך במקום אחד אין טבעך יוצא בעולם, ומה הגשם הזה מביא ברכה לעולם אף אתה וֶהְיֵה בְּרָכָה , ומה הגשם הזה מגדל הצמחים אף אתה וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ . וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל סופי תיבות כלי הוא ר"ת כ הנים ל ויים י שראלים. ועוד כלי גימטריה ס' רמז ס' רבוא יצאו ממך וַאֲבָרֶכְךָ רמז לברכת כהנים שיש בה ס' אותיות. (רבינו אפרים) רמז שלכך נקרא אברהם גימטריה מטר עם הכולל שהועיל לעולם כמו מטר . (פני דוד להחיד"א). ואיתא במדרש (ב"ר לט ב) רבי ברכיה פתח )שה"ש א, ג( לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. ובמד"ר - רבי יוחנן פתר קרייא באברהם אבינו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב, א) לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ למה היה דומה לצלוחית של פוליטון שהיתה מונחת בזוית אחת ולא היה ריחה נודף בא אחד וטלטלה ממקומה והיה ריחה נודף. אף כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אברהם הרבה מעשים טובים יש לך הרבה מצוות יש לך טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי.
אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (טו א) בזכות בניך העתידים לצאת ממך ולשמוע בהר סיני אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ ו- לֹא יִהְיֶה לְךָ . זה מגן לך. מָגֵן לָךְ בגימטריא מעגל (143), כלומר דבור אָנֹכִי מָגֵן בפני עון העגל שנאמר (ישעיה מט טו) גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה , מה שאמרת אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אשכחנו, ו אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ שקבלת עליך ייחוד שמי לא אשכח לעולם. ד"א אָנֹכִי – א ' שהאמנת ביחידו של עולם שנאמר (טו ו) וְהֶאֱמִן בַּי-הוָה . נ ' שבחרת בתורה שיש בה נ' שערי בינה, כ ' שקיימת ברית מילה שניתנה לעשרים דור. י' שניסיתיך בי' נסיונות ועמדת בכולם. כל אלה מגינים עליך.(רבינו אפרים)
וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן . (יב ד) אמר הקב"ה לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן חמש ושבעים שנה, אף הגואל שאני עתיד להעמיד לבניך יהיה בן חמש ושבעים שנה, כשתבוא תשועה על ידו לישראל, ואי זו זו אסתר המלכה שמנין שנותיה היו חמש ושבעים שנה כמנין הדס'ה , ושנת התשועה הרי לך חמש ושבעים שנה. ובזכות שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. (ילקוט האזובי)
ששה נקראו בשמותם עד שלא נולדו , ואלו הן: ישמעאל, ויצחק, ומשה, ושלמה, ויאשיהו, ומלך המשיח. ישמעאל מניין? שנאמר: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל (טז יא). ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב"ה לשמוע באנקת העם ממה שבני ישמעאל עושין להם באחרית הימים. יצחק, שנאמר: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק (יז יט) ; ולמה נקרא יצחק? י' , על י' נסיונות. צ' , שרה היתה בת צ' כשהולידה. ח' , שנימול לח'. ק' , ק' שנים היה אברהם כשהוליד. משה, (בראשית ו ג) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם בגימטריא משה . שלמה, הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ (ד"ה א כב ב) , על שם שלום ושקט שהיה בימיו. יאשיהו, הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ (מ"א יג ב), שנרצה כשה על גבי המזבח. מלך המשיח, יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תהלים עב יז), שהוא עתיד ליאנן לעכו"ם. (פרקי דר"א לב) (ילקו"ש תורה מה)
תמצא במילה שכתוב י"ג בריתות, וזו היא אחת מן המצוות ששקולות כנגד כל התורה כולה. מילה שבת תפילין. מילה ניתנה בי"ג בריתות כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. שבת דכתיב (נחמיה ט יב) וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ . פירש ראב"ע נמצא שבת שקול כנגד תורה מילה ותפילין, תורה דכתיב (שמות יג ט) לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת י-ְהוָה בְּפִיךָ , נמצא שהם נקראים תורה. ובברכת מילה שמברכים על הכוס אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן אסמכתא דכתיב וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק , ולשון (ירמיה א ה) בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ ובתוך אותה ברכה אומרים (תהלים קלו) הוֹדוּ לַי-הוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו ֹ.
