בית המדרש
  • מדורים
  • פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • בראשית
undefined
11 דק' קריאה
בס"ד תשרי התשפ"ז מפטיר מָחָר חֹדֶשׁ (שמואל א כ) פרשת בראשית – שבת מברכין וערב ר"ח עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת בראשית 146 פסוקים = סוֹף , חמה ולבנה , עולם אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, כֵּיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ. (חגיגה יב.) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם. (קהלת יב יג) מולד חודש מרחשוון יהיה ביום ראשון בשעה 9, 43 דקות ו 2 חלקים בפרשה מצות עשה אחת מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. (ספר החינוך) צירוף השם הנכבד המאיר בחודש מרחשון הוא והה"י, יוצא מפסוק בפרשת כי תבוא וּדְבָשׁ הַיּוֹם הַזֶּה יְ-הֹוָה (דברים כו טו-טז). התיבות הללו בגימטריא י"ו הויו"ת,(16X26) ובגימטריא ב' פעמים יצחק. (2X208) איתא במדרש - המשכן שעשה משה, נשלם בכסלו, וצוה השם יתברך להמתין בחינוכו עד ניסן, ירח שנולד בו יצחק, והיה כסלו מתבייש, ושילם השם יתברך שכרו בחינוך בית שני בזמן החשמונאים, והוא לדורות ימי חנוכה. והנה בית ראשון שבנה שלמה נשלם בחדש הזה מרחשון, כמבואר בכתוב 'יֶרַח בּוּל' ופירשו חז"ל שהוא מרחשון, והנה על פי רוח הקודש לא חינכו שלמה עד ירח האיתנים תשרי, והיה מרחשון מתבייש, והבטיח השם יתברך לשלם שכרו לעתיד במהרה בימינו בבניין השלישי, עד כאן תוכן דברי המדרש. מבואר מזה, דחינוך בית השלישי במהרה בימינו יהיה במרחשון. אם כן, חינוך כל השלשה בתים הם באלו הג' חדשים: תשרי - בית ראשון , מרחשון – בית שלישי בעתיד , כסלו - בית שני בימי החשמונאים. אלו הג' חדשים על פי סדר הדגלים אל השבטים, הלא הם מתייחסים תשרי לאפרים, מרחשון למנשה, כסלו לבנימין. והנה תמצא לפי זה חינוך כל הג' בתים המה בחדשים המתייחסים לבניה של רחל, כי היא נקראת עקרת הבית. כתיב (תהלים יז ה) תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי. תָּמֹךְ ראשי תיבות תשרי מרחשון כסלו. כשיושלמו חינוך הבתים של אלו הג' חדשים, אז בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי. (בני יששכר מאמרי מרחשון א) כתב רבינו בחיי - בנימין הצדיק נולד ביום י"א לחודש מר חשון, ובו ביום שנולד בנימין מתה רחל כדכתיב וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין עכ"ל. ולפי זה אשכחן טוב טעם על קריאת שם החודש הזה מר חשון על שם דנפטרה בו אמא רחל, ומ"ר ראשי תיבות מ'תה ר'חל, וכהאי גוונא כבר אמרו חז"ל דנקרא כך משום דבו מתה שרה (כדאיתא במדרש מגילת אסתר). ועוד אמרו טעם אחר על שם שאין בו יום טוב ולא נזכר שם החודש בשום אופן, ויותר פשוט הוא הטעם דאמרו דהוא על שם טיפת הגשמים שיורד דמר הוא מלשון (ישעיה מ) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי. החודש הזה שבטו נפתלי כמו שכתב הרב עמודי שמים דף קמ"ד ע"ב, וראוי לרוץ בו לדבר מצוה כמדתו אילה שלוחה, וביום י' לחודש שנולד גד כמו שכתוב שם, יהיה היום הזה למזל טוב לכל העושה דבר, וביום טובה יהיה טוב כי זכות גד חופף עליו כל היום ההוא, וכן כל חודש כסליו כי מזלו גד יהיה מוצלח להרים מזלו לכל עסקיו וכל ענייניו בעזרתו יתברך שמו. (מועד לכל חי סימן כו ה) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (א א) בְּרֵאשִׁית – בתיבה זו רמוזה הגאולה העתידה, כי תרין משיחין נינהו, משיח בן אפרים ומשיח בן דוד, וכפי המקובל בידינו זה שמם לעולם נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל. נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל אליהו הם בגימטריא בְּרֵאשִׁית. (913) (בני יששכר שבתות ח אות יג) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (א א) בשמחת תורה כשמסיימים התורה מתחילים בְּרֵאשִׁית בָּרָא כי נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. דהיינו לְכׇל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים... אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה...וגו' בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו' האותות והמופתים פרסמו חידוש הבריאה של בְּרֵאשִׁית בָּרָא. רבותינו ז"ל אמרו (שבת נה.) חותמו של הקב"ה אמת, פרשו המקובלים רומז ל'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' (שמות ג יד), וחותמו שחתם הקב"ה הוא ששה קצוות, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות, היה בששה צרופי אותיות יה"ו כדתנן בספר יצירה (פ"א מי"ג). הרי 'אהי"ה' ו'יהו"ה' ענין אחד סוד החותם. על כן 'אמת' חותם מעשה בראשית בתחלה ובסוף, בתחלה בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת ס"ת אמת, ולבסוף וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה (א לא) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת ס"ת אמת. ואמת שהוא 'אהי"ה אשר אהי"ה' הוא החותם, ושם יה"ו הוא החותם, ושם יה"ו הוא חותם בשש קצוות. (אוצרות השל"ה) וזש"ה רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קיט), וסיים בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת ס"ת אמת, כי הקב"ה ברא עולמו על האמת, וזש"ה (ירמיה י) וַי-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֱמֶת. וחותמו אמת. [ר"ת של המלים הראשונות במשנה מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בגמרא תַּנָּא הֵיכָא קָאֵי ובתורה שבכתב אָנֹכִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ הם אמת. וזש"ה רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. חידושי הרי"ם] רש"י פתח את פירושו באות א' אָמַר רַבִּי יִצְחָק, ובאמצע התורה 'גָּחוֹן' שֶׁהוֹלֵךְ שָׁח וְנוֹפֵל עַל מֵעָיו וסיים את פירושו באות ת' - יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. ס"ת אמת. (עמק המלך). ו' פעמים רמוז כאן אמת, בָּרָא אֱ-לֹהִים אֶת, וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת, וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם, וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם, וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כׇּל, בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת, הרי ו' פעמים אמת, וכנגדן תיקנו באמת ויציב ו' פעמים אמת, לומר לך כי כל פעולתו אמת ואין שקר בפעולתו, ולכך כל ההברות תמצא בפסוק של בְּרֵאשִׁית לבד הברת שׁוּרֻק והן אותיות שקר, וכן בפסוק אָנֹכִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לא תמצא בו הברת שׁוּרֻק, לכן כל אדם יזהר מן השקר וילמד האמת ממידותיו של אל מלך תמים, כי כשאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח אז וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. (תהלים פה) (הרוקח) בְּרֵאשִׁית ר"ת בקול רם אברך שם יהו-ה תמיד. מכאן רמז שיש לברך בקול רם שיענו אמן. (חשוקי חמד) בְּרֵאשִׁית גימטריא שְׁנֵי לֻוחות אֲבָנִים. (913 בכתיב מלא) (נחל קדומים בשם גורי האר"י) בְּרֵאשִׁית אותיות 'ברא שית' (סוכה מט.) בששת ימי בראשית ברא השיתין. אמרו רז"ל (שם נג.) הָנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שהיו מעזרת נשים לעזרת ישראל כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבספר תהלים, כְּנֶגֶד מִי אֲמָרָם דָּוִד? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין שהם המערות והנקבים ביסוד המקדש, קְפָא תְּהוֹמָא וּבָעֵי לְמִשְׁטְפֵיהּ לְעָלְמָא צף, עלה התהום ורצה לשטוף את העולם אָמַר דָּוִד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְהוֹרִידָן. כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא, וּנְחֵית תְּהוֹמָא שִׁיתְּסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי. כתב שם קודש על חרס וזרק אותו לתהום, וירד התהום שש עשרה אלף אמות כִּי חָזֵי דְּנָחֵית טוּבָא כאשר ראה שירד ביותר, אֲמַר: כַּמָּה דְּמִידְּלֵי שמורם התהום — טְפֵי מִירְטַב עָלְמָא. יותר רטוב העולם אֲמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שירי מַעֲלוֹת, וְאַסְּקֵיהּ חֲמֵיסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי והעלוהו לתהום חמש עשרה אלף אמות, וְאוֹקְמֵיהּ בְּאַלְפָּא גַּרְמִידֵי והעמידוהו שיהא התהום באלף אמות. לכך בכל ט"ו שיר המעלות יש השיתין תיבות, בגימטריא תשע"ה. (775) (הרוקח) בְּרֵאשִׁית בגימטריא תרי"ג יצ"ר (913), שבשביל שיקיימו ישראל תרי"ג מצוות יצר את העולם. דבר אחר בגימטריא בריא"ת יצ"ר ובגימטריא בתורה צר"י כמאמרם ז"ל (קידושין ל:) בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין, היא התורה הכוללת תרי"ג מצוות כמנין בתורה (613) שהוא צרי ומזור ותרף למכת היצר הרע. (פענח רזא) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (א ד) אֶת הָאוֹר בגימטריא תרי"ג, כִּי טוֹב הוא שהם טובים לישראל.(שפתי כהן) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (א לא) ארז"ל (ב"ר פ"ט) וְהִנֵּה טוֹב זה יצר טוב מְאֹד זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאד? אלא אילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד בן ולא נשא ונתן, וכן שלמה הוא אומר (קהלת ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. (ילקו"ש) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זה יצר הרע, והוא טוב מאד לאדם שכופה יצרו, לכן טוב מאוד אותיות אדם טוב, 'טוב' מתחלף באותיות אטב"ח ג"ז ד"ו 'אדח' יעלו בגימטריא י"ג שהוא 'אחד', לומר שאין טוב אלא הקב"ה שנקרא אחד והוא מיוחד לבדו. (רבינו אפרים) שאלה – מה הטעם שחז"ל קראו לתורה 'תַּבְלִין'. תשובה – לפי שהתיבה הראשונה בתורה היא בְּרֵאשִׁית (בראשית א, א) ראשה בית וסופה תי"ו הרי ת"ב של 'תַּבְלִין' וסוף התורה תיבת יִשְׂרָאֵל (דברים לד, יב) ראשה יוד וסופה למ"ד הרי לי של 'תַּבְלִין' ונשאר אות נו"ן רמז לחמישים שערי בינה כי התורה קיבלנו מעולם הבריאה שהוא סוד בינה שיש בה חמשים שערים מספר נון של תבלין ובזכות התורה שנקראת תבלין יבא אליהו זכור לטוב לבשר טוב ומשיח בן דויד לגאל אותנו שעולה מספרם תבלין כי תבלין גימטריא 'משיח בן דויד ואליהו' [492] עולה מספר 'תַּבְלִין' [492]. (בן יהוידע – קידושין ל:) וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. (א טז) רבי שמעון בן עזאי רמי: כתיב: וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים משמע שהיו שוין בתחלה, כתיב :וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן? משמע אח"כ נעשה אחד מהן קטן שנתמעטה הלבנה. (הרע"ב) אמרה ירח לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה הקב"ה: לכי מעטי את עצמך. אמרה לפניו: רבונו של עולם! הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אלך ואמעיט את עצמי? אמר לה: לך ומשול ביום ובלילה. אמרה לפניו: רבונו של עולם! שרגא בטיהרא מאי מהני? אמר לה: לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים. דידה נמי לא סגי דלא אימני ביה, דכתיב: וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים. אמר לה: לכי ויקראו צדיקים על שמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. לא הות מיתבא דעתה. אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח. והיינו דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו (במדבר כח) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַי-הֹוָה, אמר הקב"ה: שעיר זה יהי כפרה על שמעטתי את הירח. (ילקו"ש, שבועות ט.) והוא רמוז בפסוק – הַכּוֹכָבִים ר"ת הביאו כפרה ואתכפר כי בכעס ירח מיעטתי. (רבינו אפרים) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. (ג ב) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. (ג ד) שאלה – איך ידעה חוה לדבר בלשון הנחש. איך ידע הנחש לדבר בלשון חוה. תשובה – כתיב (ב כב) וַיִּבֶן יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה. וַיִּבֶן בגימטריא נביאה (68), שנתן לה הקב"ה בינה יתירה, וחכם עדיף מנביא שנאמר (תהלים צ) וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה, ולכן נקראת חוה שהיתה מגדת עתידות, שכן מתרגמינן וַיַּגֵּד 'וְחַוִּי'. חוה היתה יודעת לדבר בכל לשון ולכן נקראת אֵם כׇּל חָי. או נאמר שדיבר הנחש בלשון הקודש (פסיקתא זוטרתי), כי בתחילת הבריאה היו כולם מדברים בלשון הקודש כאומרם ז"ל וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (יא א) וכל חיה ועוף בכלל. א"נ השטן היה מדבר עימה, אמרו ז"ל (ספר הבהיר, פדר"א יג) סמאל היה ונראה רוכב על נחש באותה שעה, ירד סמאל המלאך מן השמים, ורכב על נחש הזה ובאו בדברים עם האשה, וגרמו מות לעולם.(ר אפרים) האבן עזרא פירש - והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם. והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשׂם דעת באדם – שם בו. והנה הפסוק העיד כי היה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, רק לא כאדם. ופירוש עָרוּם, חכם, שיעשה דבריו בערמה. האוה"ח פירש – בציפצוף אשר ידברו בו הבעלי חיים בלתי מדברים, ואז היו מכירים כל ציפצופי וכו' ואפילו שיחת הדומם. כי כל מה שברא ה' יש לו כפי בחינתו דיבור לטעם אשר ישבח את קונו כאומרו (משלי, טז) כֹּל פָּעַל יְ-הֹוָה לַמַּעֲנֵהוּ, וצא ולמד מפרקי שירה. ומצאנו לגדולי ישראל שהיו מכירים בכל צפצוף ושיחה כאומרם ז"ל (סוכה כח.) אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי עליו השלום וכו' שהיה יודע שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים. ומכל שכן אדם הראשון יציר כפיו יתברך. המלבי"ם – וכן נוכל לאמר שהיה יכול הנחש לדבר גם כן כי נמצאו קצת עופות שמלמדים אותם לדבר, וזה מבואר שכמו שמעלת אדם היה גדול מאד קודם החטא עד להפליא כמ"ש למעלה, כן גם החיה והבהמה היה טבעם מעולה מאשר עתה. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. (ג ו) נחלקו רבותינו ז"ל בדבר זה אי זה אילן היה יש אומרים תאנה היתה שנאמר (ג ז) וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה בדבר שקלקלו בו נתקנו ויש אומרים גפן היה, וזהו שדרשו רז"ל סחטה ענבים והביאה לו ולפי שמראהו אדום כדם לכך נשפך דמם ודם כל העולם מדה כנגד מדה ולכך נשפך דמה שנתנה לה דם נדות שהוא חולי בטבעה של אישה מזמן לזמן והוא סוד הכתוב (דברים לב טו) וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר שקרא המשקה היוצא מן הענבים דם לפי שהוא הביא דם לעולם. וי"א אתרוג היה וכן אמרו במדרש מה היה אותו אילן שאכלו אדם וחוה רבי יהודה אומר ענבים היו, רבי אבא דמן עכו אומר אתרוג היה, רבי עזריה ורבי יהושע בן לוי אומרים ח"ו לא גילה הקב"ה אותו אילן לשום אדם ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ טז) וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ואמרים זאת הבהמה שנסקל פלוני על ידה ואם על תולדותיו חס הקב"ה על כבודו עאכ"ו. וע"ד הקבלה אתרוג היה והוא נרמז בכתוב שנאמר וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל ותרגום אונקלוס וּמְרַגַּג כי הוא פרי נחמד ומהודר וטבעו חם ומושל על השכל וכן תרגום (ויקרא כג מ) פְּרִי עֵץ הָדָר, 'פֵּירֵי אִילָנָא אֶתְּרוֹגִין' ומזה הזכיר בקללתו (ג יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ. (רבנו בחיי) כׇּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב בגימטריא 'אתרוג' (611 עם הכולל) (רבינו אפרים). למה נקרא שמו נחש שגרם זוהמא בחוה ופרסה נדה ופגע בחלתו של עולם ונטרד מעולם שכולו שבת, נח"ש ר"ת נדה חלה שבת. (שפתי כהן) וְקוֹץ וְדַרְדַּר בגימטריא 'האתרוג' (616 עם הכולל) וכן (תהלים לו) אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה ר"ת אֶתְרֹג. (הרוקח) כדאיתא במדרש – באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו, אמר, הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם, אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה. אמר לה, אם לנגיעה את אומרת ציווה עלינו הקב"ה, הריני נוגע בו ואיני מת, אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה, עמד ונגע באילן בידיו וברגליו, והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ. כיון שראהו אותו אילן, היה צווח עליו ואמר לו, רשע רשע, אל תגע בי, שנאמר (תהלים לו) אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי. (אדר"נ פ"א ה"ה) ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים דכלהו איתנהו, כי עץ הדעת היה בו פרי טעם חטה, ופרי טעם תאנה, ופרי טעם גפן. ואל תתמה על הדבר – הלוא במן מצינו דאמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלתך יא, ה): שהיה מתהפך לכל טעמים שבעולם. ונראה דהיה בעץ הדעת פירות משלשה מינים אלו שהם ראשי תיבות חג"ת, מכונים לשלשה קווין שהם: ח'סד ג'בורה ת'פארת, אשר גם כן ראשי תיבות שלהם חג"ת. (בא"ח בראשית ב) וַיִּקְרָא יְ-הֹוָה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. (ג ט) פרש"י - יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא, אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם.(ב"ר) איתא במדרש – (ילקו"ש) אַיֶּכָּה איך הוה לך? 'אתמול' לדעתי, ו'עכשיו' לדעתו של נחש; 'אתמול' מסוף העולם ועד סופו, ו'עכשיו' בתוך עץ הגן. שאלה – מדרש זה טעון ביאור שהרי אדה"ר נברא ביום שישי וחטא בו ביום, ומה שייך אפוא 'אתמול' ו'עכשיו'. וכן צריך ביאור מדוע שאלו בלשון אַיֶּכָּה. וכי לא ידע איהו? ולהיכנס עמו בדברים יכול לפתוח עמו בעניין אחר. תשובה – הקב"ה דיבר אל הנשמה של אדה"ר שנבראה ביום הראשון לבריאה, וזה הכוונה אתמול לדעתי כלומר ביום הראשון של הבריאה וזה היה בכ"ה לחודש אלול, ולכן אמר לו אַיֶּכָּה דהיינו אי-כה איה כ"ה אלול שהיתה נשמתך עמי ועכשיו ביום השישי עם הנחש. (תפארת יהונתן) וַיְהִי אוֹר התיבה ה-25 בתורה היא אוֹר. האור הזה נסתלק מהאדם אחר החטא. וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה אֵי כ"ה היכן האור מספר כה' למנין התיבות. (אדרת אליהו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְ-הֹוָה לָכֵן כׇּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כׇּל מֹצְאוֹ. (ד טו) תרגום יונתן - וְרָשַׁם יְיָ עַל אַפֵּי דְקַיִן אָתָא מִן שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא בְּגִין דְלָא לְמִקְטוֹל יָתֵיהּ כָּל דְיִשְׁכְּחוּנֵיהּ בְּאִסְתַּכְּלוּתֵיהּ בֵּיהּ. שאלה – מהו האות שחקק לו ה' במצחו כדי להצילו. תשובה – כתב האבן עזרא: והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גילה האות. הרמב"ן - ששם לו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא. במדרש - רב אמר: כלב מסר לו. אבא יוסי בן קסרי אמר: קרן הצמיח לו. רב אמר: עשאו אות לרוצחנים. רבי חנין אמר: עשאו אות לבעלי תשובה. (ב"ר כב יב) המלבי"ם - ששם לו קרן במצחו או הזריח עליו את הצרעת כדי שיפרשו ממנו בני אדם מפני צרעתו, מזה עצמו ישמרו א"ע מן הרציחה ולא יכו אותו. הכלי יקר - על כן הזריח ה' עליו החמה בכל המקומות אשר הלך להורות שאין לו דין הנמצא במחתרת כי אם דין מי שזרחה השמש עליו שדמים לו וכל ההורגו נהרג עליו וזה מופת חותך לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כׇּל מֹצְאוֹ. האוה"ח - ורשם ה' אות בפניו כמשפטו הנהוג בעושה מצוה שנרשמת במצחו לטובה אות, והוא אומרו וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת, והוא על דרך מה שדרשו ז"ל (שמו"ר פי"ז) בפסוק (שמות יב) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת פירוש לאות מצוה להם לשמירה. הרד"ק – שם לו אות בלבו, כלומר חיזק לבבו שלא יפחד. וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת משמו של הקב"ה שאמו קראתו קין על שם קניתי והי"ל לקרות לו שם 'קן' בלא יוד, שם לו הקב"ה משמו אות י' לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כׇּל מֹצְאוֹ. (פני דוד) וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת פירש אות משמו של קין והוא אות י' דרמז בו יחיה, כלומר שלא יהרגנו, אי נמי אות אחת משמו של הקב"ה והוא אות ה' רמז על כָּל הֹרֵג קַיִן. (שפתי חכמים בשם המהרש"ל) אוֹת ר"ת תורה אהבה ויראה, כשלומד תורה ברחימו ודחילו אין שום שליטה למזיקין עליו. (אמרי חיים) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il