משאלתכם עולה שאתם רואים במיטת התינוק מעין "בית כלא" לילד, כדי שלא יוכל לצאת ללא אישורכם. מתוך כך הנכם חוששים, שאם תשחררו אותו מהכלא הוא "יחגוג" בבית ללא שליטה.
הגמילה הראשונה מהנקה היא לא של הבן, אלא של אימו, שתרצה בשלמות לגמול עצמה מהנקה. התינוק מרגיש שאמו מרחמת עליו, והוא מנצל זאת ובוכה כדי לעורר עוד יותר את רחמי האם עליו.
ילד (וגם מבוגר) כאשר הוא קורא ספר, הוא מזדהה בנפשו עם הגיבור המתואר בו, ואם הגיבור עושה מעשים הסותרים דרכה של תורה, הרי הילד קולט זאת אל נפשו, ובודאי שזה פוגע בו.
יש לנו ילד כבן חמש שחסר לו בטחון עצמי. גם אנו מבחינים בדבר, וגם הגננת בגן-תלמוד תורה אומרת שיש לו דימוי עצמי נמוך. קשה לו ללמוד יום לימודים ארוך. הוא מאד מוכשר וקולט ומבין היטב, אבל כעת הוא כבר כמה ימים בבית, מסרב ללכת לגן כי הוא טוען שלא טוב לו שם. האם לחייב אותו ללכת, או להעביר אותו לגן רגיל כדי שלא יילחץ או בדרך אחרת.
הבן שלנו, כבן שש, עושה לנו צרות גדולות. הוא מאד תוקפני כלפינו, אומר לנו ביטויים קשים כמו: תסתלקו מהבית, ולפעמים גם כינויי גנאי. לפני כמה ימים כעסתי עליו מאד ונתתי לו סטירה. אולם אחר כך הרגשתי ייסורי מצפון ולא ישנתי כל הלילה. למחרת מאד פינקתי אותו כדי לכפר על הסטירה. אנו ממש אובדי עצות מה לעשות.
יש לנו בן כבן שנה וחצי. ילד טוב, אבל לפעמים כשהוא רוצה משהו הוא מתחיל לבכות בכי גדול. הבעיה היא שתוך כדי בכי הוא מכחיל בפנים ומתעלף. כבר פעמיים נסענו איתו לבית חולים אבל לא מצאו כלום. האם לנו כהורים יש מה לעשות?
פרשת השבוע פותחת בפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא, א). הקשו המפרשים, מדוע כפלה התורה וכתבה "אמור ואמרת" די היה לומר "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן" ? מבאר רש"י, וז"ל: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים", עכ"ל. הפשט הוא, ישנו חיוב על הגדולים להשגיח ולהזהיר את הקטנים לפרוש מכל איסור.
