פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשית | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
בראשית

לימוד השיעור מוקדש

פרנסה בשפע פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרשת בראשיתאלון אלדי

23 דק' קריאה

תשרי התשפ"ה
מפטיר כֹּה אָמַר (ישעיהו מב)
פרשת בראשית – שבת מברכים
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת בראשית 146 פסוקים = המלאכים , חמה ולבנה , מלאכי חבלה , עולם
בפרשה יש מצוות עשה אחת: פריה ורביה (ספר החינוך)
מולד חודש מרחשון יהיה ביום שישי בשעה 16, 5 דקות ו 14 חלקים
מהות שם החודש : בו אתרחיש מקדשא, לפי שבנה שלמה המלך ע"ה את בית המקדש בחודש זה, שנאמר (מלכים א ו לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו .(מדרש השמות) טעם נוסף - מרחשון מלשון "מרחשין שפוותייהו" (חגיגה ג, א) דהינו שהשפתיים מרחשות מהשירות והתשבחות של שני החודשים הגדושים בתורה ותפילה אלול תשרי ונשאר רושם לטובה, – שפתות האדם מרחשין כאילו מעצמן אחרי שהתרגלו בזה. (צמח צדיק) א"נ - 'בול' הוא מר חשון, שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית מלשון (שופטים יט כא) וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים . (רש"י, תנחומא פרשת נח יא) ואיתא במדרש תנחומא שמעת שהיה המבול, נגזר שיהיה כל ימי העולם כן, מטר וגשם ערך ארבעים יום מחודש זה, וע"כ נקרא שמה מר, לשון טיפה כמו כְּמַר מִדְּלִי . (ישעיה ט טו). (טעמי המנהגים)
מזלו עקרב – לפי שהעולם צמא בו לגשם כעקרב שהוא צמא למים. (ספר התודעה)

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ .(א א) בראשית בגמטריא ברא"ש קדו"ש (913), פירוש כי בראש כל המציאות היה האלוה הנקרא 'קדוש'. בראשית בגימטריא תרי"ג קודם העולם (914 עם הכולל) פירוש התורה ומצותיה הם תרי"ג מצות בראם האלוה ב"ה קודם שנברא העולם, זהו שאמר (משלי ח כב) יְ-הוָה קָנָנִי רֵאשִׁית . בראשית אותיות יר"א שבת . פירוש שאם קדש עליו השבת והיה בידו חפץ נאה או מרגלית ואבן יקרה שישליכם מידו כי כן מצינו שעשה האלוה ב"ה, שברא נשמותיהם של השדים וכשבא לברוא את גופם קדש עליו היום ולא נגמרה בריאתם. [כתב הרע"ב : המזיקין - אלו השדים. שלאחר שברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה היה מתעסק בבריאתן, וכשברא רוחותיהן לא הספיק לברוא גופויהן עד שקדש היום, ונשארו רוחות בלא גוף. (אבות ה ו)] בראשית ר"ת ב רא ר וח א ל ש מים י ם ת הום. בראשית –ב ראשונה ר אה א לוקים ש יקבלו י שראל ת ורתו. בראשית – ברא תי"ש פירוש ברא אילו של יצחק מששת ימי בראשית. [משנה אבות ה' ו' עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן וכו' וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ] בראשית ר"ת בראש ת"י – רמז כי בנין בית המקדש הראשון יהיה מיושב ארבע מאות ועשר שנים כמנין בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ (ויקרא טז ג). בראשית - פתח באות ב', להודיעך שיש לו שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, ולא רצה לפתוח באל"ף שהיא לשון א רירה. פתח באות ב' לפי שהתורה היא תחלת כל המקרא, והיא ראש לארבעה ועשרים ספרים, לכך כתב הבי"ת גדולה.(ילקוט האזובי)
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים ס"ת אמת – זהו שנאמר רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קי"ט) (ב"ר פ"א) לומר שבראשית ובתחילת התורה נרמז חותמו של הקב"ה שהוא אמת (שבת נה.) כי התורה היא תורת אמת ובריאת העולם יסודה באמת כי הוא אחד העמודים שהעולם עומד עליהם על הדין על השלום ועל האמת. (ארחות חיים) דעל ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמילות חסדים (משנה אבות א, ב) נרמזים באותיות אֱמֶת . (בן יהוידע ע"ז יז ב) (א דם לחבירו היינו גמילות חסדים, מ עמדות היינו קרבנות, ת ורה). בראשית ר"ת ירא בשת – דַּרְגָּא תְּמִינָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', לְמֶהֱוֵי לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, מָאן דְּאִית לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין דְּלָא לְמֶעֱבַד עֲבֵירָה דְאָתֵי לִידוֹי בְּגִין דְּחִילוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִלּוּ בֵיהּ אִתְבְּרִי עָלְמָא, וּבְגִין דָּא בְּרֵאשִׁי"ת יָרֵ"א בֹּשֶׁ"ת, הֲרֵי יִרְאָה עִם בֹּשֶׁת כֹּלָּא חַד, וּמָאן דְּלֵית בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. תרגום דַּרְגָּה שְׁמִינִית בְּיִרְאַת ה' - לִהְיוֹת לוֹ בּשֶׁת פָּנִים. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ בִּגְלַל יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא, כְּאִלּוּ בוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם זֶה בְּרֵאשִׁי''ת יָרֵ''א בשֶׁ''ת, הֲרֵי יִרְאָה עִם בֹּשֶׁת הַכֹּל אֶחָד, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים, פֵּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (נדרים כ.) בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. וַהֲפוֹךְ בֹּשֶׁ"ת וְתִשְׁכַּח שַׁבָּ"ת, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁית יָרֵ"א שַׁבָּ"ת , דְּלָא תְּחַלֵּל לֵיהּ בְּפַרְהֶסְיָא, כְּבַר נַשׁ דְּלַאו בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, וַוי לֵיהּ מָאן דִּמְחַלֵּל שַׁבָּת מַלְכְּתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ לְמֶעֱבַד לֵיהּ חוֹל, דְּאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת מַלְכְּתָא. תרגום וַהֲפֹךְ בֹּשֶׁ''ת וְתִמְצָא שַׁבָּ''ת, וְהַיְנוּ בְּרֵאשִׁית יָרֵ''א שַׁבָּ''ת, שֶׁלֹּא תְחַלֵּל אוֹתָהּ בְּפַרְהֶסְיָה, כְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, שֶׁהִיא קֹדֶשׁ, לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ חֹל, שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (אבות א יג) כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶתֶר חָלַף, זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה. (הקדמת תיקו"ז ה ב - מתורגם)
ו' עיקרים בעבודת ה' נרמזים בתיבת 'בראשית' –ר"ת ב טחון ר צון הבורא א הבה ש תיקה י ראה ת ורה. וגם הוא ר"ת של הפסוק (שה"ש ה ב) 'פִּתְחִי לִי אֲ חֹתִי רַ עְיָתִי י וֹנָתִי תַ מָּתִי שֶׁ רֹּאשִׁי' - אותיות ראשית . והב' הוא פִּתְחִי לִי. (אדרת אליהו)
בראשית פרש"י - בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ ) משלי ח,כב), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה ) ירמיהו ב,ג(. וכן אתה מוצא בזכות שבת וברית מילה. כי בתיבת בראשית תמצא שבת , ברית , אש . והתורה נמשלה לאש דכתיב (דברים לג ב) אֵשׁ דָּת לָמוֹ . (דעת זקנים, הרא"ש) דת למו – תלמוד .
וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם .(א כז)
איתא בשו"ע (או"ח מו ד) צריך לברך בכל יום שלא עשני עובד כוכבים שלא עשני עבד שלא עשני אישה. לכאורה למה תקנו ברכה זו על דרך השלילה ולא על דרך החיוב דהיינו שעשני ישראל וכן בברכת שלא עשני אישה. יבואר ע"פ מה דאיתא (עירובין יג ב) שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו. לכך לא תיקנו ברכה על העשיה בחיוב שהרי טוב יותר שלא נברא ורק מברכים בשלילה, שאחר שברא – לא עשני גוי, אלא יהודי.(הט"ז) א"נ אם היה מברך שעשני ישראל היה משמעו שהוא בן חורין דהיינו לא עבד ולא אישה, ויפסיד על ידי זה מלברך את שתי הברכות הבאות אחריה – שלא עשני עבד, ושלא עשני אישה. (שבכלל מאתיים מנה) א"נ אם היה מברך שעשני ישראל היה משמע שבריאת אומות העולם היא לא לצורך כלל, ואיתא (בב"ק לח ב) שחס הקב"ה על שתי אומות גדולות בשביל שתי פרידות טובות שעתיד לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. וכן ראינו שבירך הקב"ה את אברהם ע"י הגר שיוליד י"ב נשיאים וכי מה זו ברכה שיבואו הרבה כמותם לעולם הלא טוב יותר שיהיו רשעים מעטים אלא שמתוך הריבוי יתרבו גרים כמו שארז"ל (פסחים פז ב) לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ . הרי שגם הנכרים נחוצים להוציא מהם אנשים שיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. מכל מקום נותן היהודי שבח והודיה שנברא לכתחילה כיהודי והיינו שלא עשני גוי. (הב"ח)
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב – ז' פעמים כתיב כִּי טוֹב בענין, כנגד ריבוי הדברים ההולכים משבוע לשבוע. ז' ימי השבוע, שבעה כוכבים ומשרתיהם [שצ"ם חנכ"ל] ז' רקיעים [וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות] ז' ארצות [ארץ. אדמה. ארקא. גיא. נשיה. ציה. תבל], שבעה הרים סביבות ארץ ישראל, שבעה נהרות סביבות הכסא, שבעה קולות [שבהם ניתנה התורה], שבעה פעמים גוזרין ברקיע הדבר קודם שיעשה בארץ, ולכך הטבת חלום ז' זמנין יגזרון עליה מן שמייא. ז' ימים טובים בשנה. ז' שמות יש לו ליצר הרע [רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני]. ז' מזבחות ערך בלעם. שבע שמיטות היובל. ז' שבועות נמנית ספירת העומר. ז' קולות במזמור הָבוּ לַי-הוָה , (תהלים כט) (שבע פעמים שכתובה המילה 'קול' בפרק המדבר על מתן תורה), וכן באו לתיבת נח מבהמות טהורות ז'. (הרא"ש). אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח (תהלים פה יב), ר"ל תצמ"ח בגימטריא שצ"ם חנכ"ל . כשיצא יעקב מבאר שבע ראה ז' כסאות זו למעלה מזו מן ז' רקיעים. והם: כסא נורא, כסא מלוכה, כסא צדק, כסא קדש, כסא גאוה, כסא גבורה, כסא גדולה שהוא גם כסא חסד. (מגלה עמוקות ואתחנן קצט) וקיום העולם היה בשבע: אדם וחוה , קין ותאומתו, הבל וב' תאומותיו. (פירוש ריב"י עה"ת)

בראשית ר"ת ב קול ר ם א ברך ש ם י ' ת מיד . מכאן רמז שיש לברך בקול רם כדי שיענו אמן. (נחל קדומים)
בראשית ר"ת ב ן ר אשון א חר ש לושים י ום ת פדה. (הגר"א)

שאלות

א. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם וכו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם – שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א יא): וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ
דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי . אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּירוֹת - הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תִּשְׁרִי. (ר"ה יא א) ראיה נוספת בפרשה
שהעולם נברא בתשרי כדעת רבי אליעזר.
א. אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. (ברכות ו ב). מי הראשון שהתפלל
מנחה ונענה.
ב. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ .(א א) איתא במדרש עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא
אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר (משלי ג, יט)
יְ-הוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו' למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך שנאמר (שמות כ, ב): אָנֹכִי יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ . עדיין צריך להבין
למה בבריאת העולם לפני קבלת התורה צריך היה לפתוח בבי"ת ובעשרת הדיברות אפשר היה לפתוח באל"ף.
ג. איתא (סדר הדורות תתרנ"ו בשם מדרש אבכיר) כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלמות בלי פירוד וחילוק אצבעות ונח נולד עם חתוך אצבעות
ומזה הבין למך שזה יהיה נצרך לכך לעבודת האדמה. הה"ד (ה כט) וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה. נח תיקן
הכלים לעבודת האדמה. מה הטעם שהיו ידיהם עד כה בלי פירוד וחילוק אצבעות.
ד. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱ-לֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱ-לֹהִים . (ה כד) מה הטעם שנאמר על חנוך וְאֵינֶנּוּ ולא כתיב וַיָּמֹת חֲנוֹךְ ומה הדגש כִּי לָקַח אֹתוֹ
אֱ-לֹהִים .
ה. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-הוָה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם . וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן (ג כג-כד) להיכן הלך אדם הראשון
לאחר שגורש מגן עדן.
ו. רמז בפרשה שבשבת אין צורך בפנים חדשות בשבע ברכות.
ז. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל .(ג ו) לכאורה מה
ההו"א של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת והוא ציווי מפורש מקב"ה (ב יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ . ואם לא ידע למה נענש בחומרא.
ח. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם (ג יט) איתא בחז"ל שקללה זו לא נתקיימה אלא בעובדי אדמה ולא במלכים ובשרים (עשירים). מה הטעם שקללת בְּעֶצֶב
תֵּלְדִי בָנִים (ג טז) מתקיימת בכל הנשים כולם.
ט. וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱ-לֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן .(ד כה) פרש"י - אַתֶּם עֲשׂוּ מִצְוַתְכֶם
וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. ואיתא (ברכות י .) דאמר ישעיהו לחזקיהו בהדי כבשי דרחמנא [בסתריו של הקב"ה] למה לך להתעסק? מאי דמפקדת איבעי לך
למעבד [מה שצווית במצוות פריה ורביה היית צריך לעשות] ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא [ומה שנוח בעיני הקדוש ברוך הוא] לעביד [יעשה].
לכאורה קשה ממדרש רבה (פר' לך לך מ"ד ט) ב' בני אדם אמרו דבר אחד. אברהם כתיב ביה אֲ-דֹנָי יֱ-הוִה מַה תִּתֶּן לִי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד
אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו ב). דוד אמר (תהלים קלט) חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי דע הפורשים ממני וּרְאֵה אִם
דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם . אלמא דמותר לבטל פר"ו אם
יהיה לו בנים דלא מעלי.
י. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ (א ב) על מי נאמר שביקש הקב"ה להפוך את העולם לתוהו ובוהו בשביל שהיה רשע כיון שראה את הצדיקים שבדורו
נתקררה דעתו, וכן ההיפך - ביקש הקב"ה להפוך את העולם לתוהו ובוהו בשביל שהדור כולו שהיו רשעים כיון שהסתכל עליו נתקררה דעתו שהיה
צדיק.
י. שם השם המיוחד רמוז במעשה בראשית, מה הטעם שנרמז רק בסיום מעשה הבריאה.
כ. בְּרֵאשִׁית פרש"י - אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב,א) שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּה יִשְׂרָאֵל,
וכו'. לכאורה הרי שבע מצוות בני נח נצטוו [ג' מצוות שיהרג ובל יעבור והם: ע בודה ז רה, ש פיכות ד מים וג ילוי ע ריות, א -אבר מן החי, ב - ברכת
השם, ג - גזל, ד - דינים.] וכן מצות [פרו ורבו] מילה וגיד הנשה [יבום אצל יהודה] קודם מצוות החודש ולמה קורא אותה מצוה ראשונה.
ל. מנין התיבות בפרשת וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי רָקִיעַ עד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי . הם כמנין השנים שהיה יצחק כשנשא את רבקה. לכך לא כְּתִיב
בַּיום השֵּׁנִי כִּי טוֹב . לפי שלא נתמלאה שמחתו של יצחק במיתתו של שרה אמו.
מ. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת .(ב יז) מה הטעם דכתיב מוֹת תָּמוּת בכפל לשון.
נ. ארבעה פתחו בחוטם – וסימנך נאקה .
נ. בגיל זה אברהם אבינו התחיל ללמוד תורה.
ס. וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם . (ג כב) לכאורה איך יוכל לחיות לעולם, והא כתיב לעיל (ב יז) כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת
תָּמוּת . והוא עבר על הציווי ואכל ממנו.
