פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
נצבים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד אלול התשפ"ו מפטיר שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (ישעיה ס"א) פרשת נצבים וילך עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת נצבים 40 פסוקים בפרשת וילך 30 פסוקים = 70 בגימטריא וְדוֹדִי לִי . אֲנִי לדוֹדִי ודוֹדִי לִי (שה"ש ו) ר"ת אלול – שהתשובה מתחלת באלול. (הרוקח) בפרשת וילך 2 מצוות עשה. (ספר החינוך) עשה: להקהיל כל ישראל בחג הסוכות. • לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו. בשנה זו קוראים את פרשת וילך פעמיים, אחת בתחילת השנה ואחת בסופה. אין מברכים את חודש תשרי – מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. טעם א' – מפני שממילא הכל יודעים עליו, שהוא יום טוב של ראש השנה. (שער הציון, פניני הלכה) טעם ב' – כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה ויקטרג ח"ו. לכן אין מברכין חודש תשרי, וגם אין מזכירין ראש חודש לא בקרבנות ולא בתפילה. וכתיב בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ – פירוש מכוסה, וכן מפסיקין התקיעות וחוזרין ותוקעין בראש השנה. (ספר המנהגים) אֲנִי לדוֹדִי ודוֹדִי לִי פרשו ז"ל דהוא ר"ת אלול כי הקב"ה מתרצה לישראל בחודש זה. וצריך להתעורר האדם בתחילה בתשובה וזה הרמז אֲנִי לְדוֹדִי כשאני מתעורר ומתחבר עם דודי הקב"ה אז וְדוֹדִי לִי דהבא ליטהר מסייעין אותו וביותר בחודש זה דיש בו התעוררות הרחמים. עוד רמז דצריך לשוב מאהבה דאז תכף מתכפרין עונותיו שכתבו המפרשים ארבעה חלוקי כפרה הם לשב מיראה. וזהו שאמר אֲנִי לדוֹדִי התשובה צריכה מאהבה למשל האשה מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ מתוך אהבה. ואז ודוֹדִי לִי תכף ה' עמו ואין צריך שום זמן. (חומת אנך) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ (שה"ש ח) נושע ונִפְדֵּית וכפרם על ידי דּוֹדָהּ. דּוֹדָהּ – מתפללת לדודה י"ט ברכות, כמניין דּוֹדָהּ. לְדוֹדִי גימטריא נ"ד – כי נ"ד ברכות בג' תפילות ביום. וְדוֹדִי לִי – במ' יום כמניין לי. (רוקח) וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (ל ב) דורשי רשומות אמרו (שמות כא יג) וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם ר"ת אלול. לרמוז כי הקב"ה בחסדו אִנָּה וְזִמֵּן חודש אלול, לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה, ויקבלוהו. ובחודש הזה נאמר (תהלים קמה) קָרוֹב יְ-הֹוָה לְכׇל קֹרְאָיו. (שער הפסוקים) הכוונה ברמז הזה, דאפילו האדם אינו מכוין, הנה האלוקים מזדמן לידו באלול מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה, היינו הרהורי תשובה המעוררים אותו מן השמים, דסופי תיבות אלו הארבעה תיבות 'אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ' בגימטריא אֵם, רמז דמקום התשובה אימא עילאה מסוגל להשיב בחודש הזה, והוא המקום אשר ינוס האדם. ברוך המגיד מראשית אחרית, שהגיד בתורתו זמן הניסה בראשי תיבות, והגיד באחרית התיבות מקום הניסה. (בני יששכר אלול מאמר א אות טז) וּמָל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. (ל ו) אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך. וכן (תהלים כז) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְ-הֹוָה, לוּלֵא, אותיות אלול. שמחודש אלול ואילך חרדתי נגד ה' (בעה"ט). רמז להתעורר בתשובה בחודש אלול. אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב ס"ת תכתב. והר"ת גימטריא חלל (68 עם הכולל) וכן חיים. רמז להתעורר ולהבין כי בא זמן אשר תכתב ח"ו חלל או חיים. וכן ר"ת וּמָל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ הוא אוי וגם גימטריא טוב. (נחל קדומים) וּמָל יְ-הֹוָה – בא"ת ב"ש פיך, לומר שעיקר המילה הפה, שישמור פיו מלדבר בו נבלה ומלאכול מאכלות אסורות, אז וּמָל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, כפי המאכל כן יהיה הזרע זך, מילה בגימטריא פה. (שפתי כהן) כתב רבינו אהרן ראטא זצ"ל - ודע, כי כפי קדושת האדם באכילתו, כן יזכה לקדושת הדיבור בתורתו ובתפילתו. כי הפה הוא אחד, ואם יטמאנו במאכלים מגועלים או באכילת בהמיות, איך יערבב בו דברי קדושה? והשומר פיו ואוכל בקדושה ובנקיות, פיו נהיה ככלי שרת בבית המקדש, וכל דיבור שלו עושה רושם למעלה. (שולחן טהור) וּמָל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ מה הטעם דכתיב לשון וּמָל, ומה הטעם דכתיב אֶת לְבָבְךָ ולא כתיב 'את לבך'. משום שאמרו (ברכות סא.) יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב וְיוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי מִפְתְּחֵי הַלֵּב וצריך להסירו ולמולו מבין הלב, וזהו אֶת לְבָבְךָ ולא כתב 'את לבך' שהוא ב' לבבות. (טעמא דקרא) וַיִּתְּשֵׁם יְ-הֹוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. (כט כז) שאלה – מה הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומה הטעם דכתיב חסר י'. ומדוע כתיב אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת ולא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים. תשובה – תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְּשֵׁם יְ-הֹוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל. 'וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם' – בְּעוֹלָם הַזֶּה, 'וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת' – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין. (סנהדרין קי:) וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי - ומשוכה הרבה להלאה לרמוז על השלכה רחוקה גדולה של עשרת השבטים שהשליכם אחר הרי חושך ומעבר לנהר סמבטיון ששוב לא חזרו, ולכך כתיב חסר יו"ד בין ל' וכ' שעל חסרון י' שבטים ידבר. (פענח רזא) יתכן לומר דנראה לו לפרש דרומז בזה על עשרת השבטים, משום דבאמת כך היה המעשה אתם שהוליכם סנחריב למקום אחד למדינת אפריקה ושם נטמעו בין הגוים אבל שני השבטים, יהודה ובנימין, לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו לכל הארצות, וא"כ אי עלייהו קאי הו"ל לומר וישליכם 'אל ארצות אחרות', בלשון רבים. (תורה תמימה) הכתוב הזה נדרש על עשרת השבטים כיוון שגלו לארץ אחת, לפנים מנהר סמבטיון, אבל שבטי יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות. (אור לישרים - ירושלמי סנהדרין) תרגום יהונתן - בְּרַם מִינָךְ יִפְקוּן אוֹכְלוֹסִין דְּצַדִּיקִין קְבֵיל כָּל עַמָּךְ אַעֲבֵּיד פְּרִישַׁן לְהוֹן בִּזְמַן דִּיהָכוּן בְּשִׁבְיָיתָא עַל נַהַרְוַות בָּבֶל וְאֵסֵילֵיקִינוּן מִתַּמָּן וְאֵשְׁרִינוּן מִן לְגֵיו לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן. היינו - ממשה יוציא הקב"ה צדיקים ובזמן הגלות יוליכם לנהר הסמבטיון. (שמות לד י) מדרש רבה - ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן שנאמר (ישעיה מט) הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים. והגליות באים עמהם והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך הם מתכנסין ובאין לירושלים אמר ישעיה (שם, ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכׇל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם אלו שנתונים בדפנו של אנטוכיא אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה שנאמר) שם נא, יא( וּפְדוּיֵי יְ-הֹוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וגו'. (במד"ר טז כה) כתב בספר חסידים – ל' זה למה נקרא למ"ד על שם (דברים יז טז) לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה ולכך אמר דוד באות למ"ד (תהלים לד) לימוד היראה לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְ-הֹוָה אֲלַמֶּדְכֶם. ואות ל' גדולה מכל האותיות כי לימוד היראה גדול מהכל. (סימן קנ"ח) ולפי שחסר להם יראת ה' לכך גלו. ולכך בתיבת וַיַּשְׁלִכֵם הלמד גדולה רמז הטעם שהשליכם בעבור שלא השגיחו בלמד גדולה דיראת ה' גדול מהכל. א"נ אפשר במה שכתוב (הושע ח י) גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם ואמרו ז"ל שהגאולה תקרב בעבור לימוד התורה.{וכ"כ הגר"א (בפי' על תיקו"ז} ג' גלויות נגאלו ע"י זכות אבות, וגלות הזה נגד משה ולכן יגאלו בזכות התורה.}ולכך וַיַּשְׁלִכֵם הלמד גדולה כי שם אל ארץ אחרת ישתדלו בלימוד הרומז לאות למ"ד ויהיה התלמוד גדול שכמה מצוות תלויות בארץ ואז יתקיים 'כַּיּוֹם הַזֶּה' – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כך ישראל יאיר לנו בעולם הזה. למ"ד גימטריא דע. דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ (אבות ב) ואם חטא שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ (הושע יד) כי הוא עד הוא דיין. א"נ אמרו ז"ל (סנהדרין לח.) צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ וְעוֹד גָּלוּת יְכׇנְיָה קַיֶּימֶת, שהלכו החרש והמסגר והרביצו תורה ואם לאו ח"ו היתה משתכחת תורה. וז"ש וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת ועם כל זה הל' גדולה שנשאר הלימוד בחרש והמסגר שגלו מקודם ואף ד-וַיַּשְׁלִכֵם קרי ביה וישכילם על ידי הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. (פני דוד) וַיַּשְׁלִכֵם למ"ד רבתי – מרמז על שלושים גלויות. די' מסעות נסעה שכינה, וי' גלויות גלו סנהדרין, וי' גלויות גלו ישראל. (ר"ה ל"א ובמדרש י' גלויות((טעמא דקרא) כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וׇאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם. וגו' (ישעיה ס ט) תַּרְשִׁישׁ הוא אפריקה ועשרת השבטים גלו לאפריקה. (סנהדרין צד.) וזהו וׇאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה כמ"ש במדרש (ספרי וזאת הברכה) שבט יוסף וגד עתידים לחזור תחלה לכל ישראל והם מעשרת השבטים. (טעמא דקרא) הַנִּסְתָּרֹת לַי-הֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַׄד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (כט כח) פרש"י - מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה לז:). רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה — מוֹחֲלִין לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד): 'אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ'. 'מֵהֶם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'מִמֶּנּוּ'. (יומא פו:) כתב הרמ"ע מַפָּאֵנוּ – היינו שמוחלין לכל העולם הָעַרְבוּת. (עשרה מאמרות) שאלה – לכאורה הוא תמוה, כיון דשב אין כאן חטא, אין כאן עַרְבוּת, ודאי אם הלוה משלם הַעֲרֵב פטור. תשובה – התשובה ששב החוטא מכפר גם על מי שהיה בידו למחות ולא מיחה ועל מי שלא הוכיח, דהנה הם עברו על מצות עשה (ויקרא יט יז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ והוא חטא בפני עצמו, הנה היחיד החוטא ששב כולם נתכפרו. (בני יששכר תשרי מאמר ד אות לא) א"נ - נראה לפרש כמו שאמרו (קידושין מ:) לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶצְיוֹ חַיָּיב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי והעולם נידון אחר רובו ואם עושה מצוה אחת אשריו שהכריע את כל העולם לכף זכות. הכא נמי גם אם העולם רובו חייב על ידו אם הוא עשה תשובה גמורה מאהבה הרי עונותיו נעשו כזכיות ובזה הכריע את כל עולם כולו לכף זכות ומוחלין לכל העולם. (חידושי אגדות – יומא פו:) הַנִּסְתָּרֹת לַי-הֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ כי הוא יודע מתן שכרן של מצות. וְהַנִּגְלֹת הם שתי מצות שבהם נכתבו שכר המצות, אחת לָׄנׄוּׄ שהוא שלוח הקן והשנית לְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ כבוד אב ואם והם חמורה שבחמורות וקלה שבקלות ונכתב שכר שוה. והטעם לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת כיון ששכר המצות נעלם ומצינו שילוח הקן שוה שכרה הנכתב לכיבוד אב ואם זה יחייב לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצות וצריך לקיים כולם. (פני דוד) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (ל יב) מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה ר"ת מילה וס"ת הוי-ה. רמז כי השם המיוחד לא תתכן השגתו כי אם לעם ישראל הנמולים שהם חתומים באות ברית קודש, ומצינו ג"כ שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נמול, שכן מצינו באברהם קודם המילה שכתוב בו (בראשית יז) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו, לא היה מתנבא אלא נופל, לאחר המילה מעומד שכן כתוב (שם יח) וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְ-הֹוָה, ובלעם לא התנבא מעולם אלא נופל שנאמר (במדבר כד) נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, וכן רמזו משה במה שאמר להקב"ה בסנה (שמות ג) וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם, יאמר כי הנמולים ישאלוהו על השם המיוחד. (רבינו בחיי) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (לא ב) פירש"י - הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי; בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי, בְּיוֹם זֶה אָמוּת. דָּבָר אַחֵר: לָצֵאת וְלָבוֹא בְּדִבְרֵי תוֹרָה; מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה. (סוטה יג:) כתיב (שמות כג כו) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא דרשו בו חז"ל (שם) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם, כלומר שהם נפטרים באותו יום בשנה שהם נולדו. שאלה – הלא אם נולד הצדיק בא' חשון לדוגמא, אזי בכדי להשלים את מספר ימיו צריך שימות בל' תשרי ולא בא' בחשון. תשובה – משום דכתיב (תהלים צ י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, ועל זה באה הבטחת הקב"ה אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא – מלא בגימטריא ע"א, ואם כן אם הצדיק נולד בא' בחשון ימות בא' בחשון של תחילת שנת הע"א לחייו, שהרי (ר"ה ב:) 'יום אחד בשנה חשוב שנה'. (חידושי אגדות) שאלה – כיצד אמר משה הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי ובאותו משפט אמר בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי, בְּיוֹם זֶה אָמוּת, הלא אם זה אותו תאריך אזי לא מלאו שנותיו אלא חי מאה עשרים ואחד שנה, שהרי קי"ל יום אחד בשנה חשוב שנה. ומשה חי ק"כ שנה ולא ע' שנים. תשובה – נחלקו חז"ל (מנחות ל.) האם משה מת בשבת או שמת בערב שבת. ואמרו רז"ל (חגיגה ה:) כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם — אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי. פירש המהרש"א: אוֹ מִיתָה - כלומר בלא תורה, שנחשב כמת, אוֹ עוֹנִי – עוני ממש. נמצא שאדם השרוי בלא תורה כמוהו כאילו מת. לפי זה יש לומר שגם ב' הפרושים שכתב רש"י , וגם מחלוקת חז"ל מתי מת משה - אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקים חַיִּים. באמת ז' באדר היום שבו נולד משה חל בשבת ובו מת משה, אולם בערב שבת נסתתמו ממנו מעיינות החכמה, כדפירש"י, וא"כ כבר בע"ש משה נחשב כמת – הואיל ונשתכחה ממנו תורה, ולכן נחשב שנתמלאו ימיו ושנותיו, שהרי נולד בז' באדר ומת בו' באדר מיתה רוחנית. (תפארת יהונתן) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. (לא יט) אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְאָדָם סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתּוֹב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. (סנהדרין כא:) שאלה – צריך עיון למה כתבה התורה אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. תשובה – נראה דאין מצוה לכתוב רק את השירה אלא לפי שאסור לכתוב מגילה מהתורה ממילא מוכרח לכתוב את כל התורה אבל החיוב אינו אלא על השירה. וכ"כ הרמב"ם (ס"ת פ"ז) מצות עשה על כל איש ואיש לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו. שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. משמע דלפי שאסור לכתוב פרשיות ע"כ יכתוב כולה בשביל השירה.(טעמא דקרא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ (לא כא) מַאי רָעוֹת וְצָרוֹת? שְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הַמַּמְצִיא לוֹ מָעוֹת לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחְקוֹ. (חגיגה ה.) שאלה – למה דווקא שמואל הוא זה שאמר מַאי רָעוֹת וְצָרוֹת היינו הַמַּמְצִיא מָעוֹת לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחְקוֹ, והביאור בזה. תשובה – לפי שדרך העולם כשיש איזה חולה בבית אז מתחילים להרבות בצדקה, ויותר טוב אם היו נותנים את הצדקה קודם בוא עת הצרה, {יש צדקות בעולם אותה שאדם עושה כשהוא בריא נחשבת לו כזהב, כשהוא חולה ונותן מעכשיו נחשבת לו ככסף, כשהוא נותן לאחר המיתה נחשבת לו כנחשת. דעת זקנים זָהָב ר"ת זה הנותן בריא, כֶסֶף ר"ת כשרואה סכנה פותח, נְחֹשֶׁת ר"ת נתינת חולה שאמר תנו. החיד"א}וזה שאמר שמואל משום דשמואל היה רופא (ב"מ פה:), וידע דדרך העולם כך, לכך אמר זֶה הַמַּמְצִיא מָעוֹת לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחְקוֹ, היינו בשעת הדחק וצרה נותן צדקה, וזה רָעוֹת וְצָרוֹת שיש לו רעה בביתו וגם צריך לשלם לרופא וגם צריך ליתן צדקה, ויותר טוב לו אם היה נותן כשהיה בריא וזה שאמר רָבָא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: זוּזָא לְעַלְלָא לָא שְׁכִיחָא, לִתְלִיתָא שְׁכִיחַ. היינו בזמן שחייו תלוים לו מנגד אזי מעות שכיחא. וזהו שאמר הפסוק (שם) הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, לפי (כתובות סח.) שכׇּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה — כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. (אמרות ה') שאלה – מה הטעם שכׇּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה — כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. תשובה – לפי שהמעלים עיניו מן הצדקה גורם פירוד ח"ו ואינו מאמין כי שפע העני אצלו כי הוא יתברך צדיק וחסיד ועשה זה להצילו מגהנם ואינו מאמין דיש שכר ועונש ומבטל אחדות ישראל כי אחד נקרא ע"י הצדקה וא"כ הוי כעע"ז. (פתח עינים – כתובות סח.) א"נ – מפני כי ענין כל הצדקות שבתורה כמו לקט שכחה ופאה וכדומה הוא לידע שכל מה שיש לאדם אינו שלו בהחלט ורק באים בעזר וסיוע מהקב"ה, ולאות על אמונה זו מפרישין צדקות שונות, אבל זה שמעלים עיניו מן הצדקה הוי כמו שכופר בהשגחת ה' וסיועו ואומר שכחו ועוצם ידו עושה לו טובו וממונו, וא"כ הוא כעובד עבודת כוכבים. (תורה תמימה) אמרו ז"ל (פסחים פח.) כתיב (ישעיה ב) אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וגו' לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ 'הַר', וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁכָּתוּב בּוֹ 'שָׂדֶה', אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ 'בַּיִת'. שאלה – מדוע האבות הקדושים כאשר רצו לזכות להשראת שכינה קבעו את מקומם לתפילה ולהכנה דווקא מחוץ לבית בשדה הפתוח בין האילנות. תשובה – לפי שבתוך הבית הנעשה בידי אדם, ייתכן שהיה בבנייתו איזה מעשה פסול או כוונה שאיננה טהורה, לכך הסתופפו תחת מעשי ה' תחת השמים או בצל האילנות שברא, מקומות זכים וטהורים המסוגלים לעבודת השם ולהשראת שכינה. (פניני הגר"א) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת מעשר שני פרק ג משנה ב,ג
ז אלול תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
ו אב תשפ"ג
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ה'
י"ד טבת תשע"ז
י"ד טבת תשע"ז
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש במדבר
רבנים שונים | אייר תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
עלון פרשת ויצא א-ת פ"ש תשפ"ד
רבנים שונים | כסליו תשפ"ד
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת שלח
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש מקץ-חנוכה
רבנים שונים | כ"ה כסליו תשפ"ה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
סליחות נוסח עדות המזרח להורדה
הסידור המהיר | אלול תשע"א
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
תקיעת שופר
תקיעת שופר בשבת במקדש, במדינה ולאחר החורבן
פרק ב
הרב יהודה זולדן | תשס"ח
שבות יהודה וישראל
מינוי נכרים לתפקידים ציבוריים
הרב יהודה זולדן | אלול תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת ניצבים וילך תשפ"ו -פרשת ניצבים- ספר הגאולה
הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
34 דק'
חולין
חולין דף קכ"ד
הרב אלי סטפנסקי | י"ט אלול תשפ"ו
40 דק'
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין
סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
הרב אליהו ברין | י"ז אלול תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
אכילת ירקות עלים ללא בדיקה
מתוך העלון חמדת ימים | חשוון תשס"א

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרה"ג יעקב אריאל
הרה"ג דוב ליאור
הרב מרדכי הוכמן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב שמעון קליין
הרב ש. יוסף וייצן

33 דק'
יסודות הש"ס
הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
הרב דוד ניסים זאגא | כ' אלול תשפ"ו
37 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
הרב הראל כהן | כ' אלול תשפ"ו
רביבים
קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
41 דק'
יומא
מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ' אלול תשפ"ו
נצבים
מאמר ניצבים וילך
הרב נתנאל יוסיפון | אלול תשפ"ו
42 דק'
שיעורים בספר יהושע
מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
הרב עידו יעקובי | י"ח אלול תשפ"ו
42 דק'
מאמר שלישי
מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
הרב חיים אביהוא שוורץ | י"ט אלול תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת ניצבים וילך תשפ"ו -פרשת ניצבים- ספר הגאולה
הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
אכילת ירקות עלים ללא בדיקה
מתוך העלון חמדת ימים | חשוון תשס"א
33 דק'
נצבים
תשובה פרטית ותשובה לאומית
שיבת ציון ושיבה למקורות הרוחניים שלובים זה בזה
הרב יצחק בן יוסף | אלול תשפ"ו
34 דק'
חולין
חולין דף קכ"ד
הרב אלי סטפנסקי | י"ט אלול תשפ"ו
40 דק'
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין
סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
הרב אליהו ברין | י"ז אלול תשפ"ו
54 דק'
מידות הראי"ה
המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
הרב משה בר ציון | ט"ז אלול תשפ"ו
33 דק'
חולין
חולין דף קכ"ג
הרב אלי סטפנסקי | י"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
לנתיבות ישראל
עומק השופר: זיכרון, חירות והמלכה
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
השיעור עוסק במשמעות הפנימית של ראש השנה ומצוות השופר כחיבור בין יראה, חירות אמתית וזיכרון לפני השם. דרך דמותו של דוד המלך ונשמת כלל ישראל, מוסבר כיצד השאיפה לקרבת אלוקים והמלכת הבורא מעניקות חיות ומשמעות לכל רבדי המציאות.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט"ו אלול תשפ"ו
44 דק'
כי תבוא
שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ז אלול תשפ"ו
31 דק'
חולין
חולין דף קכ"ב
הרב אלי סטפנסקי | י"ז אלול תשפ"ו
35 דק'
יסודות הש"ס
פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
הרב דוד ניסים זאגא | י"ג אלול תשפ"ו
21 דק'
אורות ישראל ותחייתו
יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
הרב משה גנץ | י"ד אלול תשפ"ו
40 דק'
סליחות
שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
הרב חיים בן שושן | י"ג אלול תשפ"ו