ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
ערב שבת קודש
פרשת ויקרא - צו – פסח – שמיני
עלון מס' 12 (שנה ארבעים) (1402)
ב' בניסן ה'תשפ"ו (20.03.2026)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
325 - עונג שבת פרשות כי תשא-ויקהל-פקודי
326 - עונג שבת פרשות ויקרא צו פסח שמיני
327 - עונג שבת פרשות תזריע - מצורע - אחרי מות - קדושים
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.15– 18.28
ת"א 17.30 – 18.30
חיפה 17.21 – 18.29
ב"ש 17.32 – 18.30
אילת 17.25 – 18.28
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ויקרא – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.13 – 4.04
זמן הנחת תפילין 4.54 – 4.46
הנץ החמה (מישור) 5.44 – 5.36
הנץ החמה (הנראה) 5.48 – 5.41
ס"ז ק"ש מג"א 8.00 – 7.55
ס"ז ק"ש הגר"א 8.44 – 8.40
חצות היום 11.48 – 11.46
מנחה גדולה 12.19 – 12.17
שקיעת החמה 17.53 – 17.57
צאת הכוכבים ב' 18.43 – 18.47
דף יומי: מנחות סט - עה
מועדי השבת צו שבת הגדול (שעון קיץ)
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.19– 19.33
ת"א 18.35 – 19.35
חיפה 18.26 – 19.34
ב"ש 18.37 – 19.35
אילת 18.30 – 19.33
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת צו – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.03 – 4.54
זמן הנחת תפילין 5.45 – 5.37
הנץ החמה (מישור) 6.35 – 6.27
הנץ החמה (הנראה) 6.39 – 6.31
ס"ז ק"ש מג"א 8.54 – 8.49
ס"ז ק"ש הגר"א 9.39 – 9.34
חצות היום 12.46 – 11.44
מנחה גדולה 13.17 – 12.16
שקיעת החמה 18.57 – 19.01
צאת הכוכבים ב' 19.47 – 19.51
דף יומי: מנחות עו - פב
מועדי חג הפסח
ער"ח מוצ"ח
י-ם 18.23– 19.36
ת"א 18.38 – 19.38
חיפה 18.30 – 19.38
ב"ש 18.40 – 19.38
אילת 18.33 – 19.36
לעילוי נשמת ר' יהודה בן שלום ונחמה פרידלנדר ז"ל, יהי זכרו ברוך!
לקוראי "ענג שבת" ולכל בית ישראל ברכת חג שמח ופסח כשר!
אורות של חירות
אמרו רבותינו "בניסן נגאלו בניסן עתידין להיגאל", ודברים אלו הם על פי דברי הנביא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". זה הזמן של חירותנו. חג הפסח אינו רק הסטוריה זכר לחירות שהיתה לנו, אלא הוא זמן חירותנו, דהיינו זמן המסוגל לחירות.
הגמרא מספרת על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה שותה ארבע כוסות של יין בליל פסח, ומחמת זה היה קושר את ראשו מליל פסח עד שבועות. בזמנם לא היה כדור נגד כאבי ראש, אני עוד זוכר את הזקנים של פעם, שכשכאב להם הראש היו קושרים אותו, ואם היה כאב גדול היו מחזקים את הקשר עוד ועוד, עד שהכאב היה נבהל ובורח, זו היתה התרופה. רבי יהודה היה קושר את ראשו, אבל לא שעה אחת ולא יום אחד, אלא מפסח ועד עצרת. הרשב"א ע"ה למד מזה הלכה, שאפילו שהיין גורם לאדם לכאב ראש חייב לשתות ארבע כוסות. אגב, על פי דרכו של הרשב"א למדנו שהיין הוא עיקר המצוה ולא מיץ ענבים. אפילו שיוצאים ידי חובה במיץ ענבים, היין שעבר תהליך תסיסה והוא שראוי להיות מנוסך על גבי המזבח, הוא המצוה לכתחילה. בשביל לקיים את המצוה הזאת לכתחילה פסק הרשב"א שאפילו מצטער ישתה יין בארבע כוסות, כי המצוה הזאת חשובה מאד.
