ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- חינוך ילדים
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- גיל הינקות והגן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנן בן שלומית
הצעיר בילדינו הוא בן חצי שנה, ומעליו אחיו הבכור כבן שנתיים וחצי. כיום המצב הוא שהבכור ישן עדיין במיטת תינוק ואנו חוששים להעביר אותו למיטה רגילה כי כך הוא יוכל להלך חופשי בבית. בנוסף, הקטן מתחיל קצת לזחול, אבל איננו מעיזים לשים אותו על הרצפה בלא שמירה, מחשש שמא הבן הגדול יפול עליו או יפגע בו בדרך אחרת. האם החששות נכונים?
תשובה:
מחשבה שגרתית אצל חלק מההורים היא, שילדים הם "עם בפני עצמו", כלומר, יש להם חשיבה והתנהגות שונים מאיתנו המבוגרים. לפעמים אני רואה הורים העוטפים את ילדם בבגד חם גם בקיץ, כי "לילד יותר קר", אך עלינו לדעת, שילדים חושבים ומתנהגים בדיוק כמונו. כמובן, לפי המגבלות שגילם ויכולותיהם מגבילים אותם.
הנה לדוגמא, ילד קטן שמעבירים אותו למיטה של גדולים. מה אנו כהורים צריכים לחשוב וממה עלינו להיזהר. משאלתכם עולה שאתם רואים במיטת התינוק מעין "בית כלא" לילד, כדי שלא יוכל לצאת ללא אישורכם. מתוך כך הנכם חוששים, שאם תשחררו אותו מהכלא הוא "יחגוג" בבית ללא שליטה. אולם, באמת מיטת התינוק נועדה לשמור על הילד בקטנותו, כאשר הוא אינו שולט על תנועותיו. תפקיד המיטה אם כן הוא להגן ולא לבלום. ולשאלתכם, מה תעשו אם יתחיל להלך חופשי בבית, אשאל אני אתכם: האם גם אתם מטיילים בבית לאחר שהלכתם לישון? המחשבה שאם לא נגביל ילד הוא יטייל בלא גבולות היא מחשבה המתבססת על כך שלילד יש סגנון התנהגות שונה מאיתנו המבוגרים. אם תשנו מחשבה ויחס, בהתאם לכך יתנהג גם בנכם. גם אם בתחילה יקום ממיטתו החדשה, תקבלו הדרכה כיצד להחזירו בטוב לישון. אבל בכל מצב זו אינה סיבה להשאירו במיטת התינוק.
החשש השני שלכם מפני נזק לאח הצעיר, כמו החשש שיקום בלילה, נוגע בסוגיא נוספת של נתינת אמון והעברת אחריות. הורים צעירים חייבים לשאול את עצמם עד מתי יפקחו פיקוח הדוק על מעשי ילדיהם. הרי כל אדם בכל גיל עלול לשגות ולפגוע בזולתו. האם עד זיקנה ושיבה נשגיח עליו? נקודת המוצא חייבת להיות שילד בן יותר משנתיים הוא בר הבנה, ובעיקר, שהוא אוהב את אחיו הצעיר ממנו ואינו מעונין לגרום לו נזק. ברור שהבנתו אינה שלמה, על כן מידי פעם חובתנו כהורים לסמן לו גבולות. למשל, אם הוא נוטל סכין או מספרים חדות או כל כלי אחר העלול להזיק, עלינו להציב לו "קו אדום": "אצלנו בבית לא משחקים בסכין". "סכין אינו משחק" וכד'. מסר כזה המועבר לילד, גם בגיל שנתיים, נקלט אצלו לגמרי. חובתנו לתת בו אמון ולסמוך עליו שהוא רוצה רק בטובת אחיו התינוק. כמובן שאם נראה אותו למרות הכל אוחז סכין בידו, ניטול אותה מידו, אבל אם הנושא הוא, זחילה של תינוק בבית, ודאי שהדבר אפשרי. כאמור, הגדול ודאי אוהב את הקטן, ובודאי רוצה בטובתו. צריך להסביר לו שהוא צעיר ורך, וכל פגיעה מאד תכאיב לו. אם פעם אחת יפגע בו בטעות והתינוק יבכה, יש לנצל זאת "כגורם מזמן" ולומר לגדול, ראה כמה הוא מצטער ובוכה, וכדאי גם להתחיל לבכות עם התינוק. כך חודר עוד יותר המסר לגדול, עד שאף הוא יתחיל לבכות מתוך שותפות בצער, ובודאי יזהר שבעתיים בעתיד.
חינוך ילדים (67)
הרב אליקים לבנון
54 - ילדים משקרים?!
55 - חששות בגידול ילדים
56 - איך משאירים את הילד דתי?
טען עוד
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך עושים קידוש?
איך ללמוד אמונה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
הנאה ממעשה שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
