ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
ערב שבת קודש
פרשת וישב – מקץ - חנוכה
עלון מס' 5 (שנה ארבעים) (1395)
כ"ב בכסלו ה'תשפ"ו (12.12.2025)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
313 - עונג שבת פרשות ויצא-וישלח
314 - עונג שבת פרשות וישב-מקץ-חנוכה
315 - עונג שבת פרשות ויגש-ויחי
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.01– 17.16
ת"א 16.15 – 17.18
חיפה 16.04 – 17.15
ב"ש 16.19 – 17.20
אילת 16.12 – 17.18
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת וישב – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.56 – 5.00
זמן הנחת תפילין 5.43 – 5.47
הנץ החמה (מישור) 6.33 – 6.37
הנץ החמה (הנראה) 6.39 – 6.43
ס"ז ק"ש מג"א 8.15 – 8.19
ס"ז ק"ש הגר"א 9.03 – 9.06
חצות היום 11.35 – 11.39
מנחה גדולה 12.06 – 12.09
שקיעת החמה 16.37 – 16.39
צאת הכוכבים ב' 17.27 – 17.29
דף יומי: זבחים צ - צו
מועדי השבת מקץ
ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.03– 17.19
ת"א 16.17 – 17.20
חיפה 16.06 – 17.18
ב"ש 16.22 – 17.22
אילת 16.15 – 17.20
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת מקץ – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.00 – 5.03
זמן הנחת תפילין 5.48 – 5.50
הנץ החמה (מישור) 6.38 – 6.40
הנץ החמה (הנראה) 6.43 – 6.46
ס"ז ק"ש מג"א 8.19 – 8.22
ס"ז ק"ש הגר"א 9.06 – 9.09
חצות היום 11.39 – 11.42
מנחה גדולה 12.09 – 12.12
שקיעת החמה 16.40 – 16.43
צאת הכוכבים ב' 17.30 – 17.33
דף יומי: זבחים צז - קג
לעילוי נשמת אספירנס תקוה דורף בת פרחה ויעקב ז"ל. יהי זכרה ברוך!
חנוכיה - לבנה
בהתבוננות בפרשות אנו מבחינים שיש סדר מסוים, פרשת ויצא - יעקב ולבן, פרשת וישלח - יעקב ועשיו, פרשת וישב-מקץ-ויגש - יוסף ואחיו, ויחי - יעקב ובניו.
בפרשת תולדות יעקב מתבקש ע״י אמו להביא גדיי צאן להכין מטעמים לאביו כדי לזכות בברכה.
יעקב מנסה להשתמט ואומר: ״הן עשיו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה״ ואמו משיבה ואומרת: ״עלי קללתך בני״ ״אך שמע בקולי, ולך קח לי״ ורבקה כאומרת לו ״עלי״ לאמר אני איתך יעקב ונושאת על כתפי את צרותיך.
בצעירותי, כאשר שמעתי את מרן רבינו עובדיה יוסף זיע״א בשיעוריו בבית הכנסת היזדים אמר על מה שאמרה רבקה: "עלי" - אלו 3 צרות שמלוות את יעקב.
ע - עשיו, ל - לבן, י - יוסף, ואמרה לו אני תומכת בך, "אל תירא״.
הגר׳א מבאר שאמירה זו איננה רק מילת הרגעה ושלווה, יש כאן סמליות עמוקה והיא רומזת על שלשה איומים הגדולים המלווים את עם ישראל לדורות עולם.
ע - עשיו, האיום הפיזי, הרצון להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי (פתרון סופי).
ל - לבן, האיום הרוחני, התבוללות טמיעה ואיבוד הזהות.
י - יוסף, רומז למאבקים פנימיים, קנאה, שנאה, תחרות, פירוד ומחלוקת בתוך הבית.
רבקה לוקחת על עצמה להדריך את יעקב ולהתמודד מול האיום הגשמי, ומגוננת עליו מפני איבוד השרשים והרוח. רבקה מבקשת להגן על הבית פנימה מהסכנות העולות בין אחים.
בהגדה של פסח ״והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם״.
וממשיך בהגדה ״צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב… ולבן ביקש לעקור את הכל״.
ולבן אומר: ״הבנות בנותי, והבנים בני והכל שאתה רואה שלי הוא״ יעקב אתה יכול ללכת הביתה.
וכותב מרן רבינו עובדיה יוסף בהגדה של פסח, יש דורות שתופסי רסן השלטון נותנים חירות לעם ישראל וקוראים לחופש ומשמיעים דברי אהדה והוקרה בלשון חלקלקות ומראים עצמם אוהבי ישראל, גם לבן היה כזה, שבסוף דבריו אומר ליעקב ״יש לאל ידי לעשות עמכם רע״ אולם חסדו של הקב״ה שהקדים והזהיר את לבן בתוקף לבל ידבר עם יעקב מטוב ועד רע.
והנה עתה אנו בחודש כסלו, חודש הגבורה שהתגלתה בחשמונאים נגד היוונים. וגם היוונים לא רצו להרוג אלא ליוון את עם ישראל.
ואנו אומרים בעל הניסים: ״כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך״.
כל מי שהתיוון זכה לפרסים חומריים מהשלטון ומי שהתנגד נרדף עד צוואר.
זוהי מגמת לבן, ״האיש הלבן״ התבוללות וטמיעה בעמים והעלמות שקטה לתוך תרבויות אחרות.
לצערנו כ-70% מיהודי התפוצות מתבוללים, והתהליך לא מתוך שנאה אלא ״חיבה״ מנומסת שמעלימה את היהודים מיהדותם.
עם ישראל שורד לאורך כל ההיסטוריה לא מפני שהוא בורח, אלא מתוך שהוא עומד בהם בגבורה, מתמודד וצומח.
כנגד לבן זה, אנו צריכים לחזק את הזהות היהודית שלנו ואת החינוך היהודי מבית, נגד כל הרוחות המנשבות בעולם. מתוך אחדות של משפחה יהודית ולהתחבר לשורשים העמוקים. אברהם, יצחק ויעקב.
חנוכה שמח, שבת שלום ומבורכת!
הרב יעקב צקוטאי, רב העיר מודיעין מכבים רעות
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' יעקב קופל בן אלעזר רנד ז"ל, נפטר ב-כ"ה בכסלו תש"ס. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ראש משפחתנו הר"ר אלחנן בן הגה"צ רבי יצחק דוד שינקר ז"ל, נלב"ע נר ראשון של חנוכה, כ"ה בכסלו תשע"ח. תנצב"ה
העלון מוקדש לזכר ולע"נ שושנה (שינדלה) קלנר ז"ל, נפטרה ב-ל' בכסלו תשע"ה. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ טובה דרמר ז"ל, נפטרה ב-ל' בכסלו תשפ"ב. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ דוד חי ישראל ז"ל, נפטר ב-ד' בטבת תשס"ט. יהי זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת וישב
ההפטרה: "כה אמר ה' " (עמוס ב, ו).
מברכים החודש: טבת.
ראש חודש טבת ביום שבת קודש ולמחרתו ביום הראשון, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
המולד: יום שני, שעה 5 אחר הצהריים, 33 דקות ו-16 חלקים.
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה: אומרים "צדקתך".
יום ראשון כ"ד בכסלו, ערב חנוכה: במנחה אין אומרים תחנון. בערב - הדלקת נר ראשון של חנוכה.
הדלקה בבית הכנסת לפרסומי ניסא: המנורה בדרום והנרות ממערב למזרח. מדליק נר המערבי שהוא בימינו. אין יוצאים ידי חובה בנרות שהדליק בבית הכנסת. בבית הכנסת מדליקין תיכף אחר השקיעה.
הדלקת נר כל אחד בביתו: עדיף להדליק בשמן זית. תולין המנורה שבבית בשמאל ביאתו בחוץ בטפח הסמוך לפתח, ומדליק נר הימני הסמוך לפתח. אם אי אפשר בפתח מדליק בחלון בצד ימין. מברך "להדליק נר", "על הנסים" ו"שהחיינו" (רק ביום הראשון). מברך את הברכות ורק אחר כך ידליק הנרות אחרי הדלקת הנר יאמר "הנרות הללו". יקבץ כל בני ביתו לעמוד בעת ההדלקה לפרסומי ניסא. אין מדליקין מנר לנר ואין נהנין לאורה, אלא אם כן עבר זמן מצות ההדלקה (חצי שעה בתוך הלילה), וטוב שיתנה קודם ההדלקה שהוא מקצת יותר מהשעור, ואז יוכל, אחרי חצי שעה בתוך הלילה להנות מאורה.
התפילה: בשמונת ימי חנוכה אומרים "על הניסים". שכח ואמר כבר ברוך אתה ה' אינו חוזר. אומרים על הניסים גם בברכת המזון. אין אומרים תחנון ואין אומרים אל ארך אפיים ולמנצח. ובסוף תפילת שחרית מוסיפים מזמור שיר חנוכת הבית.
נוהגים להדליק בבית הכנסת שוב לפני תחילת שחרית את נר החנוכה אבל בלי ברכה, עד אחר התפילה. אומרים הלל שלם, לאחר ההלל אומרים חצי קדיש (שולחן ערוך תרפג, א ומשנה ברורה), וקוראים בתורה.
קריאה בתורה: בימי חנוכה קוראים בתורה בפרשת קרבנות הנשיאים, במדבר פרשת נשא, פרק ז'. ל-3 קרואים (שולחן ערוך תרפד, א ובמשנה ברורה).
ביום הראשון מתחילים ב'ויהי ביום כלות משה', והספרדים מתחילים בפרשת ברכת כהנים, ומסיימים בקרבן היום הראשון, וממשיך בשני בקרבן היום השני וכך הלאה. ביום השמיני – זאת חנוכה. בעליה לשלישי משלים את כל הימים עד 'כן עשה את המנורה' (תחילת פרשת בהעלותך).
טעו וקראו בפרשת נשיא של יום אחר, יצאו ידי חובת הקריאה (משנה ברורה תרפד, ג).
אבל – יש נוהגים שבחנוכה האבל לא מתפלל לפני העמוד. (ביאור הלכה קלא). במשנה ברורה תרעא, מד, ו-תרפג, א, אומר שדוקא תפילת שחרית, אבל מנחה וערבית יכול האבל לגשת לעמוד.
מנחה קצרה (היינו שש"ץ מתחיל שמונה עשרה בקול רם עד האל הקדוש, והציבור עומדים לתפילת לחש) – הואיל ואין בזה חזרת הש"ץ, בחנוכה ובפורים יש להימנע מכך מהטעם שאמירת על הניסים ע"י הש"ץ – היא פרסום הנס בתפילה. ראה תוספות גמרא שבת כד ע"א, דיבור המתחיל: "מהו", ובכף החיים תרעא.
על הניסים:
כיון ש'על הניסים' זו הודאה ולא בקשה, מזכירים זאת בברכת 'מודים' בשמונה עשרה ובברכת 'נודה לך' שבברכת המזון.
בתפילת העמידה: אם שכח לומר 'על הניסים' במקומו – אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ל'על הניסים' וחוזר ואומר 'ועל כולם' וכו' על הסדר. אך אם נזכר לאחר שאמר את שם ה' אינו חוזר, ולפני 'יהיו לרצון' שבסוף 'אלקי, נצור' אומר: 'יהי רצון מלפניך, שתעשה לנו ניסים ונפלאות, כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו' וכו'. (שולחן ערוך תרפב, א ובמשנה ברורה). טעה ואמר על הניסים אחרי "רצה" (ולא אחרי מודים), וכבר סיים תפילתו – לא חוזר. (שער הציון תרפב, ב) אם נזכר בעודו בברכת הודאה, יאמרנו שוב במקומו הנכון (שו"ת נשמת חיים סג).
שכח לומר על הניסים, יאמר כן בסיום התפילה קודם 'יהיו לרצון' השני, דרך בקשה. (שו"ע ומשנ"ב סי' תרפב). אם סיים כבר את תפילת העמידה, אינו חוזר עוד.
גם בברכת המזון אומרים 'על הניסים' בברכת 'נודה לך' לפני 'ועל הכל'. השוכח 'על הניסים' בברכת המזון, אף שאינו חוזר, מכל מקום כשמגיע ל'הרחמן' יוסיף ויאמר 'הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן...'.
בברכה מעין שלש (על המחיה/הגפן/העץ) בחנוכה אין מזכירים 'על הניסים' כלל כיון שאפילו אמירת 'על הניסים' בברכת המזון היא מנהג בלבד, ובברכה מעין שלש לא נהגו כן]. (שם וא"ר, ומשנ"ב רח).
שמחה / סעודה
יש נוהגים לאכול מאכלי חלב בחנוכה, לפי שאירע הנס על ידי זה שהאכילה יהודית (בתו של יוחנן כהן גדול) את ראש הצוררים גבינה כדי שיהיה צמא, ושתה יין רב והשתכר, והרגה אותו. (שו"ע ומשנ"ב סי' תרע). יש להרבות בסעודת שבת של חנוכה יותר מבשאר שבתות השנה. (שם)
שבת חנוכה, ראש חודש פרשת מקץ
בשחרית הלל שלם.
לקריאת התורה מוציאים 3 ספרי תורה. בספר הראשון – 6 קרואים בפרשת השבוע. מניחים ספר תורה שני ומגביהין הראשון. בספר השני קוראים בפרשת פנחס "וביום השבת... ובראשי חדשיכם. מניחים ספר תורה שלישי ואומרים חצי קדיש. מגביהין הספר השני וקוראים למפטיר "ביום השישי..."
ההפטרה: "רני ושמחי בת ציון" (זכריה ב, יד).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
מוסף: אתה יצרת ועל הניסים.
מוצש"ק: לא מאחרים להתפלל ערבית, כדי להדליק נרות חנוכה בזמן. מתפללים 23 דקות אחרי השקיעה. מדליקים נרות חנוכה 35 דקות אחרי השקיעה.
בתפילת שמונה עשרה אומרים "אתה חוננתנו ו"על הניסים".
אומרים "ויהי נועם". "ויתן לך" אומרים בבית אחר הדלקת נר חנוכה.
הדלקת נרות בערב שבת חנוכה:
בערב שבת חנוכה רצוי להקדים להתפלל תפילת מנחה, כדי להקדים אותה להדלקת הנרות, שכן הקרבת קרבן התמיד של המנחה קדמה להדלקת נרות המנורה במקדש. אם אין מניין, יקדים להדליק הנרות ואחר כך יתפלל עם הציבור. (שו"ע תרעט, א, מ"ב ב; כה"ח תרעא, עט).
הדלקת נר חנוכה ביום שישי ערב שבת מקץ 25 דק' קודם שקיעת החמה, כ-5 דקות לפני מועד כניסת השבת.
זהירות: אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, לכן בערב שבת ישים שמן במידה מספקת או נרות גדולים שידלקו חצי שעה בלילה. לכן לא יוצאים ידי חובת הדלקה בנרות הצבעוניים הנפוצים; זמן הדלקתם קצר ביותר – מתאימים לחצי שעה של ימי החול – כך יוצא שהמברך בערב שבת על נרות אלו, יתכן שברכותיו הן ברכות לבטלה.
נהוג שאחרי הדלקת הנרות בערב שבת לא שרים 'מעוז צור', בגלל דוחק הזמן. במקום זאת שרים 'מעוז צור' בזמירות ליל שבת, ומיד אחרי הדלקת נר חנוכה מדליקים נרות שבת.
אין להקדים יותר מדי ומכל מקום, למקדימים, מפלג המנחה, יכול להדליק, אבל ישים שמן שיספיק עד חצי שעה אחרי השקיעה.
הדלקת נרות במוצאי שבת חנוכה:
מתפללים ערבית, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. המנהג הנפוץ להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכות ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא).
יש נוהגים להדליק תחילה נר חנוכה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, או אלה המקפידים ליציאת השבת לפי רבינו תם, יאמרו קודם: "המבדיל בין קודש לחול" (שו"ע רמ"א תרפא, א). לפי באור ההלכה (שם) לשני המנהגים מקום, וכל אחד רשאי לבחור את מנהגו.
מכל מקום, אם מבדילים בבית הכנסת, נראה שקודם ידליקו נרות חנוכה ואח"כ יבדילו.
מערכת המשפט בישראל והציבור הדתי / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים
מינוי דיינים שאינם בקיאים בהלכה - עמדת הראשונים
הרשב"א נשאל שלוש פעמים, בהקשרים שונים, שאלות הקשורות למינוי דיינים שאינם בקיאים בהלכה ולסמכות הציבור לקבוע דינים שאינם על פי ההלכה. בפעם הראשונה, נשאל הרשב"א כיצד למנות שופטים בעיירות שאין בהן כמות גדולה של יהודים (שו"ת הרשב"א חלק ב רצ). מצד אחד, חושש השואל כי ללא מערכת שיפוט יהודית, היהודים יפנו לבתי משפט של גויים. מצד שני, השופטים המצויים בעיירות חסרי ידע הלכתי ואינם יודעים "אפילו אות אחת". הרשב"א פוסק כי יש למנות דיינים יהודיים, למרות חוסר בקיאותם. הרשב"א אינו נבהל מהאפשרות שמערכת המשפט היהודית לא תכלול שופטים המומחים בהלכה, כל עוד מדובר ביהודים ישרים ומשכילים.
במקרה אחר, נשאל הרשב"א על תקנה שהתקבלה בקהילה אחת, ולפיה חתימת סופר הקהילה על שטרות שהכין לחברי הקהילה תיחשב כחתימת שני עדים (שו"ת הרשב"א חלק א תשכט). אף שההלכה מחייבת חתימה של שני עדים על השטר, באותה קהילה תיקנו שלחתימת סופר הקהילה יהיה תוקף זהה. התקנה תוקנה על רקע מקרה שאירע בקהילה – הסופר הזמין עד נוסף שיצטרף לחתימה שלו, אך הוא נפטר לפני שהספיק לחתום על השטר. בעקבות זאת, החליטו הקהל שמעתה לא יהיה צורך בעד שני. הרשב"א אישר את התקנה: "מה שתקנו הקהל הרשות בידם, דכל דבר שבממון יכולין הקהל להקל על עצמם ולהחמיר... וכל שכן קהל שקיבלו ועשו תקנה במה שיראה בעיניהם שהוא מקובל להם. וכל ציבור וציבור במקומן כגאונים וכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל וקיימות לכל ישראל." כלומר, למרות הדין המחייב חתימה של שני עדים על השטר, יש בידי הציבור כוח לשנות זאת ולקבל עליו דיני ראיות שונים. לחיזוק דבריו, הרשב"א הוסיף כי לציבור יש יכולת אפילו למנות דיינים שאינם פוסקים לפי התורה: "ועוד שהציבור יכולין למנות עליהם בית דין אף על פי שאינו ראוי מדין תורה כערכאות בסוריא."
אף שהרשב"א התיר לקהילה למנות דיינים שאינם בקיאים בדיני תורה, וכן התיר לציבור לאמץ דיני ראיות שלא על פי התורה, הרשב"א לא התיר לפסוק בדיני ירושה לפי הדין האזרחי. הוא נשאל על אימוץ הדין המקומי, הנוגד את כללי ההלכה, ופסל אפשרות זו נחרצות (שו"ת הרשב"א חלק ו רנד). מדובר במקרה שבו אישה נפטרה, ואביה דרש מבעלה להחזיר לו את כספי הנדוניה. לפי הדין האזרחי, במקרה כזה הנדוניה נשארת אצל האבא, ואילו לפי ההלכה הבעל אמור לזכות בה. האב רצה לפנות לדין האזרחי כדי לקבל את כספי הנדוניה, אבל הרשב"א אסר זאת בחומרה: "כל דבר שבממון תנאו קיים ובאמת אמרו שמתנין כעניין זה... ומכל מקום לנהוג כן מפני שהוא משפט גויים באמת נראה לי שאסור, לפי שהוא מחקה את הגויים, וזהו שהזהירה תורה לפניהם ולא לפני גויים, ואף על פי ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון. ... ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחיברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי, ילמדו את בניהם דיני הגויים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרשי הגויים. חלילה, לא תהיה כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה עליה שק."
רבי שמעון בן צמח דוּרָאן (אלג'יריה 1361–1444), התשב"ץ, הסתמך על תשובות הרשב"א וחיזק את האפשרות שציבור יכול למנות דיינים שאינם בקיאים בדין תורה (שו"ת תשב"ץ חלק א קנט). התשב"ץ אף הדגיש כי החלטת הציבור מחייבת אפילו במקום שיש בו דיינים יודעי תורה: "אף על פי שאין יודעין הדין, לא אמרינן שילכו לפני היודעין..." התשב"ץ עסק במצב שבו יש אפשרות חלופית לפנות לדיינים בקיאים, אך עדיין יש לברר באיזו מציאות מדובר: מצד אחד, ברור שזהו מצב שבו יש חכמים אחרים שיודעים את ההלכה, אך מצד שני הדיינים שאינם בקיאים תלויים בדיינים הבקיאים – "הדיינים ישאלו להם ועל פי מה שיודיעם יגמרו הדין..." כלומר, הדיינים הבקיאים הם אלה שבסופו של דבר ידריכו את הדיינים שאינם בקיאים כיצד לפסוק. בהמשך נראה כיצד גם מצב ביניים זה מופיע בדיונים על מערכת המשפט במדינת ישראל.
זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
שעון שבת – חלק א' השימוש בשעון שבת מעלה כמה סוגיות מרכזיות: האם מותר לכוון מראש, לפני שבת, שעון שידליק ויכבה את החשמל במהלך השבת, האם מותר לבצע שינוי בהגדרות השעון במהלך השבת, ואם כן, כיצד, האם יש להבחין בין סוגים שונים של מכשירי חשמל, האם קיימים הבדלים בין שבת לבין יום טוב. לכוון שעון שבת לפני שבת, כדי שידליק ויכבה במהלך השבת:
מקור הדיון במחלוקת בית שמאי ובית הלל (שבת פ"א) לגבי התחלת מלאכה מערב שבת שתימשך לתוך השבת. בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים, מכיוון שאין אדם מצווה על שביתת כליו. בעקבות כך היו שאסרו שימוש בשעון שבת. כך, בשו"ת בן יהודה נטען שיש הבדל בין מלאכה שהחלה קודם שבת וממשיכה מאליה, לבין פעולה שמתחילה בתוך השבת כתוצאה מהשעון שכוון לפני שבת. הוא כתב זאת על פי דברי הנימוקי יוסף שכתב ש"אשו משום חִצָּיו-חייב", כלומר, מלאכה נחשבת כמתחילה בשעה ש"יוצא החץ" תחת ידיו, ואילו בשעון שבת, התוצאה נוצרת רק בהמשך. הרב משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ח"ד סימן ס) אסר את השימוש בשעון שבת. לשיטתו, אם הדבר היה מצוי בזמן חז"ל ודאי היו אוסרים זאת, משום שהשעון מאפשר בפועל הפעלה של כל סוגי המלאכות בשבת, דבר הגורם לזלזול חמור בכבוד השבת. ("פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה"). עם זאת, הוא התיר שימוש לצורך תאורה בלבד, הן משום שכבר נהגו בכך, והן משום שבמקומות רבים נהגו לבקש מגוי להדליק אור בשבת ולכן אין בכך זלזול נוסף. בעקבות פסיקתו, רבים מבני ארה"ב ההולכים בשיטתו מקפידים להשתמש בשעון שבת רק עבור תאורה. מרבית הפוסקים קיבלו את ההיתר לכוון שעון שבת מראש. אף על פי כן, חששו של הרב פיינשטיין לא נעלם, ובפרט כאשר מדובר במכשירים שיש בהם חשש לזלזול בשבת. לדוגמה: לגבי הפעלת מדיח כלים, יש שנטו להקל (כגון הרב י' רוזן), ומנגד רבים החמירו בשל החשש לזלזול בשבת. כך כתב בעל פסקי תשובות (או"ח רנ"ב הע' 1): "יהיה באפשרות להפעיל כל המפעלים ובתי חרושת בשבת, ואין לך זלזול שבת גדול מזה, ויהפך שבת לחול ח"ו, ואפילו אותם מכונות ומחשבים אשר עובדים ללא כל רעש ובחדרי חדרים, שאין בהם משום אוושא מילתא, אין להתיר הפעלתם". וכן כתב ה"אור לציון" (ח"ג, הע' פ"כ), שאין להפעיל מפעלים או מכונות כביסה מערב שבת מחשש זילותא דשבתא ושמא יידרשו פעולות אסורות. וכן כתב ה"ילקוט יוסף" (לאשה ולבת פרק כ"ד אות ו') לאסור משום זלזול בשבת: "הנה לדידן אין לחוש לזה, שלדעת מרן ליכא לאיסור אוושא מילתא. ... ואי משום עובדין דחול, הרי כיון שבשעה שעושה מעשה ליכא ולא מידי, שאין חיבור זרם למכונה, לא שייך בזה עובדין דחול, דליכא הכא סרך מלאכה כלל. ואמנם אף שיש לדון בזה מצד עיקר ההלכה, בודאי שמצד ההנהגה אין להורות היתר בזה, דאם כן בואו ונתיר שיפעילו טייפ על ידי שעון שבת, וישמעו שירים בקולות וברקים, ובטל כבוד שבת" (ילק"י לאשה ולבת פרק כד אות ו') דברים ברוח זו כתב גם הרב שלמה לוי (תחומין יא, עמ' 137). לסיכום, על אף שנהגו להתיר שימוש בשעון שבת, שיפעיל מכשירים בשבת, נמנעו מלהתיר שימוש במכשירים שיש בהם חשש לזלזול בכבוד השבת.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה כבד לך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
עבודה שאין לה סוף
מי אתה עם ישראל?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
