ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
א. מציאותי: רבי יוסי בירושלמי אומר שההבדל בין כלי ראשון ושני הוא שבאחד מהם היד שולטת ובשני לא. בעלי התוספות נראים שממשיכים את דבריו באמרם שדפנות הכלי שומרות על החום של הכלי הראשון, דבר שאינו קורה בכלי שני, ולכן כלי שני מתקרר מהר יותר.
ב. בגדרים ההלכתיים: רבי יונה בירושלמי אומר שגזרו על כלי ראשון ולא גזרו על כלי שני. הרמב"ן אומר שמדין תורה אין איסור בישול בשבת בכל כלי שהוסר מהאש. כל הדיון בסוגיה שם הוא מדרבנן, וסביר לגזור על כלי ראשון ולא על כלי שני.
הר"ן מסכים עם הרמב"ן שזו כוונת הירושלמי, אך טוען שהבבלי חולק, ותפיסת הבבלי יותר מבוססת על המציאות של הבישול. האור שמח מראה שבתפיסת התלמוד הבבלי יש איסור תורה בבישול תבלינים בכלי ראשון, מה שמוכיח שהתפיסה של הבבלי, באופן כללי, מבוססת על המציאות של החום, ולא על הקטגוריה ההלכתית של כלי ראשון ושני.
מכיוון שנו עוסקים בדיני איסור והיתר, ולא בהלכות שבת, הגדרת "בישול" כקטגוריה הלכתית אינה מעסיקה אותנו כעת, אלא השאלה איזה מגע מעביר את הטעם באופן שכבר לא ייפרד ממנו.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
121 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
122 - מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
טען עוד
כתוב בתורה (ויקרא ו) שהכלי בו בושל קרבן החטאת דורש הכשרה (ואם לא ניתן להכשירו יש לשבור את הכלי).
במסכת זבחים (דף צה ע"ב) דנים על גדרי הבישול הדורש הכשרה. במשנה נאמר ש"אחד (כלי) שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח .... טעונים מריקה ושטיפה" (כלומר – הכשרה). בגמרא מובא לימוד "אשר תבושל בו" – לרבות את העירוי. לכאורה משמע שהעירוי גורם לבליעה: מכיוון שהכלי בולע את החטאת על ידי עירוי מכלי ראשון, יש להכשיר אותו.
ראה נוספת לכך שהעירוי מבשל ככלי ראשון עולה מהגמרא במסכת שבת (דף מב ע"ב, שנגענו בה בפעם הקודמת) שם נאמר שמותר לתת מאכל לתוך הקערה או התמחוי, כלומר – להוסיף את המאכל שלא בושל לכלי שני. משמע שאסור לשפוך מכלי ראשון על מאכל אחר, לכאורה מפני שהעירוי מבשל ככלי ראשון.
לאור ראיות אלו, ר"י הזקן פוסק שלעניין העברת טעם דין עירוי כדין כלי ראשון.
אך במסכת פסחים (דף עו ע"א) נאמר "חם לתוך צונן, וצונן לתוך חם – רב אמר: עילאה גבר, ושמואל אמר: תתאה גבר (כלומר – האם החלק העליון בתבשיל משפיע יותר, לכן אם הוא חם הוא מחמם את התחתון וגורם להעברת טעם, או שהתחתון גובר, ורק אם הוא חם הוא יגבר, יחמם את המאכל הנופל עליו ויגורם לבליעת טעם). להלכה נפסק שהתתאה גובר. הגמרא מביאה ראיה מברייתא, ומסיקה: חם לצונן – קולף, מכיוון שעד שהחום יעבור תהיה בליעה בקליפה החיצונית.
