לבירור דרכנו | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי יום ו' ד' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
בעקבות הגירוש
דרכים מעשיות

קטגוריה משנית

ספריה
קומי אורי
ו - בעקבות הבחירות

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

10 דק' קריאה • 41 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר אהרון בן אלכסנדר נחמן הי"ד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

כיצד יש להתייחס היום לצבא, שמצד אחד מוסר את נפשו יום יום על שמירת הישובים ושאר ארץ ישראל וגבולותיה ומצד שני מגייס חיילים להחריב ישובים?
התשובה מונחת בשאלה עצמה. המציאות מאוד מורכבת. בכל שנות המדינה תפקיד הצבא היה אחד - להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל. כל מעשיו היו מעשי מצוה וקדושה, והיחס שלנו לצבא היה יחס של כבוד, הערכה והכרה בערך הגדול של תפקידו. כעת, לאחר שהצבא גויס למלא את רצונה של הממשלה ועסק בעקירת הישובים בחבל עזה והריסת בתי כנסיות ופעל בניגוד למצוות עיקריות בתורה, ובכך עשה ההיפך מעניינו של הצבא לשמור על עם ישראל וארצו, היחס לחיילים שהשתתפו בעקירה הנוראה הזו הוא יחס מורכב וקשה מאוד. בעיקר האנשים שגרו בחבל עזה אינם יכולים לכבד ולהתייחס בהערכה לאנשים שגרשו אותם מביתם, אך לא רק הם אלא גם משפחותיהם והציבור כולו. מצד שני, החיילים עושים גם דברים חשובים. אני מבין מאוד לליבם של אנשים שנותנים ביטוי לכאב ולצער כלפי אותם קצינים, מפקדים וחיילים שהשתתפו במעשה הנורא הזה.

האם מושג ה"ערב רב" שייך בימינו והאם יש להשתמש בו?
ראשית כל, בדברי הזוהר המושג הזה מופיע בעיקר בקשר לתקופה הזו של "עקבתא דמשיחא". וכן הרב קוק משתמש בביטוי זה כלפי אנשים מישראל, שמתחברים לשונאי ישראל ורוצים את רעתם של ישראל. אם כן, המושג הזה שייך. אלא שיש לבאר במה שונה ה"ערב רב" משאר רשעים. חז"ל משתמשים במושג "רשע" כלפי מי שעובר על מצוות התורה. לעומת זאת, המושג "ערב רב" שייך במי שהקלקול לא נעשה רק בפועל על ידי מעשיו אלא מי שיש קלקול בנפשו. בדברי חכמים אנו מוצאים שלאנשים בעלי מחלוקת ישנה תכונה של "ערב רב", וכן אנשים שודאי רוצים להרע לישראל.
למי נייחס את המעשים האלה? למי נקרא בתואר הזה? הדברים אינם כל כך פשוטים. יכול להיות שאלו שמפגינים במחסומים יחד עם ערבים נגד חיילי צה"ל, נגד כל פעולה שעושה הצבא, ומשתתפים יחד עם הערבים במאבקים נגד מדינת ישראל, שייך בהם המושג הזה. וכך גם אלה שתומכים במהלכים הללו קשורים לעניין זה. האם נרחיב את המושג הזה לאנשים נוספים? אלה שרוצים בטובת ישראל אך טועים ועושים מעשים שלדעתנו מזיקים לעם ישראל - איני יודע אם שייך בהם התואר "ערב רב".

