ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
א. מציאותי: רבי יוסי בירושלמי אומר שההבדל בין כלי ראשון ושני הוא שבאחד מהם היד שולטת ובשני לא. בעלי התוספות נראים שממשיכים את דבריו באמרם שדפנות הכלי שומרות על החום של הכלי הראשון, דבר שאינו קורה בכלי שני, ולכן כלי שני מתקרר מהר יותר.
ב. בגדרים ההלכתיים: רבי יונה בירושלמי אומר שגזרו על כלי ראשון ולא גזרו על כלי שני. הרמב"ן אומר שמדין תורה אין איסור בישול בשבת בכל כלי שהוסר מהאש. כל הדיון בסוגיה שם הוא מדרבנן, וסביר לגזור על כלי ראשון ולא על כלי שני.
הר"ן מסכים עם הרמב"ן שזו כוונת הירושלמי, אך טוען שהבבלי חולק, ותפיסת הבבלי יותר מבוססת על המציאות של הבישול. האור שמח מראה שבתפיסת התלמוד הבבלי יש איסור תורה בבישול תבלינים בכלי ראשון, מה שמוכיח שהתפיסה של הבבלי, באופן כללי, מבוססת על המציאות של החום, ולא על הקטגוריה ההלכתית של כלי ראשון ושני.
מכיוון שנו עוסקים בדיני איסור והיתר, ולא בהלכות שבת, הגדרת "בישול" כקטגוריה הלכתית אינה מעסיקה אותנו כעת, אלא השאלה איזה מגע מעביר את הטעם באופן שכבר לא ייפרד ממנו.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
121 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
122 - מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
123 - האם גוש מאכל שומר על חומו
טען עוד
כתוב בתורה (ויקרא ו) שהכלי בו בושל קרבן החטאת דורש הכשרה (ואם לא ניתן להכשירו יש לשבור את הכלי).
במסכת זבחים (דף צה ע"ב) דנים על גדרי הבישול הדורש הכשרה. במשנה נאמר ש"אחד (כלי) שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח .... טעונים מריקה ושטיפה" (כלומר – הכשרה). בגמרא מובא לימוד "אשר תבושל בו" – לרבות את העירוי. לכאורה משמע שהעירוי גורם לבליעה: מכיוון שהכלי בולע את החטאת על ידי עירוי מכלי ראשון, יש להכשיר אותו.
ראה נוספת לכך שהעירוי מבשל ככלי ראשון עולה מהגמרא במסכת שבת (דף מב ע"ב, שנגענו בה בפעם הקודמת) שם נאמר שמותר לתת מאכל לתוך הקערה או התמחוי, כלומר – להוסיף את המאכל שלא בושל לכלי שני. משמע שאסור לשפוך מכלי ראשון על מאכל אחר, לכאורה מפני שהעירוי מבשל ככלי ראשון.
לאור ראיות אלו, ר"י הזקן פוסק שלעניין העברת טעם דין עירוי כדין כלי ראשון.
אך במסכת פסחים (דף עו ע"א) נאמר "חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם – רב אמר: עילאה גבר, ושמואל אמר: תתאה גבר (כלומר – האם החלק העליון בתבשיל משפיע יותר, לכן אם הוא חם הוא מחמם את התחתון וגורם להעברת טעם, או שהתחתון גובר, ורק אם הוא חם הוא יגבר, יחמם את המאכל הנופל עליו ויגורם לבליעת טעם). להלכה נפסק שהתתאה גובר. הגמרא מביאה ראיה מברייתא, ומסיקה: חם לצונן – קולף, מכיוון שעד שהחום יעבור תהיה בליעה בקליפה החיצונית.