מה הטעם שאומרים הודאה בברית המילה בפסוק זה? לפי שאמרו חז"ל (ברכות נד ב) אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. הולד עד עתה היה חבוש בבטן אמו ואין לך יוצא מן האסורין יותר מזה, לפיכך מודים ומשבחים עבורו. (הרא"ש)
רמז בפרשה לעניית צ' פעמים אמן, קדושה, מאה ברכות ולימוד תורה בכל יום –
וְהֶאֱמִן בַּי-הוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה . (טו ו) נרמז לנו בזה שצריך האדם לענות בכל יום תשעים אמנים, ארבע קדושות, מאה ברכות, ובזכות מצוות אלו ובזכות חמשה חומשי תורה שקיבלנו השי"ת עוזר לישראל. ואיתא בזוהר חדש (תיקונים דף קכו יט) צַדִּיק יהו''ה בְּכָל דְּרָכָיו , וּמְרַחֵם עַל בִּרְיוֹתָיו בִּצְדָקָה , אֵין צְדָקָה אֶלָּא תְפִלָּה, צ' אֲמֵנִים, ד' קְדוּשׁוֹת, ק' בְּרָכוֹת, ה' חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וְזֶהוּ צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי (משלי יד לד), וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית טו ו) וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה , וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהּ נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיה נט יז) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן . וזהו וְהֶאֱמִן בַּי-הוָה – כשמתחזק במצות אמונה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה – מזה יבוא לקיים מצות צ'ד'ק'ה' במחשבה טהורה ובכוונה שלימה. עוד יפרש וְהֶאֱמִן בַּי-הוָה – איך בא לאמונה שלימה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה – על ידי שמקיים מצות צ'ד'ק'ה' בשלימות. (עבד המלך)
וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ .(יז כד) אברהם בעת המילה היה בן צ"ט שנים. צדי"ק ט"ת בגמטריא תרי"ג (613). איתא (נדרים לב.) גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת י-ְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה . אלמא ברית מילה חשובה ככל הדברים האלה. (הרא"ש). בְּרִית בגמטריא תרי"ב ויחד עם מצוות המילה הרי זה תרי"ג. (השל"ה הקד')
וַיַּעַל אֱ-לֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם . (יז כב) פרש"י - לָשׁוֹן נְקִיָּה הוּא כְּלַפֵּי שְׁכִינָה. וְלִמְּדָנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם. האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב הם מרכבתו של מקום, ודוד המלך הוא רגל רביעית שבמרכבה (זוה"ק ח"ג רסב ע"ב). והנה אברהם, יצחק, יעקב, דוד בגימטריא תרנ"ב (652), כמנין רִבֹּתַיִם . זהו שאמר הכתוב (תהלים סח יח) רֶכֶב אֱ-לֹהִים רִבֹּתַיִם , היינו האבות ודוד דהם המרכבה מספרם רִבֹּתַיִם . (זרע אפרים)
שמו של אברהם רומז למרכבה, כי סופי התיבות של: כס א, כרו ב, נשר, אריה , אד ם, הם אותיות אברהם ללמדנו כי אברהם תחתיהם. (הרמ"ע מפאנו – מאה קשיטא לט)
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. (יד א)
איתא במדרש פליאה (קל"ב) צדיקים אינן אוכלים אלא מן הגזל , ואינן אוכלים אלא מן המבושל , ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר .
הביאור בזה – אינן אוכלים אלא מן הגזל הכוונה שהצדיקים מסתפקים במה שיש להם ואומרים בכל דבר את ראשי התיבות ג ם ז ו ל טובה, ועוד אומרים מבשל ר"ת מ סתפקים ב מה ש יש ל הם, ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר שהוא ר"ת כ ל מ ה ד עביד ר חמנא ל טב ע ביד. (דברי יוסף, ילקוט משה)

שאלות

א. רמז בפרשה למה שאמרו חז"ל (שבת נג.) שהלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי.
א. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת . (יז כא) יצחק נקרא ידיד מבטן לפי שקודם שנולד נתקדש למצוה זו
שנאמר אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ. היינו מילה. בשעת המילה הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן,
חוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ [צוּרֵנוּ], צִוָּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵינוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם
בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ כּוֹרֵת הַבְּרִית. (שבת קלז ב) רמז לברכה בברית המילה מהפסוק וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק .
ב. בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהוּנָּה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן . כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם — הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם. שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן . אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ? מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם.
(נדרים לב ב) לכאורה קשה שהרי גם אברהם הוא מזרעו של שם.
ג. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה . (יב טו) מה הטעם דכתיב ג' פעמים פַּרְעֹה בפסוק.
ד. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם . (יז ט) מה הטעם דכתיב לְדֹרֹתָם בכתיב חסר.
ה. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן . (יד יח) פרש"י - מִדְרַשׁ אַגָּדָה: הוּא שֵׁם בֶּן נֹחַ (נדרים ל"ב ע"ב). איתא בחז"ל שנח למד
תורה דכתיב (ז ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. כתיב (כה כב) וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם (בראשית רבה סג,ו)
נח למד תורה ובנו שם אף פתח בית מדרש 'שם ועבר' שם למדו האבות. באיה סוגיה עסקו יחד אברהם אבינו ושם בן נח כשנפגשו לאחר הצלת לוט.
ו. ראיה בפרשה שהַנִּפְטָר מִן הַמֵּת אַל יֹאמַר לוֹ 'לֵךְ לְשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם'.
ז. וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי י-ֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה . (טו ח) מה הטעם שרק על בשורת ארץ ישראל שאל בַּמָּה אֵדַע ואילו על בשורת הבנים נאמר (טו ו) וְהֶאֱמִן
בַּי-הוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה .
ח. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ . (יג ז) פרש"י - לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים, וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם
בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל. וְהֵם אוֹמְרִים: נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ וְאֵין זֶה גֶּזֶל. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְהַכְּנַעֲנִי
וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" – וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִין (בראשית רבה מא,ו) לכאורה קי"ל קרקע אינה נגזלת לעולם (סוכה לא, ב"ק צה), אם כן לא זכה בה כנען
מלכתחילה שהרי נפלה בחלקו של שם? אמאי קורא אותם רשעים.
ט. בתאריך זה בדה ירבעם בן נבט מלך ישראל חג מלבו, דרש להם זהו חודש האסיף ובו ראוי להיות חג.
ט. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן .(טז יב) פרש"י - לִסְטִים והַכֹּל שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ וּמִתְגָּרִין בּוֹ. לכאורה למה בישר לה המלאך
בשורה זאת, היה יותר טוב שהיא לא תדע מהתכונות השליליות שבו.
