ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
אבל לא כל הבעיות ניתנות לפתרון באמצעות פעולה. כשם שקפיצה וצעקות לא יגרמו לזרע לצמוח מהר יותר (יש מרק אינסטנט, אבל אין עץ אינסטנט), כך גם הצמיחה שלנו כבני אדם היא תהליך איטי והדרגתי.
הגאולה ממצרים הייתה גאולה של פעולה, דרמטית, מסעירה וברורה. לנגד עינינו העולם השתנה: הנילוס, האָמין והרגוע, הפך לדם והוצף בצפרדעים. הרס ירד מהשמיים, והרעש האדיר של מחיצת אימפריה גדולה לתהום הנשייה עדיין מהדהד לאורך הדורות.
את הגאולה הזאת, שאנו נזכרים בה לפרטי פרטים מדי שנה, אפשר לכנות "גאולה גברית". היא נחתה עלינו מלמעלה בשעה שעמדנו פעורי פה, נדהמים, אסירי תודה וצופים די פסיביים. היא כללה פעולה נחושה, נועזת והחלטית.
אבל ההיבט הגברי תמיד מלווה בתהליך הנשי. אפשר היה להוציא אותנו ממצרים על ידי הקב"ה, בלי מאמץ רב מצידנו, אבל רק אנחנו יכולים לעשות את השלב הבא בגאולה: להוציא את מצרים מתוכנו. הקב"ה עשוי לשנות את חוקי הטבע ולהתערב במהלך ההיסטוריה, אבל את הלב שלנו רק אנחנו יכולים לשנות (מורה נבוכים ג, לב). גאולה נשית אינה פועלת על, היא פועלת עם. היא פוגשת את האדם במקום שבו הוא באמת נמצא ופותחת מרחב לצמיחה ולשינוי. לאחר הגאולה הסוערת, הגברית, מה שנדרש היה גאולה נשית, תהליכית ומתמשכת.
מעבדות לחירות
היינו אומה של עבדים, מורגלים מאות שנים לפסיביות. איבדנו את היכולת לפעול, איבדנו כל תחושת שליחות או אומץ. שקענו לאט ובטוח במדמנת התרבות המצרית, רחוקים שנות אור מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", מטרת כל המסע הזה. גאולה גברית שחילצה אותנו ממצרים, יכולה לגאול אותנו מסכנות חיצוניות בלבד. אבל מרגע שיצאנו ממצרים, זקוקים היינו ללב חדש ולזהות חדשה, ואת אלה אי אפשר לכפות. כמו צמחים ותינוקות, לבבות וזהויות צומחים ומתפתחים לאט תוך התמודדות עם קשיים, מאבקים ואתגרים (אבן עזרא, שמות יד, יג).
כהורים כולנו יודעים זאת. פעולות חיצוניות הן חשובות ולעיתים אף משנות חיים. לפעמים עלינו להעביר ילד בית ספר או לקנות לו אופניים כדי לשפר את מעמדו החברתי. אבל כפי שכולנו יודעים, הפעולות החיצוניות האלה הן החלק הקל. דרמטיות ונחרצות ככל שיהיו, הן לא יחליפו את הצורך בזמן איכות עם הילד, בהשקעה בהבנת נפשו, בעידודו למול אתגריו. אין קיצורי דרך לצמיחה אמיתית ואורגנית.
כמה היה קל יותר אילו יכולנו פשוט לפתוח חיבור USB בראשי ילדינו ולהעלות את כל הערכים והאידיאלים שלנו היישר על לוח ליבם. אבל טיפוח צמיחה אמיתית כרוך לרוב בפעולות בלתי מורגשות כמעט ולא ממש מרשימות. לזוז טיפה כדי לאפשר לפעוט לעשות צעד נוסף, לשאול את המתבגר אם ירצה שנעיר אותו אחרי ששלושת השעונים המעוררים שלו צלצלו והוא עדיין במעמקי לה לה לנד ולקבל "לא" כתשובה. להכיר בכך שאף שאנו חכמים יותר, מבוגרים יותר, מנוסים יותר, אין לנו באמת שליטה על השעה שבה יקום מהמיטה. ונשאר לנו רק להזכיר לו, כשהוא מדוכדך מכישלונו, שהוא גיבור בשל עצם העובדה שאינו מוותר על אתגריו, ולקוות שבסופו של דבר זה מה שייתן לו את הכוח להמשיך לנסות, לא רק באתגר הנוכחי אלא גם באתגרים עתידיים.
גאולה נשית אינה פועלת על האחר, היא אינה עושה, משיגה או מבצעת. גאולה נשית פועלת עם, היא קשובה, פתוחה ורגישה לכל סימן חיים, מתענגת ומטפחת כל ניצן קטן.
זה עשוי לעזור לנו להבין למה, אחרי כל הניסים האדירים, לא הנחית אותנו הקב"ה ישירות בארץ ישראל, אלא גרר אותנו צמאים, רעבים, עייפים ומפוחדים דרך המדבר. הוצאת מצרים מתוכנו הייתה תהליך שאי אפשר היה לכפות מבחוץ. היחידים שיכלו להפוך את הלבבות שלנו מחלשים ומפוחדים לחזקים ואמיצים, היו אנחנו בעצמנו. ואת זאת יכולנו לעשות רק דרך ההתמודדות (מורה נבוכים ג, לב).
