ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחנוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
אמנם, גם על דברי הרמב"ם השיג הרמב"ן, ושאל שאלות רבות שעיקרם הוא הדבר הידוע ומפורסם שיש חילוק רב בדיני התורה בין מצוות שיסודם מדברי תורה ובין מצוות שעיקרם מדברי סופרים. ואם כל מצוה מדברי חכמים אנו מצווים עליה גם מן התורה, היכן נותר מקום לחילוק זה? לדעת הרמב"ן נאמרה מצות "לא תסור" רק על מה שנוגע לפירוש דברי התורה על ידי חכמים, כמו ארבעה בתים בתפילין, המלאכות האסורות בשבת, ועוד. אבל תקנות חכמים וגזירותיהם אין בהם לדעת הרמב"ן משום "לא תסור".
אולם, מצינו שגם בדברי הרמב"ן נתייחדה מצות הדלקת הנרות בחנוכה מכל תקנות חכמים, והיא מיוסדת על פי התורה שבכתב המסורה למשה, ולא רק על ידי תקנת חכמים מאוחרת. כך כתב הרמב"ן בפירושו לתורה על פרשת "בהעלותך" ביחס להגדה המספרת על חולשת דעתו של אהרן שלא היה בחנוכת המזבח עם הנשיאים, וניחמו הקב"ה בהדלקת נרות המנורה, וזה לשונו: "שענין ההגדה לרמוז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בזמן בית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבינו נסים שהיה מגאוני בבל, ואמר ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי, אמר לו הקב"ה למשה: דבר את אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה, וחנוכה שקרויה על שמם והיא חנוכת בני חשמונאי".
כן מוסיף הרמב"ן, שנאמר עוד במדרש תנחומא ובמדרש רבה: "אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן. הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינם בטלים לעולם". ועוד מוסיף: "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מפני חורבנו, אף הנרות בטלות! אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו, וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם".
נראה מדברי הרמב"ן שיש צד חיוב וקדושה בנרות החנוכה הנמשך מהדלקת הנרות במקדש, ממה שדימה הדלקת נרות אלו לברכת כהנים שהם נמשכים היום ממה שהיה במקדש. וידוע שלדעת רוב הפוסקים מצות ברכת כהנים היום היא מן התורה. אם כן, מצאנו שגם לרמב"ן, החולק על הרמב"ם בדין "לא תסור" אם ניתן להצמידו אל תקנת חכמים, בהדלקת הנרות גם הוא סמך וחיבר את הדלקת הנרות היום להדלקת נרות המקדש.
לדברי גדולים אלו יש לצרף את הנזכר בדברי השאילתות לרב אחאי, מן הגאונים שחי בבבל לפני כ-1200 שנה. הוא כתב בספרו בפרשת "וישלח" שיש מקור מן התורה למי שרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו לברך בשם ומלכות "שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". מקורו הוא מן הנאמר בפרשת "יתרו", שבירך יתרו את ה' שעשה נסים ליוצאי מצרים בהוציאו אותם מתחת ידי פרעה. אחרי שציין בעל השאילתות מקומות אחדים שיש לברך בהם את ה' על ניסיו ונפלאותיו, כגון מקום שנבקע ים סוף לפני אבותינו יוצאי מצרים ומקום חציית הירדן לאבותינו באי הארץ ועוד, הזכיר שיש לברך את ה' על ניסיו שעשה לאבותינו בזמן הדלקת נרות חנוכה, בין אם הוא מדליק ובין אם הוא רק רואה את הנרות. משמע מדבריו שהברכה מיוסדת על דברי התורה בפרשת "יתרו", ואם כן גם מדברי בעל השאילתות ראינו שההודאה לה' על ניסי החנוכה יסודה בדברי התורה.