ע. וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב.(א כא)
פרש"י - דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם. וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה ) בבא בתרא ע"ד ע"ב( הוּא לִוְיָתָן וּבֶן זוּגוֹ שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה, וְהָרַג אֶת הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד
לָבֹא, שֶׁאִם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ לֹא יִתְקַיֵּים הָעוֹלָם בִּפְנֵיהֶם. איתא (חולין סז ב) תניא ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) גַּאֲוָה
אֲפִיקֵי מָגִנִּים (איוב מא, כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ . אֲפִיקֵי מָגִנִּים אלו קשקשים שבו. תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ אלו סנפירין שפורח בהן. לכאורה וכי יש
להסתפק בו בדג טמא וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד דבר טמא? דאיתא (ב"ב עה א) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל
לִוְיָתָן. מה ההוה אמינא שהלויתן אינו דג טהור.
פ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו (ירמיהו יז ח) לאיזה שם השתנה נהר יובל בפרשתנו, והטעם בזה.
צ. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.(א א) פרש"י - וְלֹא נֶאֱמַר בָרָא יְ-הוָה , שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין. רָאָה שֶׁאֵין
הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, וְהִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִדַּת הַדִּין. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְ-הוָה אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם )להלן ב,ד). לכאורה מה הטעם
שהוצרך להודיע לנו מה שעלה במחשבה בתחילה לפניו יתברך, מאחר ולא נתקיימה מחשבתו, אלא ששיתף מידת הרחמים למדת הדין.
ק. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. (א יא) מה הטעם שלא הזכיר הכתוב
בריאת אילני סרק.
ר. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. (א כו) אחד מי"ג
העיקרים שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, (אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל). מה הביאור בפסוק
בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ . וכן בברכת חתנים אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ .
ש. איתא במדרש (ב"ר ד ו) לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (א ו): וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם . לכאורה גם
ביום הראשון נאמר (א ד) וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ , ואעפ"כ נאמר בו כִּי טוֹב .
ת. וַתֵּלֶד אֶת קַיִן , וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל (ד א-ב) 'אתין וגמין – ריבויים'. מה הטעם דכתיב ג' אתין.
ת. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי . (א לא) מה הטעם דכתיב יוֹם הַשִּׁשִּׁי בתוספת הה"א, מה שאין כן בשאר הימים.
ת. מספר הפעמים שנזכרו ישראל בתורה, לרמז שיהיו קיימים לעולם.

תשובות
א. א' בתשרי אותיות בראשית – רמז כי באחד בתשרי נברא העולם על דעת רבי אליעזר. (פענח רזא)
א. אדם הראשון התפלל את התפילה הראשונה שלו בערב שבת ביום שנברא בזמן תפילת מנחה, אחר שחטא בחטא עץ הדעת עשה תשובה והתפלל.
(האריז"ל ספר ליקוטים תהלים מזמור קמא)
ב. ברכה רמוזה באות בי"ת לעומת ארירה הרמוזה באות אל"ף, ואיתא בחז"ל (יבמות סד.) שהצדיקים מהפכים את מידת הדין למידת הרחמים. לפי זה
מובן שלפני מתן תורה היה צריך לפתוח בבי"ת שהיא ברכה ולא באל"ף שהיא ארירה, אך כשניתנה התורה ניתן הכוח לחכמים להפך מידת הדין
לרחמים ואפשר היה להתחיל את עשרת הדיברות באל"ף לפי שגם הארור נהפך לברוך. (אמרי שפר ע"פ מדרש רבה א י)
ג. גשם לא ירד קודם המבול רק אחת לארבעים שנה, והיו זורעים בעת ההיא והיה די להם לארבעים שנה, לפי שאחר המבול נשתנה זאת לרוע והיו
צריכים לעבודת האדמה בזריעה חרישה וקצירה בכל שנה ושנה, לכן נולד נח עם חיתוך אצבעות משום שיהא להם נוח יותר בעבודת האדמה. והוא
מרחמיו של הקב"ה (אוצר פלאות התורה)
ד. דין הוא בהסתלקותו – לפי שמת קודם דור המבול ולא השאיר אחריו שפע ברכה בארץ כי אדרבה היתה הארץ שממה לאחר הסתלקותו, אבל אילו
השאיר רושם של ברכה בארץ היתה הסתלקותו במידת הרחמים. וכן מצינו במיתת משה רבינו ע"ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי
י-ְהוָה (דברים לד ה) שהוא מידת הרחמים לפי שבפטירתו השאיר אחריו את יהושע שהנחיל את הארץ ונשאר רושמו של הצדיק בעוה"ז. (החת"ס)
ה. הר המוריה – תרגום יונתן : וְתַרְכֵיהּ יְיָ אֱ-להִים מִגִנְתָא דְעֵדֶן וְאָזַל וְיָתִיב בְּטוּר מוֹרִיָה לְמִפְלַח יַת אַדְמָתָא דְאִתְבְּרִי מִתַּמָן. פרקי דר"א - וַיְגָרֶשׁ אֶת
הָאָדָם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח שנאמר (ב טו) וַיִּקַּח יְ-הוָה
אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם. מאי זה מקום לקחו ממקום בית המקדש שנאמר (ג כג) לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם .
ו. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (ב ג) איתא במדרש ברכו בפנים חדשות - וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מה העולם חסר מנוחה באת
שבת באת מנוחה. באת שבת אמר הקב"ה בואו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן. וכן (מכילתא יתרו פ"ז) ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם.