י. בתאריך זה נולד בנימין בן יעקב אביו ע"ה ונפטרה רחל אמנו ע"ה.
י. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ . (יז כו) באיזה תאריך נמול אברהם אבינו ע"ה.
כ. וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי יֱ-הוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה . (טו ח) מנין הדורות שישבו ישראל על אדמתם עד גלות בבל כנגד מנין התיבות שאמר אברהם אבינו לקב"ה
בברית בין הבתרים.
כ. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה . (יב ג) מה הטעם שבברכה נאמר לשון רבים מְבָרְכֶיךָ , ובקללה לשון יחיד וּמְקַלֶּלְךָ .
ל. וַיְנַגַּע יְ-הוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם . (יב יז) מתי זה היה ?
מ. איתא (בב"ק צג.) אָמַר רַב חָנָן: הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ – הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִילָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ ( טז ה) וְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית לֵיהּ דִּינָא
בְּאַרְעָא. פירשו התוס' - ובימי שרה היה ב"ד של שם קיים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֶחָד הַצּוֹעֵק וְאֶחָד הַנִּצְעָק
בַּמַּשְׁמָע, אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. כתב הרמ"א - אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה ודוקא דאית ליה דיינא
בארעא וכל הצועק על חבירו הוא נענש תחלה. וי"א דאפי' לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו אא"כ הודיעו תחלה (הר"ן פ"ק דר"ה) (שו"ע חו"מ תכב
א). מה היה עונשה של שרה אמנו ע"ה שמסרה דין לשמים באומרה: יִשְׁפֹּט יְ-הוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ . (טז ה)
נ. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן . (יד יח) פרש"י - מִדְרַשׁ אַגָּדָה: הוּא שֵׁם בֶּן נֹחַ (נדרים ל"ב ע"ב(. כיצד נהיה שם בן נח כהן
והרי לא היתה העבודה קודם מתן תורה אלא בבכורות. ויפת היה הבכור שנאמר (י כא) אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל .
נ. וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר .(טז א) מה הטעם דכתיב וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית ולא כתיב 'ולו שפחה מצרית', דקי"ל (גיטין עז
ב) מה שקנתה אשה קנה בעלה.
ס. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה . (טו טו) פרש"י - אָבִיו עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מְבַשְּׂרוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו? לִמֶּדְךָ שֶׁעָשָׂה תֶרַח תְּשׁוּבָה
(בראשית רבה לח,יב). לכאורה קשה דלעיל כתיב (יא לב) וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן . פרש"י - לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב 'מֵת', שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
דמשמע שתרח היה רשע בסוף חייו.
ע. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו יד) לכאורה הול"ל ואֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, מאי וְגַם לרבות.
ע. וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם. (יד יב) מה הטעם דכתיב אֶת וְאֶת , מה בא לרבות, את מי ומה עוד לקחו.
פ. איזה מצוה אם קיים אותה בעודו בן נוח (גוי) ואח"כ נתגייר, פטור מלקיימה, ואיזה מצוה אם קיים אותה לפני שנתגייר אינו מועיל כלל וחייב לחזור
ולקיימה.
צ. וַיְנַגַּע יְ-הוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם . (יב יז) כמה מיני נגעים היו לפרעה באותו הלילה. רמוז בתיבה גְּדֹלִים .
צ. וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים . (יב טז) מה הטעם שהסכים לקבל מתנות מפרעה וממלך סדום לא
רצה לקבל. שנאמר (יד כב-כג) הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְ-הוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי
הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
ק. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי (יד ז) מה הטעם דכתיב הוא קָדֵשׁ וקרי היא קָדֵשׁ .
ר. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם . (יג יב) מה הטעם דלא כתיב וַיֶּאֱהַל בסְדֹם אלא כתיב עַד סְדֹם .
ש. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין
רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ . (יג ז-ח) כיצד אמר אברהם ללוט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ והמריבה היתה בין רועי אברהם לרועי לוט. ועוד מהי כִּי
אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ ואם הם לא אחים מותר לריב?
ת. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ . (יב יב) למה היה ירא יותר מהרציחה מאשר עבירה עם אשתו. הלא הוזהרו על
הרציחה כמו על אשת איש. והוא משבע מצוות בני נח (ע"ז, שפיכות דמים וגילוי עריות,: א - אבר מן החי, ב - ברכת ה', ג - גזל, ד - דינים).

תשובות

א. אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר (יד א) אריוך הוא שמואל (שבת נג.) ונקרא אריוך על שם שההלכה כמותו בדינין, דאריוך לשון מלכות היא - לָא רֵכָא וְלָא בַּר רֵכָא
היינו לא מלך ולא בן מלך (בב"ב ד.) והכי פירושו אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אלא סר, כלומר אלא מאיסור דהלכתא כרב. (דעת זקנים)
א. אֲ שֶׁר קִ ידֵּשׁ יָ דִיד מִ בֶּטֶן ר"ת אָקִים . (דעת זקנים, בעה"ט)
ב. בכור היה לו לירש הכהונה מן הדין – ונטלה לאברהם אע"פ שאיננו בכור. א"נ מכל בניו של שם קאמר ולבסוף ניטל משאר בניו וניתנה לאברהם לבדו.
