בס"ד מרחשון התשפ"ו

מפטיר וְאִשָּׁה אַחַת (מלכים ב ד)

עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל

בפרשת וירא 147 פסוקים = טוֹב עַיִן

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל. (משלי כב ט)

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. (אבות ה יט)

וַיֵּרָא אֵלָיו י-ְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. (יח א)

הראה לו ד' מלכויות ר"ת אדום יוון בבל מדי. הן הן מֵבִי"א גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. ז"ש וַיֵּרָא אֵלָיו י-ְהוָה במלת מֵבִי"א הן הן ד' גלויות ולפי שב' אריסין מבטלין אותן דהיינו (משלי כא יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף. גם (משלי כט ד) מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ. אלו השנים עשה אברהם צדקה עם אורחים משפט הראה לו הקב"ה אתה סימן לבניך שהוא עומד ובניו יהיו יושבין לכן מתפאר לאברהם בענין סדום (בראשית יח יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ י-ְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. (מגלה עמוקות)

וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח (יח ב) ס"ת צמח. א"ל הקב"ה אתה רצת לקראת המלאכים, חייך אני פורע לך בזמן המשיח שנאמר (ירמיה נא לו) כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח, מנחם בגימטריא צֶמַח (138) , משיח בן יוסף מנחם בן עמיאל שמו, וזהו שנאמר (איכה א טז) כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם. (רבינו אפרים)

וַי-הֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. (יח יז)

הַמְכַסֶּה בפשוט ובאתב"ש בגימטריא משיח. היינו באתב"ש הוא 'צילחצ'. והגמטריא היא הַמְכַסֶּה + 'צילחצ' = 358 בגימטריא משיח. מלמד שהגיד לו הכל קורא הדורות מראש עד שיבא משיח וגילה לו הקץ. (ספר גימטריאות, הרוקח)

וַיֵּרָא אֵלָיו י-ְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. (יח א) פרש"י - הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה עָלָיו בְּחֶלְקוֹ (ב"ר מב, ח)

שאלה – כיצד אדם חשוב וצדיק כאברהם אבינו ע"ה, שנתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ולא שאל עצה, איך שאל עצה על המילה שציווהו הקב"ה.

תשובה – אין הכוונה ששאל עצה אם ימול או לא, אלא שאל אם יעשה את המילה בצנעא או בפרהסיא. וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא, כדי שיראו העולם וימולו אחריו. והיינו דכתיב (יז כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם בעיצומו של יום. וכן (יז כג) וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. דבר אחר ששאל לו עצה מאיזה מקום ימול, והוא נתן לו עצה שימול במקום זכרות, כדכתיב (יז י) הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר, מדאמר כָּל זָכָר ולא נקבה, ש"מ במקום שהוא ניכר בין זכרות ונקבות אמר לך. א"נ לפי שראה אברהם שמתו כל עבדיו שמל אותם נטל עצה ממרא מה לעשות, אמר לו ממרא הבורא צוה לך (יז יג) הִמּוֹל יִמּוֹל, א"כ תעשה אתה תחלה ברית מילה ואח"כ תמול אחרים ויחיו. (מושב זקנים) א"נ אברהם בוודאי ידע באיזה אבר ימול, אבל לא היה יודע באיזה צד מן העור שעל הגיד יקח אם מראשו אם מצדו, וממרא אמר לו שיחתוך כל הערלה שבראש הגיד עד שישאר הגיד כאלון שקוראים גלון, ועל שם האלון שגלה לו שייך כאן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. א"נ בוודאי רצונו של אברהם היה לקיים מצוות השי"ת אך היה רצונו להמתין עד שיהיה מיושב בארץ לפי שהיה ירא מאוויר הארץ, כי בהשתנות האוויר ישתנה הצורה. וממרא נתן לו עצה שימול מיד. (דעת זקנים) ויש אומרים נתן לו ממרא עצה מן האספלנית (תחבושת) לרפאות המכה. (החזקוני) ע"פ מה שכתוב בגמרא (שבת עו.) עָצָה - כִּמְלֹא פִי גָמָל. והוא תֶּבֶן שֶׁל מִינֵי קִטְנִית, שנתן לו עשבים שיתקין לו מהם תרופה כדי שהפצע יתרפא מהר. (ברית אברהם) א"נ אברהם עשה זאת כנגד המלעיגים שהיו יכולים לומר שהיה קל דעת ועשה דברים בלי להתייעץ, ולכן הלך להתייעץ עם ממרא, א"כ ההתייעצות לא היתה פגם, אלא ההיפך, להרבות כבוד שמים ולהראות את שלמות רצונו והסכמתו לעשות המצוה. ולכן, סיבב הקב"ה שאברהם לא יגיע להר המוריה רק אחרי שלושה ימים, שלא יגידו שעשה מעשיו בלי ישוב הדעת. (גור אריה למהר"ל)

