אנו חיילים בצבאו של בורא עולם; עלינו מוטל התפקיד של פירסום שמו של הבורא בעולם; קרבות רבים מתנהלים סביב תפקיד זה; רבים הם הגורמים בעולם המכחישים פמליה של מעלה ומביאים לחילול שם ה' במקום לקידוש שם ה'.
העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם.
ר' זושא יכול להצית את הלב בלהבת קודש של התעוררות רגשית פנימית עמוקה, אבל כדי לבסס את ההתעוררות הזו באישיותו של האדם עליו לפנות אל ר' אלימלך, אל הספרים, אל התורה שלומדים הבאים בסוד החוויה הנפשית העמוקה.
לא כל אחד מסוגל לקבל את הטוב בלבוש של טוב; לעיתים יש צורך להציג את הטוב דווקא בלבוש של רע; לעיתים האדם מסוגל לקבל את המסר הטוב מאת האלוקים דווקא אם הוא מופיע בדרך של סבל, ייסורים או כאב; אלו מלמדים את האדם לקח משמעותי יותר מזה שהיה מקבל לו היה הטוב מתגלה לו בלבושיו הטובים.
ישנם אנשים המשקיעים את כל מרצם לשמור שלא יחטאו; השתקעות בשמירה בכיוון של "מה לא", בלי מאמץ ליצירה והתחדשות, עלולה להביא לידי כך שהאדם ימצא את עצמו יושב לפני האורווה הריקה, שלמרות בכל המנעולים שעליה, נגנב הסוס ממנה.
החסיד מנסה להגיע למדרגה שאיננה מתאימה לו: מנסה לקפוץ מדרגות, רוצה בקפיצת הדרך; ר' שמחה בונים מסביר לו, כי לא יעזור לו אם יקפוץ את הדרך; הסוס שבו, אותו יסוד גשמי שמפריע לו מלזכות לגילוי אליהו, ימשיך להפריע לו להבא.
החסידות לא ראתה בחטא רק כישלון, אלא כלי החושף את כוחות הנפש של האדם; "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" התפרש אצלם כהכוונה לעשיית שימוש בעבירה ככלי לחשיפת היכולות החיוביות; ר' צדוק נהג לומר כי אדם נכשל דווקא בתחומים שבהם הוא יכול להגיע לגדלות.
רבי משה מגוברין סיפר על מענה הגנרל גוברין לניקולאי: הגנרל היה זקן מופלג ועבד בצבא חמישים שנה... פגשו ניקולאי ושאלו: "העוד דמך לוהט?" השיב הזקן, "לא הדם לוהט, העבודה לוהטת". עלינו ללמוד ממנו את דרך עבודת ה' גם לעת זקנתנו.