הרשב"ם אומר שאם התתאה גבר, המשמעות היא שאין כוח בעירוי לגרום לבליעה, אם כך העירוי הוא ככלי שני. לגבי הראיות הקודמות: בסוגיה במסכת זבחים הגמרא מעלה הווה אמינא שאם תלה את החטאת בתוך תנור, ללא מגע בו, יש להכשיר את התנור. במקרה זה התנור אינו בולע מהחטאת. אך גזרה התורה "וכלי חרס אשר תבושל בו" – עצם הבישול בו מחייב הכשרה, גם אם אין מעבר של טעם ובליעה. בהקשר של שבת יש גזירה שהעירוי דומה מדי לכלי ראשון, ולכן אסרו חז"ל לערות מכלי ראשון על מאכל. אך משני הדברים אין ראיה שהעירוי גורם לבליעה לעניין איסורים. לכן הרשב"ם פוסק שלעניין בליעה, עירוי ככלי שני, ואינו מבליע טעם.
אך רוב בעלי התוספות מפשרים בין השיטות ואומרים שאכן יש שלושה גדרים: כלי ראשון – מעביר לחלוטין טעמים. כלי שני – אינו מעביר טעם כלל. עירוי – גורם למעבר ובליעת טעם בקליפת האוכל, ולא מעבר לכך.
כפי שהערנו בתחילת הדברים, בעלי התוספות סוברים שישנה הבחנה מציאותית בין כלי ראשון וכלי שני. דפנות הכלי הראשון חוממו על ידי האש (או מקור החום, ולפיכך שומרים על חום המאכל שבו, ואילו דפנות הכלי השני מקררים את המאכל. יש מקום לשאול מהו הדבר המרכזי הגורם להבדל ביניהם: החום של דפנות הכלי הראשון, או הקור של דפנות הכלי השני? נפקא מינה תהיה ביחס לעירוי, ולכאורה בכך חלקו בעלי התוספות הללו: לפי הרשב"ם העיקר הוא חום דפנות הכלי הראשון. ברגע שהמאכל כבר אינו מוגן על ידי דפנות אלו, דינו ככלי שני. לפי ר"י הזקן העיקר הוא קור דפנות הכלי השני. לכן בשלב העירוי, בו המאכל טרם בא במגע עם דפנות הכלי השני, המאכל אינו מאבד את מעמדו כמאכל כלי ראשון. לפי יתר בעלי התוספות אכן יש שלושה שלבים: העברת טעם בחום המוגן על ידי הדפנות; כאשר המאכל מאבד את הגנת הדפנות הוא יבליע בקליפה בלבד; ואחרי שנח בכלי השני והתקרר מדפנותיו הוא יאבד את כוח העברת הטעם.
יצוין שמחלוקת זו משפיעה לקולא ולחומרה: מצד אחד, לפי הרשב"ם העירוי לא יאסור מאכלים אחרים. מצד שני, לשיטתו העירוי לא יהיה יעיל במיוחד בהכשרת כלים, כאשר אנו מבקשים להוציא את הטעם הבלוע בכלי. וכמובן שהיפך הדברים בשיטת ר"י.
כאמור, חכמי ספרד נוטים לכיוון השני, וסוברים שההבדל בין כלי ראשון ושני הוא בגדרי מלאכת מבשל, אך מבחינה מציאותית לשיטתם יש ללכת לפי הטמפרטורה של המאכלים. לכן הרשב"א פוסק שכלי שני החם ככלי ראשון מעביר טעם כמו כלי ראשון. כל הדיון על עירוי אינו מתחיל לשיטתו: יש לבחון אם המאכל חם או לא, ולהתייחס לבליעת ולפליטת הטעם בהתאם.
להלכה השולחן ערוך והרמ"א פוסקים שיש לחשוש לשיטת הרשב"א, ולהניח שכלי שני מבליע ומפליט כדי קליפה. אך מעיקר הדין הלכה כבעלי התוספות, ולפיכך: כלי ראשון – מעביר ומבליע טעם בתבשיל כולו, כלי שני – דורש הדחה בלבד (מפני שאינו מבליע, במובן של יצירת תרכובת חדשה, אלא די בשטיפת המאכל הבלוע החוצה), ועירוי אוסר את הקליפה החיצונית שבא איתה במגע.
בפעם הבאה נעמיק בהשלכות נוספות של מגע מאכלים חמים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