משמע שיש לאדם נשמה יתרה בשבת דכתיב (שמות לא יז) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ . וי נפש,(ביצה טז.) כי במוצאי שבת הנפש הבהמית נשארת אנונה
ומתאבלת באשר נפרדת ממנה הנפש האלהית כשיוצא השבת ולכך תיקנו לברך על הבשמים לנחם אותה שנפרדת הנפש שנתוספה בשבת.(רבינו תם)*
ז. זיעה בעלמא הוא – וחשב שמותר לו לשתותו, דאיתא (מ"ר פי"ט ס"ה) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל אמר רבי איבי: סחטה ענבים ונתנה לו. וקי"ל דהיוצא
מהזיתים ומהענבים אין דינו כזיעה בעלמא אלא חשיב כגוף הפרי, ונענש משום שהיה לו לשאול. (טעמא דקרא) *
ח. חטאה חוה והחטיאה אחרים לפיכך גדולה קללתה. (החזקוני, ר' יהודה החסיד)
ט. טבע אברהם אבינו ע"ה היה שלא היה יכול כבר להוליד יותר וכן דוד המע"ה בטבע לא היה לו חיים אלא שאדה"ר נתן לו חיים ואיתא בזוהר הקד'
(פר' וישלח דף קסח ע"א) דהאבות הקד' אברהם נתן ה' שנים, יעקב כ"ח שנה ויוסף ל"ז שנים והם שנתנו לו חיים. על כן היו יכולים לבקש שלא יהיה
להם בנים מהוגנים משא"כ חזקיהו דלא עסק בפר"ו כלל. (פרדס שמאי בשם ר' אברהם מרדכי מגור ז"ל)
י. יהויקים הרשע, קרע את המגילה שבה היתה כתובה נבואת ירמיהו ורצה להרוג את ירמיהו. ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו
בשבילו, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, שהיה מרוצה מן הצדיקים שבאותו דור, ולכן נאמרה המילה בְּרֵאשִׁית, לומר שבימיו היתה כבריאה
חדשה מן התוהו. וכן ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה שהיו כולם רשעים, נסתכל בצדקיה ונתקררה
דעתו.(סנהדרין קג א) הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ בגמטריא זהו דורו דיְהוֹיָקִם ודורו דצדקיהו . (850) (טעמא דקרא) חז"ל קראו לו 'צדקיהו צדיקא' (שבת קמ"ט:)
י. י וֹם הַ שִּׁשִּׁי וַ יְכֻלּוּ הַ שָּׁמַיִם (א לא – ב א) ר"ת י-הוה . כדי להורות שאע"פ שבכל מעשה בראשית לא הזכירו, הוא העושה הכל והוא המתחיל והגומר.
(רבינו בחיי) וכן (תהלים צו יא) יִ שְׂמְחוּ הַ שָּׁמַיִם וְ תָגֵל הָ אָרֶץ ר''ת שם בן ד' אותיות שחתם העולם בשם בן ד' אותיות. (בעה"ט)
כ. כלל ישראל נצטוו במצוות החודש במעמד כולם ביחד, ולא ליחיד. לכך קורא אותה מצוה ראשונה למצוות. (החזקוני)
ל. ל"ח תיבות בפרשת יְהִי רָקִיעַ כנגד יצחק, שהיה בן ל"ח שנה כשנשא את רבקה. והראיה כי היו חיי שרה לאחר שילדה את יצחק כמנין ' וַיִּהְיוּ ',
(37) כי היתה בת צ' שנה כשנולד יצחק וכשמתה נשא יצחק אישה, לכך לא כְּתִיב בַּיום השֵּׁנִי כִּי טוֹב כי לא נתמלאה טובת שמחתו.(הרא"ש) *
מ. מיתה לדורות – דימותו כל הדורות שיבואו אחריו לעולם. כדאיתא במדרש (ילקו"ש) מיתה לאדם, מיתה לחוה, מיתה לו, מיתה לתולדותיו. א"נ
כאן מרומז עונש הגלגלול ר"ל דע"י שמתגלגל סובל כמה פעמים צער המיתה. א"נ דאיתא (פסחים נד ב) שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכוּסִּים מִבְּנֵי אָדָם, אֵלּוּ הֵן:
יוֹם הַמִּיתָה, וכו'. דאילו ידע האדם את עתו היה מת מדאגתו בידעו כי קצו קרב. אם כן י"ל על אדה"ר היה העונש שלא יכוסה ממנו כל ימי חייו יום
המיתה וע"כ כפל הכתוב מוֹת תָּמוּת כפל הלשון מורה שתמיד ידאג ויזכור מהמיתה.(פרדס שמאי) *
נ. נ חש, א ופה, ק ורח, ה מן ר"ת נאקה - שכולם פתחו בחוטם היינו במילה 'אף' וכולם סופם לאבדון. (תורת משה בראשית פרק ב( דאיתא )ב"ר י"ט ב')
ארבעה פתחו באף, הנחש האופה קרח והמן, ואבדו באף. וסימנך הא דתנן (שבת פ"ה מ"א) הנאקה בחוטם. *
נ. נ"ב שנה התחיל אברהם אבינו ללמוד תורה. תמצא כתוב כי מ-בְּרֵאשִׁית בָּרָא עד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד . (א ה) נ"ב תיבות. [וכתיב אֶחָד הָיָה
אַבְרָהָם (יחזקאל לג כד)], זהו שאמר שלמה המלך (משלי י א) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב. (הרא"ש)
ס. סם חיים ורפואה הוא לאוכל מעץ הדעת. ולא נברא עץ החיים אלא לתקן קלקול עץ הדעת. ומוֹת תָּמוּת פרוש תהא נחשב כמת. א"נ אמר הקב"ה
כבר נקנסה מיתה עליו וגזרתי על עץ החיים שכל האוכל ממנו יחיה לעולם, ואם יאכל האדם ממנו איך יתקיימו ב' גזירות הללו, לפיכך נכון
שאטרדנו מגן עדן. א"נ אם יוליד בנים בתוך הגן לא יחטאו לקנוס עליהם מיתה, ואם יאכלו מעץ החיים יחיו לעולם, לפיכך טרדו. (החזקוני)*
ע. עוף הדר במים כגון בר איוזא (אווז) – הוה אמינא, ואין צריך לטהרתו סנפיר וקשקשת, ולכן הוכיח רבי יוסי בן דורמסקית שלויתן מין דג טהור הוא
ולא מין עוף, והוכיח כן ממה שיש לו קשקשים וסנפירים כשאר דגים טהורים. (חידושי אגדות שם) א"נ 'מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה
ומלחה לצדיקים לעתיד לבא' ואפשר שהנקבה היא מין טהור והזכר מין טמא, כענין שמצינו בתוס' (נדה נ: ד"ה תרנגולתא דאגמא) לגבי תרנגולתא
דאגמא שחלוק הזכר מן הנקבה, הזכר טמא והנקבה טהורה, וכן היה מקום לומר כלפי לויתן, ולכן הוצרכו להוכיח שדג טהור הוא - וגם מין הזכר
טהור הוא. (החת"ס) *
פ. פרת - כתיב וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת (בראשית ב יד) תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר (ירמיה יז, ח) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח
שָׁרָשָׁיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים. (בכורות נה ב) ואיתא במדרש (ילקו"ש) הוּא פְרָת והוא נהר כבר וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר
( יחזקאל א, א) פרת , שהוא פרה ורבה, עד שעוברין בו בספינה. פרת , שהוא מפריד והולך, עד שהוא כלה ופותקין אותו במגרפה. כְּבָר , שמימיו קלין,
עד שפירותיו גסין ואינן יורדין בכברה. נמצא שקרוי יובל פרת וכבר.