בספר "ארץ הצבי" מופיע שהרצי"ה התבטא ש"על יהודה ושומרון תהיה מלחמה". מה היתה כוונתו?
אכן הרצי"ה חזר על הביטוי הזה כמה פעמים, שאם יהיה ח"ו מצב כזה שהממשלה תרצה למסור חלקים מיהודה ושומרון לנכרים, לרשעים שונאי ישראל, תהיה בתוכנו מלחמה על כך. שאלו אותו למה הוא התכוון, והוא השיב שהוא לא רוצה לבאר את מה שאמר. הוא לא נכנס לבאור הדברים, אך הוא חוזר ואומר ש"על יהודה ושומרון תהיה מלחמה". אם הוא לא נכנס לבאור דברים, איך אנחנו יכולים להיכנס לכך?
לרצי"ה היה חשוב לומר את האמירה הזאת. אם כן, מי שאומר את האמירה הזאת בשמו עושה מה שהוא חשב שצריך לעשות. יתכן שבהתבטאות הזו הוא רצה שיסירו את המחשבה הזו לגמרי מסדר היום. מכל מקום, אין ספק שהפועל היוצא מהאמירה הזו הוא שהרצי"ה חשב שצריך לתת ביטוי עוצמתי ביותר להתנגדות שלנו לאפשרות של מסירת חלקים מיהודה ושומרון, מארץ ישראל. אין כל ספק שכלול בדבריו שח"ו לא יעלה על הדעת להשתתף בזה, ואף הוסיף ואמר במפורש שכל חייל וכל איש ציבור שבידו הדבר חייב לעכב מהלך כזה. אני חושב שכלול בזה גם מאבק עיקש של ביטוי הקשר שלנו לארץ ישראל ואי הסכמה שלנו לזה. בפרטי הדברים אינני יודע לכוון למה התכוון הרב.

משתמשים היום הרבה בביטוי שאמר הרצי"ה שיש שני אל"פים יסודיים - אהבה ואמונה. האם האהבה והאמונה הללו סותרים את האפשרות להיאבק?
האהבה והאמונה הם באמת שורש כל עבודת ה'. האמונה ברבונו של עולם היא אל"ף-בי"ת. מתוך האמונה בקב"ה ובתורה מקיים האדם את המצוות. וכן גם אהבת ה', אהבת התורה, אהבת האומה ואהבת הארץ הם ודאי יסוד הכל. יש לאהוב כל דבר שבקדושה, כל דבר שקרוב לרבש"ע. ואהבה היא התמסרות, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אני לא רואה בכך סתירה. אדרבה, כל המאבק על ארץ ישראל הוא למען עם ישראל. מתוך שאנו אוהבים את עם ישראל אנחנו רוצים בטובתו ועל כן אנו נאבקים על שמירת כל הארץ. קיומה של האומה והתקדמותה לקראת שלמותה תלוי בשלמותה של ארץ ישראל שתהיה בידינו. כל המאבק הזה אינו מאבק פרטי מתוך אי התחשבות בחלקים אחרים בעם ישראל, כי אם לשם עם ישראל. לא רק שאין סתירה בין המאבק הזה לאהבת עם ישראל אלא האחד נובע מהשני. "את אשר יאהב ה' יוכיח". כשאוהבים מישהו רוצים שהוא יהיה מתוקן, מושלם, שיהיה לו טוב, ועל כן גם מוכיחים אותו. אהבה איננה טשטוש האידיאלים והערכים, אהבה שאין לה משמעות. אהבת ישראל נובעת מכך שעם ישראל הוא עם ה', עם סגולה. זהו הקשר שבין כל אחד ואחד מישראל והקשר שבין כולם יחד. על כן, אהבת ישראל היא זו שבעצם גורמת לנו להשתדל כל כך שארץ ישראל תישאר בידינו.