(תוס' ד"ה להוציא כהונה משם – נדרים לב ב) היינו אברהם לא זכה בכהונה בגלל שהיה מזרעו של שם אלא בגלל עצמו וזהו שאמרו הוא כהן ואין זרעו כהן
פירושו שלא זכה זרעו בכהונה מחמתו. (הר"ן , מושב זקנים) *
ג. ג' חדשים היה אברהם במצרים, לפיכך הזכיר ג' פעמים פַּרְעֹה בפסוק. וכנגדם הזכיר ג' דברים בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (יג ב) ולעולם ג' תיבות קודם פַּרְעֹה
כי תחלה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה א', וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי ב', וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית ג', וחטא בג', אחד שציער לאברהם , וגוי שציער לישראל חייב מיתה א',
ואחד שרצה לעשות עם שרה עבירה והיא אשת איש ב', ורצה להרגו אם היה יודע שהוא בעלה, לכך לקה ג' , בראתן א', בעצירת רחם ב', בעצירת מי
רגלים ג'. (הרוקח) *
ד. דור המדבר לא מלו –לכך כתיב לְדֹרֹתָם חסר לרמז כי דור המדבר אינם נמולים מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כדאיתא ביבמות (עב.) (משך חכמה)
ה. הלכה למשה מסיני עסקו יחד - מֶ לֶךְ שָׁ לֵם ה וֹצִיא ר"ת משה . (פענח רזא) *
ו. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה . (טו טו) איתא (ברכות סד.) וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ אַל יֹאמַר לוֹ 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ
לְשָׁלוֹם', שֶׁהֲרֵי יִתְרוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה 'לֵךְ לְשָׁלוֹם', עָלָה וְהִצְלִיחַ. דָּוִד שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְשָׁלוֹם 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', הָלַךְ וְנִתְלָה. וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: הַנִּפְטָר מִן הַמֵּת
אַל יֹאמַר לוֹ 'לֵךְ לְשָׁלוֹם', אֶלָּא 'לֵךְ בְּשָׁלוֹם', שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם'.*
ז. זכות מיוחדת חשב שצריך על ארץ ישראל, מאחר ושלטו שם שבע אומות ועתידה היתה להילקח מהם ולהעבירה לעם ישראל. לעומת בשורת הבנים
שהיה עתיד לקבל שלא על חשבונו וחובתו של אף אחד אחר. (ר' יצחק איצקוביץ מוואלז'ין) א"נ מלשון ירושה שלא יהיה לה הפסק כלל מפני שיגרום
החטא. על זה ענה לו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שעל ידי הכפרות שאני נותן לבניך יתכפרו עוונותיהם ותתקיים בידם הארץ. (ר' רפאל הכהן כ"ץ מהמבורג)
ח. חזקה יש להם לפי שעל ידי מלחמה יכולים לקנות בכח. כדאמרינן (גיטין לח .) עמון ומואב טיהרו בסיחון. (פענח רזא)
ט. ט"ו מרחשון – בדה ירבעם בן נבט מלך ישראל חג מלבו, במקום ט"ו בתשרי. דכתיב (מ"א יב לג) וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. פרש"י - דרש להם הוא חודש האסיף ובו ראוי החג להיות
'בדא מלבו' - לשון כזב. כתב המלבי"ם - לפי שקרבן העולה נעשה ע"י כהני הבמות, אבל להקטיר קטורת עלה ירבעם בעצמו על המזבח, שעשה את
עצמו דוגמת הכהן הגדול, וכמו שביום הכפורים נכנס הכ"ג לפני ולפנים להקטיר קטורת, עלה הוא על ראש המזבח להקטיר שם קטורת.
ט. טבעו הוא כדי שתדע איך לחנכו, ואין זו נבואה ודבר זה תלוי בבחירה. דומיא דְּאִימֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמְרִי לַהּ כַּלְדָּאֵי: בְּרִיךְ גַּנָּבָא הָוֵה. לָא שְׁבַקְתֵּיהּ
גַּלּוֹיֵי רֵישֵׁיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: כַּסִּי רֵישָׁיךָ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהְוֵי עֲלָךְ אֵימְתָא דִשְׁמַיָּא, וּבְעִי רַחֲמֵי.(שבת קנו ב) אמרו לאמו בנך גנב יהיה אמרה לו כסה ראשך, כדי
שתהיה עליך יראת שמים, ובקש רחמים. (טעמא דקרא)
י. י"א מרחשון נולד בנימין ונפטרה רחל אמנו ע"ה. בשנה הראשונה של יעקב אבינו בארץ, לאחר שובו מחרן. בנימין מת בן מאה ותשע שנים.
