שלוש שנים לגירוש. מבחינה היסטורית זו תקופה זניחה, אך למי שמצוי בלב המאורעות זה פרק זמן משמעותי. לילדי הגוש הצעירים, הזמן שחלף מעמעם את הזיכרונות מהבית והדיונות. ולמבוגרים, זהו העיתוי לעבור מההתמקדות בתחושה הטבעית שחובה 'לזכור', לעיסוק בשאלה - כיצד ולשם מה?
האם העיקר הוא זיכרון העבר או שמא עלינו להפוך את הזיכרון לכוח שיפעל ויחיה מחדש את הגוש?
ההבנה וההבחנה במצב המדויק של המציאות, גם אם יש בה צדדים רעים וחשוכים, היא הדרך לעלות על דרך התיקון והגאולה, הרב מיכאל פירר על השכחה שאחזה בנו לייסוד מציאות שלמה וקדושה יותר.
אנחנו נשרת במסירות נפש בצה"ל במלחמותיו נגד אויבי ישראל על פי צו התורה. וכמו כן לא נסטה בשום אופן מקוצו של יו"ד בשמירת שאר מצוות התורה, ונעמוד על זכותנו וחובתנו אלו בשלמות.
שנה אחרי ששם היישוב עמונה הפך לסמל לעמידה נחושה על זכותנו על ארץ ישראל מן הצד האחד ולאלימות משטרתית מן הצד השני מוקדשת הפינה לבירור כיצד ניתן לזקוף את קומתנו בעקבות עמונה.
היחס לחיילים המגרשים; כוונת הרצי"ה - "על יו"ש תהיה מלחמה"; אהבה ואמונה; מה עם עמ"י? החשש למלחמת אחים; המצב כניסיון של שמירה על אהבה; התפילה לשלום המדינה - מה יהיה? סירוב פקודה במעגלים החיצוניים.
אחרי חורבן גוש קטיף והמאבק בעמונה, מהי הדרך הטובה ביותר לנצח במאבק? עד כמה ניתן באמת לשנות בפועל? האם המתנחלים בלתי מוסריים? האם יש במאבק מימד של חילול ה'? לשים סרט שחור על הדגל? איך קורה שיש פערים גדולים כל כך בדעות של תלמידי הרצי"ה?
השוקת השבורה בפניה אנו ניצבים כיום, אין בה משום הפתעה. אין זו סיטואציה של בריון זה או אחר אשר קם והשתלט על המדינה. השבר הוא ערכי, פרי הבאושים של אנשי "רוח" ותקשורת ששקדו שנים רבות, על קידום תרבות זו, "תרבות אנשים חטאים"; אם כן על מה אנו נאבקים?
ואנחנו קמנו ונתעודד; כיצד הגענו למצב של שיגעון כזה? מיהו האשם העיקרי בכך? בחינת הציבורים השונים בעם; האם טעינו? דרך התיקון השלמה; איחוד הלבבות בכל מחיר.
כיצד נוכל ליישם את חזונו של הרב קוק אודות "דגל ירושלים"?; בניית אלטרנטיבה; מקומה של התנועה הציונית על מפת ההיסטוריה (על-פי אגרות הראי"ה); הצבת העקרונות ודרכי הפעולה למימוש החזון; התוואת דרך חדשה מול "המזרחי" המתרפס בפני הציונות החילונית; בכוחנו להניף את "דגל ירושלים".
כדי למנוע משברים נוספים עלינו לערוך חשבון נפש; כישלון המאמצים לתקן את מערכות המדינה מבפנים; לבקר את האליטות המנוכרות לערכי היהדות והאומה; להקים אלטרנטיבה של מערכות חיים מבוססות על שילוב קודש וחול; התעצמות פנימית מתוך חירות מהשתעבדות לסביבה החיצונית.
כיצד יש להתייחס למבצעי הגירוש? האם יחסנו כלפי הצבא והמדינה השתנו בעקבות הגירוש? דרך ההשפעה שלנו היא דווקא בבניית מערכות עצמאיות בציבור. ישנה חשיבות גדולה מאוד לאי נתינת לגיטימציה ולגינוי המעשה.