יש חשש גדול שעל ידי המאבק על ארץ ישראל נרחיק את הציבור מאיתנו. האם יש מקום להרגיע את המאבק ולהתעסק בנושאים חברתיים ורק לאחר שנאהיב שם שמים על הבריות נחבר אותם שוב למאבק על ארץ ישראל?
ראשית כל אנו צריכים להסביר כיצד מתנהל היום המאבק על ארץ ישראל. אנו לא מדברים כאן על כיבוש עבר הירדן, על חלקי ארץ ישראל בצפון שעדיין אינם בידינו, על סיני שחלקו הגדול הוא חלק מארץ ישראל המובטחת לנו. אנחנו מדברים כאן על מניעת נסיגה, מניעת ויתורים על ארץ מולדתנו שעכשיו בידינו. על כן, אין כל ספק שאי אפשר שלא להיאבק כנגד המעשה הנפשע הזה. ובאופן כללי, קירוב רחוקים פירושו לקרב אותם לערכים, לרומם אותם לדרך התורה. קרוב רחוקים אינו יכול לבוא מתוך ויתור על דברים כל כך יסודיים בסיסיים, שהם יסודי תורה. לא זו הדרכתה של התורה. "וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" 1 . רק אם מדובר בחטא קל מאוד שאדם יעשה כדי שחברו יזכה במצוה גדולה מאוד אומרים לו לעשותו, אבל לא חטא גדול מאוד. כאן מדובר על ליבה של האמונה. ארץ ישראל היא מצוה כלל ישראלית ואי אפשר לוותר עליה כדי שעל ידי כך אולי נקרב רחוקים. יתרה מזו, אינני מאמין שעל ידי שאנחנו נימנע מלעמוד על הערכים שאנחנו מאמינים בהם, על יסודי התורה, נוכל לקרב רחוקים. קרוב רחוקים יתממש דוקא ככל שנבטא את הנחישות והאהבה שלנו, את הקשר שלנו לתורה ולמצוות. נַראה את עומק אמונתנו, והפגישה של אנשים עם מסירות הנפש היא זו שתקרב אותם בטווח הארוך. איני חושב שיש מקום לשום ויתור על ערך מסוים, על יסוד של תורה, על מצוה, כדי לקרב רחוקים.

הרצי"ה לימד אותנו שדרך הגאולה רצופה בנסיונות, וככל שמתקדמים גדלים הנסיונות. האם יש מקום להתבונן על המצב היום כנסיון האם ניגרר למלחמת אחים או לא, ואם כן עלינו לברוח מהמאבקים?
אכן הנסיון הוא לשני הכיוונים. מחד גיסא, אנו בנסיון האם אנחנו עומדים במסירות ובגבורה על מצוות התורה להחזיק בכל חלקי ארץ ישראל. מאידך גיסא, אנו בנסיון שלא להיגרר למלחמת אחים. מצוות התוכחה איננה מלחמת אחים. המאבק מהסוג הזה שאנו רואים בו חובה הוא רחוק ממלחמת אחים כרחוק מזרח ממערב. הרי אנו עושים את זה מאהבת אחים. איך זה יכול להביא למלחמת אחים? האם אהבה יכולה להביא למלחמת אחים? כל מהותו של המאבק הזה הוא המשכת מהלכי הגאולה, שמירת המדרגות שהגענו אליהם על מנת שעם ישראל יהיה מתוקן יותר ויגיע לשלמות. על כן אין מקום לדבר על סכנה של מלחמת אחים מצידנו. אנחנו נמחה ונזעק ונעשה את כל המאמצים כדי להשפיע בדרך זו על ממשלת ישראל שתימנע ממעשים כאלה איומים ונוראים של עקירת ישובים ומסירתם לנכרים, אך זה לא קשור כלל למלחמת אחים. זה דמיוני.

