ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
"הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה".
נחלקו הראשונים באיזה מקרה מדובר כאן:
רש"י מסביר שמדובר ב'מיטה שלמה', ובהמשך מסביר שהסוכה מיטלטלת יחד עם המיטה, כלומר, שהמיטה היא בעצם הסוכה ומשטח המיטה הוא קרקע הסוכה.
הראב"ד 2 מסביר שכל מחלוקת ת"ק ור"י היא רק בסוכה שעומדת על הארץ והמיטה תומכת אותה, כך שאם יזיזו את המיטה הסוכה תיפול, אבל אם הסוכה כולה בנויה על המיטה (כדברי רש"י) גם ר' יהודה יכשיר.
בגמרא נחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, האם הוא פוסל משום 'שאין לה קבע' או משום 'שמעמידה בדבר המקבל טומאה'. ונפקא מינה, אם נעץ שפודין של ברזל וסיכך על גביהן; דלמ"ד 'לפי שאין לה קבע' כאן ר"י יכשיר, ולמ"ד 'לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה' אף בזה יפסול ר' יהודה. ועל פי זה אומר שם אביי, שאם העמיד את הסכך לא ע"ג המיטה אלא ע"ג יתדות של עץ, והמיטות רק משמשות דפנות לסוכה – גם ר' יהודה יכשיר, שהרי יש קבע לסכך והיתדות אינן מקבלות טומאה.
(הרא"ש 3 מקשה על המ"ד שפוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה', שלפי זה יוצא שאסור להעמיד את הסכך על עמודי אבן מפני ש'אין גידולו מן הארץ' וזה לא מסתבר. מקושיית הרא"ש משמע, שסובר שלמ"ד זה, כל פסולי הסכך כגון 'שאין גידולו מן הארץ' או 'מחובר' שייכים גם במעמידים.)
בהבנת הסוגיא מצינו כמה הסברים בראשונים:
רש"י מפרש, שמדובר בסוכה הבנויה על המיטה, ומכיוון שמיטה היא דבר המיטלטל - אין זו דירת קבע, ור' יהודה הפוסל הולך לשיטתו ש'סוכה דירת קבע בעינן' (ז:). ולמ"ד שר' יהודה פוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה' - הרי המיטה מקבלת טומאה ואסור להעמיד בה את הסכך. רש"י מסביר שמאחר ועיקר הסכך הן מעמידיו, המעמיד בדבר המקבל טומאה – כאילו סיכך בו, לפי"ז יוצא שזהו פסול דאורייתא.
על הסברו של רש"י שואלים הראשונים:
א. התוס' 4 שואלים: לפי רש"י, ר' יהודה פוסל את הסוכה (למ"ד הראשון) כיוון שהיא מיטלטלת, ומה זה שונה מסוכה שבראש הספינה שכשרה גם למ"ד דירת קבע בעינן (אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דים), הרי גם היא מיטלטלת יחד עם הספינה.
ב. עוד שואלים התוס' מהגמרא בדף כג. שר' יהודה פוסל סוכה שע"ג בהמה משום שאסור לעלות לה ביו"ט וממילא אינה ראויה לשבעה. ואם פירושו של רש"י נכון, לשם מה הגמרא צריכה להסביר 'משום שאין עולים לה ביו"ט', שתפסל משום שהבהמה מיטלטלת ואין זו דירת קבע.
ג. הר"ן שואל, אם אכן הפסול הוא משום דירת קבע בעינן, הגמ' צריכה לומר בפירוש שר' יהודה לטעמיה, כמו שאומרת במקומות אחרים.
על השאלה הראשונה עונים התוס' בעצמם, שמאחר ויש רגילות לעשות גג ע"ג הספינה, למרות שהיא מיטלטלת זה נחשב קבע (וכן בעגלה אם יש רגילות לעשות לה גג, כגון קרון). ראיה לכך ניתן להביא מדברי רבנו יונה 5 שמותר לעמוד בהבדלה במוצ"ש למרות שבדר"כ צריך לשבת כדי שיהיה קביעות מקום (כמו בקידוש). והטעם הוא שבהבדלה אנו מלווים את שבת המלכה ובלווי מלכה מן הראוי לעמוד, לכן כאן העמידה היא הקביעות (ז"א שהרגילות נותנת גדר קביעות).
ע"פ זה מתרץ הנצי"ב 6 גם את השאלה השניה בתוס', שהגמ' בכג. מסבירה שהפסול הוא 'משום שאין עולין לה ביו"ט' ולא משום דירת קבע, מפני שמדובר בבהמה גדולה כמו פיל, ובפיל יש רגילות לשים עליו מבנים כמו סוכה ורגילות זו נחשבת קבע.
על השאלה השלישית אפשר לענות, שיש מקומות שהגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור. לדוגמא: בדף י. בעניין סוכה ע"ג סוכה, הגמ' מעמידה במקרה שהסכך שבין הסוכות אינו יציב כ"כ כדי לשמש כקרקע לסוכה העליונה, ואם האדם יעלה לשם, לא יוכל לדור בה כבדירת קבע, וזו הסיבה שר' יהודה פוסל את העליונה ומכשיר את התחתונה, ואעפ"כ הגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור.
התוס' 7 והרא"ש 8 מביאים את הירושלמי 9 שמספר על אנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהם ומסככים עליהן. ומכאן מוכיח הירושלמי, שטעמו של ר"י במשנה הוא משום שאין לה קבע, ואילו בברייתא של אנשי ירושלים מדובר שהיה י' טפחים מהמיטה לסכך. משמע מהירושלמי, שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. ואת המ"ד 'משום שאין לה קבע' יש להסביר, שהכוונה היא שאין גובה י' טפחים בין המיטה ובין הסכך שעליה. דהיינו, אם סמך את הסכך על עמודי המיטה ואין י' טפחים מן המטה לסכך ר"י פוסל, ולשון הגמרא 'משום שאין לה קבע' - הכוונה שזו דירה סרוחה.
לפי זה מסבירים תוס' והרא"ש את דברי אביי, שר"י פוסל רק אם סמך את הסכך במיטה, אבל אם הסכך עומד גם ללא המיטה, אפילו אם אין י' טפחים מהמיטה לסכך הסוכה כשרה כיון שהמיטה היא ככרים וכסתות שאינם ממעטים בסוכה כדברי הגמ' בדף ד.
הרא"ש מוסיף שר"י כלל אינו חולק על תנא קמא, אלא בא לפרש את דעתו ולומר, שכאשר המטה והסוכה הם דבר אחד - המיטה ממעטת מגובה הסוכה, וממילא למרות שאביי אמר את דבריו אליבא דר"י הם להלכה, כיון שר"י מסביר את ת"ק.
הנפק"מ בין רש"י ותוס' היא, שלרש"י סוכה הבנויה על המיטה ומיטלטלת עמה – פסולה, אע"פ שהסכך גבוה י' טפחים מן המיטה, ולפי תוס' סוכה כזו תהיה כשרה. אמנם רש"י יכול להודות לתוס' לעניין הלכה, אבל אליבא דר"י רש"י סובר שהטלטול הוא חיסרון בדירת קבע. לפי זה נוכל להבין מדוע רש"י לא פירש כמו התוס', שהרי לפי התוס' הגמ' היתה צריכה לומר: 'איכא בינייהו שגבוהה י' טפחים מהמיטה לסכך, למ"ד שאין לה קבע הרי יש לה קבע, ולמ"ד לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה'. מתוך שהגמ' לא אמרה כך, הבין רש"י שגם למ"ד 'לפי שאין לה קבע' היא פסולה כיון שהיא מיטלטלת.
הרי"ף 10 מביא להלכה את דברי אביי למרות שהם נאמרו אליבא דר"י, וממילא אי אפשר לומר שהרי"ף מסביר כמו רש"י שר"י פוסל משום דירת קבע, שהרי הרי"ף פוסק שסוכה דירת עראי בעינן. לכן מסביר הר"ן את הרי"ף ע"פ הראב"ד שהובא לעיל, שהסוכה אינה מיטלטלת עם המטה אלא רק סמוכה עליה, ומאחר ויש רגילות להזיז מיטה ממקום למקום, זהו חיסרון אפילו בגדרי דירת עראי, כיון שאינה ראויה לשבעה, שהרי כל רגע יש חשש שיזיזו את המטה והסוכה תיפול.
עוד מסביר הר"ן ע"פ הראב"ד, שלמ"ד 'מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה' זוהי גזירה דרבנן, שאם יעמיד בדבר המקבל טומאה יבוא לסכך בו ממש. והראב"ד מקשה על עצמו, הרי מותר לבנות סוכה ע"ג אילן (אומנם אין עולין לה ביו"ט) ומדוע לא גוזרים שמא יבוא לסכך בו? ומשיב, שאין רגילות לסכך באילנות ולא צריך לגזור. שואל הר"ן, הרי וודאי שיש רגילות לסכך באילן, לכן נוטה הר"ן להסביר כמו הרמב"ן, שבסוכה ע"ג אילן, הסכך עומד על גבי הדפנות והדפנות עומדות על האילן, לכן האילן הוא רק 'מעמיד דמעמיד' לגבי הסכך, וב'מעמיד דמעמיד' לא גזרו. ע"פ זה מסביר הרמב"ן גם את דברי אביי, שאם נעץ כלונסאות במיטה, הסוכה כשרה לכו"ע גם למ"ד משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, שהרי כאן המיטה היא 'מעמיד דמעמיד'.
לגבי שאלת הר"ן על הראב"ד ניתן לומר, שהראב"ד התכוון לגזע האילן שבו אין רגילות לסכך, ואין הכי נמי אם יסמוך את הסכך בענפים יהיה אסור.
להלכה:
הרא"ש בשם הירושלמי דוחה דין זה. גם הרי"ף שהביא את אביי להלכה יכול לסבור כמו הירושלמי, ואף אם נסביר את הרי"ף כמו הר"ן וממילא נצטרך לחשוש מלהעמיד בדבר המקבל טומאה, עדיין זהו דין מדרבנן. גם לרש"י שסובר שזהו פסול דאורייתא, הרי דבריו הם אליבא דר' יהודה, ואילו תנא קמא חולק על ר"י ומכשיר סכך העומד על דבר המקבל טומאה.
השו"ע 11 לא מזכיר כלל את הדין של מעמיד בדבר המקבל טומאה, רק בסימן תרכ"ט סעיף ז' לגבי סולם כותב שזהו ספק. ולפי אחד הפירושים, הספק הוא מדין מעמיד.
ישנן שלוש דעות באחרונים:
החזו"א 12 מוכיח שמה שהרמב"ן התיר מעמיד דמעמיד זה רק במקום שהמקבל טומאה מעמיד את הדפנות ועביד מעשה קרקע בעלמא. אבל את הסכך אין להעמיד בדבר המקבל טומאה ואפילו לא במעמיד דמעמיד.
המשנה ברורה 13 כותב, שלכתחילה יש להזהר מלהעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה ובדיעבד מותר, ואילו מעמיד דמעמיד מותר לכתחילה, כפשט דברי הרמב"ן.
ערוך השולחן 14 מכריע כמו הרא"ש, שאין שום איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, ואין צריך לומר שמותר ע"י מעמיד דמעמיד, ומוסיף: "ולמה לנו להחמיר" וכן עיקר להלכה.
^ 1. סוכה כא:
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד הסבר מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בטעם מצוות סוכה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת בית אל תשפ"ד
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
דיני פלסטר בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