מַמְרֵא ר"ת מילה, מלכים, רעב, אש. לפי שמַמְרֵא אמר לאאע"ה זכור כשהצילך מאור כשדים ומהרעב ומהמלכים וממצרים ולכן נגלה ה' לאאע"ה בהיותו אצל מַמְרֵא. (פני דוד) מַמְרֵא ר"ת אברהם ראה ממרא מהול. (ילקוט האזובי)

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. (יח ד)

אברהם היה מגייר את האנשים ומקרבם תחת כנפי השכינה. לכן, תחילת דיבורו אליהם היתה יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, לצנן את אש היצר, שיחזקו את יסוד המים שנטוע בהם ובכך תהיה להם סייעתא דשמיא לנצחו, בבחינת וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, לרחוץ את היצר המרגל בקרבם, ולאחר מכן יוכלו להתקרב לחסות בצילא דמהימנותא, להישען על עץ החיים, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. ורמז יש בתיבת 'עץ' לקדושה העליונה, כי שם הוי"ה בהכאה (דהיינו: י' פעמים ה', ה' פעמים י', ו' פעמים ה', ה' פעמים ו') בגימטריא 'עץ' (160) (בגדי הלבן – הגדה של פסח)

איתא בזוה"ק - אברהם, בכל מקום שהיה שם, נטע אילן ולא עלה לו כהוגן, עד שבא לארץ ישראל ונטעו שם. ובאותו אילן בדק בני אדם. מי שהיה דבוק בהקב"ה, האילן פרש עליו ענפיו וכיסה את ראשו ועשה עליו צל. ומי שדבק בעבודה זרה, האילן סילק את עצמו ממנו והענפים עלו למעלה, ולא הניחו אברהם עד שגיירו. וכן היה תחת האילן מעין מים. מי שצריך טבילה, המים עלו לקראתו והאילן סילק ענפיו, ידע אברהם שהוא טמא וצריך טבילה. ואם לאו, המים יבשו וידע אברהם שצריך זה שבעה נקיים. (ילקוט חדש פרק אברהם אות נו)

על פי שלוש מידות טובות ניתן להכיר מיהו איש כשר והגון: א) אוהב עניים. ב) מסתפק במועט. ג) לבו חרד לדבר ה'.

שלושת הסימנים הללו נרמזו באותיות המילה 'בְּחַרְדָּל'.

א) בְּחַר – דַּל, כלומר בוחר ומחבב עניים ודלים.

ב) חָדֵל – רַב, שמואס בריבוי ומסתפק במועט.

ג) חָרֵד – לֵב, שחרד לדבר ה'.

ללמדנו שאברהם אע"ה האכיל בביתו רק אורחים שנמצאו הגונים וכשרים, ונרמזו בשלושת הלשונות שבתיבת 'בְּחַרְדָּל'. (פניני הגר"א)

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (יח ז) פרש"י - שְׁלוֹשָׁה פָרִים הָיוּ, כְּדֵי לְהַאֲכִילָן שָׁלוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּחַרְדָּל. (בב"מ פז א) רַךְ וָטוֹב בגימטריא 'בְּחַרְדָּל' (244 עם הכולל) (רבינו אפרים)

שאלה – מה הטעם שהאכילם דווקא ג' לשונות בחרדל ולא חלק אחר בבהמה. למה שלשה בהמות ולא היו שלשה נתחים טובים מבהמה אחת או משתים. ועוד שאם כן מאי לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ 'אותם' מיבעי ליה. וכן אומרו וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, אם שלשה היו היה לו לומר וּבֶן הַבָּקָר רך וטוב אֲשֶׁר עָשָׂה. ועוד אומרו וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב כו' וּבֶן הַבָּקָר כו' כי מי שקיים אפילו ערובי תבשילין כיצד יתן לפני האורחים בשר וחלב.