(ספר יובלים, מדרש תדשא) *
י. י' בתשרי הוא יום הכיפורים – דאיתא (ילקו"ש) רבן גמליאל אומר: שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו, וישמעאל בנו, בְּעֶצֶם הַיּוֹם
בגבורת השמש, בחצי היום בעשור לחדש ביום הכיפורים. כתיב התם (ויקרא כג כח): וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה , וכתיב הכא בְּעֶצֶם הַיּוֹם
הַזֶּה נִמּוֹל ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם ברית מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל, שנאמר (ויקרא טז ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר
עֲלֵיכֶם . (פדר"א פכ"ט) (מושב זקנים) (דעת זקנים)
כ. כ"ב דורות ישבו בני ישראל על אדמתם עד גלות בבל. כנגד כ"ב אותיות שאמר אברהם אבינו לקב"ה אֲ-דֹנָי יֱ-הוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה . כנגד כ"ב
אותיות אלפא ביתא. זהו שכתוב (תהלים קה מה) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ . בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו – כ"ב אותיות של התורה. (ר יהודה החסיד)
כ. כהנים מברכים את ישראל – וזהו וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ לשון רבים. כדאיתא (סוטה לח ב) אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן, לִשְׁנַיִם קוֹרֵא 'כֹּהֲנִים', וּלְאֶחָד אֵינוֹ קוֹרֵא 'כֹּהֵן',
שֶׁנֶּאֱמַר: 'אָמוֹר לָהֶם' — לִשְׁנַיִם. וּמְקַלֶּלְךָ לשון יחיד זהו בלעם שבא לקלל את ישראל. וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר בגימטריא ובלעם הבא לקלל את בניך . (428)
וּמְקַלֶּלְךָ בגימטריא כקוסם . (226) (הרוקח) תרגום יונתן - וַאֲבָרֵךְ יַת כַּהֲנַיָא דְפַרְסִין יְדֵיהוֹן בִּצְלוֹ וּמְבָרְכִין יַת בְּנָךְ וּבִלְעָם דִמְלַטֵט יַתְהוֹן אֵילוֹט וְיִקְטְלוּנֵיהּ
לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיִתְבָּרְכוּן בָּךְ כָּל זַרְעַיַת אַרְעָא. א"נ לפי שהמברכים מרובים על המקללים. (החזקוני) *
ל. ליל הסדר הוא ליל פסח – נְגָעִים בגמטריא זה בחג פסח (173). (הרוקח)
מ. מ"ח שנים נמנעו מחייה – איתא במדרש (ב"ר פרשה מה) כל מי שהרתיק אחר מידת הדין, לא יצא שפוי מתחת ידיה [של מדת הדין]. ראויה היתה שרה
להגיע לשני אברהם [למספר השנים של אברהם שנפטר בגיל מאה שבעים וחמש]. ועל ידי שאמרה, יִשְׁפֹּט יְ-הוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ , נמנעו מחייה מ"ח שנה.*
נ. נח נתן לו הכהונה כשיצא מהתיבה והקריב קרבנו.(מושב זקנים) כדאיתא (תנחומא ואתחנן) רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי
הגלילי אומר: נח (עם) כשהוא יצא מן התיבה, הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו.
נ. נכסי מלוג היתה ולא היה רשאי למכרה. (רבינו בחיי) נכסי מלוג היינו נְכָסִים (רְכוּשׁ) שֶׁהָאִשָּׁה מְבִיאָה לְבַעֲלָהּ עִם נִשּׂוּאֶיהָ, אוֹ שֶׁבָּאִים לָהּ בִּירֻשָּׁה אוֹ
בְּמַתָּנָה לְאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ; מִנְּכָסִים אֵלֶּה רַשַּׁאי הַבַּעַל לְקַבֵּל רַק אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם (הָרְוָחִים שֶׁהֵם מַכְנִיסִים), אַךְ הַנְּכָסִים עַצְמָם אֵינָם שַׁיָּכִים לוֹ אֶלָּא לָאִשָּׁה בִּלְבַד,
וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ אַחְרַאי לַאֲבֵדָתָם אוֹ לְנִזְקֵיהֶם. (ב"ק צ.) דאיתא במדרש - אמר רשב"י: הגר בת פרעה הייתה. כיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו,
נטל בתו ונתן לה. אמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונה (גבירה) בבית אחר. ( בראשית רבה, פרשה מ"ה, פסקה א') וּשְׁמָהּ הָגָר לכך נקראה הגר
הא אגריך, כלומר הגר שכר על צניעותך. (רבינו בחיי)
ס. סמוך למיתתו חזר בתשובה – כשיצא אברהם מאצלו היה רשע ולכך קראו מת, אבל לאחר מכן שב מרשעו. (הרע"ב)
ע. עבודה זרה שלהם בא לרבות (רבינו אפרים) – כדאיתא במדרש (ילקו"ש עה"ת ר"ח) וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת וגו' (שמות יב ל)
רבי נתן אומר וכי לא היה שם בית שלא היה שם בכור. אלא מכיון שהיה [הבכור] לאחד מהן מת היה עושה איקונין שלו ומעמידה בתוך ביתו ואותו
היום נשחקת ונדקת ונזרת. והיה אותו היום קשה בעיניהן כאילו אותו היום קברוהו. ולא עוד אלא שהיו המצריים קוברים בתוך בתיהן והיו הכלבים
נכנסין דרך הכוכין ומחטטין ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעים בהן וקשה היה בעיניהן כאילו אותו היום קברום. וזהו וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר
יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי.