צ. צדיקים נידונים במידת הדין, שֶׁנֶּאֱמַר: וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד (תהלים נ ג) – מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה (ב"ק נ.)
מאחר שהקרוב ביותר למלך מלכי המלכים הקב"ה צריך להיות מזוכך ומקודש ביותר. והכי ביאורו שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין,
העולם נברא במידת הדין והמחשבה אכן נשארה קיימת אלא שרצה הקב"ה לקיים את העולם שלא יהא נאבד בדין פרש עליו הקב"ה את מידת
הרחמים, והם מעכבים את הדין שלא תבוא כליה על העולם. לפי שלא כל בני האדם הם צדיקים היכולים לעמוד במידת הדין. (באר בשדה, של"ה) *
ק. קללת האדמה גרמה שהולידה אילני סרק. ולפני כן כל העצים היו מוציאים פירות. (רמב"ן) כדאיתא במדרש (ב"ר ה ט) ר' פנחס אמר: אף הוסיפה על
הציווי, סמכה לעשות רצון בוראה: עֵץ [ פְּרִי ] עֹשֶׂה פְּרִי – אפילו אילני סרק עשו פירות. *
ר. רצון האדם וכח להתדמות אליו יתברך בדמותו ובמעשיו – כדאמרינן (רמב"ם הל' דעות א ו) מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם
אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. (אזנים לתורה) והחזקוני פירש - בְּצַלְמֵנוּ בצלם המלאכים, כִּדְמוּתֵנוּ כדמות המלאכים.
א"נ בגוונינו, כמו שאני שליט עליכם כן הוא יהיה שליט על התחתונים. והרא"ש פירש – בְּצַלְמֵנוּ צלם המיוחד לו אצלנו, והוא צלם שבמרכבה פני
אדם שבו מראין לבני אדם בעת הנבואה. כִּדְמוּתֵנוּ דומה קצת לעליונים לדעת טוב ורע שנאמר וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים (תהלים ח ו). *
ש. שלום הוא לפי שהם שני הפכים והאור מגרש את החושך. רמז לזה (ישעיה מה ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם . והרי הוא בכי טוב. וחז"ל
המשילו את מעשיהם של הצדיקים לאור ושל הרשעים לחושך (ב"ר פ"ג) והמבדיל בין צדיק לרשע, כמבדיל בין אור לחושך. (אזנים לתורה)
ת. תאומה נולדה עם קין ועם הבל נולדו שתים, דכתיב אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל. ובזה נתקנא בו קין שנתן עיניו בו על זה. (ר"ת עה"ת בשם רש"י) *
ת. תכלית הבריאה וחתימתה ועיקרה הכל למעלת אדם הראשון ולכבודו שנברא בו ועמו נשלמה המלאכה. ועל כן אמר בה' הידיעה יוֹם הַשִּׁשִּׁי כלומר
הידוע ומפורסם. (רבינו בחיי) *
ת. תקצ"ב פעמים נזכרו ישראל בתורה, וכנגדן האר"ץ האר"ץ בגימטריא תקצ"ב. (592), וְאֵת הָאָרֶץ . וְהָאָרֶץ (א א-ב) כי גם הם נקראו אֶרֶץ חֵפֶץ
(מלאכי ג יב) והתכלית לרמז שבשבילן נברא העולם, ולכן נכתב הייתור וְהָאָרֶץ בוי"ו לרמז הפסוק (קהלת א ד) וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת . שהוא הרמז
לישראל שנקראו ארץ שיהיו קיימים לעולם, כדאיתא (ע"ז י ב) כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. (פענח רזא)

מקורות / חידודון *

ו. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לה א) כתב בעל הטורים - כתיב לעיל כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וסמך לו פ' שבת לומר שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר הימים.
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (ב ג) איתא במדרש (בראשית רבה, יא ב) ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת.