לדברי גדולי הראשונים יש לצרף את שיטת החת"ם סופר, שהיה גאון וקדוש ומגדולי הפסוקים בעולם לפני כמאתים שנה. החת"ם סופר כתב, הן בחידושיו למסכת שבת בסוגית חנוכה והן בתשובותיו, שעצם חגיגת יום שנעשה בו נס לכלל ישראל כחנוכה או פורים הוא חיוב מן התורה, רק פרטי ההלכות כיצד יש ליחד את היום משאר הימים- אם בהדלקת נרות או בקריאת מגילה, אם באמירת הלל או בקביעת סעודה- זהו חלק תקנת חכמים באותו יום. ומי שימנע ולא יעשה שום זכר כלל ועיקר לחשיבות היום מצד השגת ה' שפעלה להצלת ישראל, הריהו עובר על דין תורה. על פי זה מתברר שאנו, המדליקים נרות לכבוד פרסום הנס כתקנת חכמים ואין לנו מעשים אחרים המייחדים את גודלו של היום, מקיימים לכל הדעות את מצות התורה להודות לשם על ניסיו עמנו בעצם הדלקת הנרות, ובזה מאחדים את מצות התורה ואת תקנת חכמים.
קיומם המאוחד של מצות התורה ותקנת חז"ל במעשה אחד קיים גם בקידוש השבת שמן התורה נתחייבנו לומר דברים הנוגעים לשביתת הבורא בשבת בשעת מעשי בראשית, וחכמים תקנו לנו לאומרם על היין בשעת הסעודה. נמצא שגם בשעת הקידוש אנו מקיימים יחד את מצות התורה ותקנת חכמים כאחד.
עד כה עסקנו בצדדים ההלכתיים של הדלקת הנרות, הן כהמשך להדלקת המנורה במקדש, הן בראיית הנרות השקולה כראיית מקום שנעשו נסים לאבותינו, והן בשבח הנס שבו נצלנו ממות לחיים ונתחייבנו בהודאה לה'. מי שמתבונן יראה כיצד סודרו שלושת בחינות אלו בשלושת הברכות שאנו מברכים ביום הראשון: "להדליק נר חנוכה"- המשך תקנה מהדלקת המנורה על ידי אהרן ובניו, כשיטת הרמב"ן. "שעשה נסים לאבותינו בזמן הזה"- המשך ברכות ראיה של מקום או זמן שנעשו בו נסים, כשיטת בעל השאילתות. "שהחיינו וקיימנו"- הודאה על הצלתנו, כדברי החת"ם סופר.
בהתבוננות מעמיקה יותר יש לראות עד כמה חשובה לנו הצלה זו, שעליה כתב הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות חנוכה, שבהצלה זו זכינו שחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה. לכאורה יש לשאול מה הטעם בימינו לשמחה זו על חזרת המלכות בימי בית שני, והרי הבית חרב וישראל גלו מעל אדמתם? אם נתבונן על צורת חיינו הדתית היום, הן בתפילה מדי יום והן בכל המאפיין את הופעתנו הציבורית בבתי כנסיות ובתי מדרשות דרך לימודנו את התורה שבעל פה ועוד, נוכל להווכח שכל צורה זו הינה אך ורק הודות לתקנות שתקנו חכמים והנהיגו אותנו בסדרי חיים מיוחדים בימי בית שני.
כשחזרה מלכות לישראל בימי בית שני וישבה הסנהדרין ללא לחץ אויב כי גבר, זכינו ותוקנו לנו תקנות רבות, הן בסדרי עבודת ה' והן בסדרי חיי המשפחה והחברה, כגון תקנות כתובה ופרנסת הילדים ומזונותיהם וחינוכם, וכן עניני משא ומתן, תקנת פרוזבול ועוד תקנות רבות השייכות לתיקון העולם. גם סדר לימוד התורה לחכמי ישראל ותלמידיהם נקבע על פי המשנה וכלליה, שנתחברו באותם ימים בהם ישבו ישראל על אדמתם. נמצא, שכל חיינו היום בנויים על אותם ימים שבהם שבה המלכות לישראל, וזכה עמנו לגלות את אורות הקודש השייכים לממלכתיות שלו.
בהתבוננות זו יש מקום להבין מחדש את ערך ימינו, בהם שבנו לציון וממלכת ישראל הולכת ומתיסדת על אדמת הקודש. אין לראות בבנין זה ערך לאומי יבש ומצומק מכל תוכן רוחני חלילה. יש לדעת שעצם בנינם של ישראל מחייב הופעת תוכן רוחני מאיר ומרומם השייך להופעה הכללית של עם ה' הקדוש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
