^ 1. שו"ע או"ח (סימן שז ס"ב) וב"משנה ברורה" (ס"ק י) ומשמע אפילו רמז בלשון ציווי מותר מערב שבת.
^ 2. שבת דף קכב ע"א, ובתוס' ד"ה ואם כתבו גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות מלאכה בשבילו וכ"כ רשב"א, שם, ור"ן שם כתב שמא ירגילנו לשבת אחרת, וע"ע בביצה דף כד ע"ב ברש"י שכתב כדי שלא ייהנה ממלאכת שבת.
^ 3. באיסורים מן התורה אסור ליהנות עד מוצ"ש בכדי שיעשו ועיין הטעמים בראשונים בביצה דף כד ע"ב, אך באיסורים דרבנן הרי"ף הר"ן הסמ"ג ומרדכי פסקו דאסור עד למוצ"ש בכדי שיעשו ור"י ורא"ש פסקו שבמוצ"ש מותר מיד למי שנעשו בשבילו, ולאחרים לכו"ע מותר אף בו ביום, ובשו"ע סימן שכה ס"ח משמע שפסק כדעה ראשונה וכ"כ ב"משנה ברורה" שם ס"ק מב ובשעה"צ ס"ק מה.
^ 4. יש כאן שני איסורים דרבנן:
א. טרחה יתרה בשבת, עיין סימן שלג ס"א (ואיסורו יותר קל משבות).
ב. הכנה מקודש לחול שאסור משום טורח, עיין שו"ע (או"ח סימן שכג, ו) ו"משנה ברורה" (ס"ק כח). אכן, "אליה רבה" (סימן רנב ס"ק יב) מתיר אמירה לגוי ומשמע גם הנאה ממעשיו, כאשר כל איסורו משום טרחה או עובדין דחול וכן פוסק בשו"ת "ערוגת הבשם" (חאו"ח סימן נה) ובספר "תשובות והנהגות" (ח"א סימן קכד). אלא שבט"ז (סימן שיג ס"ק י) אוסר אף בעובדין דחול ע"י נכרי אא"כ לצורך הרבה ככל שבות דשבות וכן ב"משנה ברורה" (שם ס"ק נו ובסימן תנט ס"ק לה) וכן ב"שמירת שבת כהלכתה" (פל"א ס"ט) וב"ילקוט יוסף" (סימן שז סכ"א) דאם לא משום אדעתא דנפשיה אסור והוי בכל שבות דשבות בעלמא. ומה שהתירו באחרונים בסימן שכא להדיח בשר שלא נמלח ביום שלישי לשחיטותם ע"י אינו יהודי, זהו דווקא בגלל שיש הפסד שלא יוכל לבשלו ואכן ה"מגן אברהם" חולק וסובר שאין זה הפסד גדול ליחיד בביתו. וכן מש"כ ב"משנה ברורה" (סימן רנד ס"ק מג) להתיר להוציא פת לחם מתנורים שלנו לצורך מוצ"ש ע"י אינו יהודי, גם זה משום הפסד.
^ 5. עיין סימנים רמד ס"א, רנב, ס"ב, רעו סע' א-ב, שז ס"ד ועוד.
^ 6. יש שלמדו מסימן שה סכ"א שבאופן כזה נחשב אדעתא דנפשיה קעביד אף שהוא חלב של ישראל ובבית ישראל, ופסק עפ"ז ב"שמירת שבת כהלכתה" שהובא לעיל שאין צריך למחות בידי הגוי אם שוטף בשבת כלי ישראל לצורך מוצ"ש כדי שיהיה פנוי, אמנם ב"ילקוט יוסף" שהובא לעיל חלק עליו בזה ע"פ מה שהשיגו ה"מגן אברהם" ופמ"ג וא"ר ועוד על דברי השו"ע דזהו דווקא דרך מקרה, וכן פסק לאיסור בשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סימן מב אות ז), ובנדוננו אף יותר קשה לומר שאדעתא דנפשיה קעביד, כיון שהסברא להתיר כשעושה כדי להיות פנוי במוצ"ש היא שבגלל צרכיו עושה ולא אכפת לו ממה שנוח לישראל שהכלים ישטפו בשבת, אך כאן הוא יודע שבעל הבית היהודי רצה שיעבוד בשבת כדי שאיכות השירות לא תפגע וכן כדי לסיים את ההכנות לסעודה בזמן, ולכן ודאי שעושה זאת אדעתא דישראל. מה גם שרוצים להתיר זאת בקביעות בימי הקיץ והאחרונים הנ"ל התירו רק לפעמים ודווקא באופן שעושה מעצמו אין למחות, ולא כשיהודי רמז לו מע"ש ונראה שעושה לדעת ישראל.
^ 7. מלבד הבעיה שהזכרנו בהערה הקודמת שכשעושה בבית ישראל וישראל רואהו נחשב כעושה לדעת ישראל ולא אדעתא דנפשיה, יש בעיה שיאמרו שהזמין את הגוי לעשות מלאכה בשבילו, עיין בסימנים רמד ס"ה ורנב ס"ב וב"משנה ברורה" שם, והוא מירושלמי (שבת פ"א ה"ח), הביאו המ"מ (פ"ו הי"ב מהלכות שבת), וגם כאשר עושה המלאכה בביתו שלו אם ידוע ומפורסם שהיא של ישראל יש לאסור ולמחות בידו, עיין סימנים רמד ס"ד ורנב ס"ג, ובנדוננו הרי מדובר בבית כנסת שהוא מקום מובהק של יהודים וגם מקום ציבורי וכן גם הכלים ידועים שהם של ישראל.
^ 8. נראה כי במקום ציבורי יש חשש רחב יותר שיאמרו שהזמין את הגוי לעשות מלאכה בשבילו
^ 9. סימן רעו ב"משנה ברורה" ס"ק יא. ונראה שבמקום ציבורי כבית כנסת המשפיע על הקהילה והוא גם מקום קדוש יש בעיה גדולה יותר של חילול השם מבית פרטי של ישראל.
^ 10.סימן שז ס"ה. עיין גם ב"מגן אברהם" ס"ק ז וב"משנה ברורה" ס"ק כב שהפסד גדול נחשב צורך הרבה, ונראה שכאן ההפסד שיהיה לבעל הקייטרינג או הטרחה להביא פועלים מע"ש לסדר ולהכין את הדברים שניתן להכינם מע"ש ואולי גם שכירת פועלים נוספים במוצ"ש כדי להגביר את קצב העבודה, לא נחשב הפסד גדול ביחס לעלות הכוללת של האירוע.
^ 11.בסימן שלח ס"ב יש מתירים לומר לאינו יהודי לנגן בכלי שיר בחופות אף שהוא שבות דשבות, כיון ששמחת חתן וכלה הוי מצווה, מ"מ בנדוננו במה שתרד רמת השרות או תתאחר מעט הסעודה נראה שאין פגימה בשמחת חתן וכלה. וגם מצד הסעודה שהיא סעודת מצווה נראה שאין להתיר כיון שאין מדובר בביטולה, אלא באיחורה ובעיקר בהשתדלות של בעל הקייטרינג בדרכים אחרות.
^ 12.עיין בשו"ת "אז נדברו" (ח"א סימן טו) שהשיב על שאלה דומה מאוד מקהילתכם בשנת תשל"ז ופסק שם לאיסור והתיר בבין השמשות של מוצ"ש להתחיל בהכנות לסעודה, שאינן כרוכות באיסורי מלאכות.