ז. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל .(ויקרא יט כג) אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. אין סופגין משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים, מאי טעמא, יליף פרי פרי מבכורים. (חולין קכ ב) ר"ל פירות של ערלה שסחטן והוציא מהן משקה אין לוקה זה השותה אותן אלא בסוחט זיתים וענבים בלבד, לאפוקי אם סחט יין מתפוחים ודבש מתמרים וכדומה, משום דכל אלה אין נחשבים כמשקה רק זיעה בעלמא, ובכורים גופא ילפינן מתרומה דכתיב בה תירש ויצהר דהיינו זיתים וענבים. ועיין בתוס' פסחים כ"ד ב' כתבו דמן הדין גם משקה הנסחט מזיתים וענבים הוי זיעה בעלמא ורק גזה"כ הוא דהוי כפרי עצמה ע"פ גז"ש זו שלפנינו, עכ"ד. ונ"מ בזה לענין מה דקיי"ל בברכות ל"ח א' דעל משקה הנסחט מברכין שהכל משום דהוי זיעה בעלמא, יעו"ש. ולפי דברי התוס' אתי גז"ש פרי פרי ללמדנו שגם לענין ברכה יוצא משקה הנסחט מזיתים וענבים מכלל שארי משקים הנסחטים שמברכין עליהם כמו על הפרי עצמה, ואי לאו הגז"ש הוי מברכין עלייהו שהכל משום דהוי זיעה בעלמא. (תורה תמימה שם)
ל. וכן כתב בעל הטורים - מנין ' וַיִּהְיוּ ' היה עיקר שנותיה (של שרה) משנולד יצחק דבת צ' היתה כשנולד וכל ימיה קכ"ז. (בראשית כג א)
נ. נחש - ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוקים, שר האופים אף אני בחלומי (בראשית מ טז (, עדת קרח - אף לא אל ארץ (במדבר טז יד(, המן - אף לא הביאה אסתר המלכה (אסתר ה יב('
מ. מות תמות – ביום האכילה מעץ הדעת יתחיל בגוף תהליך של בליה והזדקנות שסופו יוליך לפטירתו. עד ביאת גואל צדק בב"א. (עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו)
ס. איתא באוה"ח הקד' דאדם לא ידע שמה שנתנה לו חוה היה מעץ הדעת וסמך עליה שלא תאכילנו דבר אסור. אם כן אדה"ר אינו בר מיתה מכח מה שאכל דהא היה אנוס בדבר אלא מחשש שמא יבא להטעות הבריות שלחו הקב"ה מג"ע שלא יאכל מעץ החיים וע"כ ניחא דלא כתב כלום בפסוק על חוה שמא תשלח ידיה אלא על אדם משום דחוה אכלה במזיד לא תועיל כלום מה שתאכל מעץ החיים אחר גזירת השי"ת דבְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת משא"כ על אדה"ר יש חשש שיחיה אם יאכל מעץ החיים. (פרדס שמאי)
ע. א"נ על פי דברי הגמרא הנז' שהקב"ה 'הרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא', ואם כן כיון שמלחה הקב"ה קודם מתן תורה טרם שנאסרה, הוי ליה כמו בשר נחירה שהכניסו בני ישראל לארץ ישראל, שקודם כניסתם לארץ היה מותר בשר נחירה, ונאסר בכניסתם לארץ, והסתפקו בגמרא (לעיל יז.): "בעי רבי ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו", ולא נפשטא האיבעיא, וכיוצא בזה י"ל לענין הלויתן, כי מה שנמלחה בעוד שלא נאסרה נשארו בהיתרן כמקדם. (החת"ס) א"נ 'למה הוצרך לומר שהוא טהור, מפני שהוקש לנחש, דכתיב (ישעי' כז, א) לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִח ' ַ , ס"ד אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא, קמ"ל דלא. (החת"ס בשם הערוך - ערך גא)
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן - כתב הבן יהוידע : נראה הצדיקים האלה הם החכמים בעלי תורה וגם בעלי מצות שהחזיקו ביד עמלי תורה ואחר שהם שבעים מחלקים את הנשאר מן הבשר לשאר אנשים מישראל שהם היו המון העם. ואמר שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ סְחוֹרָה אין הכוונה שמוכרים אותו בדמים ח"ו אלא מפני שהאוכל מבשר לויתן מתחכם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל גבי מן היורד מן השמים וכיון דאוכלים אותו המון העם מתחכמים בתורה ומקבלים שכר על השגתם בתורה ואז הצדיקים אשר נתנו להם הבשר הזה בטובת עין חולקים עמהם בשכר התוספות שנוסף להם על ידי אכילת הבשר שנתנו להם ולזה קרי ליה סחורה כי מוכרח שיהיו המון העם שאכלו הבשר הזה להיות להם תוספת ויתרון מאד על מה שהיו ובזה היתרון והתוספות חולקים בעלי הבשר. ונראה דקרי לה סְעוּדַת לִוְיָתָן , כי סְעוּדָה היא אותיות 'סוד ע"ה' ראשי תיבות עֵ ץ הַ חַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן (בראשית ב, ט) כי באכילה זו ישיגו סוד עץ החיים אשר בתוך הגן אשר לא זכה אליו אדם הראשון.
צ. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם חֲסִידָיו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה (תהלים נ, ג). פירש תורת חיים דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב, טו) עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, ולכן יתנהג עמהם במדת הדין כפי מה שעלה במחשבה עיין שם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כז) ודרשו רבותינו ז"ל (בבא בתרא עח:) המושלים ביצרם, פירוש שמשלו ביצרם ולא חטאו כלל דאז אין להם חשש פחד מן מדת הדין 'בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן' לידון כפי המחשבה דלא אכפת להו שבאמת גם לפי המחשבה הם צדיקים גמורים ויצאו זכאים. (בן יהוידע – ב"ק נ.)