אומנות החיבור הנשית
בניגוד לדרמה של הגאולה הגברית, הכוללת פעולה ברורה ומטרות קונקרטיות בנות השגה, הגאולה הנשית עשויה לייאש. הצמיחה איטית להפליא. אולי הכול אשליה ושום דבר לא משתנה באמת? כאשר משה נדרש להתמודד עם כל העליות והירידות היומיומיות שבהנהגת עם ישראל במדבר, תלונותיהם, בקשותיהם והאשמותיהם, מספר לנו רש"י על משה רבנו ש"תשש כוחו כנקבה".
מנקודת המבט של שפת הכוח הגברית, הפרסונה הנשית אכן חלשה. אם גבורה נמדדת ביכולת של האחד לכפות את רצונו על האחר, הרי שהנשים גילו מזמן שזה כמעט אף פעם לא עובד. מיטב הציוד הגברי, גודל, חוזק, כישרון, יעילות, חוכמה, כל אלו אינם יכולים לו, למשקל כמה חבילות הסוכר שלא מפסיק לבכות או להתיז בקשת כל דבר מאכל המוכנס לפיו. הדמות הנשית למדה מזמן שאם רצונך לעצב מישהו, לשנות אותו, להפוך את החזון שלך לחזון שלו, לא בכוח ולא בחיל תשיג מבוקשך. מה שנדרש כאן הוא אומנות החיבור הנשית. אי אפשר להכות את הסלע, יש לדבר אליו.
אם משה רבנו ייצג את סוג הגאולה הגברי, מרים הנביאה ייצגה את הסוג הנשי. למרים לא היה מטה אלוקים לחולל בו ניסים, לא הוטלה עליה שליחות בסנה הבוער. היא לא המטירה מכות על מצרים ולא קרעה את הים. היא, כמו רוב הנשים לאורך ההיסטוריה, הייתה למעשה "חסרת כוח" במובן הקלאסי של המילה. אבל איפה היינו היום אילו לא הייתה משכנעת את אביה להינשא מחדש? אילו לא הייתה עומדת בגבורה מול צו פרעה ומצילה את התינוקות? אילו לא הייתה ניצבת על שפת הנהר, "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו", ומציעה לנסיכה המצרית את שירותי אימה כמינקת?
הפעולה הנשית אינה פסיבית. היא נוכחות, קשב, התכווננות לאחר, לאחר יתברך. היא ההבנה שאף שאנחנו אוהבים את פרץ האדרנלין הגורם לנו להרגיש שאנחנו מנהלים את העולם, אנחנו לא. הוא מנהל אותו. הכוח הנשי "מתייצב", פתוח, צופה, נכון לקדם את רצונו יתברך.
מפסח ועד ספירת העומר
פסח אינו חג פאסיבי. לא רק שאנו חוגגים בו גאולה ניסית, דרמטית ו"גברית", אלא שכפי שיעידו ציפורנינו המרוטות ובגדינו המוכתמים באקונומיקה, פסח דורש פעולה נרחבת מצידנו כדי שיבוא על מקומו בשלום.
פסח הוא חג ציבורי שבו אנו נמדדים מול סטנדרטים חיצוניים. האם הסדר שלנו נמשך עד שתיים בלילה כמו אצל השכנים? האם אנו יוצאים לטיולי חול המועד מגניבים כמו המשפחה בהמשך הרחוב?
פסח הוא מרגש, דרמטי, חברתי. אבל כל עשייה גברית זקוקה להשלמה בתהליך נשי. כשאנו דוחסים את הקופסה האחרונה בבוידעם, נותרת שאלה מרחפת: האם באמת נגאלנו? האם ליבנו שונה משהיה לפני המרתון הזה?
את התשובה לשאלה הזאת יספקו שבעת השבועות הארוכים של ספירת העומר. פסח היה הצעד הראשון של ה', הזמנה גלויה. ספירת העומר היא התגובה שלנו להזמנה זו. כאשר אנו סופרים את הימים המתישים בחיים שגרתיים ונעדרי דרמה, אנו גם מספרים את סיפור חיינו, מי אנחנו באמת, לאן עינינו נשואות, מהם יעדינו.
ספירת העומר היא תהליך נשי שמוביל פנימה. זה מסע איטי דרך המדבר האישי שלנו, שבו רק אנחנו יכולים להתיר את שרידי מצרים ממעמקי ליבנו. אין כאן דרמות גדולות, רק לזכור לספור כל יום ולזכור להעניק משמעות לכל יום. אל תעשה, שב, הקשב למסתרי ליבך, התקדם לאט, יום אחר יום, 49 פסיעות קטנות לעבר היעד הסופי.
בפסח ה' הוציא אותנו ממצרים. בספירת העומר אנחנו מוצאים את מצרים מתוכנו. הפתיחה הגברית הדרמטית והתהליך הנשי העקבי הם שיולידו אומה הראויה להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
הכותבת היא מרצה ב'נפש יהודי'
ומחברת הספר 'דרך הספירלה: על נשיות, גבריות ושוויון ביהדות'.
miriamkosman.com
מתוך העיתון 'בשבע'
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תורה מן השמים
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
עבודת ה' ליום העצמאות
הקשר בין ניצבים לראש השנה
איך עושים קידוש?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
