ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • מדורים
  • פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • וזאת הברכה

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור
undefined
0
10 דק' קריאה
שיעור לדרךאזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
בס"ד תשרי התשפ"ז מפטיר וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה (יהושע א) פרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה שמיני עצרת ושמחת תורה עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה 41 פסוקים = אֵלִי כְּהוֹשַׁעְתָּ אֵלִים בְּלוּד עִמָּךְ. בְּצֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ. כֵּן הוֹשַׁע נָא (סדר הושענות) הושענא רבה – מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה, כי הוא סיום נ"א יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה ותתקבל תשובתם, והם שלושים דאלול מיום ראשון של ר"ח וכ"א יום דתשרי רמז לדבר אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה לכך נתנו נ"א יום לצורך הבקשות ותחנונים ויום זה הוא סיום יום נ"א, ולכן נקרא הושענ"א רבה כלומר הושע את יום נ"א שהוא רבה דהכל הולך אחר החתום. בליל הו"ר בעת חצות לילה נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביוה"כ נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהו"ר נמסרין הפתקין, ואע"פ שנמסרו הפתקין יש עוד זמן להצלה עד יום שמיני עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהו"ר ויהיה לבו חרד בתשובה כל היום כולו. (בא"ח וזאת הברכה) זוהר הקדוש – בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל הֶחָג, הוּא סִיּוּם הַדִּין שֶׁל הָעוֹלָם, וְהַפְּתָקִים יוֹצְאִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַגְּבוּרוֹת מִתְעוֹרְרוֹת וּמִסְתַּיְּמוֹת בַּיּוֹם הַזֶּה, וְעַרְבֵי נַחַל (תלויים) בָּהֶם. וּצְרִיכִים לְעוֹרֵר גְּבוּרוֹת לַמַּיִם, וּלְהַקִּיף שֶׁבַע פְּעָמִים כְּדֵי לְרַוּוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה מֵהַמַּיִם שֶׁל יִצְחָק, מִשּׁוּם שֶׁהַבְּאֵר הַזּוֹ שֶׁל יִצְחָק מִתְמַלֵּאת מַיִם, וּכְשֶׁמִּתְמַלֵּאת, כָּל הָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ בְּמַיִם. וּבַיּוֹם הַזֶּה צְרִיכִים גְּבוּרוֹת לַמַּיִם, וּלְסַיֵּם אוֹתָהּ אַחַר כָּךְ, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה מִסְתַּיֵּם הַדִּין. וּמִשּׁוּם כָּךְ צְרִיכִים לַחְבֹּט אוֹתָם בַּקַּרְקַע שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ יוֹם שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת וְסִיּוּם. וְלָכֵן הִתְעוֹרְרוּת וְסִיּוּם הוּא שֶׁעוֹשִׂים בְּעַרְבֵי נַחַל. (פרשת צו דף לא ב – מתורגם) מאד מאד יזהר בתפילות שמיני עצרת לאומרם בכוונה גדולה כי מלבד שכל תיקון של הימים מיום ראש השנה עד שמיני עצרת הוא נשלם והכל תלוי ביום הזה, עוד בה כי אין בכל אלו הימים יום רצון לה' לשמוע ה' תפילתו בכל מה דבעי כיום הזה. הנה מבואר מלשון הזוהר הקדוש דכל מה ששואל מהקב"ה, מתקבל תפילתו ועושה בקשתו, ואם כן מן הראוי הוא להיות כל היום מתבודד עם קונו ללמוד בתורה ולעתור ולרצות לפני ה' שישמע תפילתו ויעשה בקשתו. (מועד לכל חי סימן כה) שאלה – מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של סוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. תשובה – כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל, וכיון שנדחה הסיום והתחלה מיום ראש השנה, דחוהו עד כלות כל הימים הטובים, כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות שקוראים ביו"ט. (טעמי המנהגים בשם לבוש תרס"ט) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וכו' (יג-יד) שאלה – מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר מכל השבטים. תשובה – לפי שכשחטא אדם הראשון על ידי אשתו, נתקללה האדמה, ולפי שנתקללה על ידי מי ששמע בקול אישה, נתברכה על ידי יוסף שלא שמע לקול אדונתו. (הרא"ש) דכתיב כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ.. אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג יז) אבל יוסף שלא שמע לקול האישה כדכתיב וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (שם לט י) לפיכך מְבֹרֶכֶת יְ-הֹוָה אַרְצוֹ. (החזקוני) כתב האוה"ח - אולי לפי שעתידין לומר בני יוסף ליהושע שצר להם המקום להיותם עם רב (יהושע יז יד) לזה ברך ארצם להתרחב. עוד לפי שיוסף זן ופרנס כל ישראל, ומצינו שהעלה ה' עליו בשביל זה כאילו ילדם דכתיב (תהלים עז טז) בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה, ואמרו ז''ל (סנהדרין יט:) לפי שפרנסם נקראו על שמו, לזה ברכו ברוב טובת הארץ מדה כנגד מדה. כתב המלבי"ם - ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים שבזה נתקיים (בראשית מח) אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. הטעם שכפל ברכות יוסף יותר מכל שאר השבטים – לפי שיוסף היה ראוי לשתי ברכות. אחת כנגד זמן השביה והמאסר, והשני כנגד זמן המלוכה, שלא גבה לבו ולא רמו עיניו, וזהו תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו כלומר קצת הברכות היו ראויות לו מצד יוסף הצדיק השליט על הארץ. וקצת הברכות על שהיה נזיר אחיו ופרוש מהם בזמן העוני והמאסר. וכן אמר יעקב בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עליך יותר מכל האחרים, וזהו תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף זהו יוסף בכבודו ובמלכותו נְזִיר אֶחָיו בזמן שאחיו היו פרושים ממנו. ולכן משה כפל ברכותיו. (צרור המור) אדם הראשון שהיה מושל על כל האדמה כאשר חטא נתקלל כל מה שהיה לו, וגם יוסף כאשר כפה יצרו ונתברך, נתברך כל אשר שלו.(מושב זקנים) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. (לג טז) פרש"י - כְּמוֹ 'שׁוֹכֵן סְנֶה': וּתְהֵא אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹנוֹ וְנַחַת רוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַנִּגְלֶה עָלַי תְּחִלָּה בַּסְּנֶה. אמרו רז"ל במה שנמכר יוסף לעבד כיפר העבדות מגזירת וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית טו יג) ולא נשאר אלא העינוי. ואם כן אלמלא נמכר יוסף היה מתקיים גם גזירת וַעֲבָדוּם בישראל והיתה השכינה בגלות ח"ו. ועתה יוסף כיפר העבדות וכל השעבוד היה קי"ו שנים, כמ"ש בסדר עולם 'נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות מפ"ו שנים בשנותיה של מרים ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור'. וכל זה גרם יוסף שלא היה גלות לשכינה כי אם קי"ו שנים כמנין סְנֶה (116 עם הכולל). וזהו זכות ליוסף ובזה יכלו לצאת שאם לאו היו נטמעים ועי"ז זכו לארץ ישראל וא"כ דין הוא שתהיה מְבֹרֶכֶת יְ-הֹוָה אַרְצוֹ. (חומת אנך) אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. (לג ג) במדרש – דבר אחר אַף חֹבֵב עַמִּים מלמד שלא חָלַק הקדוש ברוך הוא חִבָּה לאומות כמו שחבב לישראל. (ילקו"ש ח"א רמז תתקנא) שאלה – קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. תשובה – רצה לומר שֶׁחִבֵּב את ישראל ומחמת חִבַּתָּן טומאתן, כדי שלא יעשה אדם תַּרְוָד מעצמות אביו (משנה ידים ד). היינו לשון אַף מורה שיש אַף וָקָצֶף בישראל שהם מְטַמְּאִין. והפסוק מפרש שישראל מְטַמְּאִין הוא מחמת חֹבֵב, ומחמת חִבַּתָּן טומאתן. ואמרינן בגמרא (בב"ק כז:) מי שבועט ברגלו זהו בושת גדול. וזהו כוונת הפסוק אַף חֹבֵב עַמִּים רצה לומר שחבב ישראל מהעמים, באם מביא אַף עליהם, כי כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ מכה אותם רצה לומר בלא מכת ביזיון ובושת, מה שאין כן העמים אומות העולם כשמכה אותם מכה אותם ברגלו לכן אמר וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ במכת בושה וחרפה. (ווי העמודים פרק כ"ג מב) וכתב רבינו בחיי - אף בשעה שקראם העם שהוא לשון גנאי כענין שכתוב (במדבר כה) וַיָּחֶל הָעָם, (שם כא) וַיְדַבֵּר הָעָם, (שמות לב) וַיִּקָּהֵל הָעָם, (שם) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם, הרי הוא מחבבן. או יאמר אַף חֹבֵב אף בשעת האף הרי הוא מחבבן ולא תזוז אהבתו מהם, למה לפי שהם עַמִּים שלו, כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, כל המקודשים שבישראל והם בני לוי שמסרו את עצמם למיתה בידך, וזה היה בעון העגל שבאו כל קרוביהם ועשו רצונך. אַף חֹבֵב עַמִּים אפילו בשעת זעמו הוא מחבב לישראל שנאמר (חבקוק ג ב) בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר, אַף לשון כעס. חֹבֵב בגימטריא י"ב, הם י"ב שבטים. כׇּל קְדֹשָׁיו כלומר כל הצדיקים המקודשים לפניו בכל דור ודור, בְּיָדֶךָ בגימטריא ל"ו, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (בראשית טו ה) אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ (ישעיה ל יח). תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ נעשו כתותים בשבילך 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּמְכַתְּתִין אֶת רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה' תנחומא וזאת הברכה ה, ובעבור כבוד תורתך סובלים עול מלכויות. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ יראה מדבורך, דכתיב (איוב מא יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים. תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ ר"ת תלים, וסמיך ליה תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, לומר לך כל האומר תהלים בכל יום כאילו קיים כל התורה כולה, ולכך יש בתהלים חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה. (רבינו אפרים) אַף חֹבֵב עַמִּים אפילו בזמן שהקב"ה מחבב את העמים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, כי כל העמים נמסרו לשלטון השרים, ואילו עם ישראל נתון להשגחת השי"ת, כי כשבאה טובה לאומה היא באה ע"י המזל, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ האומות מסורים למזלות שהם תחת רגלי השכינה כביכול, שיכול לשנות את השר והמזל, ולמה זכו ישראל לכך יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ שזכו לשמוע ב' דברות הראשונות מפי הקב"ה, ואנו שומרים אותם, כמו שאומר אח"כ תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב ואין הדבר עלינו למשא ח"ו אלא אנחנו שומרים התורה והמצות כנחלה יקרה שמקבל אדם מאביו, וכן קבלנו על עצמנו לשמור התורה והמצות עד סוף כל הדורות. (מעם לועז) אַף חֹבֵב עַמִּים הם שאר אומות שכל קדושיהם נותנין עצמן בידך ומתגיירין, אבל וְהֵם כלומר ישראל תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ שעמדו בתחתית הר סיני במתן תורה לקבל את התורה ויתרון רב להם. (פענח רזא) אַף חֹבֵב עַמִּים בגימטריא גרים (253) שאף גרים העתידין להתגייר עמדו בסיני. (בעה"ט) אַף חֹבֵב מתחיל בא' ומסיים בךָ כמו בעשרת הדברות, זהו (תהלים עג) אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱ-לֹהִים. (הרוקח) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. (ל"ג ו) תרגום אונקלוס - יֵיחֵי רְאוּבֵן בְּחַיֵּי עָלְמָא וּמוֹתָא תִּנְיָנָא לָא יְמוּת וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחְסָנַתְהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן. גמרא (סנהדרין צב.) אָמַר רָבָא: מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: 'יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת'. 'יְחִי רְאוּבֵן' – בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'וְאַל יָמֹת' – לָעוֹלָם הַבָּא. פרש"י - שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לוֹ מַעֲשֵׂה בִּלְהָה. שאלה – מהיכן ניתן להביא ראיה מהפסוק עצמו שהכוונה לעולם הבא. תשובה – מאחר וכתיב יָמֹת בכתיב חסר ו' משמע שאין הכוונה מיתה ממש אלא מיתה בעולם הבא, לכך כתיב חסר. (טעמא דקרא) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת – לא אומרים יְחִי אלא למי שמת וזה ראובן שהמית עצמו בשק ובתעניות שהיה מתענה, כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פ"ד י"ט) על וַיָּשׇׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז כט) עָסוּק הָיָה בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, עַל שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו, והוא פתח בתשובה תחילה והביא חיים לעולם, לזה יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. מי שמת בלא תשובה הוא מת, אבל כשמת אחר שעשה תשובה הוא חי, וזהו שתרגם וּמוֹתָא תִּנְיָנָא לָא יְמוּת, שלא יבוא בגלגול פעמים רבות, נמצא שמת כמה מיתות עד שבאו למספר, מְתָיו בשו"א אין משמעות מתים אלא אנשים. (שפתי כהן) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. (לג כד) פרש"י – רָאִיתִי בִּסִפְרֵי 'אֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּבָנִים כְּאָשֵׁר'. וְאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד. מבאר השל"ה – ע"פ הגמרא (בב"ב י ב) מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְפַזֵּר מְעוֹתָיו לַעֲנִיִּים. כתיב (משלי כא כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כׇּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה – זוֹכֶה, הָוְיִין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה. בַּעֲלֵי חׇכְמָה – דִּכְתִיב: 'יִמְצָא חַיִּים'. בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר – דִּכְתִיב: 'צְדָקָה'. בַּעֲלֵי אַגָּדָה – דִּכְתִיב: 'וְכָבוֹד' – כְּתִיב הָכָא: 'וְכָבוֹד', וּכְתִיב הָתָם: 'כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ'. ונראה לפרש על דרך הנזכר לעיל, ונרמז גם כן (בראשית מט כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ ולמה וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, כלומר שאינו נותן לעני מהגרוע אלא מעדנים, לקיים (ויקרא ג טז) כׇּל חֵלֶב לַי-הֹוָה. (אוצרות השל"ה) כָּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר. שאלה – מה הקשר בין מצוות הצדקה לכך שזוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר. תשובה – לפי שהיא מדה כנגד מדה, הוּא החיה את העני זוכה לבעלי חכמה דכתיב בחכמה וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ (קהלת ז, יב). הוּא חיסר ממונו ועושרו בצדקה זו זוכה לבנים בעלי עושר. הוּא כיבד את העני בצדקה זו שנתן לו שלא נתבזה בעיני הבריות יזכה לבנים בעלי כבוד. (בן יהוידע שם) מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי ראשי תיבות מאיר, על שם השמן שמאיר במנורה. (שפתי כהן) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּי-הֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. (לג כט) שמחת תורה – היום האחרון של חג הסוכות נקרא בפי כל ישראל 'שמחת תורה', ושמחים ביום ההוא עם התורה. איתא בזוהר (אמור מה) וְעַל דָּא כְּתִיב, עֲצֶרֶת, תַּרְגּוּמוֹ: כְּנִישׁוּ. וְהַאי יוֹמָא, יַעֲקֹב הוּא רֵישָׁא לְחֶדְוָותָא, וְכָל אִינּוּן אוּשְׁפִּיזֵי חֲדָאָן עִמֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים ל״ג:כ״ט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ. וּכְתִיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וכיון דיעקב מדת אמת תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז כ) הוא התורה תורת אמת, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי, לְעַם תְּלִיתַאי, עַל יְדֵי תְּלִיתַאי, בְּיוֹם תְּלִיתַאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי (שבת פח.), ויעקב שלישי לאבות, ונקרא היום הזה יום שמחת תורה. (בני יששכר תשרי מאמר יג ה) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (לד ו) משנה (אבות ה ו) עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וכו' וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אמרו רז"ל (סוטה יד.) 'וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: סִימָן בְּתוֹךְ סִימָן, וַאֲפִילּוּ הָכִי: 'וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ'. וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵצֶל גַּסְטְרָא שֶׁל בֵּית פְּעוֹר: הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר. עָמְדוּ לְמַעְלָה — נִדְמָה לָהֶם לְמַטָּה, לְמַטָּה — נִדְמָה לָהֶם לְמַעְלָה. נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִיתּוֹת, אוֹתָן שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה — נִדְמָה לָהֶן לְמַטָּה, לְמַטָּה — נִדְמָה לָהֶן לְמַעְלָה, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר 'וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ'. מפני מה הוסתר קברו של משה מעיני בשר ודם, כדי שלא יבואו בני ישראל לְקִבְרוֹ לפני גלותם, ויתחננו לפניו בבכיה שיתפלל בעדם וכך יבטל משה רבינו את גזירת הגלות הארוכה. שאלה – וכי רצה הקב"ה להרע לישראל כ"כ ח"ו, עד שרוצה לסתום להם את כל דרכי התפילה, ואמרו רז"ל (ילקו"ש) שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, והרי עם סגולתו אנחנו. תשובה – כדי להגיע לגאולה אמיתית ותיקון השלם דרושים מעשינו. רק כאשר יתעורר כל איש ישראל לתקן עצמו שישוב הוא בתשובה שלימה, אז תבוא הגאולה במהרה בימינו. הסתרת קבורתו של משה טומנת בתוכה מסר הקב"ה רוצה בכם רשאים אתם לזכות בתפילת הצדיקים בעבורכם, אמנם עליכם להיות ראויים בעצמכם ולהביא את התיקון לידי גמר ושלימות ולשוב בתשובה אמיתית וכאשר אתם ראויים להתקרב את השם יחיש את גאולתכם במהרה. (ברכת אבות פ"ה מ"ו) חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות, הגלויים הם: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. והנסתרות הם: אדם וחוה משה וציפורה. (ספר התמונה - מיוחס לרבי נחוניה בן הקנה ולרבי ישמעאל( מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכׇל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יהושע א ב) מפטיר לשמחת תורה אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְגַן עֵדֶן, אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל סְפֵיקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם הִנַּחְתִּיךָ שָׁעָה אַחַת וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר? לֹא כָּךְ כָּתַבְתָּ בִּי 'וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל'? מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וְנִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת, וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת סְפֵיקוֹת, וְעָמְדוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל לְהׇרְגוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לוֹמַר לָךְ אִי אֶפְשָׁר, לֵךְ וְטוֹרְדֵן בְּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹוָה וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה' וְגוֹ'. (תמורה טז.) שאלה – למה לא רצה הקב"ה להזכיר לו מה ששכח, הרי אין זה הלכה חדשה 'וְכִי מַדְכְּרִי לֵיהּ מִדְּכַר' כאשר מזכירים לו דבר שלמד באותה שעה נזכר. תשובה – הכוונה שכל מה שהקב"ה היה צריך לומר בתורה כבר אמר למשה ויותר מזה אין צורך שהכל כבר נכלל בתורה ואפשר למצאו וצריך ליגע על זה וראיה שהרי עתניאל באמת החזירן מפלפולו ועל זה אמר לו 'לוֹמַר לָךְ אִי אֶפְשָׁר' היינו שאין צורך לומר ואם תיגע תמצא הכל בתורה וזה עבודת האדם בכל הדורות לברר הכל על ידי התורה ואין שייך לומר זה מן השמים. (טעמא דקרא) חידה בפרשה – מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה! (רבינו אפרים) הביאור : מניין התיבות של חמשת הפסוקים האחרונים החותמים כל אחד מחמשת חומשי התורה, מגיעים בדיוק למספר זה. סוף חומש בראשית וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּשֶּׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם. 11 תיבות סוף חומש שמות כִּי עֲנַן יְ-הוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם. 16 תיבות סוף חומש ויקרא אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי. 12 תיבות סוף חומש במדבר אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. 16 תיבות סוף חומש דברים וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל. 12 תיבות הרי ס"ז תיבות, לכך משבחת התורה ואומרת (משלי ח יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. אֲנִי חמשת החומשים הללו בגימטריא בִינָה (67). כמה פעמים מוזכר משה רבינו בתורה – משה נזכר בתורה 592 פעמים, וכן ישראל. ללמד ששקול משה כנגד כל ישראל. (מנחת יהודה בשם מגלה עמוקות) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
undefined

רבנים שונים

  • קרוב אליך פרשת קורח תשפ"ב
    קרוב אליך

    קרוב אליך פרשת קורח תשפ"ב

    גליון 423

    סיון תשפ"ב
  • הגיורים המקילים באמריקה
    גרים

    הגיורים המקילים באמריקה

    הרב מאור קיים והרב דוד שץ

    אב תשפ"ב
  • לוח דינים ומנהגים לחודש אב תשפ"ג
    חודשי השנה

    לוח דינים ומנהגים לחודש אב תשפ"ג

    אב תשפ"ג
  • מסכת מעשר שני פרק ג משנה ב,ג
    לימוד יומי במשנה

    מסכת מעשר שני פרק ג משנה ב,ג

    ז אלול תשפ"ב
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב ש. יוסף וייצן
     הרב ש. יוסף וייצן
  • הרב חגי לונדין
     הרב חגי לונדין
  • הרב שמואל אליהו
     הרב שמואל אליהו
  • הרב חיים דרוקמן
     הרב חיים דרוקמן
  • הרב חיים כץ
     הרב חיים כץ
  • הרב ינון גרוסברג
     הרב ינון גרוסברג
  • הרב יהודה לייב גרונר
     הרב יהודה לייב גרונר
  • הרב שלמה שושן
     הרב שלמה שושן
  • הרב חיים ירוחם סמוטריץ
     הרב חיים ירוחם סמוטריץ
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il