ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- הגדה של פסח
ליל הסדר הוא עשיר ורב־פנים. הסדר מורכב ממאכלים וריחות של בית ההורים, מנגינות, מנהגים ודינים דרבנן והלכות דאורייתא. בימינו, כשעדיין אין מקדש ואין קורבנות, אנו מקיימים בליל הסדר שתי מצוות מן התורה בלבד: אכילת מצה ומגיד. חינוך הילדים!
מצוות המגיד היא מרכזית ונכבדה: היא ארוכה, קודמת למצווה השנייה של אכילת מצה, והחיבור שמלווה את כל הלילה הזה נקרא על שמה, ההגדה.
חשיבותה של מצווה זו כה רבה, עד שרבנים רבים דנו בשאלה מדוע אין מברכים עליה, וכל אחד השיב את תשובתו (ראו למשל מאירי לעומת מהר"ל). לילה זה הוא ליל חינוך ילדינו במובן העמוק ביותר. בדרך של שאלות ושל סקרנות אנו מבקשים להעביר אליהם את שרביט הזהות, את הבנת סוד קיומנו, את הכרת בחירתנו מאת הקב"ה, ואת התודעה הברורה של מי אנחנו, למי אנו שייכים ולאן אנו צועדים.
אך כיצד מחנכים? אף על כך משיבה ההגדה ומלמדת אותנו בין השאר כי "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". פשוטו של דבר: בארבעה מקומות שונים בתורה מצינו דו־שיח שבין הורה לבנו על ליל הסדר - שלושה מופיעים בספר שמות ואחד בספר דברים. מעיון מעמיק בפסוקים הסיקו חז"ל כי ארבע שיחות אלה מציגות ילדים השונים באופיים ובגישתם, ומכאן לנוסח שנאמר בהגדה: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". מקורו הראשון של המדרש הוא במכילתא (מכילתא לשמות יג, יד), אולם נוסח אחר מופיע בתלמוד הירושלמי (פסחים י, ד). בישיבות נהגו לעיין בשני המקורות הללו ולהשוות ביניהם, כדי לעמוד על הדגשים שבכל אחד מהם ועל המסר הייחודי הטמון בו.
ברם, קיימת השוואה חשובה נוספת שראוי להעמיק בה: ההשוואה שבין נוסח המדרש במכילתא ובהגדה ובין הנוסח שבתורה עצמה. שאלות ארבעת הבנים בתורה זהות לאלה שבהגדה, אולם התשובות שונות תכלית השינוי. נעיין בתשובת התורה לבן הרשע, לעומת תשובתה לבן החכם. הבן הרשע שואל, כפי שמופיע גם בהגדה: "מה העבודה הזאת לכם" (שמות יב, כו). תשובת התורה (שם) ניתנת בתמצות, בפחות מפסוק אחד: "זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". לעומתו, הבן החכם מופיע בתורה בספר דברים ושם הוא שואל, כשם שמופיע אצלנו גם בהגדה: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם". ואולם תשובת התורה לחכם שונה לחלוטין מזו שבהגדה, והיא כוללת פי ארבעה פסוקים: "וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה" (דברים ו, כא-כד).
יש מן המפרשים שעמדו על ההבדל שבאורך התשובות. מדבריהם עולה כי לרשע יש להשיב בתכלית הקיצור, אולי כי חסרות לו הסבלנות והנכונות לשמוע יותר. לעומת זאת לחכם אפשר להשיב באריכות, שכן הוא יקשיב בתשומת לב לכל מילה. ברם, בספר המאמרים של הגאון רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שפורסם באנגלית ('השיבה לציון') מופיע הסבר מהותי נוסף, המצוטט גם בהגדתו של הרב חיים נבון (עמ' 27). לפי הגרי"ד, לרשע משיבים בשפת הגורל: אירעו לנו דברים, נרדפנו והיה צורך בהצלה. אין כאן בחירה ואין ייעוד, יש רק מציאות שנכפתה עלינו. לעומת זאת, לחכם פונים בשפת הייעוד: "לתת לנו את הארץ". עליו להיות גורם פעיל בתוך תוכנית אלוקית מכוונת. זו השפה הראויה לבעלי אמונה, וזו השפה שראוי שנאמץ כולנו בבואנו לפרש את המציאות ולעצב את דרכנו.
מציאות של גורל בלבד?
ואכן, "בימים ההם ובזמן הזה". ניתן להביט על מצבנו העכשווי בעיניים של גורל בלבד, לומר לעצמנו שהנה שוב אנו נמצאים במלחמה, שוב רצים חדשות לבקרים אל הממ"ד או אל המקלט, שוב חיילים רבים מגויסים ושוב יש פצועים והרוגים. כל אלה עובדות כואבות, ויש שהמציאות הזאת כבדה וקשה. אך השאלה האמיתית היא: האם זהו קצה אופקנו, או שמא אנו נקראים להרים את המבט גבוה יותר ולראות את תהפוכות השעה מתוך ראייה של ייעוד ושל נצח? האם הסבל הוא הפסוק האחרון, או רק פרק אחד בסיפור ארוך ומכוון בהרבה? ליל הסדר הוא ליל שימורים שבו הציפייה הממשית לגאולה שלמה יוצקת משמעות לאתגרי ההווה.
לא בכדי פותחת הברכה שבסוף המגיד, "גאל ישראל", במילים "אשר גאלנו וגאל את אבותינו", מתוך ביטחון שלם ש"יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך". ברכה זו, שיש שראו בה ברכה על מצוות המגיד עצמה, מקפלת בתוכה תפיסת עולם שלמה: אף שאכן קשה, אנו יודעים היטב מניין באנו ולאן אנו הולכים. יש בה שילוב של עבר (גאל את אבותינו) עם הווה (גאלנו), ואנו חוליה בשרשרת הדורות. אין אנו עלה נידף ברוח, שנמצא כאן במקרה וגורלו אך ורק לסבול, אלא אנו חלק פעיל ובונה של העם הנבחר, עם שיודע לזהות בקשייו את חבלי הלידה של קומה חדשה וגאולה שלמה.
לא בכדי מסיימים את המגיד בהכרזה ובתקווה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". אמירה זו אינה שריד של טקס עתיק הנאמר מתוך הרגל, אלא ביטוי לאמונה חיה ופועמת, המניעה אותנו לאורך השנה כולה. אמונה שהגאולה בוא תבוא ובמהרה.
בימים שבהם מתחוללים אירועים גדולים וקשים, נתפלל לשלומם של הפצועים בגוף ובנפש, נחבק את משפחות השכול ונעמוד לצידן, ונשאב תעצומות מן ההבנה העמוקה של פשר הקשיים ומשמעותם. מתוך אמונה ומתוך שיתוף, יחד נצעד בגאון לאורך השנה כולה, אל עבר חירותנו השלמה.
הכותב הוא סמנכ"ל חינוך במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא
מתוך העיתון 'בשבע'
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד אמונה?
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תיקון ימי השובבי"ם
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
