בבא מציעא - פרק ראשון

שיטת רש"י בקנית כלים שעל בהמה

בבא מציעא דף ט, א; עבודה זרה דף עב, א

בסוגיה בבבא-מציעא דף ט, א משמע שהוכרעה הלכה שמשיכת בהמה לא תועיל כדי לקנות את הכלים שעליה. רש"י הוציא שם מהפשטות הזו מכיוון שבסוגיה במסכת עבודה זרה משמע שמשיכת בהמה מועילה לקנות את הכלים שעליה.

המחליף פרה בחמור וילדה

בבא מציעא דף ק, א; בבא בתרא דף פד, ב; כתובות דף פו, ב

בב"מ דף ק משמע שבפרה שילדה ואין ידוע מתי - המוכר והקונה יחלקו את הולד - רק לשיטת סומכוס. המפרשים הקשו שהרמב"ם פסק כחכמים אך הביא את דין החלוקה. מדיוק דברי הרמב"ם משמע - שהוא מבאר את הסוגיה באופן אחר שקשור למחלוקת הסוגיות בהבנת קנין משיכה.

רכוב ברשות הרבים

בבא מציעא דף ט, א; בבא בתרא דף פד, ב; קידושין דף כח, ב

בב"מ דף ט מבואר שרכוב קונה ברה"ר מצד קנין משיכה. הרי"ף פסק שמשיכה קונה רק בסימטה - כתולדת קנין חצר; ולפיכך הוא השמיט את דין רכוב ברה"ר. הרמב"ם פסק שמשיכה קונה בסימטה ומצד שני רכוב קונה ברה"ר. לרמב"ם משיכה פועלת כתולדת קנין חזקה ויש לו סיוע ממשנה בקידושין שהרי"ף השמיט.

משיכה והנהגה בגמל

בבא מציעא דף ט, א

הסוגיה בב"מ דף ט, א חידשה, שאם אחד מושך גמל ואחד מנהיג אותו - רק המושך קנה. הרמב"ם הביא דין זה רק בהלכות מציאה, מפני שהוא נקט שזה דין מיוחד בקנייני מציאה שנלמדים מקנייני הגנב. לשיטתו, מציאה נקנית במשיכה ברה"ר - למרות שאין קונים שם במכירה.

מחלוקת הסוגיות בקנייני הגנב

בבא מציעא דף י; בבא קמא דף נה; סנהדרין דף פה; כתובות דף לא

בסוגיה בב"מ דף י' מובאת דרשה ולפיה גנב קונה באמצעות חצירו שנחשבת "ידו", וכך פסק הרמב"ם בפרוש המשנה. אולם בהלכותיו הוא חזר בו ופסק כסוגיה בסנהדרין דף פ"ה ש"ידו" של הגנב - הכוונה ל"שליטתו", וכסוגיה בכתובות דף ל"א. יש כמה נפק"מ למחלוקת זו.

שיטת רש"י והרמב"ם בתקפה בפנינו

רשי והרמבם סבורים שמשמעות הבטוי "אודויי אודי ליה" אינה הודאת בעל דין רגילה. שיטתם מבוססת על הסוגיה בבבא בתרא - שם משמעות הבטוי הזה היא הסכמה ולא הודאה.

הגרסה העתיקה ברמב"ם

ברמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ז הלכה כ"ה קיימים קשיים מרובים. לראשונים היתה גרסה אחרת ברמב"ם והיא מופיעה בכתבי-היד העתיקים; וכך מיושבים הקשיים.

שיטת הרמב"ם במודה בדבר שאינו יכול לכפור

הרמב"ם למד מהירושלמי - שהפטור משבועה ב"מודה בדבר שאינו יכול לכפור בו" - קיים רק כאשר התובע בא מלכתחילה עם טענה מבוררת. אך כאשר הטענה אינה מבוררת, למרות שיש סכום שהנתבע ישלם ממה-נפשך - אין פטור משבועה על השאר.