ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
אישיותו של הרצל
באורח חייו הפרטיים הרצל היה חילוני, כזה היה חינוכו. באישיותו היה אצילי ומוסרי, ומיומניו ניכר כי עוד מנעוריו היה בעל רגישות מוסרית מיוחדת. צער האומה וסבלותיה נגעו לליבו, ומאז שנתפס בחזון הציוני נסחף כולו בלהט, והקריב את עצמו בלא שיור למען קוממיות העם היהודי ולמען הצלת אחיו היהודים הנרדפים, המעונים והנאנקים. אצל רוב המנהיגים אנו מוצאים קטנוניות אישית, תחרותיות, רצון לעשות גם לביתם, לפעמים על חשבון הקופה הציבורית. הרצל היה שונה בתכלית. הוא לא קיבל כסף מהתנועה אלא הקדיש לה את כל רכושו, ולאחר מותו משפחתו נותרה בעוני.
תמונתו של הרצל בחדרו של הרב צבי יהודה
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
781 - תכלת להלכה
782 - בנימין זאב הרצל
783 - תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם
טען עוד
סיפר דודי הרב אברהם רמר ז"ל כי פעם נעלמה תמונתו של הרצל, והרב צבי יהודה חשד שמא אחד התלמידים רצה "לחנכו" והעלים את התמונה. הרב הקפיד ולא רצה לתת שיעור, שכן אם יש מישהו מהתלמידים שעושה דבר כזה, איך אפשר, וקודם צריך לטפל בבעיה, שלא ייקחו דברים בלי רשות. וכשר' אברהם ביקש רשות להזיז את ארון הספרים הקטן שמתחת למקום התמונה, שמא נפלה שם, לא רצה לקבל את דבריו, והמשיך להקפיד על חסרונה של התמונה. וכשר' אברהם התעקש לחפש את התמונה מאחורי הארון, הפנה את הקפדתו כלפיו, וחזר ואמר שקודם צריך להחזיר את התמונה ורק אחר כך אפשר להמשיך. לבסוף כשהסכים שר' אברהם יזיז את הארון, נמצאה התמונה ונתלתה במקומה. הרב שמח מאוד, ומצא צורך לנחם את דודי ר' אברהם על שלא קיבל את דבריו מתחילה, ודיבר אודות הרצל ועניינו (עיין בקובץ גדול שימושה ע' נד).
יחסו של הרב ריינס
הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל (ת"ר-תרע"ה, 1915-1839), רבה של לידא, היה מגדולי הרבנים בדורו. בהיותו כבן שישים הצטרף לתנועה הציונית וייסד בתוכה את תנועת המזרחי.
הרב ריינס היה מבוגר מהרצל בכעשרים שנה. הוא נפגש עימו כמה פעמים והתכתב איתו בקביעות, ועל כן לעמדתו כלפיו יש משקל רב. ככלל התרשם הרב ריינס, שבאופן יחסי לאדם שלא קיבל חינוך יהודי, התייחס הרצל ליהדות ולמצוות בכבוד גדול. הוא התפעל מהזדרזותו של הרצל לסיים את דיוני הקונגרס השלישי (בשנת תרנ"ט) לפני כניסת השבת, "כי אין כוונתנו לנגוע (לפגוע) בדת במאומה" (איש המאורות, עמוד 108). התפעלותו נבעה מכך שבאותם ימים, פעמים רבות אנשים חילוניים בזו לדת והתנגחו בה להכעיס. פעמים מספר כתב הרב ריינס להרצל דברי תלונה על ביזוי השבת והכשרות בסניפים של ציוני רוסיה, ותמיד הרצל השיב שהוא יפעל ככל שיוכל כדי לתקן את המעוות.
לאחר פטירתו של הרצל כתב הרב ריינס: "סהדי במרומים כי מיתתו של מנהיגנו פעלה עלי רושם מדכא ותפיל אותי על ערש דווי". "ויבכו כל אנשי הלבב אשר בישראל, ויבכו גם כל אנשי הדעת אשר בתבל כולה". אולם אין להשבית את העבודה עקב האסון הגדול. כי הציונות היא "הכרח היסטורי", לא הרצל הוליד אותה אלא "היא הולידה את הרצל ועשתה אותו למה שהיה". הציונות חייתה בלב העם אלפי שנים קודם שנולד הרצל, אך הייתה במצב רדום בחביון הלב היהודי "ואנחנו לא ידענו את המעשה שנעשה ואת הדרך נלך בה". הרצל הוציא את הרעיון מתרדמתו ונפח בו חיים, שיימשכו גם לאחר מותו (איש המאורות, עמוד 239).
קביעת היחס להרצל
במשך שנים, מבין המתנגדים לציונות היו שטענו שמטרת הרצל הייתה לחלן את העם היהודי, ופשפשו בכתביו ומצאו קטעי דברים שאינם הולמים את המסורת, ובכך הרחיקו רבים משומרי התורה מדמותו. אולם עם השנים, כל מי שחפץ להכיר באמת את אישיותו נוכח שמגמתו הייתה טהורה - הצלת העם היהודי והחזרת כבודו ומורשתו. כמי שקיבל חינוך חילוני, וזכה למעמד מכובד בחברה הנוכרית, לא היה כמעט סיכוי שיתוודע לתורה ולמצוותיה. באותם ימים כמעט לא היו חוזרים בתשובה. ואף על פי כן הרצל נעשה חוזר בתשובה גדול מאוד לעניין העם היהודי ומורשתו, והגיע בתחום זה למדרגה עליונה, עד שהתקיימו בו דברי חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו" (ברכות לד, ב). וכך אמר בנאומו בפתיחת הקונגרס הראשון הציוני (תרנ"ז): "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים". עוד לפני כן (תרנ"ה), בתהליך חזרתו לזהות היהודית, כתב ביומנו כתיבה אישית בינו לבין עצמו: "אין אומתנו אומה אלא באמונתה"; "אנו מכירים את הקשר שלנו כמעט אך ורק באמונת אבותינו... האמונה מאחדת אותנו".