התקשיתי במעשה זה של הגמרא, במה היין של רבי יהודה ברבי אלעאי שונה מהיין שבכל העולם, הרי ראינו בחיינו אנשים שיכורים, 'אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם', אחרי שעובר קצת זמן לא נשאר זכר ליין, מה יש ביין הזה של רבי יהודה שעומד חמישים יום ואינו יוצא מראשו. ועוד קשה, הרי משמע מהגמרא שכך היה בכל שנה, וכי היין של שנה זו דומה ליין של שנה אחרת, אלו ענבים אחרים, אקלים אחר, סוג אחר. ועוד קשה, וכי יש ליין הזה לוח שנה, מרגיש שמגיע שבועות ויוצא מראשו?!
אלא, ידועים דברי רבנו האר"י בשער הכוונות, שליל הסדר הוא לילה מיוחד שאין לו דוגמא בכל ימות השנה. כל כך הרבה אורות בכל הדרגות, בפעם אחת ובלילה אחד, זה רק בליל הסדר, ליל שימורים הוא לה', אין כמוהו. אבל מפני שהכל נכנס כך מיד, 'כבולעו כך פולטו', כך גם אחרי ליל הסדר כל האורות יוצאים מיד. ואז למחרת בלילה מתחילים את ימי העומר, שהם 'ימי קטנות', כאילו לא היו דברים מעולם. וכך לאט לאט מתחילים לראות את אותם האורות שקיבלנו בליל הסדר, קולטים אותם בחלקים קטנים. זה לוקח חמישים יום – ארבעים ותשעה ימי הספירה, ורק ביום חג השבועות ב"כתר" של מוסף מגיעים לאותה מדרגה שהיינו בה בליל הסדר.
אומרת הגמרא שבכל מקום שנאמר בתלמוד מעשה באותו חסיד, זה רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אלעאי. מדובר פה באמוראים ותנאים, שאם לכל אחד מהם לא היה כח להחיות מתים לא היו מזכירים את שמו בתלמוד. אפילו קטן שבאמוראים היה לו כח להחיות מתים, כולם היו חסידים וקדושים. אבל רבי יהודה ברבי אלעאי היה חסיד שבחסידים, היה קדוש מיוחד, כמו שאמרו עליו במסכת שבת שהיה רוחץ פניו ידיו ורגליו בערב שבת אחר חצות, מתעטף לבנים ודומה למלאך ה' צבאות. כלומר, זו היתה הבחינה שלו, מלאך ה' צבאות.
המוחין וההארות הגדולים שאנו מקבלים בליל הסדר, זה באכילת המצות ושתיית ארבע הכוסות. מה שיותר קרוב אלינו נקרא מוחין דאמא, זה בארבע כוסות. וכשהחסיד הקדוש הזה היה שותה את ארבעת הכוסות זה היה עניין אחר. אנחנו שותים ולא מרגישים כלום, מרגישים את היין ורק יודעים שעושים מצוות, 'גם זו לטובה', אבל רבי יהודה ברבי אלעאי היה שותה את הכוסות ומרגיש את שפעת האורות שיורדת ונכנסת בו, מרגיש שהוא נהיה לאיש אחר, לאדם אחר עם אורות גבוהים. הוא ידע שהם עוד מעט יצאו, ולכן היה קושר את ראשו, דהיינו מתקשר עם הדברים שלא יסיח דעתו מהם מפסח ועד עצרת. בעצרת, לאחר שב"כתר" של מוסף הגיעו כל האורות, הוא הסכים להרפות. הראשל"צ הרב שלמה משה עמר,
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אלתר יחיאל שני בן אברהם יצחק ז"ל, נפטר ב-כ"ז בניסן תשכ"ח, יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ פרידה מאירוביץ בת אברהם זאב ז"ל, נפטרה ב-ח' בניסן תשע"ד. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אלטר טוביה בן אייזיק הרש ביסטריצר ז"ל, נפטר ב-כ"ה בניסן תשס"ג. יהי זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת ויקרא
ההפטרה: עם זו יצרתי (ישעיהו מג, א).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות. במנחה אין אומרים "צדקתך".
