לא להירדם בשמירה

אמר רבי שמחה בונם מפשיסחה: יש ולפעמים נעשה האדם חוטא והוא עצמו אינו יודע כיצד קרה הדבר שהגיע לידי כך כיון שלא היה אף רגע אחד שהפסיק להשגיח על עצמו שלא יחטא. והמתיק את הדבר במשל:

אדון אחד היה לו באורוותו סוס מרוץ, שהיה יקר בעיניו עד למאוד, וציוה לשמור אותו שמירה מעולה. הדלת הייתה נעולה במנעולים ושומר ישב תמיד על ידה. באחד הלילות בא פחד בלב האדון ולא ידע מנוחה. הלך אל האורווה ומצא את השומר יושב ומהרהר בינו לבין עצמו ומתאמץ לחקור ולעמוד על שורש איזה דבר נעלם. "במה אתה מהרהר?" שאלהו האדון, "אני שוקל בדעתי" השיב השומר "כשתוקעים מסמר בקיר, להיכן נעלם הטיט?". "יפה אתה שוקל בדעתך", אמר האדון. חזר לבית ושכב על מיטתו. אבל לא יכול להירדם, וכעבור זמן מה לא התאפק והלך שנית אל האורווה. שוב ישב השומר לפני השער והיה מהרהר ומתאמץ לחקור בדעתו. "במה אתה מהרהר כעת?" שאלהו האדון. "אני שוקל בדעתי" אמר השומר "כשאופים כעך, להיכן נעלם הבצק של החור?". "יפה אתה שוקל בדעתך" הודה האדון. חזר ועלה על מיטתו, ושוב לא יכול לשכב במנוחה, והוכרח ללכת בפעם השלישית אל האורווה. השומר ישב על מקומו והיה מהרהר כדרך שהרהר קודם לכן. "מה מעסיקך עכשיו?" שאל האדון. "אני שוקל בדעתי" השיב השומר, "הנה השער נעול במנעולים, והנה אני יושב כאן ושומר, וסוס נגנב, היאך נעשה הדבר?".

עיון במשל של ר' שמחה בונם, ובשאלות בהן מעסיק השומר את עצמו במהלך הלילה, עשוי ללמד על המסר החשוב אותו רוצה ר' שמחה בונם להעביר.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

add_alert

26 - מפי הסוס

27 - לא להירדם בשמירה

28 - הבגדים של הגולם

טען עוד

הנקודה החשובה הראשונה היא ההנגדה הקיימת בין שתי הדמויות של הסיפור, האדון והשומר. האדון הוא דינאמי. איננו יכול לישון. הוא דרוך, מסתובב כל הלילה וחש תחושות פנימיות מוזרות המבשרות לו רעות. ניתן לומר כי בדמותו של האדון מפגיש אותנו ר' שמחה בונם עם האדם המבקש, עם האדם המתגעגע, זה החש תחושות פנימיות עזות. בהשוואה לשיר השירים נוכל להצמיד לכאן את הפסוק: "אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק". לעומת זאת מוצגת דמותו של השומר כדמות סטטית. הוא יושב. מחשבות תופסות אותו והוא עסוק בהן. זאת ועוד, מטבע הדברים האדון מגלה אחריות והתנהגות של אדון. השומר הוא פועל, הוא עושה מה שאומרים לו ותו לא. התוצאות אינן מאחרות לבוא. הסוס נגנב תחת שמירתו האדישה של השומר.

גם השאלות בהן מעסיק השומר את עצמו מעידות על צורת ההתייחסות שלו לתפקידו בחיים, למעשים שהוא מופקד עליהם. השאלה הראשונה שהוא מתחבט בה היא לאן נעלם הטיט כשאנו תוקעים מסמר בקיר. שאלה זו היא שאלה מעניינת לכשעצמה. בדרך כלל דעתם של בני האדם נתונה למסמר בשעה שהם תוקעים אותו בקיר. אולם השומר נותן את דעתו לטיט שסביב המסמר. כך גם ביחס לשאלת הכעך. דעתם של בני האדם נתונה לכעך עצמו ואילו השומר מעסיק את מוחו בשאלת החור של הכעך, לאן הלך הבצק שהיה במקום החור. שאלות אלו המעידות על מקוריות מחשבתית נתפסות אצל ר' שמחה בונם כשאלות המעידות על יחס שגוי לחיים. דרכו של עולם נורמאלי לתת את הדעת אל המסמר ואל הכעך. יש צורך לתת את הדעת לעשייה, לבנין, לחיוב. השומר מעסיק את עצמו בשאלות שסביב העשייה, סביב המסמר, סביב הכעך, אבל אינו מעסיק את עצמו בשאלת המסמר עצמו ובשאלת הכעך עצמו. במקום לחשוב מה לא, היה עליו לחשוב מה כן! זוהי השגיאה העצומה של השומר שהיא המובילה גם לתהייה האחרונה שלו. האורווה הייתה שמורה ובכל זאת נעלם הסוס. דעתו של השומר הייתה נתונה כל העת למה שאסור שיקרה, במקום למה שהיה צריך לקרות. זוהי הגדרת התפקיד של שומר, שמירה מפני מה שחפצים שלא יקרה. דרך זו איננה הדרך בעבודת ה'. ישנם אנשים המשקיעים את כל מרצם לשמור את עצמם שלא יחטאו, ההשקעה הולכת לכיוון של מה לא. ר' שמחה בונם היה רוצה שאותם אנשים ישקיעו את מרצם במה כן. השתקעות בשמירה שאין עימה התייחסות לחובת היצירה וההתחדשות, עלולה להביא לידי כך שהאדם ימצא את עצמו יושב לפני האורווה הריקה, שלמרות כל המנעולים שעליה, נגנב הסוס ממנה.

הניגודיות שבין הישיבה הפסיבית של השומר ובין מה שהיה צריך לעשות, גדלה על רקע העובדה ששם מאחורי הסורגים של האורווה נמצא סוס מרוץ. הסוס הוא בעל יכולות גדולות מאד. כוחו יפה למגרשי המרוצים תחת ידו המסורה של רוכב מיומן. נתינתו תחת משמר כבד של סורג ובריח איננה הדבר החכם ביותר שניתן לעשות עם הסוס. האדם צריך להבין כי בתוך תוכו יש כוחות גדולים מאד. סוסי מרוץ אישיים המחכים לידו האמונה שתנחה אותם כשותפים לצמיחה אישית ולהתפתחות. תחת זאת משקיעים בני האדם כוחות עצומים בדיכוי, ובכבישה של הכוחות הללו. סופו של הסוס לברוח מן האורווה אם כל המאמץ יושקע רק על מנת למנוע ממנו לצאת. יש צורך להוביל את הכוחות הללו אל מגרשי המרוצים של החיים ולתת להם את האפשרות לפעול את פעולתם תוך ניתוב מושכל של רוכב מיומן.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.