ע. עירית אשתו של לוט ואת שפחותיה גם לקחו, וזהו אֶת לוֹט, וְאֶת רְכֻשׁוֹ לרבות אהליו צאן בקר וגמלים. (הרוקח)
פ. פריה ורביה – אם קיים אותה בעודו בן נוח (גוי) לפני שהתגייר ואח"כ התגייר, פטור מלקיימה. מה שאין כן בברית מילה, עובד כוכבים שנתגייר
כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, וקיומו אינו כלום ואינו מועיל כלל. (משך חכמה הפטרת לך לך) *
צ. צ"ג מיני נגעים היו לפרעה באותו לילה, וכמנין גְּדֹלִים . (93) (הרוקח)
צ. צרי עין היו הסדומים – לפיכך לא רצה לקבל מהם וזהו שאמר הנביא (משלי כג ז) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן , אבל המצרים אינם כך. א"נ כדי שיאמינו
לו שהיא אחותו. א"נ משום שהקב"ה הבטיחו וַאֲבָרֶכְךָ לא רצה שיתלה העושר רק בקב"ה. מכאן שאדם צדיק אין לו ליהנות ממון של אדם רשע שבזה
העולם לא עשה טובה ממונו. (מושב זקנים) א"נ כיון שהיה זה בליל פסח היתה בעיה של שכר שבת ויו"ט. לפיכך לא רצה ליקח אפילו שכ"ט. (חת"ס) *
ק. קידש אברהם אבינו ע"ה את שמו של הקב"ה בכבשן האש – לפיכך כתיב הוא קָדֵשׁ . (הרוקח)
ר. רעים וחטאים היו אנשי סדום לפיכך כתיב עַד סְדֹם , וכתיב (יט א) וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם , שהיה ביתו בחומה ולחוץ. (החזקוני)
ש. שלוחו של אדם כמותו – אם השליח הוא שוגג אפילו בעבירה שלוחו כמותו. שלוחי לוט חשבו שהם צודקים כיון שלוט היה בן אחיו של אברהם א"כ
מגיע לו ירושה בארץ. כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ ורועיך שוגגים והריב שלך הוא ממש מדין שלוחו של אדם כמותו – ובשוגג נחשב שלוחו. (חת"ס) *
ת. תאוות העריות בכל עת ובכל יום ואז אין מספר לחטאיהם אבל אם יהרגוהו לא יחטאו כי אם פעם אחת. (מושב זקנים) ועוד לפי שהיו יראים המצרים פן
יצעוק עליהם למלך. (דעת זקנים)

מקורות / חידודון *

ב. וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת רַבּוֹ? לְפִיכָךְ הוֹצִיא הַכְּהֻנָּה מֵאַבְרָהָם. כתב הר"ן ז"ל אף על גב דאברהם הוא מזרעו של שם לא זכה בכהונה מחמת שם אלא מחמת עצמו. וקשא על ישוב זה כיון דאברהם אבינו עליו השלום לא היה הוא עצמו כהן אלא זרעו אחר כמה דורות בעת שניתנה הכהונה וכיון דהכל הם מזרעו של שם מאי חזית למתלי הזכיה באברהם ולא תתלה אותה בשם שהוא אב הראשון והיה כֹהֵן לְאֵ־ל עֶלְיוֹן (בראשית יד, יח)? והתוספות ז"ל נמי הקשו קושיא זו ותירצו בדוחק עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע אברהם אבינו עליו השלום היה עקר שאינו מוליד ואם כן נפסק החבל של אבותיו המקשר התולדות זה בזה ומה שהוליד אחר כך נתן לו הקדוש ברוך הוא כח חדש של הזרעה שעשאו בריה חדשה מצד הזרעה ולכן כל זרעו עד סוף כל הדורות לא יתייחסו אלא רק אליו שחבל אביו נפסק ואין לו חלק ונחלה בזרעו של אברהם ולא שום שייכות כלל. ובזה פירשתי בס"ד מה שאמר על אברהם אבינו 'כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ' (ישעיה נא, ב) פירוש מתחיל בו מספר אחד מצד התולדה כי חבל אביו נפסק כיון שילדו עקר אך אני ואברכהו אחר כך בכח ההזרעה וארבהו להוליד בנים. ובזה יתורץ הקושיא לנכון שאם לא הקדים שם הברכה לאברהם אבינו לא היה אברהם אבינו נולד עקר ואז ממילא זרעו עד דור שניתנה להם כהונה וגם שאחריהם כולם יתייחסו לשם מכח קשר התולדה שאז הכהנים נקראים זרעו של שם שזכו לכהונה מכח ראש בית אב הוא שם שהיה כֹהֵן לְאֵ־ל עֶלְיוֹן. אמנם כיון שהקדים הברכה ניטלה כבוד הכהונה וניתנה לאברהם כי אברהם אבינו נולד עקר ובזה נפסק החבל שהיה משוך בתולדה מן שם ונעשה אברהם אבינו הוא ראשון בתולדה אחר שנתן לו הקדוש ברוך הוא כח הזרעה להוליד ונמצא הכהנים יתייחסו לאברהם אבינו עליו השלום. אך מקשים איך סלקא דעתיה דשם להקדים ברכת עבד לקונו? ונראה לי בס"ד בתחלה לא עלה על דעתו לברך את השם יתברך עם ברכה של אברהם אבינו אלא נתעורר לברך את אברהם אבינו בלבד ואחר שבירך את אברהם אבינו אז בא לדעתו שצריך לברך את השם ובירך ושגה בזה דלא היה לו לסמוך ברכה של הקדוש ברוך הוא עם ברכה של אברהם אבינו אלא היה ראוי שישתוק עתה ויברך את הקדוש ברוך הוא אחר שעה אחרת דאז לא תהיה ניכרת הקדימה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שם חשב לברך אברהם אבינו עליו השלום תחלה להמשיך על ידי ברכתו שפע לארץ ואחר כך בירך את הקדוש ברוך הוא להמשיך שפע על ידי ברכתו לשמים כסדר דנקיט להו בבריאה אחר כך כאומרו 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת הֳ' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם' (בראשית ב, ד) דארץ נבראת תחלה ונענש מדה כנגד מדה הוא הקדים ברכה של הנשפע קודם ברכה של המשפיע. לפיכך הכהונה שהיא משפעת לעולם כי הכהנים הם המברכים לישראל תלקח ממנו ותנתן לאברהם. ועוד נענש מדה כנגד מדה הוא לא הקדים ברכה של הקדוש ברוך הוא שדינה להיות היא ראשונה לכך הכהונה שנותנת לבעלה חלוקה ראשונה דכתיב (ויקרא כא, ח) ' וְקִדַּשְׁתּוֹ ' לכל דבר שבקדושה לברך ראשון ולפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון תלקח ממנו ותנתן לאברהם שנתן כבוד לברכתו שעשאה ראשונה אף על פי שצריכה להיות אחרונה, עד כאן דבריו נר"ו. (בן יהוידע שם)