ברכת לבנה: ממוצאי שבת קודש ד' בניסן עד ליל רביעי י"ד בניסן.
כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים (כוון ירושלים) ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה.
ברכת האילנות
שולחן ערוך: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר:
'ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (טובים) להינות בהם בני אדם ". (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכו סעיף א – ע"פ ברכות מג, ב). ומברכים אותה רק פעם אחת בשנה. מברכים ברכה זו על עצי פרי ולא על אילני סרק. ומוטב לברך על אילנות רבים, ולפחות על שני אילנות.
אף כי זמן הברכה הוא בחודש ניסן, מוטב לברך אותה מיד בתחילת חודש ניסן, כי זריזים מקדימים למצוות. ועוד, אף שזמנה הוא בניסן, אין היא נחשבת למצוה שהזמן גרמה, ולכן אף נשים מברכות אותה.
בגמרא ובשולחן ערוך אמרו לברך ברכה זו בחודש ניסן, אבל במשנה ברורה (שם רכו, ס"ק ב) כבר כתב, שכן טבעם של אילני פירות שהם מלבלבים בארצות החמות בחודש ניסן, ולמעשה אפשר לברך ברכה זו גם בחודש אחר, אם רק אז ראה את לבלובם. אבל אחרים כתבו (ראה ברכי יוסף ס' רכו ועוד). כי דווקא בחודש ניסן מברכים ברכה זו.
יש אומרים שאין מברכים ברכת האילנות בשבת, שמא יבוא לתלוש מן האילן או לטלטל את הפרח כדי להריח בו, אך יש שאמרו לברך ברכה זו בשבת, כדי להשלים למניין מאה ברכות.
יש מהדרים לברך ברכה זו בעשרה. ובסידורים שונים מצוי סדר שאומרים עם ברכת האילנות.
הגרש"ז אויערבאך זצ"ל "היה זהיר וזריז ביותר בברכה זו, ופעם נשתבח בעצמו שמאז היותו בר מצוה לא חיסר מלברכה אפילו שנה אחת" (הליכות שלמה, פרק כג הערה 121).
התפילות בחודש ניסן
רובו של חודש ניסן נתברך בימים של קדושה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תכט סעיף ב).
לכן נוהגים בכולו מנהגים של ימים בקדושה: כל חודש ניסן אין אומרים תחנון, ובמנחה בשבת אין אומרים 'צדקתך'. אין מספידים בו ואין אומרים צידוק הדין. כן אין קובעים בו תענית, אבל הבכורות מתענים בערב פסח, וחתן מתענה ביום חופתו אפילו בראש חודש ניסן (מפני שהוא יום תענית צדיקים, שמתו בו נדב ואביהוא, ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ), וכן מתענים בו תענית חלום.
אף שאין אומרים תחנון בחודש ניסן, נוהגים האשכנזים לומר 'א-ל ארך אפיים' (בשני וחמישי) ו"למנצח... יענך...", אבל בעדות המזרח אין אומרים אותם בכל יום שאין אומרים בו תחנון (כף החיים), וכן מנהג חב"ד. הספרדים לא מתוודים כל חודש ניסן בקריאת שמע שעל המיטה (שולחן ערוך תכט, ב).
נשיא ליום
החל מראש חודש ניסן, היום שבו הוקם המשכן, התחילו נשיאי ישראל להקריב קורבנות במשך 12 יום, נשיא ליום. על כן יש נוהגים לקרוא מראש חודש, עד י"ג בניסן, בכל יום נשיא של אותו יום מחנוכת המזבח (משנה ברורה תכט, ח), לאחר תפילת שחרית. בקהילות החסידים אף נוהגים לקרוא אותם בספר תורה. גם הקוראים מתוך ספר תורה יקראו בלא ברכה. ביום הראשון מתחיל: "ויהי ביום כלות משה..." (פרשת נשא. במדבר ז, א). בימי שני וחמישי קוראים את נשיא היום בטרם החזרת הספר להיכל, ובשבת וראש חודש ניסן לאחר תפילת מוסף.
שבת הגדול פרשת צו
"שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול" (שולחן ערוך ת"ל).
ההפטרה: "וערבה לה' מנחת יהודה" (מלאכי ג, ד).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות. במנחה אין אומרים "צדקתך", ומפסיקים לומר: "ברכי נפשי". לאחר תפילת מנחה נוהגים לומר "עבדים היינו" (עד "לכפר על כל עוונותינו").
במוצש"ק אין אומרים "ויהי נעם... ואתה קדוש".
יום שלישי בערב, מיד אחרי תפילת ערבית בודקין את החמץ
לאור נר שעוה יחידי (לא אבוקה), בכל מקום שיש חשש ואפשר למצוא חמץ, כולל בכיסי הבגדים. קודם הבדיקה מברכים "על ביעור חמץ". אין לדבר בין ברכה לבדיקה. אם שח באמצע הבדיקה לא צריך לחזור ולברך. בברכה אחת ניתן לבדוק כמה בתים. ראוי שלא ישוח ביניהם.
מי שאינו מבין את הנוסח הארמי, יאמר בתרגום עברי (או בכל שפה אחרת המובנת לו): "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתי אותו ושלא ביערתי אותו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".
בברכה על בעור חמץ יכוון על: הבדיקה, הבטול שבלילה, שריפת החמץ למחרת ועל בטול שלאחר השרפה. לאחר הבדיקה והשרפה יאמר כל חמירא.
מי ששכח ולא בדק בערב, יבדוק ביום רביעי י"ד בניסן כפי שנוהגים בלילה, לאור הנר. שכח ולא בדק גם ביום רביעי, יפנה בשאלה לרב.
יום רביעי – ערב פסח
בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה". ב"איזהו מקומן" אין אומרים "יהי רצון כאילו הקרבתי תודה".
תענית בכורים – ביום רביעי י"ד בניסן: השתתפות בסיום מסכת או בסעודת מצוה, כגון ברית מילה, פדיון הבן וכדומה, פוטרת מן התענית.
סדר קרבן פסח: אחר תפילת המנחה בערב פסח נוהגים לומר כעין 'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד) את 'סדר קרבן פסח', שיש בו ליקוט פסוקים מתורה נביאים וכתובים על הקרבת קרבן הפסח, וכן תאור סדר עבודת הפסח כפי שנעשה בבית המקדש.
יום חמישי חג הפסח
יום רביעי בערב, בהדלקת הנרות מברכים להדליק נר של יום טוב ושהחיינו.
תפילת ערבית: של חג. לאחר תפילת העמידה אומרים הלל שלם.
קידוש: יותר מצוה שבעל הבית יקדש ויוציא את כל המסובין, צריכין להזהיר נשים הנוהגות לומר עם בעל הבית מילה במילה (בשקט) שלא תאמרנה עמו שהחיינו בקידוש שכבר ברכוה בהדלקת הנרות. ראוי להדגיש כי גם אם בעל הבית מוציא ידי חובת קידוש מכל מקום יש חיוב לשתות מכוס היין כל אחד בעצמו מבחינת חיוב כוס ראשונה של ליל הסדר, וחייבים כולם בשתיתה!
את האפיקומן אוכלים קודם חצות הלילה בשעה 0:42 (זמן מרכז הארץ).
קריאת שמע שעל המיטה אומרים רק פרשה ראשונה ופרשת בידך אפקיד, וברכת המפיל, להראות שהוא ליל שימורים, והנוהגים לקרוא גם בקריאת שמע שעל המיטה ג' הפרשיות (שיטת ר"ת לאחר צאת הכוכבים) יקראו גם עתה ג' הפרשיות.
שחרית: יעלה ויבוא, הלל שלם.
לקריאת התורה: מוציאין 2 ספרי תורה. בהוצאת הספרים אומרים י"ג מידות.
בספר הראשון 5 קרואים בפרשת בא (שמות יב). בספר השני מפטיר בפרשת פנחס: "ובחדש הראשון". ההפטרה: "בעת ההיא" (יהושע ה, ב).
במוסף – תפילת טל.
ברכת הטל
מתפילת מוסף ביום ראשון של פסח מפסיקים להזכיר ולהתפלל על הגשמים, לפי שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם לעולם. במקום 'משיב הרוח ומוריד הגשם' אומר 'מוריד הטל' (לפי מנהג ארץ ישראל).
בעדות המזרח ובנוסח אשכנז אומרים לפני תפילת מוסף 'תיקון הטל' או תפילת טל, ובתפילת מוסף אומרים 'מוריד הטל'. בנוסח ספרד משלבים תפילת טל בחזרת הש"ץ, אך לפני תפילת מוסף מכריזים 'מוריד הטל', כדי שהציבור יאמר 'מוריד הטל' גם בתפילת לחש; אם לא הכריזו לפני מוסף 'מוריד הטל', אומר הציבור בתפילת לחש 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ורק במנחה מתחילים לומר 'מוריד הטל'.
במוצאי יום ראשון של חג מפסיקים לבקש 'ותן טל ומטר לברכה'. מכאן ואילך אומרים האשכנזים 'ותן ברכה', ואילו הספרדים אומרים ברכת 'ברכנו'. חשוב לציין, כי בשמונה-עשרה במוצאי החג הראשון יש לשים לב לארבעה שינויים והוספות: 'מוריד הטל', 'אתה חוננתנו', 'ותן ברכה' או 'ברכנו' ו'יעלה ויבוא'.
במוצאי החג ספירת העומר והבדלה.
ספירת העומר. בבית הכנסת סופרים אחר קדיש תתקבל של תפילת ערבית בטרם אמירת "עלינו לשבח" (שולחן ערוך תפט, ט ובמשנה ברורה). יש סופרים לאחר עלינו. הגר"א במעשה רב ס"ט אומר: "כל הקהל יחד, והנוסח בעומר ואין אומרים שום פסוקים (פרט ליהי רצון)", וכן מנהג עדות רבות בירושלים. המנהג הנפוץ בזמננו לומר הברכה לפני עלינו וגם הפסוקים "לשם יחוד, לפני הברכה, ומבקשים על בנין בית המקדש, ובקשות נוספות אחרי הברכה (תוספות מגילה כ, ע"ב ד"ה "כל". שער הציון תפט, טו).
אין אומרים "ויהי נעם". אומרים "ויתן לך" והבדלה.
חול המועד: מתפללים תפילת חול. אין מניחים תפילין. האשכנזים אין אומרים 'מזמור לתודה' בפסוקי דזמרה. בתפילת העמידה, ערבית, שחרית ומנחה, ובברכת המזון מוסיפים 'יעלה ויבוא'. בחול המועד פסח קוראים את ההלל בדילוג (מדלגים על: 'לא לנו', ו'אהבתי'). (שולחן ערוך תצ, ב ובמשנה ברורה). (בניגוד לחול המועד סוכות) הטעם נובע מההלל שבשביעי של פסח. בשביעי של פסח אין גומרים את ההלל, כי ביום זה טבעו המצרים בים, והקב"ה אמר למלאכי השרת שביקשו לומר שירה: 'מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?' וכיון שאין גומרים את ההלל בשביעי של פסח, מדלגים בו גם בחול המועד, שלא יהא חשוב מיום טוב האחרון.
עוד טעם, מפני שבכל ימי הפסח מקריבים אותו קרבן, והרי הם כיום אחד ארוך לגבי הקרבנות. אבל חג הסוכות חלוק בקרבנותיו, אינו דומה קרבנו של יום זה לקרבנו של יום אחר. כך שכל יום מחג הסוכות הוא כחג חדש.
