^ 1.
משנה (מגילה כח ע"א) "והשימותי את מקדשכם – קדושתן אף כשהם שוממין", אך בגמ' שם ע"ב מבואר "בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויים".
שיטת אליה רבה (הובאה ב"משנה ברורה" סי' קנא סעיף לב) שבסתמא אמרינן, שעל תנאי הם עשויים, ואין צריך לתנאי מפורש. ואמנם יש שחולקים עליו, אך בנדון דידן יד לסמוך עליו, בצירוף הטעמים שיובאו לקמן.^ 2.
שו"ע אורח חיים (סי' קנא סעיף יא)-אין תנאי מועיל להתיר שימוש מגונה.^ 3.
שימוש מגונה, דהיינו-מרחץ, בורסקי, בית הטבילה, בית כסא (שו"ע אורח חיים סי' קנג סעיף ט).^ 4.
הפיכת תל חרב זה למוזיאון רק תגדיל ותקדש שם ה'.
התוס' (מגילה כח ע"ב ד"ה בתי כנסיות) הסבירו בטעם הדין שבתי כנסיות שבבבל עשויים על תנאי "שהרי לעת בא הגואל תפקע קדושתן". וב"ביאור הלכה" (סי' קנא סעיף יא ד"ה אבל) כתב בפירוש דברי התוספות: "כיון דלבסוף כשיבוא הגואל, ויתקבצו ישראל מכל המקומות אשר נפוצו בין הגויי, אל ארץ ישראל, ולא יצטרכו לזה המקדש מעט, ועתידין ליחרב, ועל כרחך ממילא תפקע קדושתן, ולכן מהני תנאי גם כן לכל זמן שיחרב".
נראה אפוא שהפיכת חורבות בית הכנסת הנ"ל המיוחס ל"אור זרוע" למוזיאון יהודי הוא השימוש הנכון והראוי לעשות בבתי כנסיות שבבבל בשיממותן.
בנדון דידן, כאשר הקרקע אינה שייכת לקהילה, והיא רכוש העיריה והמדינה, נראה שהופקע מן המקום דין מקום בית כנסת שחרב, ודינו כדין מכירת בית הכנסת בכפר שמותר לנהוג בו מנהג חול, להוציא שימוש מגונה (ואולי אף כדין מכירת בית כנסת על פי החלטת ז' טובי העיר).