האם עמונה לא מזכירה מלחמת אחים?
זה מזכיר מחאה חריפה ותקיפה אך לא מלחמת אחים. עומדים אנשים ומחזיקים יד ביד למרות שמאיימים עליהם עם סוסים ואלות. כל הפגנה שהיא תקיפה, בה אנשים עומדים על תביעותיהם, מביאה למלחמת אחים? זה כלל לא קשור. ב"ה כל אלה שהולכים למאבקים האלה, כולל חסימות כבישים, אינם עושים זאת מתוך שנאה אלא מתוך אהבה, מתוך רצון להשפיע על העם להבין את החומרה של הדבר הזה ולחזור בו. מי שהוא בעל אופי של ביקורת ושנאה יכול להסתכל באופן כזה על מעשים של אנשים אחרים. "כל הפוסל - במומו פוסל" 2 . אנו עושים זאת מתוך אהבה, מתוך ביקורת על המעשים הרעים של אחרים, יחד עם הכרה במעשיהם הטובים. צריך לעשות הבחנה ברורה בין אהבת הצד הטוב שבאדם לבין ביקורת ואף שנאה כלפי הצד הרע שבו. ויש גם בציבור שלנו דברים הדורשים תיקון ואותם צריך לבקר. באנשים עצמם יש חלקים שהם סגולתיים ויש גם מעשים חיוביים טובים, ואולי אף רוב הדברים שהם עושים טובים, אך יש גם דברים מקולקלים שנגדם צריך לצאת במלוא החומרה. יתכן שיש חריגים המתבטאים בביטויים של שנאה, אך זה לא מבטא את המהלך הכללי. תמיד יש יוצאים מן הכלל, אך היעלה על הדעת שבגללם לא נילחם על ארץ ישראל, כדי שלא יקום מישהו ויאמר מילה לא טובה?! אני לא בעד שום התבטאויות גסות ובוטות כלפי אנשים. אנחנו מבטאים את חומרת המחשבה הזו לעקור חלקים מארץ ישראל ולמסרם, אך אין לעשות זאת בסגנון של שנאה. זה לא נכון מצד עצמו וזה גם מזיק למאבק.

יש לדעת שהקרע בין חלקי העם אינו נובע מהמראות שהיו בעמונה אלא זהו ביטוי לפער בדעות הקיים כבר הרבה זמן. האלימות שהשתמשה בה הממשלה היא מה שמתגלה כלפי חוץ, ולא ניתן לגשר על הפער הזה רק על ידי הימנעות ממאבקים. מעת היווסדה, התבססה המדינה על אי נגיעה בנקודות רגישות שיכולות להביא לקרע בעם. כעת היא חוצה את הגבולות ומגלה את הפער בין חלקי העם. לא יעלה על הדעת שאנו נוותר על אחת ממצוות התורה למען האחדות. עלינו להציב את הגבול ולהתריע בפני הממשלה על הסיכון הגדול במהלך כזה שיכול להביא לקרע גדול יותר ולאבדן הערכים של האומה.

לאחרונה התפרסם מאמר בו נאמר שרוב רובם של הפוסקים ראשי הישיבות והמכינות אמרו שבמעגל השני עד החמישי לא צריך לסרב פקודה. האם יש למדד הזה מקור הלכתי?
ראשית כל יש להגדיר: עקירת ישובים מארץ ישראל ומסירתם לנכרים זהו איסור תורה מוחלט. אם הממשלה מחליטה על כך היא עושה איסור ואם אחרים מבצעים את מה שהממשלה החליטה הם עושים בפועל את האיסור. כל מי שיש לו חלק במהלך הזה הוא שותף לאיסור תורה מוחלט. אסור להיות מסייע לדבר עבירה. וככל שהאיסור גדול יותר כך חומרת המסייע גדולה. "על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת" - אמרו חכמים 3 שאפילו שהשלישי אינו מסייע, שכן אפשר להעיד בלעדיו, הוא נענש באותו עונש שנענשו השניים שעליהם העדות נסמכה. לגבי מי שמשתתף באיסור כזה, אין הבדל בין המעגלים השונים, "כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים". על כן, אינני יודע שום טעם לאמירה הזו. אמנם, הרב ליכטנשטיין סובר שסירוב פקודה הוא סכנה להתפוררות הצבא. בעיני אין לזה שום אחיזה במציאות. סירוב פקודה רק יחזק ויעצים את הצבא, יתן לכל אדם את היכולת להזדהות עם מה שהוא עושה, וכל הצבא לא יהיה רק צבא של פקודות ומשמעת באופן עיור אלא יהיה שותף לדרך ולרעיון העומד בבסיס הצבא. אם כן זה תלוי בגישה למציאות. שיטת בריסק לחשוש בכל מיני חששות בלי גבול, אבל המציאות אינה כן. אין סכנה להתפוררות הצבא ולא למלחמת אחים. זה הכל דמיונות.

האם יש לשנות את הנוסח של התפילה לשלום המדינה, כיון ש"ראשית צמיחת גאולתנו" אולי הפסיקה לצמוח?
אין כל ספק שאנו נמצאים בתהליך של גאולה שהתחיל עוד לפני קום המדינה, מתחילת קיבוץ הגלויות של עם ישראל לארצו. עם הקמת מדינת ישראל, עת נפתחו שערי ארץ ישראל וכל יהודי יכול לעלות אליה, חל שינוי עצום בתהליך של התקבצות עם ישראל לארץ. על כן ודאי התהליך הזה הוא תהליך של גאולה, המשך צמיחת גאולתנו. לפעמים יש בצמח ענף שיש בו קלקול והוא נחתך, אבל העץ רב פירות. אין להשוות את המציאות שלנו היום למה שהיה לפני כחמישים, מאה ומאתיים שנה. אנו נמצאים במצב של השתחררות מעול גויים. אמנם לא הגענו עדיין למצב שבו השלטון הוא של תורה, אך אין כאן שלטון של גויים. כלומר, אנו בתהליך התקדמות על אף המעצורים והמכשולים שבדרך. וזוהי דרכה של הגאולה. אמר הגאון כמה וכמה פעמים שבגאולה יהיו הרבה מכשולים ושלא ניסוג, משום שנדע שהמכשולים הם חלק מתהליך הגאולה, "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע". אמנם חשבנו שהצרות תהיינה מבחוץ, וכעת הצרות הן פנימיות, אבל גם זה מדרכי הגאולה.
יחד עם זאת, אפשר להסתכל בצורה חיובית על המציאות, שהרי אילו הנכרים לא היו נלחמים נגדנו, כל הויכוח איך לנהוג בחלקי ארץ ישראל כלל לא היה קיים. אנו בתהליך של התקרבות עם ישראל לארץ ישראל ולתורת ישראל על אף העיכובים. המהלך הזה ילך ויתקדם, וככל שהקשיים יתגברו זה יהיה סימן שאנו מתקדמים בתהליך הגאולה.

לגבי התפילה, אנחנו עשינו בישיבה שינוי בנוסח, ואנו מתפללים שהקב"ה יעמיד בראשנו אנשי חיל ויראי אלקים, אנשי אמת ושונאי בצע. כך זה יותר מושלם. צריך להתפלל מה שהלב מבקש. הוא לא מבקש שדווקא אותם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ועושים דברים שפוגעים בתורה ובמצוות יישארו בשלטון. על כך שהם יחזרו בתשובה כולנו מתפללים, אך הם לא חייבים להיות דווקא בשלטון. שם ראוי שיהיו אנשים המתאימים להיות מנהיגים של עם ישראל.
צריך לזכור שאין בתפילה לשלום המדינה גדר של קדושה. אין היא כמו התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, שכיוונו בה כוונות עליונות, וכל ברכה נתקנה על פי רוח הקודש, כפי שכותב "נפש החיים". כך אפשר לשנות גם את התפילה על חיילי צה"ל לפי הצורך. אנו מתפללים שחיילי צה"ל יצליחו במלחמתם באויב, אך לא שיצליחו בכל משימותיהם, כיון שחלקם נוגד את התורה. לא צריכים להיאחז בסגנון מסוים ולקדש אותו ולחשוב שמי שזז ממנו פגם בכבודה של המדינה. התפילה צריכה לצאת מן הלב ולא להיאחז במילים. התפילה הזו נתקנה בתחילת קום המדינה והרבנות הסכימה עליה, אך לא במובן של גדר מנהג מחייב.