ג. כתב החת"ס – שרה אמנו שהתה בבית פרעה במשך ששה חודשים, והיתה אז מלכה במצרים, ולאחר ששה חודשים נתנגע פרעה בנגעים גדולים ובעל כרחו החזיר את שרה לאברהם אבינו. (דרשות חת"ס ח"א דף צד)
ה. הוה יעקב מוטמן בבית עבר י"ד שנים כו'. יצא משם ובא לו לארם נמצא כשעמד על הבאר כו'. ויש לדקדק דא"כ מבית עבר אחר שהיה שם י"ד שנים הלך לארם נהרים וקרא כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ואמרינן במסכת חולין בפ' ג"ה כי מטא לחרן כו' וחזר למקום שהתפללו אבותיו וכו' וסולם היה עומד בבאר שבע כו' מכל זה מוכח דמבאר שבע הלך לחרן ולא מבאר שבע לבית עבר ואחר י"ד שנים הלך לחרן ויש ליישב דבית עבר נמי בבאר שבע ולא הלך כלל מבאר שבע לבית עבר אלא שהיה מוטמן בבאר שבע בבית עבר מפני יראת אחיו עד אחר י"ד שנים הלך משם לחרן ותו לא מידי ויש רמז במלות באר שבע שיש בו אותיות עבר וארבע עשרה ועוד נראה דאביו יצחק נמי היה לו בית המדרש כדאמרינן ביומא יצחק זקן ויושב בישיבה היה כו' וכל שלשה מדרשות של שם ושל עבר ושל יצחק בבאר שבע היו ורמז מבאר שבע אותיות ש"ם עב"ר א"ב. (חידושי אגדות – מגילה יז.)
ו. אַל יֹאמַר לוֹ לֵךְ בְּשָׁלוֹם, אֶלָּא לֵךְ לְשָׁלוֹם. מקשים אם כן איך אמר דוד המלך ע"ה לאבשלום לֵךְ בְּשָׁלוֹם וכי חס וחלילה דוד המלך ע"ה לא ידע לדייק לישנא? ונראה לי בס"ד כי דוד המלך ע"ה היה מתכוין בדבר זה על אותיות בְּשָׁלוֹם שיש בשמו של אבשלום, דידוע אותיות שם האדם הם צינורות השפע שלו, כמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל בסוד הפסוק נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, ודוד המלך ע"ה נתכוון לטובתו לעורר לו אותיות בְּשָׁלוֹם שבשמו שיהיו מוריקין לו שפע, אך כיון דנפיק כהאי לישנא מפומיה דדוד מלכא פעל הדיבור הזה לרעתו של אבשלום כפי משפט הלשון הזה בעלמא, ולכך סופו נתלה שלא הצליח במחשבתו הרעה שחשב על אביו. אי נמי נראה לי בס"ד כיון דאבשלום היתה מחשבתו בהליכה זו להרע לאביו, ואביו לא ידע ולפי תומו בא לברכו, לכך מן השמים שמו בפיו של דוד המלך ע"ה הברכה בלשון זה שהוא לרעת אבשלום בע"כ, והוי כשגגה היוצאה מפי השליט שאמר כן שלא במתכוין, יען שאבשלום היה ראוי לקללה ולא לברכה מפני שמתכוין לילך למרוד באביו ולהרגו, ודבור זה של אבשלום שיצא מפי אדונינו דוד המלך ע"ה מידו של אבשלום היה לו, כי הנה שמו מורה שיהיה לו שלום עם אביו שנקרא אבשלום שם מורכב משתי תיבות שהם אב שלום , אך באמת הוא לבבו לא כן יחשוב ובחר בפירוד ובשנאה עם אביו, לפיכך נסתלק משמו אות אל"ף המורה על אחדות ואהבה ונשאר בשמו אותיות בשלום , ולכן דוד המלך ע"ה לפי תומו אמר לו לֵךְ בְּשָׁלוֹם, לומר שאין לך אות אלף, והוא לא הרגיש בזה אלא מן השמים כך שמו לו בפיו לומר בשלום המורה על חסרון האלף. ברם מקשים העולם והא כתיב (בראשית כח, כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי? ונראה לי דאין זו קושיא כלל דהא דקפדי רבנן על האומר לך בשלום היינו טעמא, משום דמשמע מזה דוקא ההליכה תהיה בשלום אבל ביאתו וישיבתו במחוז חפצו לא תהיה בשלום, לכך לא מעלי האי לישנא, מה שאין כן אם א"ל לך לשלום שהוא רצונו לומר שילך למקום השלום, כלומר שימצא שלום במקום שהוא בא בו, ואין לדייק מזה שהליכתו לא תהיה בשלום, שאם הליכתו לא תהיה בשלום שימות או יהרג או ינזק אם כן לא יגיע למחוז חפצו ששם יראה השלום, ואם כן מוכרח לומר כיון שמתברך שילך אצל השלום ודאי לא ימות בדרך אלא יגיע אצל השלום, ולכן יעקב אבינו ע"ה כיון דאמר ושבתי בשלום אל בית אבי ליכא לדיוקי שבדרך דוקא ימצא שלום, כיון שאמר ושבתי אל בית אבי הדבר מובן שימצא השלום בבית אביו שהוא מקום חניתו, ומ"ש (תהלים כט, יא) ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, אין בזה דיוק לגריעותא כמו שיש באומרו לך לשלום, אלא הכונה שיברכם בברכה של השלום, וכמ"ש יְבָרֶכְךָ בבנים יְבָרֶכְךָ בממון וכיוצא. (בן יהוידע שם)
י. ויש דעה שבנימין מת בן מאה ואחד עשרה שנה. ובתורה שלמה שמות פרק א' הערה נ מובאת גרסה שמת בן מאה וחמש עשרה שנה.