הרשב"ם אומר שאם התתאה גבר, המשמעות היא שאין כוח בעירוי לגרום לבליעה, אם כך העירוי הוא ככלי שני. לגבי הראיות הקודמות: בסוגיה במסכת זבחים הגמרא מעלה הווה אמינא שאם תלה את החטאת בתוך תנור, ללא מגע בו, יש להכשיר את התנור. במקרה זה התנור אינו בולע מהחטאת. אך גזרה התורה "וכלי חרס אשר תבושל בו" – עצם הבישול בו מחייב הכשרה, גם אם אין מעבר של טעם ובליעה. בהקשר של שבת יש גזירה שהעירוי דומה מדי לכלי ראשון, ולכן אסרו חז"ל לערות מכלי ראשון על מאכל. אך משני הדברים אין ראיה שהעירוי גורם לבליעה לעניין איסורים. לכן הרשב"ם פוסק שלעניין בליעה, עירוי ככלי שני, ואינו מבליע טעם.
אך רוב בעלי התוספות מפשרים בין השיטות ואומרים שאכן יש שלושה גדרים: כלי ראשון – מעביר לחלוטין טעמים. כלי שני – אינו מעביר טעם כלל. עירוי – גורם למעבר ובליעת טעם בקליפת האוכל, ולא מעבר לכך.
כפי שהערנו בתחילת הדברים, בעלי התוספות סוברים שישנה הבחנה מציאותית בין כלי ראשון וכלי שני. דפנות הכלי הראשון חוממו על ידי האש (או מקור החום, ולפיכך שומרים על חום המאכל שבו, ואילו דפנות הכלי השני מקררים את המאכל. יש מקום לשאול מהו הדבר המרכזי הגורם להבדל ביניהם: החום של דפנות הכלי הראשון, או הקור של דפנות הכלי השני? נפקא מינה תהיה ביחס לעירוי, ולכאורה בכך חלקו בעלי התוספות הללו: לפי הרשב"ם העיקר הוא חום דפנות הכלי הראשון. ברגע שהמאכל כבר אינו מוגן על ידי דפנות אלו, דינו ככלי שני. לפי ר"י הזקן העיקר הוא קור דפנות הכלי השני. לכן בשלב העירוי, בו המאכל טרם בא במגע עם דפנות הכלי השני, המאכל אינו מאבד את מעמדו כמאכל כלי ראשון. לפי יתר בעלי התוספות אכן יש שלושה שלבים: העברת טעם בחום המוגן על ידי הדפנות; כאשר המאכל מאבד את הגנת הדפנות הוא יבליע בקליפה בלבד; ואחרי שנח בכלי השני והתקרר מדפנותיו הוא יאבד את כוח העברת הטעם.
יצוין שמחלוקת זו משפיעה לקולא ולחומרה: מצד אחד, לפי הרשב"ם העירוי לא יאסור מאכלים אחרים. מצד שני, לשיטתו העירוי לא יהיה יעיל במיוחד בהכשרת כלים, כאשר אנו מבקשים להוציא את הטעם הבלוע בכלי. וכמובן שהיפך הדברים בשיטת ר"י.
כאמור, חכמי ספרד נוטים לכיוון השני, וסוברים שההבדל בין כלי ראשון ושני הוא בגדרי מלאכת מבשל, אך מבחינה מציאותית לשיטתם יש ללכת לפי הטמפרטורה של המאכלים. לכן הרשב"א פוסק שכלי שני החם ככלי ראשון מעביר טעם כמו כלי ראשון. כל הדיון על עירוי אינו מתחיל לשיטתו: יש לבחון אם המאכל חם או לא, ולהתייחס לבליעת ולפליטת הטעם בהתאם.
להלכה השולחן ערוך והרמ"א פוסקים שיש לחשוש לשיטת הרשב"א, ולהניח שכלי שני מבליע ומפליט כדי קליפה. אך מעיקר הדין הלכה כבעלי התוספות, ולפיכך: כלי ראשון – מעביר ומבליע טעם בתבשיל כולו, כלי שני – דורש הדחה בלבד (מפני שאינו מבליע, במובן של יצירת תרכובת חדשה, אלא די בשטיפת המאכל הבלוע החוצה), ועירוי אוסר את הקליפה החיצונית שבא איתה במגע.
בפעם הבאה נעמיק בהשלכות נוספות של מגע מאכלים חמים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
איך ללמוד אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשר קצר ולעניין!
רמב"ם וכוזרי
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
