בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עולת ראי"ה
  • עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה 14 דק' צפיה
ואתה עתיד לטלה ממני.
השמירה הזאת בעצמה, ותנאיה האיתנים, הערוכים בחסדי אל ורחמיו הגדולים, היא היא הגורמת, שלא לעדי עד תעזב הנשמה הטהורה בתוך מעבי הגויה, הירודה אשר נפלה ממכון טהרתה, והמון כחות, רוחות, נטיות עכורות, שתו בקרבה רק לזמן מוגבל, שתעשה את מלאכתה בגויה, ובתחום המקיף שלה, תתעכב הנשמה בקרבה, במדה ובמשקל של זהירות עליונה וקצב מוקצב, ואח"כ אתה עתיד לטלה ממני, להשיב אותה, עם כל הרכוש הגדול אשר רכשה לה דוקא מתוך המורד, מתוך המעמקים, אל האלהים אשר נתנה. אבל הנטילה הזאת הרי היא נטילה של אהבה, הבאה בעקב השמירה הקדושה בגדרה השני האיכותי, שמירת הטוהר.

ולהחזירה בי לעתיד לבוא.
רק כל זמן שהרשעה, הכיעור, ההירוס והטומאה, שולטים בעולם בכלל, מוכרח קצב להנתן להקשר של הנשמה בגויה. אבל הנטילה הזאת הפסקה ארעית היא, עד אשר יתכונן העולם, יזדככו כל החמרים וכל הכחות השייכים להגויה, יעמד היש על צביונו הטהור בכללו, יצא מידי המארה והירידה החשכה שלו. אז גם הגויה וכל חלקיה, כל האני כולו של האדם בכל פרטי פרטיו, מראשית הויתו הרוחנית עד תכלית מהותו החמרית, הכל יתעלה, הכל יתעדן, יטהר ויזוכך. ואז הנשמה בהדר גאונה, בהופעת חסד עליון, תשוב להופיע בתוך אותה הגויה, המוחזרת להבנות בכליל יפיה, ברוממות טהרתה וזוך פארה, ואתה עתיד ג"כ להחזירה בי לעתיד לבא.

כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ד' אלהי ואלהי אבותי.
הנשמה מכירה את אוצר הטוב והחסד, אשר ממנו לה כל אשרה וטובה, כל משוש תענוגיה האלהיים, ממקור כל עדן ועונג. והיא ממלאה רגשי הודאה את המהותיות כולה של האדם, השואב בכל הויתו את עדנו ממקור נשמתו, שהיא הולכת ומשתלמת, הולכת ומשתלשלת מדור לדור, ומפני התכונה האלהית, החצובה בנשמה מימות עולם מדורות קדומים, המשפיעה בטובה חיים קדושים ואורה עליונה על המציאות הנשמתית של ההוה, בפרטיות מהותו. והנשמה כל זמן שהיא בקרבי, בקרב הגוף וכל כחותיו, הרי היא פוקחת את העין החמרית, עם כל הכחות החיוניים הנפשיים שלה להציץ ברב הטוב והאושר, הגנוז באוצר הטוב, של חיי האצילות העליונים, והיא גורמת, שהמהות כולה של האדם מתיחסת לאלהי אמת, בכל יחסות מציאותו, עד כדי הקריאה התמימה של הבטוי : אלהי. והיא עולה במעלותיה, מצרפת את אורות ההוים אל האורות ששטפו ועברו מחיי הקודש של האבות, אשר הנחילו לבניהם מורשת הקודש של האצלת זיו הנשמה, ברום פארה. וההודאה הזאת המפכה ממקורה של הנשמה שוטפת והולכת, בכל השטף הזמני שהוא ג"כ שוטף ועובר, והיא מתגברת ועולה, מתוך המצר, שהנשמה נתונה בו ע"י קישורה בקרבי איש, נתון בתנאי חיים חמריים, מוגבלים ועלולים לכל השפלה, ואור הנשמה האלהית הוא הוא אשר מאיר את כל המאפלים, ומרבה נהורים גם במעמקים. ומזה מתמלא רגש ההודאה בכל קדושת ערכו : מודה אני לפניך ד' אלהי ואלהי אבותי.


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il