: סיכמנו את תוכן הדרשה על חמשת חלקיה, והדגשנו בכללם את יסודותיה העיקריים. ואלו חלקי: 1) ביאורו של הרמב"ן לעניינם של שלושת חיבורי שלמה (שיר השירים, משלי וקהלת) ועל תוכן החכמה הכפול הגנוז בהם, 2) יישוב סתירת דברי שלמה שהכל הבל לעדות התורה שהכל טוב מאוד, 3) ביאור תמצית דברי קהלת, 4) שלושת המסרים העיקריים של ספר קהלת. 5) הרחבה במשמעות חתימת ספר קהלת "סוף דבר הכל נשמע..." הכוללת ביאור עניינה של ארץ ישראל והדגשת ערכי העל של דרך ה' – שהינם "חסד משפט וצדקה בארץ".
הרמב"ן חתם את דרשתו בדבריו המאלפים של הרמב"ם על הדרכותיה ומעלותיה של הצדקה שבסוף הלכות מתנות עניים. השלמנו את הדרשה ובשוליה סיכמנו את מבנה הדרשה כולה וביארנו את מהלכה ומדוע חתם הרמב"ן בהרחבה בעניין הצדקה כהשלמת הביאור לאופן ההליכה בדרכי ה', שהם "חסד, משפט וצדקה בארץ", והראינו כיצד לדעת הרמב"ן שלמה המלך ייחד ספר לכל אחת מדרכי ה' הללו: שיר השירים=חסד, קהלת=משפט='אלוקים' ומשלי=צדקה='הויה'=רחמים.
הרמב"ן סקר את מעלותיה של הצדקה מהתורה, מהנביאים, מהכתובים ומדברי רבותינו, דיבר על הברכות הגדולות שנאמרו לנותנה בלב שלם ועל החומרה של ההעלמת העין ממנה או נתינתה בפנים חמוצות ורוע לב, והביא דוגמאות שונות לדברים אלו שנתפרשו בתנ"ך. את הכל הרצה הרמב"ן בתמציתיות ובבהירות מרשימה.
תחילה חידש הרמב"ן שארץ מולדתו של אברהם אבינו היא איזור חרן וארם נהריים ולא אור כשדים (=בבל), ושאחר שהתגלגל לאור כשדים השיג מדעתו את מעלת ארץ כנען והחל ללכת אליה עוד קודם לצווי "לך לך", ואחר הוא חזר ל"סוף דבר" שבחתימת מסרי שלמה שבספר קהלת ולימד מהן המצוות העליונות השקולות ככל המצוות ומהי תמצית "דרך ה'" – חסד, צדקה ומשפט בארץ.
סקרנו תחילה את מהלך הדרשה כולה, בין מה שראינו עד כה ובין מה שעוד לפנינו, וביארנו את השייכות של ביאור עניינה של ארץ ישראל לדרשתנו על שאר ענייניה. אחר, ניגשנו להבנת עניינה ומעלתה של א"י ומה הטעם לכך שעיקר שלמותם של המצוות הם דווקא בארץ ישראל, ומהו זה שנקראה ארץ ה' ומהו "משפט אלקי הארץ".
השלמנו את לימוד שלושת המסרים העיקריים שמוצא הרמב"ן שספר קהלת כולל, שהאחרון שבהם הוא לתת תשובה לשאלת צדק ההשגחה בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הרמב"ן הראה שתשובת שלמה בספר זה היא חלקית בלבד בהתאם למסגרתו של הספר המצומצמת להנהגת הטבע בלבד, ועם זה שלמה רומז לסוד מקובל נסתר המיישב את הקושי הנ"ל. בהקשר זה הרמב"ן ביאר את תמציתו של ספר איוב והראה ששם הסוד הנ"ל הוא מסרו העיקרי של הספר ודווקא הוא מישב את קושיית צדק ההשגחה במלואה.
למדנו כי שאלת צדק ההשגחה שאלה יסודית היא ששורש האמונה ושורש המרי תלוי בה, ולא לחינם היא העסיקה והטרידה את דורות הראשונים ודורות האחרונים שבכל אומה ולשון. הרמב"ן מלמדנו כי אחד ממסריו ותכליותיו של ספר קהלת היא להשיב לשאלה זו. אמנם, בהתאם לעניינו של הספר – לא משיב קהלת אלא את מה שניתן להשיב בזה לפי דעתו חכמתו של אדם, וממילא את תשובתו זו מסיים שלמה בטענה שהיא אינה מספיקה לולא הזדקקות לרובד הסוד המקובל ליחידי בני האדם.
הרמב"ן לימד על שני מסריו הראשונים של שלמה בספר קהלת הנובעים מהבחנתו בין כללי העולם הקיימים ועומדים לבין פרטיו החולפים ואובדים. והיינו המסקנות המתבקשות להניח את העסק בחלק החולף אובד ומתכלה של העולם ולאחוז בחלק הקיים שהם השגת כללי החכמה ויראת ה'. בשוליהם של המסרים הללו הבחין הרמב"ן בין מסריו וסגנונו של ספר קהלת בו מופיע שם אלקים בלבד, המבטא את הנהגת העולם ע"י הבורא באמצעות הטבע ובתוכו בלא שינוי ניכר מטבע, ובין מסריו וסגנונו של ספר משלי המתייחס גם להתגלות והתערבות גלויה של ה', המבוטאת בשם הויה, המתלווה בדרך נס גלוי לדבקי השם המיוחד הזה.
תחילה השלמנו את העניין הקודם והוא ביאור דעת הרמב"ן במחלוקתו עם הרמב"ם על משך ימות העולם. ואחר החלנו בלימוד שלושת מסריו העיקריים של ספר קהלת כפי שמסכמם הרמב"ן בדרשתנו, כתשובה לתמיהתו הגדולה על עניינו של הספר. בפעל, למדנו את המסר הראשון על אודות הצורך בהסרת התאוה והעסק בתענוגות העולם מן הלב.
הרמב"ם במו"נ (ב, כח) למד מדברי שלמה ודוד עד עמידת העולם לנצח ופרש כי ששת אלפי השנים שנתנו חכמים לעולם אין כוונתם כפשוטם של דברים, והרמב"ן לעומתו עושה את משמעות דברי חז"ל הללו כפשוטם עיקר, ומלמד שהוא סוד חשוב וידוע בקבלה, ומפרש אף את המקראות בהתאם אליו.
הרמב"ן מבאר את משמעות הכתובים הראשונים של ספר קהלת ומלמד שיש בהם את רעיונותיו של החיבור כולו בדרך כלל לפני פירוטם בשאר הספר, והוא עומד על כך שבפסוקים אלו שלמה מחלק בין החלק היציב שבמעשי האדם וביסודות הטבע לבין החלק המשתנה וחסר הערך שבהם, ומכוון את בני האדם לכוון את מעשיהם בהתאם למסקנות העולות מהבחנה חשובה זו.
עמדנו על מחלוקתו של הרמב"ן עם הרמב"ם מהי "דרך האמת" ומהם סודות החכמה המסתתרים בנמשלי משלי שלמה, והחלנו בלימוד ביאורו של הרמב"ן לראשית דברי קהלת הכוללים הגדרות מהם הכללים העומדים בעלי הקיום היציב בעולם ומהם הפרטים המתחלפים בבריאה שעליהם באה הדרכת שלמה להתייחס אליהם כהבל, כפי שהם, ולא לעשותם עיקר.
הרמב"ן תמה תמיהה גדולה על מסרו של ספר קהלת שמהביל את העולם, על ברואיו והמעשים שנעשים בו כולם ומלמד שכולם "הבל" ו"הבל הבלים", שלכאורה הוא שלא כדברי משה רבו שלימד שהבריאה כולה טובה מאוד. החלנו בלימוד תשובת הרב"ן, וכהקדמה למדנו תחילה על המושגים "חומר" ו"צורה" במשנתו.
הרמב"ן ביאר שתי דעות שהובאו במדרש לגבי הזמן והאופן ששלמה יצר את חיבוריו – קהלת, משלי ושיר השירים - ברוח הקודש ששרתה עליו. האם היה זה בדרשה גדולה שדרש לפני מקהלות העם שקיהל בסעודה הגדולה שעשה להיגמרה של תורה כשזכה בחכמה מהקב"ה, או שהוא יצר את חיבוריו ברוח קודשו לאורך כל ימיו, והלביש את סתרי חכמותיו במצילות ומשלים המתאימות לגילו, כך ש"בנערותו אמר את דברי הזמר (=שיר השירים), בבגרותו אמר משלים (=משלי), ובזקנותו אמר הבלים (=קהלת)".
הרמב"ן הוכיח שקהלת הוא שלמה המלך, שנקרא בכינוי זה על שם החכמה שנקהלה בו ועל שם מקהלות העמים שבהם היה דורש בחכמותיו ומשליו, מלמד מוסר ורומז לסתרי התורה. הרמב"ן הביא כמה דוגמאות להראות כיצד שלמה מלמד מסר במשל, ומלבד המסר שבמשל ישנו מסר נוסף רמוז בו ובנמשלו הנסתר. בכלל הדברים, דברנו גם על דרשתו של הרמב"ן הידועה בשם "דרשה לחתונה" שלענ"ד אינה אלא דרשה לבאר את סודותיו של ספר יצירה שנכתבה כנראה בסמיכות זמן ועניין לדרשתו לקהלת, (ולא בהקשר של חתונה כלל).
סקרנו את חיבורי הרמב"ן את ענייניהם וזמניהם, ואת מקומה של דרשתו לקהלת ביניהם, והקדמנו בסקירה כללית את תמצית תוכנה של הדרשה לקהלת. כמו כן, הדגשנו את עיסוקו של הרמב"ן בדרשתנו באופן מיוחד בספר מו"נ ובביאור סתרי התורה שרמזם שלמה המלך ככוונת התורה "על דרך האמת", ולרמב"ן היינו על דרך הקבלה וכאלטרנטיבה לביאורי הסוד הללו של הרמב"ם על דרך הפילוסופיה.
