ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אהבת עולם של אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי
בחודש אלול מתעוררת אהבת עולם של ה' לעמו . אהבה שניכרת בעיקר בנבואות הנחמה שנאמרות בהפטרות באותן שבתות, והשיא בהפטרה שנקראת בראש השנה "אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד". לכן כתב האר"י ז"ל כי מהות חודש אלול מתגלה בראשי תיבות "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (פרי עץ חיים ושער הפסוקים). שעניינה ביטוי לאהבת ה' אלינו ולאהבתנו שמתגלה גם היא בחודש זה.
כתב רבי חיים ויטאל כי זה בא " לִרְמֹז כִּי בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הקב"ה מִתְרַצֶּה עִם יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֶׂה דּוֹד לָהֶם לְקָרְבָם בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּחֹדֶשׁ זֶה" . כמובן שמהרח"ו רומז לכל האמור בשיר השירים על אהבת הדוד והרעיה. "וְנֶהְפַּךְ הקב"ה יָדִיד וְאוֹהֵב אֶל הָאָדָם הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה" (עץ הדעת טוב - כי תצא).
והוי עת רצון – תשובה מאהבה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
709 - פרשת ראה תשפ"ה – צדקה כפולה ומכופלת
710 - פרשת שופטים תשפ"ה – תשובה על ירושת הארץ
711 - פרשת כי תצא תשפ"ה – רחמים ורגישות מפתח הגאולה
טען עוד
ארבעים יום של חודש אלול כנגד תפילת משה
המקור לאמירת סליחות בכל חודש אלול מובא בטור (תקפא) שהביא משם פרקי דרבי אליעזר כי "בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים ט"ז) עלה אלהים בתרועה וגו'". לכן האשכנזים תוקעים בשופר בר"ח וגם בכל החודש. "ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך".
תקיעת שופר מביאה גאולה וקידוש השם
מתוך שאמרו חז"ל כי ה' נתעלה על ידי תקיעת השופר שבחודש הזה אנו לומדים שהתפילה והתקיעה מגדלת את שם ה' בעולם בעיני כולם. שהרי הפרק שבו נאמר "עלה אלוקים בתרועה" (תהילים מז) עוסק בירושת הארץ ובשלטון על העמים האחרים. "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ: יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר". בזה מתגלה שה' "מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ". וזה מה שאנחנו רואים בעינינו.
סליחות מביאות גאולה וקידוש השם
כך גם הסליחות מביאות גאולה וקידוש השם. כך היה ביציאת מצרים שהתחילה בצעקה ובתפילה " וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כג) ובסוף באה גאולה וקידוש ה' בעולם.
כך משה מתפלל ארבעים יום ומזכיר את ברית האבות. וכך גם אנחנו תוקעים בשופר ואומרים סליחות ארבעים יום כדי לעורר את הגאולה. לכן אנחנו אומרים כ-150 פעמים בחודש אלול ועשרת ימי התשובה "זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְֹרֵה". כן אומרים "אדכר לן קיימא דאברהם רחימא" להזכיר את הברית של האבות.
ארבעים יום אחרונים - גדול הכבוד הנגלה יותר ממעמד הר סיני
לכן ארבעים הימים האחרונים שבהם התפלל משה על הגאולה היו במדרגה מאוד גבוהה שנאמר בהם "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא". וזו מדרגה שלא הייתה אפילו בעת מתן תורה. והסביר הרמב"ן "כי בראשונות לא הוזהרו רק שלא תגע בו יד אם בהמה אם איש". אבל עתה החמיר בשעת מתן הלוחות האלו יותר ממעמד הראשון "וגדול יהיה הכבוד הנגלה על ההר האחרון מן הראשון".
סליחות – לא לוותר על ארץ ישראל
לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון
כתוב באגרות הרמ"ז (טז) שעדיף בסליחות להתפלל על צרות הגלות הכלליות מאשר על החטאים הפרטיים שלנו. "כי הוא הוא עצם הסליחה והתפלה היותר מקובלת לפני המקום, כי השעה צריכה לכך והזמן מזומן לכל איש נאמן לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון, וגדול זכותו נוכח פני עליון". שכך אנחנו לומדים מהתפילה של משה רבינו על חטא העגל במשך הארבעים יום האחרונים.
יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים. כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים
לכן אנחנו מתפללים בסליחות על עוונות הגלות ואומרים "אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם" בכך שאין לנו בית המקדש "זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ. חָרֵב בַּעֲוֹנֵינוּ". מתוודים על החטא שבעקבותיו נכרים יושבים בארץ ישראל ואומרים "יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים. כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים". הפך מה שאמרה התורה "לא תחנם" ו"לא ישבו בארצך". וכשאנחנו משאירים אותם בארץ הם גונבים את רכושנו "לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ. מְמֻשָּׁךְ וּמֹרָט מִמֶּנּוּ" ומביאים עלינו צרות "צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ".
ירושת הארץ – פלא שלא נראה כמותו
בתפילה של משה ארבעים יום יש הבטחה על הגאולה לכן נכרתה בה ברית חדשה על נפלאות שלא היו מעולם "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ" (שמות לד י). פלאות שיהיו יותר מיציאת מצרים והם יהיו לעיני עם ישראל ולעיני כל העולם כולו.
יש שואלים איזה נפלאות היו מעתה שלא היו קודם לכן (רמב"ן שמות לד ח). התשובה נמצאת בפסוקים שאחר כך (יהושע מלבים י יג) שעוסקים בירושת הארץ "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (שמות לד יא).
ומסביר המלבי"ם כי הניסים של ירושת הארץ בימי יהושע היו בהעמדת השמש בגבעון ובפרסום ניסי ה' בכל העולם. וכך יהיה גם לעתיד לבא כאמור בתהילים "הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ: זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהילים צח).
מה יהיה עם אלה שאומרים: פלשתין - מהנהר ועד הים?
כן מתנבא הנביא יחזקאל (לח כג) על כל אלה שמכריזים כי תבוטל מדינת ישראל ותהיה פלשתין מהנהר ועד הים. אלוקים ישפוט אותם בדרך הכי קשה שיש "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (יחזקאל לח כב). ומתוך כך יבינו כל בני האדם בעולם כי ה' הוא המלך. "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
לא לעשות הסכמים שמוותרים על ארץ ישראל
לכן ה' מזהיר את משה בארבעים יום אלו לא לעשות הסכמים עם יושבי הארץ הללו. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיושֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ" אל תעשה איתם שום הסכם שבו אתה משאיר אותם בארץ ישראל. לא הסכמי אוסלו ולא התנתקות. הסיבה היא שהם יהיו חבית של חומר נפץ שחלילה תגרום לנו נזק גדול "פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ".
וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ
בכל סליחות אנחנו מתוודים על כך שלא קיימנו את מה שה' ציווה אותנו בחודש אלול דרך משה רבינו וחתמנו הסכמים עם אויבינו והשארנו אותם בארץ. את התוצאה הכואבת ראינו בכל הפיגועים שהיו אחרי הסכמי אוסלו ובטבח שהיה בשמחת תורה. על הטעות הזו אנחנו מתוודים בסליחות במשך ארבעים יום. ואומרים "וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ. וְהֵיאַךְ נָעִיז פָּנֵינוּ. וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. לוֹמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ".
תשפה - דור של תשובה
ושבו בנים לגבולם - תיקון E1
בסליחות של חודש אלול זה של שנת תשפ"ה אנחנו בתהליך של תשובה. לא רק שהכינו את אויבינו בשנתיים האחרונות שוק על ירך אלא עשינו קידוש השם לעיני כל בשר שראו איך ה' מקיים בנו "ורדפו מכם חמשה מאה ונפלו אויביכם לפניכם לחרב". ולא עוד אלא שאנחנו מיישבים כעת את יהודה ושומרון ביתר שאת וביתר עז.
עשרות חוות של תשובה
כך מתקן עם ישראל את החטא בהחלטה על התיישבות באזור שבין ירושלים לבין מעלה אדומים. שטח שיהיו בו אלפי אלפים של יחידות דיור שיהוו חלק מירושלים רבתי. וקוראים לו בשם לועזי E1 אבל באמת הוא החלטה של תשובה לארץ ישראל. כן אנחנו מתיישבים בכל עשרות החוות שהוקמו בשנה האחרונה ברחבי יהודה ושמרון ובנימין באלפי אלפי דונמים של ארץ ישראל שהיו מופקרים בידי פראי אדם וכעת הם חוזרים לבני בניו של אברהם העברי.. "ושבו בנים לגבולם".
תשובה אחרי ויתור על הארץ
משה רבינו מתפלל ומבקש מרבונו של עולם כי גם אם עם ישראל יחטא בוויתור על הארץ, ה' לא יבטל את בריתו איתם וינחיל להם את הארץ. והמילים מפורשות "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ". ומה היא המילה ונחלתנו שנאמרת בסוף הבקשה? שתתן לנו לנחול את הארץ גם אם היינו קשי עורף ולא שמענו בקולך וחתמנו על הסמכי אוסלו וההתנתקות.
מלחמת עם כלביא
מלחמת עם כלביא היא חלק מתהליך התשובה על חטא ההתנתקות שבו ויתרנו על ארץ ישראל הפך מה שנאמר למשה בסיני בארבעים היום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים. אנחנו מתפללים בחודש אלול זה שנתקדם בתהליך התשובה שלנו ונירש עוד ועוד את ארץ ישראל. שלא נניחה ביד זולתינו מהאומות או לשממה. שהירושה של הדור הזה תמשיך ביתר שאת וביתר עז בשנים הבאות. שגם נחלות שפעם ויתרנו עליהם וקראנו להם שטחי A ושטחי B יקראו שטחי ארץ ישראל ולא שטחים שויתרנו עליהם, הפך גמור ממה שמחייבת אותנו התורה.
התשובה של נחמיה באלול – קידוש השם
ישוב ירושלים בימי נחמיה
כן אנחנו רואים תהליך תשובה לארץ ישראל אצל נחמיה. שם הוא המקום היחידי שבו מוזכר חודש אלול בשמו בכל התנ"ך. שם כתוב כי בחודש אלול מחליט עם ישראל לבנות את חומת ירושלים למרות התנגדות הנכרים. הם מחליטים ללכת עם נחמיה שאומר להם "אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה" (נחמיה ב יז). מתגייסים ובונים במאמץ רב את חומות ירושלים.
וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל – נפילת רוח האויבים
הבניה הייתה בחודש אלול והיא גם הסתיימה במהירות שיא "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם" (נחמיה ו טו). בו ביום מתחלפת החרפה של עם ישראל וירושלים, ביראה מעם ישראל "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת" (נחמיה ו טז). והסביר רש"י שהגויים "נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם".
קידוש ה' גדול - בהצלחת עם ישראל
באותה שעה שכבוד ישראל וירושלים עולים, עולה גם כבוד ה' יתברך. שבתחילת ספר נחמיה מתפלל נחמיה ואומר "אָנָּא ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו" (נחמיה א). חסר שם השם "הגיבור". כשעם ישראל כבוש תחת רגלי הגויים לא מתגלה גבורתו, ולכן גם לא מתגלה גבורתו של ה'. אחרי בניין ירושלים נחמיה מתפלל "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד" וכו' (נחמיה ט לב). בשעה שמתגלה גבורת ישראל שלא נכנע לגויים ולעושי דבריהם, מתגלה גבורתו של ה' בעולם ואפשר להתפלל בשם "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא".
כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ
זה מה שאנחנו אומרים בסליחות "שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ". כביכול שם ה' הגיבור רשום לא רק על קלף של ספר תורה, אלא כתוב על חומות ירושלים שנבנות. לפי זה יוצא שהבונים שבנו את החומה - כתבו את שם ה' על כל אבן ואבן שבנו בחומות ירושלים. כך גם בימינו שאנחנו בונים בירושלים בתים או כבישים וגשרים – הכול הוא כתיבת שם ה' בעולם וקידוש שמו ברבים.
49 פעמים שִׁמְךָ בסליחות
בסליחות אנו מתפללים שיגדל כבוד ה' על ידי הגדלת כבוד עם ישראל. לכן אנחנו אומרים בסליחות של אלול את התפילה לשמו של ה' באמצעות המילה "שמך" 49 פעמים, ובעשרת ימי תשובה 75 פעמים. גם האשכנזים, שאומרים בכל יום סליחות בנוסח מיוחד, מזכירים את שם ה' שנקרא עלינו בכל יום, בסך הכול כ-25 פעמים בסליחות, ובערב ראש השנה כמעט 50 פעמים.
וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד
לכן מתחילים בכל העדות את הסליחות במזמור "אשרי יושבי ביתך" (תהילים קיג). הכול בגלל שהפסוק הראשון במזמור עוסק בברכת שמו של ה': "אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד ". גם הפסוק השני שעוסק בברכת ה' עצמו מזכיר את השם: "בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד ".
קדיש של סליחות – התוכן של הסליחות
רבי עמרם גאון תיקן לומר קדיש אחרי "אשרי יושבי ביתך", וכן נוהגים בני כל העדות (טור תקפא). ואם לא אמרו אותו בתחילת הסליחות אומרים אותו כשמגיעים עשרה. ויש שואלים מדוע הקדיש הזה נמצא באמצע הסליחות. וכי אומרים קדיש אחרי "אשרי" שבפסוקי דזמרא? והלא אין אומרים קדיש אלא על דבר שהוא מצווה בפני עצמו, כמו תפילה או קריאת שמע, או סדר קדושה או שיר של יום או פיטום הקטורת.
ונראה כי הטעם קשור לקידוש שמו של הקב"ה, שהוא עיקר הסליחות. וכשם ש"אשרי" עוסק בגדולת שמו של הקב"ה בעולם ובקדושתו, כן בקדיש מגדלים ומקדשים את שמו של ה' "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא". וגם כשהציבור עונה הוא אומר: "יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵֹּא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא". וקידוש שם זה בא דרך מַלְכוּתֵיהּ פֻּרְקָנֵיהּ ומְשִׁיחֵיהּ בגאולתם של ישראל. שקדיש זה הוא לא סיום לימוד אלא תוכן הסליחות.
י"ג מידות ברבים – כי היא ברית על הרבים
כל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד
כיוון שהברית היא על קיום העם - צריך לומר את י"ג מידות שעליהן נכרתה הברית בציבור. כך פוסק הרשב"א (בשו"ת חלק א סימן ריא) שם נשאל האם מותר לומר י"ג מידות ביחיד. ותשובתו: "מסתברא לי שכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד וכדבר שבקדושה הן. כמו שאמרו באגדה 'נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראהו למשה בסיני. ואמר כל זמן שישראל חוטאין כשיגיע עת צרה יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".
כדברי הרשב"א פסק גם בתרומת הדשן (סימן ח'. דרכי משה תקסה ה). וכך פסק גם השו"ע "אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם".
נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת
הטור (תקסה) הקשה ואמר כי לא ראינו בגמרא שי"ג מידות הן דבר שבקדושה כמו קדיש וקדושה. "ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו". וצריך לומר שטעם העניין הוא כי י"ג מידות קשורות לברית עם כל עם ישראל לדורותיו, לכן הן נאמרות רק ברבים.
כתב הרמ"א שאין לומר סליחות ביחיד – בגלל שמזכירים זכרון י"ג מידות
וכל כך הקפידו בזה עד שכתב הרמ"א שאין לומר סליחות ביחיד . והקשה המשנה ברורה (תקסה ס"ק יג) כי "האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא". וענה הט"ז "וצ"ל דאיסור הוא משום שמזכיר בסליחות 'וזכור לנו היום ברית שלש עשרה' וכן בהרבה סליחות נמצא שמזכיר זכות שלש עשרה מדות ואותן אין לאומרם אף בלא 'ויעבור'. אבל אותן סליחות שאין נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי יכול יחיד לאומרם ואין בזה חשש" (כה"ח תקפא ס"ק כו. ותקסה ס"ק לא).
לכן סליחות יותר חשובות מללמוד תורה
לכן כתב החיד"א בברכי יוסף (תקפא ו) "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים". שלא יאמר אדם אני לומד תורה במקום הסליחות ובזה אני עושה תשובה. שזו תשובה פרטית אבל באלול אנחנו עוסקים בתשובה של כלל ישראל וגאולה, כמו שה' אומר למשה.
לכן אסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה
בגלל שאנחנו עוסקים בכל הסליחות בכבוד ה' ובקידוש שמו. וכן נאמר על התקיעת שופר בימים אלו "עלה אלוהים בתרועה". כתב החיד"א בברכי יוסף (תקפא ד) על י"ג מידות כי "צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה". שי"ג מידות אלו התגלו בארבעים יום הללו, והמתבונן בהם מבין איך ה' מנהיג את העולם ואין לו קושיות על ה' יתברך.
סליחות מכוונות לרצון ה'
הארת פנים דלתתא כנגד הארת פנים דלעילא
בשם האר"י הקדוש נאמר כי יש לומר בסליחות י"ב פעמים אלפא ביתא כנגד י"ב סוגים שונים של הארת פנים שמתקיימים בחודש אלול שנאמר בו: "אני לדודי ודודי לי" (עיין פרי עץ חיים ר"ה הקדמה שער כד). משמעות העניין היא שאלוקים מאיר לנו פנים באופנים שונים. לכן אנו מתפללים כנגד כל אותן בחינות שונות של הארת פנים ומתפללים עליהן.
י"ב הארות
גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים זיע"א, כתב בתשובה מהם י"ב האלפא ביתא (שו"ת תורה לשמה תקכג). "ותחלת הכל מתחיל אלפ"א בית"א דרחמנא וזו היא בעתיק דכורא, ואחריה אנשי אמונה זו בנוקבא דעתיק, ואחריה תמהנו בדכורא דא"א, ואחריה אל תעש עמנו כלה בנוקבא דא"א. ואחריה אלפ"א בית"א של הודוי זו באבא עלאה, ואחריה אשמנו מכל עם זו באימא עלאה. ואחריה אלפ"א בית"א דאלהינו שבשמים זו ביש"ס. ואחריה עננו אבינו זו היא בתבונה. ואחריה אדון הסליחות בוחן לבבות זו בז"א. ואחריה עשה למען אמתך זו בלאה ואחריה מזמור נפ"א זו ברחל. ואחריה אלפ"א בית"א דפיוט אליך ה' נשאתי עיני זו ביעקב". ולא מנה את "אשרי יושבי ביתך" שגם הוא באלפא ביתא כי הוא מחולק מכל הסליחות שהוא אב לכולם.
סליחות כסדרן
לכן היה אומר מו"ר הרב זצוק"ל, כי אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר שבתחילה אנו מזכירים את י"ג מידות שהיא הברית שה' כרת עמנו על גאולה שלמה ויזכירו את הברית שמוזכרת בתפילת "רחמנא". ויאמרו י"ג מידות בטעמים, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש וא"ר תקפא). אבל לא יהפכו את הסדר של הסליחות לומר קודם את סוף הסליחות ואחר כך את י"ג מידות. כי אנחנו מתפללים לפי סדר התפילה של מעלה.
סליחות לפני חצות לילה
לכן כתב בשער הכוונות בדרושי תפילת ערבית (דרוש א): "גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר, זולתי בליל יום הכפורים". "גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פרשת ויקהל. כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכייה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית ". לכן חשוב להתפלל סליחות רק אחר חצות, כדי להתפלל בשעה שה' בוכה על צער החורבן שזו השעה היא עת רצון. וכתב החיד"א ב"ברכי יוסף" כי הזוהר הזהיר לא לומר את י"ג המידות לפני חצות הלילה כי אינו הזמן של מעלה.
תיאום כוונות עם ה'
כיוון שהסליחות שלנו מקבילות לשפע האלוקי שבחודש הזה, חשוב לכוון גם את השעה של התפילות, וכך כתוב בסימן הראשון שפותח את השולחן ערוך. "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה" (אורח חיים - סימן א ב). "שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר בחורבן הבית ופיזור ישראל בין הגויים והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל" (טור).
סיפור
צדקה בספר הסליחות
עם הקמתה של המועצה הדתית במועצה האזורית לכיש, התמנה מו"ר זקני הרב שבתאי בן-חיים על-ידי הרבנות הראשית לישראל לכהן גם כרבהּ של המועצה האזורית לכיש. לרב מועצה נבחר גם הרב יעקב אלקבץ, רבו של מושב אחוזם, יחד עם הרב שבתאי.
כרב מושב וכרב אזורי השתתף הרב שבתאי ב"בית הוועד" ביישוב אבן-שמואל. "בית הוועד" היה מקום שבו התכנסו בכל יום שלישי רבנים ושוחטים מכל האזור (לכיש, שפיר, קרית-גת ואשקלון). הרבנים היו לומדים רמב"ם, טור ושולחן-ערוך לפי הסדר, ולאחר מכן עוברים לענייני פרשת שבוע ונושאים שונים בתורה.
"בית הועד" הזה הוקם על-ידי הרב בנימין אביעד זצ"ל, רבה של המועצה האזורית שפיר, בהנחיית הרב מרדכי אליהו זצ"ל בזמן היותו דיין בבאר-שבע, והוא גם ליווה את "בית הוועד" הזה שנים רבות. במקום התכנסו רבנים ידועי שם, ביניהם הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, שהיה רבה של ראשון-לציון ולאחר מכן הרב של תל-אביב ויפו, וכן הרב יוסף שרביט, רבה של אשקלון, ואחרים.
לאחר שהתמנה הרב מרדכי אליהו כרב ראשי לישראל הוא לא עזב את מנהגו זה והיה מגיע מדי פעם ל"בית הוועד" ללמוד אתם תורה.
באותו זמן אנשים מסוימים במושב עשו לרב שבתאי בעיות ודרשו ממנו לשלם כסף על המים כמו כולם, למרות שהנוהג ביישובים היה שרב המושב אינו משלם בגלל המשכורת הדלה שלו (עיין שו"ת מאמר מרדכי חלק ב' חושן משפט סימן י"ג). אותם אנשים ניסו בכל זאת לעורר ויכוח בנושא והחלו ויכוחים במושב. זה לא היה נעים לרב שבתאי, כי התשלום היה על תקופה ארוכה, והיה מדובר בסכום גדול שלא היה סיפק בידו לשלמו. מצד שני, אם הוא לא משלם יש בזה צד של חילול השם. לא ידע סבי הרב שבתאי מה לעשות.
באותו זמן הוציאו אנשי לשכתו של הרב אליהו סידור סליחות לחודש אלול עם הלכות לפי מרן הרב אליהו. הרב אליהו הגיע ל"בית הוועד" וחילק את סידורי הסליחות לרבנים שנכחו שם. הרב שבתאי פתח את סידור הסליחות שקיבל על-מנת לעיין בו, והנה הוא רואה כי יש בו בתוכו מעטפה. הרב פתח את המעטפה וראה שם סכום מסוים של כסף.
הלך הרב לרב אליהו על-מנת להחזיר לו את הכסף, כי סבר לתומו שהמעטפה נשכחה בטעות בתוך סידור הסליחות, ואולם הרב אליהו אמר לו ברוח קודשו: "אני שמתי את הכסף הזה בשבילך, קח אותו, אני יודע מה עושים לך עכשיו אנשי המושב בקשר לתשלום המים. זה שלך".
הרב שבתאי התפלא על כך מאוד, והודה לרב אליהו. עד היום כשהוא יושב ומספר את הסיפור הזה הוא אינו מבין מאיפה הרב ידע על כך, ולבסוף הוא מסכם ואומר: "אין זה כי אם רוח הקודש של הרב".
(הרב שלו שבתאי, ישיבת המאירי, ירושלים)
שאלות
גם סליחות, גם וידוי . אנחנו אומרים סליחות לפני התפילה. האם צריך להגיד בתפילה וידוי ואת המזמור שאחריו?
כן.
להרחיב את המבוא. זאת ... ממבואות יריחו. רציתי לשאול האם יש שינוי ביחס של הרב לחסימת משאיות בתקופה האחרונה והאם מותר או צריך לנסות לפגוע במשאיות פיזית כמו לפנצ'ר גלגלים או לשים דוקרנים על הכביש?
דעי לך שאין דבר שיותר מועיל לעם ישראל מהתרחבות של מבואות יריחו. אני מבין שכעת יש חוות שמרחיבות את הישוב שלכם. כמה שתשקיעו יותר במקום הזה - יותר ננצח את הקליפות ואת הערבים הרעים שנמצאים בסביבה שלכם ובכלל. כמה שיותר צעירים יבואו לחוות הללו. כמה שיותר יחזקו אותם - כך תבוא ישועה.
לצערי אי אפשר לחסום את המשאיות. ואפילו אם תצליחי לפנצר כמה גלגלים זה לא יעצור את המשאיות הללו, רק יגרום לך להעצר. לכן לכי על הפעולה החיונית שכעת זמנה. להרחיב את ההתיישבות היהודית.
מה לך נרדם . האם יש הבדל בין אמירת סליחות בחצות הלילה לבין אמירתן באשמורת הבוקר?
מעלת חצות גדולה, כי אומרים תיקון חצות. אך עדיף לקום באשמורת למי שיכול, כי היא עת רצון יותר גדולה, וגם בגלל שאגב הסליחות גם יתפלל כוותיקין.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
מה מברכים על ברקים ורעמים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
דיני פרשת זכור
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
שימוש נכון בתנור הביתי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