כ. אם נאמר שהבטחה זו נאמרה לו ולזרעו, יקשה הלא בלעם ברך את ישראל ונתקלל? וי"ל זה שסיים הכתוב וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר שהמברך בפה ומקלל בלב – אָאֹר . ולפי שאחד היה בלעם , שלא היו פיו ולבו שווים בקללה, ושאר צוררי ישראל מקללים בלבם ובפיהם, לפיכך נאמר וּמְקַלֶּלְךָ לשון יחיד . (אזנים לתורה)
מ. הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ וכתיב וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. לא היה צריך להביא ראיה מהאי קרא דכמה פרשיות בתורה שנאמרו בהן שהיה אברהם חי אחרי מיתת שרה אבל הביא מהאי קרא שהיתה שרה ראויה להגיע לשני אברהם לולי מסרה דין עליו דלא ה"ל למכתב רק ואברהם בכה וספד על שרה אבל כתב ויבא אברהם וגו' ירצה כדלקמן שממהרין לצועק יותר מן הנצעק שודאי גם אברהם שהוא הנצעק גם הוא נענש במה שמתה שרה דאין אשה מתה אלא לבעלה אבל היא נענשה תחלה שהיא כבר מתה ואברהם לא נצטער ולא ידע במיתתה עד שבא ונתוודע לו שמתה. ומ"ש דאית ליה דיינא כתבו התוס' ובימי שרה היה ב"ד של שם קיים עכ"ל והר"ן פ"ק דר"ה כתב א"נ דהל"ל לאברהם מקמי הכי כו' מקמי דלשוויה להקב"ה דיינא עליה ע"ש. (חידושי אגדות שם)
כל המוסר דין על חברו והוא שצועק עליו להקב"ה שיקח נקמתו ממנו על שגזלו ויש לו דיין בעיר שאם יודיע לו הענין יעשה לו כפי הראוי וזה מתכוין להענישו ביותר ראוי הוא ליענש תחלה על עונותיו והוא שאמרו אוי לו לצועק יותר מן הנצעק וכן אמרו אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע ר"ל במשמע של וחרה אפי והרגתי אתכם אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק ר"ל שממהרין ליפרע מן הצועק וגדולי המפרשים פרשוה בענין אחר ובמסכת שבת אמרו שכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ודוקא בדרך שהיה אפשר לו על ידי בית דין ליטול ממנו את דינו והוא מתכוין להענישו הא אם לא כיון לכך ונשתלח הרשע ביד פשעו אין לו דמים כלל ומ"מ יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים דרך צחות אמרו אין לך מרודפים יותר מתורים ובני יונה והם הם שהוכשרו למזבח. (המאיר שם)
אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. קשא איך יצוייר שיהיה אוי לצועק יותר מאחר דבאמת זה הצועק הרע לו חבירו רעה גדולה על לא חמס בכפו?
ונראה לי בס"ד דהן אמת באותו דבר שצועק עליו הוא עשוק אך יזדמן שזה הצועק עשה רעה לאחרים כמו זאת הרעה שהרעו לו ולכן כיון שעל זאת הרעה שהרע לו חבירו הוא צועק ומוסר דין ומגדיל מדורת אש הרעה על חבירו לקללו ולבקש עונשים קשים עליו עתה הוא נלכד באמרי פיו בעבור רעה שעשה הוא לאחרים ולכן אוי לו יותר כי הוא נתפס בעונשים אלו שבקש על חבירו ואין צריך לישב בית דין על זה לראות אם חייב כל כך עונשים בעבור רעה זו דהודאת בעל דין סגי ליה לחייב עצמו אבל עונשים אשר ביקש על חבירו צריך שיצא פסק דין זה על פי בית דין של מעלה ולא יתחייב חבירו כאשר ישית זה עליו באמרי פיו. (בן יהוידע שם)
פ. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב . רב דריש ליה גמ' פרק ר"א דמילה על מילה שעושין אותה בשמחה והענין דשלל הוא דבר הנלקח מיד אחר מה שהיה לו וזה מילה שנלקחה מן ב"נ דכל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ א"כ נלקחה מב"נ ופו"ר אע"ג דנטלה מב"נ התם אם קיים פו"ר בעודו ב"נ ונתגייר קיי"ל דפטור מפו"ר אח"כ משא"כ במילה שעו"ג שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וקיומו אינו כלום ואינו מועיל כלל לכן שפיר הוי שלל שנשלל מהם. (משך חכמה הפטרת לך לך)
צ. א"נ אברהם החמיר על עצמו והחשיב את הרכוש הזה כמו גזל, למרות שבעליהם כבר התייאשו מהם, כיון שלא מרצונם התייאשו מהם. (אמרי שמאי)
ש. כתב האוה"ח - עוד ירצה כי להיותם אחים אין לוט ולא רועיו מתנהגים בכבוד הצריך לאברהם בחושבם כי אין הפרש מה שאין כן אם היו אברהם ולוט בלתי קרובים היו נוהגים כבוד באברהם לצד רוממות כבודו אשר גדלו אלהים.

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

לך לך

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש