כצפוי קריאות "וואי!" ו"אני לא מאמינה!" נשמעו מכל עבר, וכן משפטים כמו "אני זוכרת איך בילית באילת...", "לא אשכח את הפוסטרים של כל הזמרים שהיו תלויים בחדר שלך...". כל אחת החלה לספר על חטאיה ועוונותיה של צופיה
הקמת סוכה הייתה בלתי אפשרית. אומנם במחסן ביתו של הרב היו שמורים הקרשים והדפנות לסוכה, אולם הקמתה הייתה כרוכה בפיקוח נפש ממש. הנאצים צמאי הדם סבבו ברחובות, וכל סממן יהודי עלול היה להגביר את תאבונם לעשות שפטים בבית וביושביו
הוא הושיב את יעל בכוח במטבח, הוציא לחם ומים ובצעקות הכריח אותה לאכול. יעל נשכה את שפתיה והתחננה: "תן לי יום אחד בשנה לשמור את היום הכי חשוב לי כיהודייה!"
כשסיים ר' ישראל מאיר את עדותו, אמר הסניגור הנוצרי: "שופטים נכבדים! אסביר לכם עד כמה רחוק העד הזה מדבר שקר. מספרים עליו כי בהיותו פעם בוורשה חטף גנב את ארנקו וברח. העד רדף אחריו וצעק כי הוא מוחל לו בלב שלם על הגניבה, והסביר: 'בוודאי העוני הביאו לידי הגניבה, ואם כן, מדוע שיאכל מן הגזל? מוטב שאמחל לו'..."
דורית נבדקה וחזרה לביתה עם המון סימני שאלה. מיד הרימה טלפון לרב בורשטיין וסיפרה לו על צערה הרב. הוא ענה לה בשלווה שהסבלנות עוד תשתלם להם. לאחר יומיים צלצל הטלפון במקום העבודה של דורית. מעברו השני של הקו נשמע הרופא המטפל מבית הרפואה. "דורית, את רוצה מתנה לחגים?". דורית לא הבינה על מה הוא שח. "מה?... איזו מתנה?...". "יש לכם תאומים!"
רבים בדורו של הרב קוק, כולל תלמידי חכמים, תהו כיצד הוא מצליח לשלוט בסוגיות רבות ושונות בהלכה ובאגדה – וכל זאת תוך כדי עיסוק בצורכי הציבור ללא הרף * ההסבר הוא שאצל הרב קוק הכול היה תורה, וכל תחום שעמו נפגש התקשר אצלו לסוגיות שלמות * עוד על גדלותו של מרן הרב קוק זצ"ל: מדוע דלק אצלו האור עד שעה מאוחרת, מה העיד עליו עגנון אחרי שלמד אצלו תשע שעות ברציפות, ומה היה קורה אילו היו מתרגמים את אורות התשובה לאנגלית
אירועים שהתרחשו ב-30 השנים האחרונות, יחד עם היחלשות התפיסות הלאומיות בכל העולם, ובפרט בישראל, גורמים ליותר ויותר אנשים, כולל בציונות הדתית, לא להאמין בתפיסת הרב קוק שאנו באתחלתא דגאולה. לכן יש לחזור ולהעמיק בתורת הראי"ה כדי לבסס מחדש אמונה זו
כאשר הרב סיים לדבר, האיש אמר: "סליחה, אני רוצה לספר משהו לכולם. אני בועז, חבר של סושי. תדעו לכם שהיא גרה בהרצליה פיתוח. אביה נפטר והיא בת יחידה לאמא מולטי-מיליונרית. אין חוויה שלא חווינו ביחד. ארבע שנים אנחנו רק מטיילים ומבלים בעולם. כעת, בשעתיים וחצי האלה, זו הפעם הראשונה שהרגשתי אושר"
המפקד אמר למשה: "יהודי קוי-סינז'ק שיקרו באומרם שביקשתי שוחד תמורת הספרים. חוץ מזה הספרים שייכים ליהודי קוי-סינז'ק, ואילו אתם מארביל. מה זכותכם לקבלם?". "התורה לא ניתנה רק ליהודי קוי-סינז'ק", אמר משה, "אלא לכל העם היהודי. לכן אבקש שכיהודים נקבל את ספרי התורה". המפקד שאל את ידידו שישב לידו: "מה דעתך על דבריו?". "הוא ממזר גדול", ענה ידידו. "האם ניתן לו את ספרי התורה?", שאל המפקד.
ערב אחד פנה אליה אביה והחל לצעוק עליה: "שמעתי שאת מחפשת להקים בית עם בחור שלומד תורה כל היום. תדעי לך שאם זה יקרה, אתם לא תדרכו בבית שלי לעולם! אז תרדי מהעניין הזה ותתחילי לחפש לך בחור מהעדה שלנו, העדה הבוכרית, כי לא חסרים כאלה בכלל"
לפתע נפתחה הדלת. קלגס נאצי עמד בפתח וראה שמונה מאות איש יושבים ביחד על הרצפה... קפצנו בבהלה לדרגשים. הנאצי שלף אקדח, תפס את היהודי הראשון שנקרה בדרכו, הצמיד אקדח לראשו וצעק: "אם לא תגיד לי מיד מי ארגן את זה, אני הורג אותך!". היהודי סירב להסגיר את הזקן, והנאצי המשיך לאיים: "אהרוג את כולכם, אחד אחד, עד שאדע מי אחראי לזה!"
בעוד נדב מנסה לחשוב מדוע לעזאזל הם תקועים פה ומה עליהם לעשות כעת, ניגש אליו פתאום הודי שבדיוק נכנס לתחנה ושאל: "אתה ישראלי?". "כן", ענה נדב. "בוא אחריי, יש טלפון בשבילך", אמר האיש. נדב לא הבין מה קורה, אבל לפני שהספיק לחשוב ההודי הסתובב וצעק: "קדימה! מחכים לך בטלפון".
רבי אהרל'ה אמר לאליהו: "כאשר אצביע על בחור מסוים, יהודי לא דתי, תיגש אליו יחד איתי, נתפוס אותו בכוח ונוציא אותו מכאן. לקחתי אותך איתי כי איני מסוגל להתגבר עליו לבדי". "תדע לך", הוסיף הרבי, "שזה לא משנה בכלל אם הבחור ימחה ויצעק. ניקח אותו בכל אופן"
הרב וילימובסקי הוציא את הקלף המגולגל מתוך הנרתיק, פתח אותו ועבר עליו ברפרוף. באמצע הקריאה נעתקה נשימתו. אחת האותיות במילה "נפשכם" הייתה סדוקה בצורה מכוערת - מזוזה פסולה בעליל! הוא שלף מתיקו מזוזה כשרה למהדרין וקבעה במקום המזוזה הפסולה. "אני בטוח שבקרוב תראו את התוצאות", אמר לבן ציון