ק. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: עֲתִידִין כׇּל אִילָנֵי סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב כב): ' כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם '. פרש"י - מדכתיב תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם הרי עץ פרי אמור מה תלמוד לומר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ אף אילני סרק ישאו פרי. כתב הבן יהוידע - וידוע כי מה שנמצא עתה אדם רשע ועם הארץ הסיבה היא מכח אכילת עץ הדעת ולכן עתה ימצא אילנות שמוציאים פירות דאלו הם כנגד חכמים וצדיקים שעושים פירות ויש אילני סרק שאין עושין פירות ואלו הן כנגד רשעים ועמי הארץ וכל זה הוא מסיבת עוון עץ הדעת! אך לעתיד כאשר יתוקן העוון של עץ הדעת לא יהיה עוד רשעים ועמי הארץ בישראל. (כתובות קיב ב)
ר. הרשב"ם והחזקוני פירשו – שדמות האדם דומה לדמותם של המלאכים.
ירושלמי כלאים פ"א ה"ז -ואם כן למה נתקללה הארץ ר' יודן בר שלום אמר על ידי שעברה על גזרותיו של הקב"ה (בראשית א) תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע והיא לא עשת אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ רבי פינחס אמר שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק על דעתיה.
ת. וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וְקֹרַח וּבִלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְגֵחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּהוּ וְעוּזִּיָּהוּ וְהָמָן - שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם. מַה שֶּׁבִּיקְּשׁוּ - לֹא נִיתַּן לָהֶם, וּמַה שֶּׁבְּיָדָם - נְטָלוּהוּ מֵהֶם. פרש"י - קין - נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב (בראשית ד׳:ב׳) אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל. שני אתים שני ריבויים. (סוטה ט ב)
כתב ר' יצחק ב"ר יוסף (תלמיד חבר של הרשב"א) חוה לא ילדה בב' פעמים, אלא ילדה את קין ותאומתו והבל ותאומתו בפעם אחת, היינו שקין והבל היו תאומים. והמקור לזה בפרקי דר"א פכ"א 'קין ותבל תאומים היו שנאמר וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן בההיא שעתא אוסיפת למילד שנאמר וַתֹּסֶף לָלֶדֶת . תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור (ב"ר כב ג) ויש לומר שקין ותאומתו נולדו בשליה אחת, והבל וב' תאומותיו נולדו בשליה אחרת. לכך קינא קין באחיו, שידע שהתאומות שייכות לאחיו כיון שהיו עימו בשליה אחת. והיו הנקבות יותר מן הזכרים שירבו מאד בהיות התחלת הבריאה ועם הבל היו שתים שהיה עיקר ושת יבמן. ולא הוזכר בפירוש הנקבות מפני שהיו אסורות אלא שהותרו להם מצד החסד ע"כ סתם הענין. (פירוש רב"י עה"ת, עם ביאור יוסף דוד)
ת. ועוד נכללה בו כוונה אחרת כי גילה לנו בזה שבכל ששה ימים נמצאו העניינים מחומשים בכל יום ויום חמשה וע"כ נחתם יוֹם הַשִּׁשִּׁי בה"א לרמוז לנו בזה, והענין הזה כיצד שהרי ביום ראשון מצינו ה' אורים [אור היום, אור השמש, אור הלבנה, אור הכוכבים, אור המזלות], ביום ב' ה' רקיעים וה' פעמים מים, ביום שלישי ה' מיני צמחים, ביום ד' ה' מיני אורה, ביום חמישי ה' מיני תנועות שבכל מיני נפש חיה, ביום הששי שנברא בו אדם ה' חושים שבגופו ה' תנועות שבנפשו וה' שמות שיש לנפש חיה,[נפש רוח נשמה חיה יחידה] הא למדת שכל עניני ששת ימי בראשית מחומשים חמשה בכל יום ויום, ולכך חתם יום הששי באות ה', (רבינו בחיי)
איתא (שבת פח.) אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב (תהלים עו ט) : מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה , אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי , ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה - אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו - אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. ופירש"י ותוס' דמרמז על ששי בסיון שבו נתנה התורה, ויהי' הפירוש יוֹם הַשִּׁשִּׁי – יום הששי המיוחד. (תורה תמימה) כתב החת"ס - וי"ל דהיינו יָרְאָה כשהגיע יום הששי ולא ניתנה בו התורה כמו שהתנה הקב"ה ולבסוף כשהגיע שבת שָׁקָטָה ונודע לה שמרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. כתב דרך החיים - ולכך אמרו חכמים ז"ל (שבת פח.) הוסיף ה"א בשישי לומר לך כי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית; אם מקבלים ישראל את התורה, מוטב. ואם לאו, יחזרו לתוהו ובוהו. כי התורה היא השלמת הבריאה, כי כל מעשה בראשית תלוים באדם, שכל הנבראים משמשים לאדם, וכדמוכח בחלק (סנהדרין קח.), שאמרו שם; אם אדם חטא בדור המבול, בהמה חיה ועוף מה חטאו. אלא כיון שכל העולם נברא בשביל אדם, אם אין אדם, מה צורך באלו. והשלמת האדם הוא בתורה כמו שהתבאר. ולכך התנה הקב"ה תנאי עם מעשה בראשית, שאם אין התורה בטלים ישראל, ואם ישראל אינם, אין ראוי אל שאר בני אדם הבריאה. ואם אין האדם, שאר הנבראים למה, והתבאר זה למעלה. ולפיכך הרשעים עוברי התורה מחריבין כל העולם שנברא בעשרה מאמרות, והצדיקים מקיימים כל העולם שנברא בעשרה מאמרות.

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

בראשית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש