בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • מאמרים אקטואליים
  • בחירות תשפ"ז
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
הבא להרגך השכם להרגו בשיחה עם תלמידי תיכון בבת ים, ב17 לפברואר 2016, בהיותו רמטכ"ל צה"ל, התייחס גדי אייזנקוט לעקרון של "הבא להרגך השכם להרגו", באמרו כי הצבא אינו פועל על פי סיסמאות, אלא בהתאם לערכי צה"ל, והוסיף: לא כל מי שיש לו מספריים בכיס נחשב רוצח. ונשאל את עצמנו: האם אכן העקרון של "הבא להרגך השכם להרגו", יש בו משום זלזול בערך חיי אדם? האם אין בזה עידוד לשפיכות דמים ע"י "קלות בלחיצה על ההדק"? מן העיון במקורות הבאים נלמד, כי הכלל הזה אשר גדי אייזנקוט קרא לו "סיסמא", הוא לאמיתו של דבר צו חיים, אשר שורשיו נעוצים באמונה עמוקה בקדושת החיים כערך עליון. המקורות הגמ' [ברכות נ"ח ע"א וסנהדרין ע"ב ע"א] אומרת: "והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו". היכן אמרה תורה דבר זה? רש"י [ברכות שם] מפרש שהכוונה לדין הבא במחתרת, גנב החותר תחת יסודות הבית במטרה לגנוב ממון, אך כיון שיודע הגנב שבעל הבית ישתדל בכל כחו להציל את ממונו ויעמוד כנגדו, מוכן הגנב להרגו אם יתנגד לו, ולפיכך נחשב הגנב כבא על עסקי נפשות, דהיינו כבא להרוג, וכאן אמרה תורה "הבא להרגך השכם להרגו". המאירי [סנהדרין שם, בשם מדרש תנחומא] מפרש שהתורה אמרה בפרשת פינחס: "צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם". כלומר, המדינים אשר מתמידים להצר לכם, הם לפי הידיעה האלוקית כמו "פצצה מתקתקת", כמו רוצח העומד להרוג בכל עת, וכאן אמרה תורה "הבא להרגך השכם להרגו". כמובן, האמירה של "השכם להרגו", כמו כל אמירה אחרת, יישומה בעולם המעשה חייב להיות בצמוד להוראתה המקורית: "הבא להרגך", דהיינו שיש חשש לסכנה קיומית, ואין מדובר כאן ב"מספריים בכיס". "רודף" עוד למדנו במשנה [סנהדרין ע"ג ע"א] שהרודף אחר חברו להרגו, מצילים את הנרדף בנפשו של הרודף. מתוך המקור הזה נולד המטבע הלשוני-הלכתי "רודף", המגדיר כל מי שמאיים להרוג, לחסל חיים, בשם תואר זה. הבדל יש בין "רודף" לבין "רוצח". רוצח, שכבר ביצע את זממו, דינו מסור למשפט, וכמו שכתב הרמב"ם [הל' רוצח פרק א' הלכה ה'] ש"אין ממיתים אותו העדים ולא הרואים אותו, עד שיבוא לב"ד וידונו אותו למיתה". רודף, לעומת זאת, מצוה להרגו בלא שום תהליך משפטי [רמב"ם שם הלכה ו']. מהו שורש ההבדל ביניהם? הרודף, המאיים על החיים, מצוה על הכל להסיר את מקור האיום, וזהו משום דין ומצות הצלת נפשות, להגן על החיים. המסר העולה מן ההוראה של "השכם להרגו" העקרון של "הבא להרגך השכם להרגו" הוא עקרון תורתי – "והתורה אמרה". ונשאלת השאלה: מה צורך יש לתורה ללמדנו עקרון שכלי פשוט הנראה נכון וישר עפ"י הסברה, ובלשון הגמ' בכמה מקומות: למה לי קרא, סברא היא! התשובה לכך: עוון שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל [שבת ל"ג ע"א], ומשום חומרת איסור רציחה ותוקף השפעתו השלילית על ארצנו ועמנו, היה מקום לחשוב שמא לא הותר להרוג את הרודף עד אשר יתחיל במעשה הרציחה ממש. לכן באה התורה והזהירה אותנו: "הבא להרגך השכם להרגו", קדושת החיים מחייבת את ההגנה עליהם, ואדרבה, המאיים על חיי זולתו, איבד בכך את זכותו המוסרית לחייו הוא, ומצוה להרגו על מנת להציל את נפש הנרדף. אמור מעתה, אין כאן הוראה שמשמעותה "קלות בלחיצה על ההדק", אלא יש כאן הקפדה על מצות הצלת נפשות ושמירת החיים. יישומו של הכלל "הבא להרגך השכם להרגו" בחיי היומיום בארצנו קיומו של הישוב היהודי בארץ ישראל, קרי מדינת ישראל, לצערנו, תלוי כל הזמן, מאז מלחמת השחרור ועד היום, בקיום הצו המוסרי של "הבא להרגך השכם להרגו". מלחמת ששת הימים, היא דוגמה קלאסית של מימוש העקרון של "השכם להרגו". אירופה הנעדרת כל חוש מוסרי ואשר אדמתה רוויה דם יהודי מדורות - זעמה על כי ראשונים היינו להכות באויבינו. נשיא צרפת שארל דה-גול קרא לנו "עם חוצפן ושתלטן". וזכור לטוב אפרים קישון ז"ל במאמרו הנפלא במעריב "סליחה שנצחנו", שהזכיר לכולנו שבדברים של פיקוח נפש של האומה, אין לשמוע לעצת גוים ואין להתחשב בדעת העמים, כי בנפשנו הוא. הנסיון המר של מלחמת יום הכיפורים מלמדנו על חשיבות הכלל המוסרי של "השכם להרגו". אם נאמנים היינו לכלל הזה, כמה נפשות מקדושי וטהורי ישראל היו חיים עמנו היום. נסיון מר זה, חזר על עצמו במלחמת התקומה הנקראת "חרבות ברזל", שבאה עלינו בעוון זלזול בצו הקדוש של "השכם להרגו". ההגנה על החיים שלנו כאן בארץ ישראל, מורכבת היא איפוא מאמונה בב' עקרונות יסוד: האמונה בעקרון קדושת החיים, אשר ממנו נובע הכלל של "הבא להרגך השכם להרגו", והאמונה בזכותנו לחיות כריבון בארץ ישראל, בשקט ובשלווה. המנהיג המדיני המופקד על בטחונה של מדינתנו, מלבד מה שהוא אמור להיות אדם חכם, פיקח ובר דעת במדה מצוינת, מחויב הוא להיות אמון על ב' עקרונות היסוד הנ"ל. דבריו של גדי אייזנקוט נובעים מבורות גמורה, יחד עם יחס של זלזול לתלמוד הקדוש שהוא ספר חיינו. אך מעבר לכך, מתעוררת כאן שאלה נכבדה, האם גדי אייזנקוט, המתייחס בביטול לעקרון של "הבא להרגך השכם להרגו", הוא האיש המתאים להנהיג את מדינת ישראל בעת הזו? מצפים אנו כי בעז"ה המנהיג הבא של מדינת ישראל יהא מושרש באמונה העמוקה כי החיים קודש הם, וזכותנו לחיות בארצנו קודש היא, ובהגנה על זכות זו, כנגד כל המתקוממים נגדנו, אנו מקיימים את מצות השעה הזאת ומצות הדור הזה, וכל הבא להרגנו נשכים להרגו, כי כך צוותה תורתנו הקדושה, וכך גם מחייב השכל הישר אשר לא נתבלבל מחמת המצוקה והלחץ. "הבא להרגך השכם להרגו" אינה סיסמא בעלמא, אלא כאמור הוא צו חיים, עיקרון מוסרי שביישומו הנאמן תלוי קיומנו בארץ ישראל. מי האיש הראוי להנהגת מדינת ישראל בתקופה קשה ומורכבת זו, אשר ניתן לסמוך עליו שידאג בתקיפות לבטחון הישוב היהודי בארצנו? לבוחרים בקלפי ביום הבחירות הפתרון!
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il