אם ח"ו יבואו חיילים לפנות מקום מסוים, כיצד עלינו להגיב?
אנו צריכים, כמה שניתן, להשפיע על ראשי הציבור, על הממשלה, שתסור מהכוונות הרעות הללו ושתתעסק בדברים יותר חשובים ולא תגרום לשבר בעם. גם אם חלקו הגדול של הציבור אדיש או מסכים למעשי הממשלה, יש ציבור שהדבר הזה מאוד מכאיב לו ויש גבול למה שאפשר לעשות. זהו נושא מאוד עמוק ועקרוני, ועל כן אנו צריכים לתת לזה את הביטוי המקסימלי האפשרי. יש לעשות את כל הפעולות עוד לפני ההחלטה לביצוע המעשה. אם ח"ו כל מה שנשתדל קודם לכן לא יועיל, הדרך שאנו צריכים לנקוט היא עמידה נחושה, היאחזות בקרקע ואי נתינת אפשרות לצבא לעקור אותנו בקלות ממקומנו. יש לעשות זאת מתוך אהבת ישראל ובמלוא התקיפות והנחישות - לא על ידי התבטאויות חריפות אלא על ידי ביטויים של אהבתנו ודבקותנו בארץ ישראל ואי יכולתנו להיפרד ממנה. אנחנו נעשה את שלנו ואולי כשהעובדה הזאת תיראה פעם אחר פעם תיווכח הממשלה כמה הדבר הזה כואב ויתכן שתחדל. אם ח"ו הממשלה לא תתחשב בהבעה הזו, יזכר בהסטוריה שהיו אנשים בעם ישראל שלא רצו בעולה הזו ועשו את כל המאמצים כנגד זה. כך לא יהיה חלילה חילול השם נורא כזה כאילו כל עם ישראל הסכים לרעה הגדולה הזו של נתינת חלקים מארץ ה' לידי שונאי ישראל.

אמנם דיברנו על הקשיים והמאבקים שאנו נמצאים בהם, אך הרי אלו הם חבלי לידה. אנחנו הולכים ומתמודדים עם הקשיים הללו מתוך הכרה שדרכם תבוא הגאולה. כנראה שעלינו לעבור את הייסורים הללו ולהתמרק על ידם. כך הגאולה הולכת ומשתכללת. אנחנו במבט קדימה. ארץ ישראל הולכת ונבנית. עם ישראל הולך ומתקדם, חוזר לארצו. התורה כל הזמן הולכת ומתעמקת, מתרחבת ומתגדלת. יש תהליך של רבים ששבים לתורה ולמצוות. אנו נתקלים במאבקים שדיברנו עליהם תוך כדי העלייה הקשה. יש כל מיני מחסומים ומעצורים ולפעמים אנחנו מתעכבים, אך העלייה היא מתמדת. לכן אנו מלאים עידוד, שמחה וביטחון ברבונו של עולם ומקבלים הכל באהבה. ויחד עם זה מתפללים שהקב"ה יקרב את גאולתנו ויצמצם את ההתמודדויות והייסורים, אך אם הוא חושב שכך הוא הסדר ודאי שזה הטוב ואנו מקבלים הכל באהבה.

^ 1 שבת דף ד ע"א
^ 2 קידושין דף ע
^ 3 מכות א', ז

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
9 דק'
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
"אשרינו", "מה טוב", "ומה נעים", "ומה יפה"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
ב' באדר תשפ"ה
11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (3)
שיעור מס' 92
י"ז סיון תשפ"ג

דרכים מעשיות

בימה תורנית
כיצד יזקוף הציבור הדתי את קומתו?
רבנים שונים | טבת תשס"ז
16 דק'
דרכים מעשיות
הצבור האמוני בשאיפה להנהגה
מתוך כנס שנערך בבית הרב קוק זצ"ל, ג' אלול התשס"ה
הרב אליקים לבנון | ג' אלול התשס"ה
דרכים מעשיות
"ונעתרות נשיקות שונא"
הרב משה צוריאל זצ"ל | תשס"ה
היחס למדינה ולצבא
בכח גדול וביד חזקה
הרב אריאל פרג'ון | שבט תשס"ו

דרכים מעשיות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרה"ג דוב ליאור
הרב יעקב שפירא
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב אליהו ברין
הרב דוד דודקביץ'
הרב מרדכי הוכמן
הרב שמעון קליין
הרב דוב בערל ויין זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il