ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
לפני כל הסברה ביחס לסוגיות רבות, הדבר החשוב ביותר שעלינו לסגל לעצמנו הוא האומץ – העמדה הנפשית העקרונית לפני כל טיעון והסבר.
היכולת לאמץ תכונה כזאת תלויה בביטחון ובוודאות בצדקת הדרך, ובמוכנות האישית לשלם מחירים. מי שלא מוכן לשלם מחיר, לא יעשה דבר משמעותי בחייו.
במרחב הציבורי, בשונה מבשדה הקרב, קשה הדבר שבעתיים. לא פשוט לקחת אחריות כאשר לא כולם מוחאים לך כפיים.
לפני שנים אמר לנו בוגר המכינה מהמחזורים הראשונים, שפעל במרחב הציבורי: "עשיתם מהפכה בהעמדת לוחמים ומפקדים יראי שמיים בצבא, כעת הגיע הזמן להעמיד גיבורים באזרחות. בצבא כל עם ישראל מאחוריך, אבל באזרחות אתה לבד נגד כולם, וזה הרבה יותר קשה. ראיתי חלק מהגיבורים שהיו בצבא שגבורתם נעלמה כשפעלו באזרחות, והדבר אומר דרשני".
לאן נעלמת כל אותה תכונה מופלאה של עשיית טוב ורדיפת חסד המופיעה ביישוב הארץ, בצבא, בהקמת גרעינים וכדומה, כאשר נדרשת גבורה כנגד כוחות שליליים במציאות?
ארבעה מעצורים ישנם בציבור הדתי־לאומי, ונפרט מהם.
אחדות
אנחנו רודפים אחר האחדות יותר מכל דבר אחר. אנחנו רוצים להיות חברים של כל עם ישראל ומתרחקים מכל מחלוקת ופילוג. אבל אנחנו מבלבלים בין סוגיית האחדות לבין המושג 'אחידות'.
תפיסת העולם שאנו מתמודדים איתה איננה תפיסת עולם המדברת על דו־שיח. הפרוגרס הוא תפיסת עולם שיש בה 'אמת' אחת בלבד, צינית, המפרקת זהויות. זהו בסיס קיומה.
כלל נקוט יהיה בידכם: כשהשמאל מאשים את הימין בטענה כלשהי, סימן שהוא כזה, בבחינת 'הפוסל במומו פוסל'. כשהשמאל טוען "אתם משתיקים אחרים" – פירוש הדבר שהם משתיקים. כשהשמאל טוען "כל האמת אצלכם" – הם משוכנעים שכל האמת אצלם.
הרי אנחנו לא חושבים שכל האמת אצלנו, אנחנו באמת רוצים שיח אמיתי. המחלוקת היא מהותית בעם ישראל, ואנחנו רואים במחלוקת לשם שמיים ערך ואידיאל לבירור האמת. לעומת זאת, בתפיסה התרבותית של השמאל אין דו־שיח כלל עם בני פלוגתא, והדעה האחרת אינה לגיטימית. ומכיוון שאנו מעוניינים מאוד באחדות, אנחנו נמנעים מלהשמיע דעותינו כאשר מופנית אלינו טענה שדעותינו מפלגות. כך נגרמת השתקה עצמית ונמנע הבירור הנחוץ.
עלינו להבין שבירור האמת, דו־שיח ומחלוקת לשם שמיים אינם מנוגדים למושג האחדות, כי אחדות סובבת סביב בירור האמת. האמת היא כללית, והיא באה מהדעות השונות ההולכות ומתרקמות ומבררות זו את זו.
הדי־אן־איי האוטומטי של אהבת ישראל משתק אותנו כשנשמעת כלפינו ההאשמה "אתם מפלגים" כשאנו משמיעים את קולנו. כך נוצרת אחידות וסתימת פיות.
לפני זמן מה אמר לי בחור חילוני בשם עמרי פלד, בעל פודקאסט בנושא יהדות: "במלחמה הבנתי מהו מושג האחדות: כיוון שכולנו יהודים, היהדות היא הנקודה המחברת בין כולנו".
קירוב רחוקים
אנחנו רוצים לקרב את כל עם ישראל. אדם שישמיע דעות שהשמאל לא אוהב לשמוע – מיד יטענו כלפיו: "וכי אינך רוצה לקרב יהודים?! אתה מרחיק בזה שאתה אומר דברים כאלה!". וכידוע דברים רבים ביהדות, כשהם נתפסים בשטחיות, מרחיקים את החילונים.
ברגע שאומרים לנו: "אם תשמיע את דעותיך אתה תרחיק!" – אנחנו נבהלים וממלאים פינו מים. יוצא שמי שקובע מה מותר ומה אסור לומר זה העולם החילוני, ואם כן לא ניתן להשמיע את קולה של היהדות באופן שלם. אך המציאות הפוכה לגמרי: מה שמקרב באמת זו אמירת האמת של היהדות ללא חנופה, כמובן בסגנון המתאים.
דווקא מי שלא רוצה להתקרב, הוא הטוען "אתה מרחיק!", משום שהוא באמת לא רוצה להתקרב. אבל מי שרוצה להתקרב ליהדות, מחפש את האמת שבה. לא את מה שמסדר לו את חייו כפי שהם, ללא צורך בשינוי.
בערב ראש השנה ישבנו קבוצת רבנים גדולה שעסקה בשאלה על מה רבנים צריכים לחזור בתשובה. על כך ראוי להרחיב בהזדמנות אחרת. הנחת היסוד שם הייתה שאם השמאל הישראלי מרבה לתקוף אותנו, סימן שאנחנו לא מסבירים כראוי את היהדות. אם היינו מסבירים נכון, כולם היו שבים בתשובה.
אמרתי למשתתפים: "אגיד לכם בתור בעל תשובה מה אני חושב - זאת מחשבה מוטעית. יש בתוכנו המתייחסים לחילונים כאל תינוקות שנשבו שאינם מבינים מה אנו אומרים, ואם רק נסביר כולם יבינו. אך באמת הם חכמים ומבינים בדיוק מה אנו אומרים ולמה אנו מתכוונים, ומזה הם מפחדים".
הפתרון הפוך לגמרי.
אם נאמר את האמת – מי שמתעוררת בו נקודת אמת פנימית שאליה הוא משתוקק ואותה הוא מחפש, יתעורר ללא פחד. לא צריך להיבהל מאלה שתוקפים. זו דרך ארוכה שהיא קצרה. מי שתוקף עכשיו הוא מי שמבוהל ומפחד מהמפגש עם האמת. ולכן אל לנו להיבהל, האמת הולכת ומתבררת קמעא קמעא. ומי שרוצה להתקרב, את זה הוא מחפש.
רגשי נחיתות
מאז הקמת הציונות היינו תמיד גלגל חמישי בעגלה הציונית. העגלון היה האליטה החילונית, ואנחנו ישבנו מאחור ושרנו שירים על ארץ ישראל הישנה והטובה. אבל תמיד ישבנו מאחור. זה הפך להיות די־אן־איי חברתי של הערצה לחילוניות שהקימה את המדינה אחרי אלפיים שנות גלות. זה הוליד, באופן עמוק, תחושה של רצון לקבל הערכה מהאליטה המייסדת.
כשהקמנו את המחזור הראשון בעֵלי, לפני 38 שנה, הדמויות שהפגשנו את תלמידנו איתן היו קצינים חילונים, קיבוצניקים, הם היו דמויות המופת. לא היו לנו אז דרור ויינברג או עמנואל מורנו הי"ד. אומנם הסברנו לתלמידים שאנחנו רוצים את כל הגבורה והעוצמה ואהבת הארץ, אבל מתוך תורה. החילונים היו המודל, וכשחיים כך עשרות שנים, לא פשוט להשתחרר מזה.
צריך להבין שיש פה חילופי דורות במובן האידאולוגי הרוחני - עליית מדרגה בגאולת ישראל מהחומר אל הרוח ומהקיום אל הזהות. המשבר הזה בעצם מחייב את בעלי התודעה של המדרגה הבאה להבין שהם מובילים משהו חדש, ולא תיתכן מציאות של רגשי נחיתות מול האליטה המייסדת. מתוקף האחריות, לא מהתנשאות.
זה לא תמיד מודע, אבל זו הערצה עמוקה המונעת מאיתנו ללכת קדימה ולומר את מה שאנו מאמינים בו בלי לפחד.
מאבק עם הרשעה
יש תפיסת עולם שאימצו רבים, המבוטאת בקצרה בפסקה המפורסמת של הרב קוק: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה" וכו'. כלומר על הצדיקים לכאורה לעסוק אך ורק בחיוב, ולא בשלילה.
זהו חוסר הבנה של הדברים העמוקים של הרב. הרב קוק היה לוחם אדיר נגד כל מה שפגע בזהות של עם ישראל. חייו ממש נרמסו עקב מלחמתו על הזהות ובכל מי שפגע בה.
יש שני סוגים של הופעות שליליות במציאות שמחייבים סוגי מאבק שונים. סוג אחד הוא אור וחושך משמשים בערבוביה, כגון הציונות החילונית. הציונות – אור, הכפירה – חושך. עבודת הצדיקים היא לעשות את ההבדלה ביניהם. סוג אחר הוא אידאולוגיות שליליות, כגון הפרוגרס שמטרתו פירוק זהויות. מול אלה, חשיפת הטוב אצל הצדיקים נעשית דווקא על ידי המאבק ברע. נקודת הטוב מופיעה אצל הצדיקים על ידי התגברותם על הרע.
ובאשר למושג 'צדיקים טהורים', אמר לי פעם תלמיד חכם ביחס לפסקה הזאת: "מה זה קשור אליך?! כשתהיה צדיק טהור – תיגש אליי...". ואחרי התשובה הזאת אמר לי כך: "'הצדיקים הטהורים' זו מדרגת חיים עליונה. אלו אנשים השייכים בחייהם אל הקדושה הכללית שקיימת בפנימיות המציאות, ולכן כשהם פוגשים רוע, הנקודה האלוקית הגנוזה בתוך הרע נמשכת ונדבקת אליהם, ובכך הרע מאבד את כוחו. לכן הם אינם קובלים על הרשעה. אין צורך בכך, משום שהיא נפלה מאליה. זה משהו אחר לגמרי. אף אחד מאיתנו לא שייך למדרגות האלה".
לסיכום, מוטלת עלינו המלאכה להעמיק ולהרחיב את מחשבותינו. בעזרת השם מתוך ענווה ועוז נאיר לאומה בטוב טעם, בבהירות, באומץ ובכבוד את האור שהאירו עלינו המשפחות הגיבורות הללו, משפחת שני ומור, ולאורן נלך.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