תשובה – לפי שהיו נחפזים לדרכם ואין יכולים להמתין עד שתתפשט הבהמה והם מתבשלים במהרה. (החזקוני) כי נתן לפניהם תחלה חמאה וחלב ואכלו ואח"כ שעשה בן הבקר נתן לפניהם הבשר. א"נ לפי שהבשר נברא ע"י ספר יצירה אין לו דין בשר, וז"ש שלקח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה ר"ל יען שעשאו ע"י ספר יצירה היו יכולים לאכלו עם חלב. (מלבי"ם) והטעם שהאכילם לשונות דווקא משום שהוא מעדן מלכים ושרים. (רש"י בב"מ שם) והביא לכל אחד לשון שלמה שכך דרך כבוד ולשון אחת אין בה כדי להתכבד עבור שלושה (גור אריה) על כן שחט שלש בהמות, בהמה אחת לכבוד כל אחד ואחד. ואם יעשה שלשה נתחי בשר ויתן לפני כל אחד, במה יוודע איפה כי שלשה בהמות שחט, אחד אל כל אחד, אם לא היו שלשה לשונות, כי הלא אין שלשה לשונות בפחות משלשה בהמות, כי אינן כנתח שימצאו שנים או שלשה דומים זה לזה בבהמה אחת או בשתים. (אלשיך) שאין טעם הלשון שוה בכל מקום שבה (שפתי חכמים) א"נ דרך כבוד הוא, ששאר האיברים יש מהם כפליים, שתי ירכים ושתי כתפים, אבל מהלשון אין אלא אחת (תוס' השלם). ועוד לפי דטבע מאכל זה להביא תאוה לאדם לאכול הרבה. (בן יהוידע שם) והטעם שהאכילן שָׁלוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת 'בְּחַרְדָּל' שכן דרך מתנות כהונה שיהיו נאכלין צלי בחרדל. (הרע"ב) דאמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמא אמר קרא (במדבר יח, ח) לְמָשְׁחָה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. (חולין קלב ב) שנאכלות על השובע ובלפתן כדרך שהמלכים אוכלים דרך הנאה ותענוג. (הריטב"א שם)

ובמדרש פסיקתא רבתי כ"ה כשחטאו ישראל בעגל אמרו המלאכים להקב"ה וכי לא אמרנו שלא ליתן להם התורה, השיב להם הם מקיימים את התורה יותר מכם, כשנשלחתם אצל אברהם הכניס לפניכם בשר וחלב כאחת ואכלתם. (הרוקח)

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעָמַד בְּכֻלָּם. לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. (אבות ה ג)

חידה בפרשה - עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וסימנך 'אַבְרָהָם אָבִינוּ'. כיצד רמוזים בשמו של אברהם אבינו עשרת הנסיונות.

פירש הרע"ב - עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת - אחד, אוּר כַּשְׂדִּים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. שלישי, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. רביעי, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה. תשיעי, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. עשירי, העקידה.

תשובה – עשרת הניסיונות רמוזים בשמו 'אַבְרָהָם אָבִינוּ' ר"ת - אוּר כַּשְׂדִּים, ברית בין הבתרים - וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו, רעב - וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, הגר - גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, מלחמת המלכים, אבימלך, ברית מילה, יצחק בעקידה, נע ונד היינו לֶךְ לְךָ, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. (ע"פ הרע"ב) (ה' נתנאל סבג)

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (יט ג) אמרו רז"ל (ב"מ פז.) מִכָּאן שֶׁמְּסָרְבִין לְקָטָן, וְאֵין מְסָרְבִין לַגָּדוֹל. שהרי אמרו לאברהם (יח ה) כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

שאלה – מה הטעם שהם סירבו ללוט עד שהיה צריך להפציר בם מאוד יותר מן הראוי בלא דרך ארץ כלל ואצל אברהם אמרו מיד כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. והם היו צריכים להפציר מעט אצל אברהם שלא יראו כגרגרנים.

תשובה – אברהם נודע בגמילות חסדים ולכן אין צורך לסרב בו לדעת אם הדבר נעשה בלב שלם ובנפש חפצה ולכן תיכף השיבוהו כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, משא"כ בלוט שצריך לסרב לו כי אולי אין כוונתו שלימה אלא לפנים בלבד היינו אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. שנית אברהם היה חלוש בתכלית ביום השלישי למילתו ואינו דרך ארץ להטריחו ולסרב לו כלל משא"כ בלוט כי זה דרך ארץ להפציר כשמזמינים אותו ולא יהיה כגרגרן. והטעם שאצל לוט ההפצר היה מאוד, לפי שלוט לא היה כדאי (ראוי) להינצל מצד עצמו מהפיכת סדום כי המדינה נדונה אחר רובה אפילו אם היה צדיק גמור וכ"ש שהיה רשע כמ"ש ז"ל (הוריות י ב) על הפסוק (יג י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה [תרגום יונתן וּזְקַף לוֹט יַת עֵינוֹי לִזְנוֹי] כּ?ל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשֵׁם עֲבֵירָה נֶאֱמַר (משלי ו כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם ולא ניצול אלא בזכות אברהם כמ"ש (יט כט) וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט. ויהיה מקום למקטרג לקטרג ולכן הפצירו בו מאוד כדי שתהיה מצוה זו גדולה מאוד ובפרט כי היא גדולה מהצדקה שנאמר בה (משלי י ב) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת ומכ"ש הכנסת אורחים ועל ידי כן ינצל מן ההפיכה. ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל זיע"א)

וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְ-הוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. (יט יד)

שאלה – מדוע היה לוט כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו, מדוע לא האמינוהו ולשמחה מה זו עושה. ולכל הפחות היה להם לחשוש לדבריו.

תשובה – אמרו חז"ל (ב"ק ס.) כֵּיוָן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים. אולם אם הקב"ה בעצמו מעניש, ודאי שהוא מבדיל בין צדיק לרשע ומעניש את הרשע לבדו. כאשר באו המלאכים אל לוט אמרו לו (יט יג) 'כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה' כיון שכך אינם מבחינים בין צדיק [לוט] לרשע – לכן על לוט לצאת מן העיר. ובאמת אם היה אומר לוט לחתניו את דברי המלאכים כלשונם – הם היו יוצאים מן העיר, אך לוט אמר להם 'כִּי מַשְׁחִית יְ-הוָה אֶת הָעִיר' ולכן היו בטוחים שהקב"ה המבדיל בין צדיק לרשע לא יעניש אותם בעבור חטאי העיר. (רבי יונתן אייבשיץ – כתבי יד)

הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת. (כ ה)

שאלה – כתיב וְהִיא גַם הִוא לכאורה תיבת הִוא הראשונה מיותרת. הול"ל וְגַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא. והוא בא לרבות.

תשובה – וְהִיא גַם הִוא לרבות בני ביתו (ב"ר) הִיא ר"ת הגר ישמעאל אליעזר – שלכולם שאל ואמרו אחיה הוא. (טעמא דקרא)

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (כא ט) דרש רבי עקיבא אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר (שמות לב ו) וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים. (תוספתא סוטה ו ג).

שאלה – מה הטעם שהיה צד ישמעאל דווקא חגבים לעבודה זרה.

תשובה – חגב דומה לתקרובת כעין פנים שצוארו דומה לצואר בהמה כדאמרינן (ע"ז נא.) וְשָׁאנֵי חָגָב הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ דּוֹמֶה לְצַוַּאר בְּהֵמָה, ושחיטתו היא כעין שחיטה שעושים בפנים. וכוונתו להרע כי 'חגב' בגימטריא 'אחד' וח"ו הוא ברשעו רצה לומר כן על העבודה זרה. (פני דוד)

וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (כב ט) כתיב (איוב ב ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְ-הוָה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד [וְעַד] קָדְקֳדוֹ. אמרו רז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל כי בעת העקידה כדי שלא יקטרג השטן נתן לו הקב"ה את איוב. ור"ת אברם - אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף, לפי שהיה תמורת אברהם. וכן וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ ר"ת איוב. לפי שהנסיונות שנתנסה אברהם אע"ה היו למרק עוונות תרח. ואמרו רז"ל שהיה על אברהם לבוא עוד נסיונות ואיוב סבל יסורים כי תרח בא בגלגול איוב. והיו לו יסורים גדולים כדי לכפר עוונותיו. ורמז לדבר בִּשְׁחִין רָע בגימטריא הוא היה תרח. (640) ולכך כשעקד אברהם אע"ה את יצחק אע"ה ונשלמו עשרת נסיונות שם רמז וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ ר"ת איוב כי עתה גלגול אברהם ונשלמו הנסיונות כי כבר בא תרח בגלגול איוב והוא יסבול. (חומת אנך)

מההפטרה - וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְ-הוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. (מלכים ב ד) איתא במדרש שאשת עובדיה באה לשאול מאלישע אם השמן חייב במעשר, אמר לה בעלך פרנס את הנביאים במים שאינם חייבים במעשר אף זה אינו חייב במעשר. והוא צריך ביאור.

ויש לומר שנסתפקה מה היה הנס, אם מהמעט שמן שהיה לה יצא עוד שמן ואם כן חייב במעשר, או שנברא שמן חדש ואין זה שייך לגידולי קרקע, אמר לה אלישע שאפילו אם מהשמן הזה יצא עוד שמן גם כן אין צריך לעשר דסוף סוף לא ינק מהקרקע. והביא לה ראיה ממים שפטורים ממעשר אע"ג שבאים מהקרקע ועל כן כיון שאין יונק מהקרקע פטור, ואם כן גם זה פטור. וכהאי גונא כתבו התוס' (שבת נ ב ד"ה הטומן) דבצלים שמתרבים מהאויר פטורים ממעשר. (טעמא דקרא)

התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה

לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]