קריאה בתורה: אחרי ההלל מוציאים שני ספרי תורה באחד קוראים קריאת היום ובשני קוראים בקרבנות היום. (סדר הקריאה מפורט בשולחן ערוך תצ, ה ומשנה ברורה ח). אחרי הקריאה בספר השני אומרים חצי קדיש. טעו ואמרו חצי קדיש אחרי הקריאה בספר הראשון לשלשה קרואים, יאמרו חצי קדיש פעם נוספת אחרי הקריאה בספר השני (או אחרי העולה לרביעי אם קראו בספר אחד) (שו"ת אגרות משה, אורח חיים א, קא).
ביום השני בפרשת אמור – "שור או כשב" (ויקרא כב, כו עד כג, מד)
ביום השלישי בפרשת בא – "קדש לי" (שמות יג, א-טז)
ביום הרביעי בפרשת משפטים – "אם כסף" (שמות כב, כד עד כג, יט)
ביום החמישי בפרשת כי תשא – "ויאמר ה'" (שמות לד, א-כו)
ביום השישי בפרשת בהעלותך – "וידבר ה'" (במדבר ט, א-יד)
שבת חול המועד
קבלת שבת / ערבית: אין אומרים לכו נרננה. מתחילים ממזמור לדוד. ואומרים "לכה דודי" בדלוג, מזמור שיר ליום השבת, מדלגים על 'במה מדליקין' או 'כגוונא' ומתחילים 'ברכו' ותפילת ערבית. בנוסח אשכנז מתחילים מ"מזמור שיר ליום השבת".
שחרית: תפילה של שבת, יעלה ויבוא וחצי הלל. קוראים שיר השירים.
שיר השירים: בקהילות אשכנז נהגו לקרוא שיר השירים בשבת (חול המועד) פסח. המתפללים בנוסח אשכנז מהדרים, ע"פ הגר"א, לקרוא אותה במגילה כשרה כתובה על קלף ומברכים לפני הקריאה 'על מקרא מגילה' ו'שהחינו'.
מן הטעמים לקריאת שיר השירים בפסח שיש בה משום ספור יציאת מצרים. מגילה זו היא משל לעת דודים בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, שכרת עמה ברית אירוסין ביציאת מצרים, בחג הפסח. זהו הטעם שנהגו גם לאמרה בליל פסח לאחר עריכת הסדר.
קריאת התורה: מוציאין שני ספרי תורה, בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא: מ-"ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר...". בספר השני מפטיר בפרשת פנחס: "והקרבתם".
ההפטרה: "היתה עלי יד ה'" (יחזקאל לז, א). בברכת ההפטרה מזכיר רק של שבת ולא מזכיר יו"ט.
שביעי של פסח
בהדלקת נרות ובקידוש בליל שביעי של פסח לא מברכים 'שהחיינו', שכן יום זה הוא המשך ימי הפסח ואינו חג בפני עצמו.
אחרי סעודת הלילה נוהגים לערוך ברוב עם 'תיקון ליל שביעי של פסח' ולומר שירת הים בשירה ובזימרה. בישובים הסמוכים לים נוהגים לצאת ולומר שירת הים על שפת הים.
בשחרית של חג, בסוף פסוקי דזמרה אומרים את שירת הים פסוק פסוק בשמחה וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, "והאומר את שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונותיו" (שולחן ערוך אור החיים נא, ז. משנה ברורה יז).
מוציאים 2 ספרי תורה, בראשון 5 קרואים בפרשת בשלח: "ויהי בשלח פרעה" (שמות יג, יז). בספר השני מפטיר בפרשת פנחס: "והקרבתם".
ההפטרה: "וידבר דוד" (שמואל ב' כב, א).
מוסף: לפני תפילת מוסף נוהגים האשכנזים להזכיר נשמות ואחריו אומרים 'אב הרחמים'.
מוצאי החג: ערבית "אתה חוננתנו" והבדלה.
שבת פרשת שמיני
ההפטרה: "ויסף עוד דוד" (שמואל ב' ו, א).
מברכים החודש: אייר
המולד: אור ליום שישי, שעה 5 בבקר, 18 דקות ו-14 חלקים.
ראש חודש אייר ביום השישי וביום השבת קודש, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה (לא אומרים "ולמחרתו").
