ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
פרשת המקדש והשמחה
בית המקדש הוא המקום הכי שמח בעולם. אין בעולם שמחה כמו שתהיה בבית המקדש. לומדים את זה מפרשת השבוע שם מופיע בית המקדש הכי הרבה פעמים מכל מקום אחר בתורה. הוא כמובן לא מופיע בשמו אלא בשם שכתוב בתורה "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" שמונה פעמים, וזה יותר מכל פרשה אחרת בתורה.
בגלל זה פרשת ראה היא הפרשה שמצווה על מצוות השמחה יותר מכל פרשה אחרת בתורה. 7 פעמים התורה מצווה על השמחה בפרשת ראה מתוך 12 פעמים שמוזכרת שמחה בכל ספר דברים ומתוך 16 פעמים שהיא מוזכרת בכל התורה כולה. אין פרשה שמחה כמו פרשת ראה בגלל שאין מקום שמח יותר מהמקום אשר בחר ה'.
שמח - שמשמח אנשים אחרים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
707 - פרשת עקב תשפ"ה – זהירות מעבודה זרה בימינו
708 - פרשת ראה תשפ"ה – צדקה כפולה ומכופלת
709 - פרשת שופטים תשפ"ה – תשובה על ירושת הארץ
טען עוד
ציון במשפט יושר תפדה
זו הסיבה שבפרשת ראה נמצא הציווי ליושר יותר מכל פרשה אחרת בתורה. שלוש פעמים כתוב בפרשה זו הציווי לעשות יושר. "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (יג טו). אי אפשר להיות שמחים כאשר אין יושר כאשר אחד גנב ושמח ואחד נגנב ועצוב. שנאמר "ולישרי לב שמחה".
ירושלים – שפע השמחה של העולם
המטרה של ירושלים היא להרבות שמחה בכל העולם. כך כותב דוד המלך בתהילים "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהילים עח). להרבות צדק ויושר בכל העולם, "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וכו' "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב).
ירושלים והמקדש - צינור השפע הכלכלי של העולם
ירושלים והמקדש הם גם צינור שפע הברכה של כל העולם. "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם". כדי שנוכל להתאים את עצמנו למידת השפע שנשפע דרך ירושלים אנחנו חייבים להיות בעצמנו אנשי צדקה וחסד, ללכת בדרכיו ולהיות צינור שממשיך את שפע הברכה האלוקי לעולם. "שבמידה שאדם מודד בה מודדים לו".
מעלת ירושלים על שילה
הציווי על משכן שילה
כשהמשכן היה בשילה - היה אסור להביא קרבן לבמות "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם: וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ " (דברים יב). מסביר רש"י כי פסוק זה מדבר על שילה. שכשהיה הקיים היו אסורים במות, וכשחרב שילה היה מותר להקריב בבמות עד שנבנה בית המקדש בירושלים. (עיין רמב"ם בית הבחירה א).
הבדל בין שילה לירושלים – בחובה לשמח אחרים
מי שמתבונן בפסוקים יראה שהחובה לשמח אחרים נאמרה דווקא כשהתורה מצווה על המקדש בירושלים "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לה': וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם". רש"י מסביר שהפסוק הזה הוא ציווי על בית המקדש בירושלים, שם יש מצווה לשמח את "עַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם".
משיח בן דוד – משפט וצדקה
את החשיבות של ירושלים לשמח אחרים אנחנו רואים אצל דוד המלך שנאמר בו " וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ " (שמואל ב ח טו) כן התפלל דוד על שלמה בנו שיעשה משפט וצדקה. "לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט : יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה " (תהילים עב).
גם על ימות משיח בן דוד כתוב שהוא "וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיהו כג) כן חוזר ירמיהו ואומר "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ " (ירמיהו לג). כל זה מצטרף למה שנאמר בישעיהו ש"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה " (ישעיהו א).
אי אפשר להתקדם בקדושה בלי אנושיות
בלי לאהוב ולסייע לאחרים - אי אפשר להתקדש
התורה מצווה על החובה לאכול קדשים בבית המקדש, ועל החובה לשמח אחרים בלשון מיוחדת לֹא תוּכַל . חכמינו אמרו כי ברור שאדם יכול, אלא שאינו רשאי. עם זאת התורה לימדה אותנו את המצווה הזו ועוד שלוש אחרות בלשון "לא תוכל". כדי ללמוד שזה אסור כל כך גדול עד שכבר אין אפשר.
אי אפשר להביא קדושה לעולם בלי בית המקדש. אי אפשר להתקדש בלי לאהוב ולסייע לאחרים. "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ: כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים יב יז).
מעשר שני – ללמוד יראת שמים בירושלים
מעשר שני נאכל בירושלים על ידי הבעלים כדי שכל המשפחה תקנה יראת שמים בירושלים "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים".
כל זה הוא המשך לאברהם אבינו שהיה במקום המקדש ונאמר לו " עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אתה ". התפלל אברהם שכל העולם ילמד יראת שמים בירושלים. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". זה המקום שבו כולם ילמדו לראות את השכינה ולירוא מה' יתברך וזה מתקיים בעולים לירושלים לאכול מעשר שני.
מעשר עני בשנה שלישית ושישית
התורה מצוה לתת בשנה השלישית והשישית מעשר שכולו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. "מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ: וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". בשנה שלישית ושישית לשמיטה לא מפרישים מעשר שני אלא רק מעשר עני. כן רמזו בעלי הרמז כי בשנים א, ב, ד, ה, לשמיטה נותנים מעשר שני ולא מעשר עני וזו אבדה לעניים .
גם בשנות מעשר שני נותנים לעניים
עם זאת אי אפשר לאכול לבד מעשר שני בירושלים בלי לתת לעניים. לכן אומרת התורה "וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ".
עוד מוסיפה התורה: "וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ - כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ". מכאן למדנו שאי אפשר לקנות יראת שמים בלי לטפל בעניינים של מי שאין לו חלק ונחלה איתך. כך היינו רואים את מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל שעם כל יראתו ותורתו, היה ליבו פתוח לאלה שאין להם ואין להם יכולת לקנות ולעלות לירושלים.
לשמח את העניים בשלשת הרגלים
שלשת הרגלים – עליה לרגל
בסוף פרשת ראה יש ציווי על שלשת הרגלים בהקשר של עליה לרגל לבית ה'. בפסח נאמר "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וכו'" (דברים טז). בשבועות "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".
בסוכות נצטווינו "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". ומסכמת התורה "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וכו'".
לשמח את מי שאין לו
בשבועות ובסוכות נאמר במפורש שצריך לסייע לעניים. בשבועות נאמר "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". בסוכות נאמר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". ש"לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצווה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאומללים שנאמר "והלוי והגר והיתום והאלמנה" מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו" (רמב"ם חגיגה פרק ב יד).
למדו חכמים מצוות שמחה לכל החגים, "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר "ושמחת בחגך" וכו' (רמב"ם יו"ט ו יז). וכמובן גם לשמח אחרים "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל "לגר ליתום ולאלמנה" עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו" וכן נפסק בשו"ע (או"ח סימן תקכט).
גם בחגים אחרים שלא נזכרו בתורה
גם פורים, שלא נכתב בתורה, הוא בכלל, ועל כן כתב הרמב"ם "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שֵׁם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". שֵׁם "שמחה" קיים רק כשנותנים לאחרים.
וכמו שכתב הרמב"ן שכאשר התורה אומרת ועשית הישר והטוב. היא אומרת לך מהמצוות שלימדתי אותך תלמד גם לדברים שלא לימדתי כי אי אפשר לפרט את כל המקרים והארועים והאנשים בעולם. התורה רוצה שתעשה טוב בסוכות, תעשה גם בפסח וגם בפורים וגם בסתם יום של חול.
שמונה מעלות יש בצדקה
צדקה שמונעת את העוני
ברמב״ם, (מתנות עניים י ז–יד ובשו"ע יו"ד סימן רמט) שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה לתמוך בעני באופן שמעמיד אותו על רגליו:
לתת לו מתנה, לעשות עמו שותפות, או למצוא לו מלאכה – כדי שלא יצטרך לבריות. זוהי צדקה שמונעת את הצורך מלכתחילה.
כך מחזקים את ידו שלא יצטרך לבריות ולא יבקש מאחרים, ועל זה נאמר: והחזקת בו (במדבר כה, לה). זו הסיבה שהתורה בחרה במילים "העבט תעביטנו" ללמדנו שלפעמים הלוואה היא מעלה יותר גדולה בצדקה כי המקבל לא מרגיש שעשו לו טובה, וההלוואה מעמידה אותו על רגליו.
מתן בסתר או בחצי סתר – כגון קופה ציבורית
המעלה השנייה היא צדקה שניתנת בסתר שהנותן אינו יודע למי נתן, והמקבל אינו יודע ממי קיבל. זהו מצב שבו אין בושה, ואין חשש לפגיעה בכבוד העני. לדוגמה: קופה של צדקה ציבורית כהלכה. רק שבקופה ציבורית צריך מאוד לשים לב שהיא באמת מפרנסת את העניים ולא את הפקידים. ולכן לא יתן אדם כספו לקופה ציבורית אלא אם כן ממונה עליה אדם ישר כמו רבי חנניא בן תרדיון.
מעלה שלישית בצדקה שהנותן יודע למי נותן, אך העני אינו יודע ממי קיבל. מעלה רביעית פחותה ממנה שאדם תורם בגלוי אך אינו יודע למי נתן וכגון שתורם בגלוי לקופה ציבורית שמחלקת לנזקקים באמת. והנותן לא יודע ממי קיבל. והמעלה החמישית היא שאדם נותן בידים למי שמקבל.
נותן בסבר פנים יפות
מהמילים "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" למדו חכמים את הצדקה שיש בדיבורים נכונים. כן מלמדת התורה לתת צדקה בפנים מאירות. שנאמר "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ". שהרי העני מתבייש כשהוא נאלץ לבקש צדקה. יש עוד בושה גם בעת הקבלה. עוד יותר בושה יש לו כשלא נותנים לו, או שנותנים לו פרוטות בפנים חמוצות. ולכן המעלה הגדולה ביותר, בנותן צדקה ישירות לעני, שחוסכים מהעני את הבושה של הבקשה.
המעלה שישית שהעשיר נותן לעני אחרי שמבקש, אך נותן בסבר פנים יפות ובשמחה. המעלה השביעית היא שנותן פחות מהראוי, אבל בסבר פנים יפות. המעלה השמינית שהיא הפחותה מכולם כשנותן לעני בסבר פנים לא יפות, בכעס או כאשר נראה כאילו כופה את עצמו לתת – זוהי המעלה הנמוכה ביותר, אך עדיין נחשבת צדקה.
מהלכות צדקה
אם אדם לא נותן הלוואה – חטא
אחת האזהרות החמורות ביותר בלשון שלהם היא האזהרה לאדם שלא רוצה להלוות מחשש ששנת השמיטה תשמט את החוב. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים טו ט). הפסוק הזה הוא חידוש. רוב בני אדם חושבים שאם אתה נותן צדקה אתה עושה מצווה ואם לא נתת – לא עשית מצווה. ופה לומדים כי מי שלא נותן צדקה או הלוואה - נחשב לו כחטא.
מאחד אחיך באחד שעריך
התורה אומרת "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". מהפסוק הזה למדו חכמינו הרבה הלכות. ברור הוא שלא רק בארץ ישראל נותנים צדקה לעני.
לכן לומדים מהמילים הללו שצדקה שאדם נותן מכספו – צריכה להיות קודם לנצרכי ביתך. "ומבשרך אל תתעלם". שלא ישמח אדם את עניי העיר ויעציב את בני ביתו. שלא יתן לעניי עיר אחרת ולא יתן לעני עירו. "עניי עירך קודמים". קודם "עבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריך" (יב יב יח). ורק אחר כך "הגר והיתום והאלמנה" הרחוקים ממך.
בכספי ציבור אסור להרבות לקרוביו
כל זה דווקא כשמדובר בכספו הוא ולא בכספי ציבור. שהנותן לקרוביו כספי ציבור יותר מלאחרים – הרי הוא גזלן. וכך נכתב בשו"ע (יו"ד סימן רנז י) "המחלק צדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם: הגה - ודוקא גבאי, אבל כל אחד מותר ליתן צדקה שלו או מעשר שלו למי שירצה מקרוביו, והם קודמין".
שמיטה - לוותר לבעל חוב שלא יכול לשלם
לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו
התורה מצווה לוותר על חוב שהגיע זמן הפרעון והלווה לא שילם עד סוף השנה השביעית. כנראה אין יכולת ללוה להחזיר את כספו (שו"ע חו"ח סז, י לו). וכן כתוב "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'" (דברים טו).
לא יהיה בך אביון – ותהיה ברכה
הויתור הזה מביא ברכה גדולה. "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". הברכה תהיה בעושר גדול. "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ ".
לא לשעבד אדם לכל חייו
השיטה שעובדים בה היום הבנקים היא לא לשמט חובות בשנת השמיטה. הם מסתמכים על תקנת פרוזבול של הלל הזקן, אבל באמת הם נחשבים נבל ברשות התורה. גם בלקיחת הריבית שהם לוקחים מאנשים בהיתר עסקה מפוקפק, וגם בכך שהם לא משמטים את החוב בסוף השביעית למי שלא יכול לשלם. למי הם שומטים חובות, לקיבוצים הם שמטו חובות בשווי של עשרות מיליארדים. לטייקונים שיש להם מיליארדים בחשבון הפרטי. הפך גמור ממה שאמרה התורה.
מכאן באים כל הרווחים המופקעים שלהם. רק בשלשת החודשים האחרונים הרויח בנק הפועלים 2.4 מיליארד ש"ח, זו עלייה של 25% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. גם בנק לאומי, שהיה אמור להיות הבנק של עם ישראל, הרויח בעושק מהאנשים המסכנים סך של 2.4 מיליארד שקלים. כל זה אחרי משכורות עתק של מיליונים רבים למנהלי הבנקים. יהי רצון שנזכה להסיר את העושק הזה מתוכנו.
כפילות במצוות צדקה
בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ
שימו לב לכפל הלשון " בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ " " שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" . המתבונן הפסוקים ימצא הרבה פעמים כפל במצוות צדקה. החל בפסוק "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" ובהמשך " נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ".
גם באבידה נאמר "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כב). גם במצוות פריקה וטעינה נאמר "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (כב ד). חכמינו למדו מכך שאדם צריך לתת כמה וכמה פעמים צדקה ולא להסתפק בנתינה חד פעמית. כי הצרכים של העני הם מתחדשים וכך גם הברכה שלך מתחדשת. לכן נתן תתן אפילו מאה פעמים. (וע"ע כלי יקר דברים יד כב).
הפוגע בחלשים – עונשו כפול ומכופל
גם העונש על מי שפוגע בחלשים נאמר בכפליים. "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב). כל זאת בגלל שהשכינה נמצאת עם החלשים והנדכאים, וכאשר אדם עושה איתם חסד כביכול הוא עושה עם מי שאמר והיה העולם. וכאשר הוא פוגע בהם הפגיעה היא גם בו ח"ו כביכול.
מצוות הענקה נלמדת מיציאת מצרים
גם במצוות הענקה לעבד או לאמה עבריה כתוב "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ: וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם: הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים טו ז – יד). ומסיימת התורה "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם" אמרו חכמינו גם במצרים קיבלת פעמים הענקה בעת השחרור. פעם ביזת מצרים ופעם ביזת הים. לכן גם אתה הענק תעניק לו.
עוד השוותה התורה ליציאת מצרים את המצווה לשחרר את העבד בשמחה כמו שהמצרים שחררו את ישראל בשמחה. "שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם" (תהילים קה). לכן מצווה התורה "לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". כן תשחרר גם אתה בשמחה את עבדך. תראה את שמחתו ותשמח בה.
ויהי רצון שיתקיים בנו "שמחנו כימות עינתנו שנות ראינו רעה" שאחרי הגלות של אלפי שנים נזכה לטובה כפולה ומכופלת על כל הסבל שסבלנו בגלותינו, בשמחה כפולה ומכופלת. אמן.
סיפור
למה דווקא 27?
באלול תשס"ח נולד בני, אילי דוד. לאחר כ-4 שעות גילו אצלו חיידק אלים בדם. בעקבות החיידק קרסו מערכות רבות בגופו של הרך הנולד. מיד הובהל הפעוט למחלקת טיפול נמרץ וחובר מיידית למכונת הנשמה ולמכשירים רבים. מצבו של בני לא היה מעודד בכלל. למעשה, התינוק נשם בכוחות עצמו רק בכ-15 אחוזים. את שאר העבודה עשתה מכונת ההנשמה. הבשורות לא היו קלות עבורנו. הרופא שניגש אליי אמר שהוא חייב לומר את האמת, והסיכוי שהילד יצא חי מוערך רק בכ-20 אחוזים, ולמעשה הימים הבאים יקבעו את מצב הפג לשבט או לחסד.
במשך תקופה של שבועיים המצב לא השתפר. הגוף הקטן לא הצליח להתגבר על החיידק האלים. חששתי מהגרוע מכל.
במר לבי, כשירדתי לאכול בקפיטריה, הבחנתי ברבנית שתחיה, שבאותו רגע נכנסה לבית החולים. רצתי לעברה והתחננתי שתכניס אותי אצל הרב זצ"ל. בתחילה היא סירבה בשל מצבו הבריאותי של הרב. לאחר מכן הסכימה ואמרה: 'בוא איתי'. הלכתי עימה ועברתי את כל המחסומים עד לחדר בו הרב מאושפז. היא ביקשה ממני להמתין בזמן שהיא תשוחח עם הרב. המתנתי כעשר דקות - שנדמו לי כנצח. כשחזרה, אמרה לי כי הרב בירך את התינוק, וביקש ממני לקרוא משהו מסוים בחדרו של התינוק, ולאחר מכן עליי לקחת 27 ש"ח לצורך פדיון, להשימם בצדקה ולבחור שם לתינוק (למרות שעדיין לא נערכה הברית).
ניסיתי לבחון את פשר המספר 27. מדוע נקט הרב במספר זה? התקשרתי לדודי, שהוא רב, ושאלתי אותו אודות משמעות המספר. דודי לא הצליח לרדת לפשר המספר, אולם אם הרב אמר - עליי לקיים זאת כפשוטו. קראתי שוב את מה שהרב ציווה ולאחר מכן החלטתי לשים את הכסף בקופת הצדקה של בית-הכנסת. הגעתי לשם וכאשר פתחתי את הארנק, גיליתי לתדהמתי שאין לי אפילו שקל אחד! התחלתי לבדוק את כל הכיסים של מכנסי הדגמ"ח שלי. בכיס אחד מצאתי חמישה שקלים, בכיס שני 10 שקלים. רוקנתי את כל הכיסים.
לתדהמתי המרובה מצאתי, שלאחר שהפכתי את כל הכיסים, יש לי בדיוק 27 ש"ח!. ראיתי עין בעין כיצד רוח הקודש בוקעת מפי הרב. לאחר התפילה חזרתי לחדרו של בני בבית החולים והרגשה טובה מילאה אותי. לאחר דקות אחדות, אחת האחיות החלה לעבור בין חדרי מחלקת טיפול נמרץ ולבחון את מצב התינוקות. כאשר האחות הגיעה לחדר בו שהה בני, היא התבוננה ובחנה את הנתונים אותם המכשיר מציג. והנה היא מורידה את אחוז הנשימה של המכונה בכ-5 אחוזים ואומרת שחל שיפור וכעת התינוק יכול לנשום בכוחות עצמו בכחמישה אחוזים נוספים. מיד ראינו ישועות ושיפור במצבו. בסיכומו של עניין, תוך שבוע לאחר מכן יצאנו מבית החולים לביתנו, כאשר הילד בריא לחלוטין.
שאלות
העיקר הכוונה . האם מותר לקחת כסף מקופת צדקה שקיבלתי בשביל לתרום למוסד כלשהו ולהעביר את הכסף שהצטבר שם למוסד או ארגון חסד אחר?
תלוי בכוונה שלך כששמת את הצדקה בקופה הזאת. אם כיוונת למוסד הזה, אסור. אם כיוונת לצדקה בכללי, מותר.
מעשר מתוק . האם מותר לקחת מכספי מעשרות או צדקה על מנת לקנות ממתקים לחלק לחולים בבית-חולים?
כן, אלא אם כן קיבלת על עצמך רק לצורכי עניים.
צדקה הגונה . היום בסופר ניגשה אלי אישה וביקשה ממני לשלם עבור מספר מצרכים שהיא רוצה לקנות אך אין ידה משגת. אישה בגיל כשישים. עשיתי זאת בשמחה ובמאור פנים, אבל הספק הציק לי שאולי זו למעשה עבירה כי אולי אין זו ענייה הגונה. מה דעת הרב?
כפי הנראה היא ענייה הגונה. ובכל מקרה, אם לא מכירים - נותנים מתנה מועטת. עדיף שתפרישי באופן קבוע כסף לצדקה ותתני לאדם אחראי שיש לו קופת צדקה בעיר שלך. מישהו שיודע היטב מי באמת זקוק.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
חידוש כוחות העולם
דיני פלסטר בשבת
עשרת המכות סוללות דרך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