בתגובה למי שהוקיע את הרצל כאפיקורס, חש הרב צבי יהודה חובה קדושה להגן על מעמדו ועל כבוד ישראל, ופרסם ב'הצופה' (כ"ח בתמוז תשל"ד) רשימה קצרה שכותרתה "להצדיק צדיקים", ובה כתב: "בכתביו של בנימין זאב הרצל ז"ל, אין דברי אפיקורסות. בכתבי יומנו כתוב: 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה'. מי שחושב ומדבר וכותב ככה הוא איש אמונה ולא אפיקורוס". עוד הוסיף וציין את ייחוסו - "קדושת גזע מחצבתו", שהיה מצאצאי "הגאון הקדוש רבי יוסף טאיטאצק ז"ל" (לנתיבות ישראל חלק ב, עמוד תקצג במהדורת בית אל).
כיצד לנהוג בתכלת
שאלה : הרב כתב בטור האחרון ב'רביבים' שיש מעלה בלבישת תכלת בציצית. השאלה כשיטת מי לנהוג במספר חוטי התכלת - רמב"ם, ראב"ד או תוספות?
תשובה : אכן שלוש שיטות בראשונים במספר חוטי התכלת.
א. לדעת ראשונים רבים, ארבעת חוטי הציצית מחולקים לשניים לבן ושניים תכלת, שכן מסתבר שהם שווים. כך היא דעת רש"י (מנחות לח, א "התכלת"), תוספות (מנחות לח, א "התכלת"); רא"ש (ציצית ו); ריבב"ן, רי"ד, ר"ש משאנץ, העיטור, סמ"ק, יראים ונימוק"י. וכך כתבו בפשטות פוסקים רבים, ומהם: טור (אורח חיים יא), לבוש (יא, ד), עולת תמיד (ט, ה), שולחן ערוך הרב (יא, א) ומשנה ברורה (ט, ז; יד).
ב. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם (ציצית א, ו; שו"ת רפו) והראב"ד (שם), יש ליתן "פתיל תכלת" אחד וכפשט לשון התורה. לדעת הראב"ד צריך ליתן פתיל אחד תכלת ושלושה לבנים, וכך כתבו הערוך (ערך תכלת), המאירי (יבמות ה, ב), וריא"ז (ציצית רכ"ג). וכן הכריעו הגר"א (יהל אור על זוהר פנחס ובהגהותיו לספרי פרשת כי תצא) והחיד"א (חומת אנך א שלח י).
ג. ולדעת הרמב"ם, הכוונה חצי פתיל שהוא אחד משמונה חוטים, שבו מלפפים את החוטים הלבנים. וכך כתב בנו ר' אברהם, ספר המנהיג (תרמ"ב) וגם ר' פרחיה (שבת כה, ב), ספר הקנה, שער הכוונות (דרוש ד' בעניין הציצית) ומגיד מישרים (פרשת שלח). ולכך נטה במשכנות יעקב יג, וכך הכריע האור שמח (ציצית א, ו).
ויש שכתבו "פתיל" בלא לבאר אם כוונתם כרמב"ם או כראב"ד, ומהם רב שמואל בר חפני גאון, הרמב"ן ורבנו בחיי (במדבר טו, לח), וכן בזוהר (חלק ג קעה, ב).
למעשה, אף שלכל אחת מהשיטות יש מקום, וכל הנוהג כאחת מהן מקיים את המצווה, נטייתי לשיטת הראב"ד, ששיטתו היא המכריעה בין שתי השיטות, וכמותה כתבו הגר"א והחיד"א. וכך מסתבר יותר שצבעו חוט שלם בתכלת, וכפי שעולה מעירובין (צו, ב), בדין המוצא פתיל תכלת שהתלבטו כיצד ידעו שהוא נעשה לשם ציצית, ולא השיבו שניתן לדעת זאת מכך שרק חציו צבוע.
כיצד לכרוך
מצד הדין בכל צורות הקשרים והכריכות יוצאים ידי חובה, כמבואר בגמרא (מנחות לט, א). וגם בזה נטייתי כראב"ד (ציצית א, ז) על פי רב נטרונאי גאון, רבנו גרשום (מושב זקנים במדבר טו, לח). מפני שבאופן זה ממשיכים לנהוג כמו בלבן וכמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים יא, יד), שעושים חמישה קשרים וארבע חוליות, שבסך הכול עולים לל"ט כריכות. לשיטת הראב"ד הכריכות נעשות לסירוגין מחוט לבן וחוט תכלת, כאשר הכריכה הראשונה והאחרונה בכל חוליה מלבן, לבד מהחוליה השנייה שאין מדקדקים בה.
מתוך העיתון 'בשבע'
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה מברכים על ברקים ורעמים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך נראית נקמה יהודית?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