אומרים אב הרחמים (לרוב המנהגים, בשל ספירת העומר ובשל הפרעות במהלך מסעי הצלב בתקופה זו של השנה שבגינם חוברה תפילת 'אב הרחמים'. לשיטת הגר"א אין אומרים בכל שבת מברכים להוציא שבת מברכים חודש אב] ואין מזכירים נשמות.
במנחה: אין אומרים 'צדקתך'. מתחילים לומר בכל שבתות הקיץ פרקי אבות.
במנחה פרקי אבות: פרק א'
יום חמישי, ערב ראש חודש במנחה אין אומרים יום כיפור קטן.
יום שני בערב פתיחת ארועי יום הזכרון לשואה ולגבורה. יום שלישי כ"ז בניסן יום הזכרון לשואה ולגבורה. בשחרית אומרים מזמור פ"ג בתהילים. ועורכים אזכרה.
מועדי שבת חוה"מ פסח
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.24– 19.38
ת"א 18.39 – 19.40
חיפה 18.31 – 19.40
ב"ש 18.42 – 19.40
אילת 18.35 – 19.38
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת חוה"מ פסח – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.53 – 4.44
זמן הנחת תפילין 5.36 – 5.29
הנץ החמה (מישור) 6.26 – 6.19
הנץ החמה (הנראה) 6.30 – 6.22
ס"ז ק"ש מג"א 8.48 – 8.43
ס"ז ק"ש הגר"א 9.33 – 9.29
חצות היום 12.44 – 12.42
מנחה גדולה 13.16 – 13.15
שקיעת החמה 19.02 – 19.06
צאת הכוכבים ב' 18.52 – 18.56
דף יומי: מנחות פג - פט
מועדי החג שביעי של פסח
ער"ח מוצ"ח
י-ם 18.27– 19.41
ת"א 18.42 – 19.43
חיפה 18.34 – 19.43
ב"ש 18.44 – 19.43
אילת 18.37 – 19.41
מועדי שבת פרשת שמיני
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.29– 19.43
ת"א 18.44 – 19.45
חיפה 18.36 – 19.45
ב"ש 18.46 – 19.45
אילת 18.39 – 19.43
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת שמיני – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.43 – 4.34
זמן הנחת תפילין 5.27 – 5.20
הנץ החמה (מישור) 6.17 – 6.10
הנץ החמה (הנראה) 6.21 – 6.14
ס"ז ק"ש מג"א 8.42 – 8.37
ס"ז ק"ש הגר"א 9.28 – 9.24
חצות היום 12.42 – 12.40
מנחה גדולה 13.15 – 13.13
שקיעת החמה 19.07 – 19.11
צאת הכוכבים ב' 19.57 – 20.01
דף יומי: מנחות צ - צו
זמני חג הפסח
בדיקת חמץ: יום שלישי ליל י"ד בניסן, מיד בתחילת הלילה לאחר תפילת מעריב.
סוף זמן אכילת חמץ: יום רביעי י"ד ניסן: ירושלים: 10:07 תל אביב: 10:09 חיפה: 10:07 באר שבע: 10:09: אילת: 10:09. לשיטת הגר"מ אליהו: ירושלים: 9:44 תל אביב: 9:45 חיפה: 9:44 באר שבע: 9:46: אילת: 9:46.
סוף זמן ביעור וביטול (שריפת) חמץ: יום רביעי י"ד ניסן: ירושלים 11:25 תל אביב: 11:27 חיפה: 11:25 באר שבע: 11:27: אילת: 11:27. לשיטת הגר"מ אליהו: ירושלים: 10:56 תל אביב: 10:56 חיפה: 10:56 באר שבע: 10:58: אילת: 10:58.
שעה עשירית: ירושלים: 15:50: תל אביב: 15:52 חיפה: 15:51 באר שבע: 15:52: אילת: 15:52.
סוף זמן אכילת אפיקומן (חצות): ירושלים: 00:42, תל אביב: 00:44, חיפה: 00:43, באר שבע: 00:44, אילת 00:44.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
למה ללמוד גמרא?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם מותר להתקלח ביום טוב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
