ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ב. העמק דבר - אל פני האדן ה'. לא נזכר כנוי על הקדוש ברוך הוא בשם אדון זולת כאן ובפ' תשא ג"כ בפרשת מועדות, והוא משום שהזהיר הכתוב לילך ליראות בעזרה, וא"כ ההכרח לעזוב את ביתו וכל אשר לו ולילך ליראות, והוא דבר קשה ומופלג, על כן אמרה רחמנא שההכרח הוא לכך, שהרי הקדוש ברוך הוא אדון לארץ, ובברכתו ברגלים שהמה ר"ה כל רגל למיוחד לו, תלוי כל הישיבה בא"י, ע"כ נצרכים אז לברכה.
ג. משנה ראש השנה טז. - בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים.
ד. משך חכמה שמות כג' - בפסיקתא דחזון על פסוק "כה אמר האדון ה'", אמר ריש לקיש כל מקום שנאמר "האדון" הוא מוציא ומכניס, זכר לדבר (יהושע ג, יא) והנה ארון אדון הברית - שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל. והובא בילקוט (ישעיה רמז רנ"ח או שצ"א וילקוט יהושע רמז י"ד) [וכן מצאתי להזוהר הקדוש כאן (קכד, א) במפורש: ר"י אמר "האדון" כמו דכתיב וכו' וכל אחד מעקר דורין ואתיב דיורין וכו']. והנה גם כאן הוראתו כן שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל, לכן תהיו עולים לראות פני האדון שבידו להוציאכם, ובל תחוסו על מיטב כרמכם להניחם כצאן בלי רועה, כאשר תמצא להתשב"ץ (חלק א סימן ג) שחכם אחד שאלו על גודל הפלא שאומה שלימה יניחו כל אשר להם ויעלו לירושלים. ומפני זה פטור מי שאין לו קרקע לראות עזרה, דאין לו תועלתיות פרטיות בכניסתו לארץ ודו"ק. והנסיון הכביר שהולכים כל זכרים ואין מניחים רק החגרים והסומים (חגיגה פרק א משנה א), ומפקירים הארץ - זה בעצמו מגין עליהם שיושגחו בפרטיות להנצל מכל צר ואויב, "ולא יחמוד וכו'" (להלן לד, כד). לזה אמר (שיר השירים ז, ב) "מה יפו פעמיך בנעלים (בת נדיב" - מה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, בתו של אברהם אבינו, סוכה מט, ב) - פירוש שנוסה בעשר נסיונות.
ה. יהושע ג' - הנה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם בירדן. ילקוט שמעוני יד' - אמר רבי שמואל בר נחמני, כל מקום שנאמר "אדון" עוקר דיורין - ומכניס דיורין, וזה בנין אב לכלם, עוקר כנעניים - ומכניס ישראל, וכן הוא אומר לכן נאום האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' ואשיבה שופטיך כבראשונה.
ו. ישעיהו א' - לכן נאם האדון ד' צ-באות אביר ישראל.. ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. רש"י - נאם האדון - שהכל שלו ובידו לעקור אתכם מארצכם ולנטוע בה אחרים.
ז. שמות לד' - שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה' א-להי ישראל. ספורנו - את פני האדון. המסדר עניניך בדברים הטבעיים, כענין ולאדון לכל ביתו. אלהי ישראל. מסדר עניני ישראל בענינים הרוחניים אשר למעלה מן הטבע, אשר לא יאותו זולתי לנבדלים הנקראים א-להים.. ויקראו השופטים המומחים גם כן אלהים כי הם ישפטו לפעמים מבלעדי החושים, כענין שלמה שנאמר עליו כי חכמת א-להים בקרבו לעשות משפט (מ"א ג, כח) וכאמרו ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אזניו יוכיח (ישעיה יא, ג) ולזה נקרא הא-ל יתברך א-להי הא-להים מסדר עניני המסדרים הבלתי טבעיים והם הנבדלים מחמר, ואדוני האדונים מסדר עניני המסדרים הטבעיים, והם הגרמים השמימיים.
ח. מלאכי ב'-ג' - הוגעתם ד' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עשה רע טוב בעיני ד' ובהם הוא חפץ או איה
א-להי המשפט. הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ד' צ-באות. ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים. מצודת דוד - הנני שולח מלאכי - מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה א-להי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר"ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ. האדון וגו' - זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו. ומלאך הברית - כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז"ל. אשר אתם חפצים - שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים.. הנה בא - אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא.
ט. מדבר שור דרוש ב' - ש"כאש מצרף" יאמר על טהרת הגוף, "וכבורית מכבסים" יאמר על טהרת הנשמה. וכיון שתחילה אמר שיבא האדון, וזהו משיח כמו שפי' במצודת דוד, גם מלאך הברית שהוא אליהו, נראה שאליהו יהיה המטהר מצד הנשמה, על כן יפרש את התורה כמו שאמרו חז"ל: "פרשה זו אליהו עתיד לדורשה", ומשיח יטהר טהרת הגוף שהיא טהרת המעשים, כמש"כ: "והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע", וענין הרשע הוא בפועל. וע"י אלה שני המושיעים יטהרו הגוף והנשמה, ויוכשרו ממילא עי"ז המעשים גם המחשבות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
