פרשני:בבלי:נדה נו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נידה נו ב

חברותא[עריכה]

אי נמי אפילו אם לא אמר לא בדקתי אלא -
היכא דאשתכח השרץ בגומא.
אי אמרת חזקתו בדוק, מאן דבדק - בגומא נמי בדיק.
אי אמרת חזקתו מתכבד - גומא לא מתכבדא.
שנינו במשנה: וכן הכתם.
איבעיא להו: האם עד שעת כבוס חזקתו בדוק, או דלמא חזקתו מתכבס?
למאי נפקא מינה - דאמר כיבס ולא בדק.
אי אמרת חזקתו בדוק - הא לא בדק.
אי אמרת חזקתו מתכבס - הא מתכבס.
אי נמי - דאשתכחה בסטרא בצידי הבגד במקום התפירות.
אי אמרת חזקתו בדוק מאן דבדק - בסטרא נמי בדיק.
אי אמרת חזקתו מתכבס - בסטרא לא מתכבס.
מאי?
תא שמע: דתניא אמר רבי מאיר: מפני מה אמרו השרץ שנמצא במבוי - מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ, או עד שעת כיבוד, ולפני הכיבוד טיהרו?
מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כבודיהם, ואם לא בדקו - הפסידוהו למפרע, אפילו טהרות שהיו שם לפני הכיבוד.
ומפני מה אמרו כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם, או עד שעת הכבוס?
מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן  21  , ואם לא בדקו - הפסידו למפרע.

 21.  ראה רשב"א שהעלה לדינא ב' דינים: א. מה שמטהרים חלוקיהן של בנות ישראל קודם הכיבוס מפני שחזקתן שבדקו, לאו דוקא חלוקיהן, אלא אף חלוקי חברותיהן, שאם נתכבסו החלוקים על ידי אחרות, נמי מטהרינן, כיון שמתקנות להן ובודקות, משום שיודעות ורגילות ומקפידות בכך. אבל אם נתכבסו על ידי שפחה ונכרית שאינן מקפידות, לא מטהרינן. ב. לפי המסקנה שסיבת הטהרה היא רק משום שחזקתו בדוק, ולא די במה שחזקתו מתכבס, יש נפקא מינה אף לקולא, באשה שהיתה נדה, וכעת היא טהורה, ומצאה כתם בחלוקה, יש לתלות אם לא בדקה, שבא הכתם לפני הכיבוס בזמן שהיתה נדה, וכעת היא טהורה, היות וכתמים לא אסורים אלא מדרבנן. וראה בשו"ע (קצ מו) שנפסק כן. אך כל זה כשהיא כיבסה ואמרה שלא בדקה, או אם נתכבס על ידי גויה. אבל אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו, אמרינן חזקה שבדקה החלוקה בשעת כיבוס, ואינה תולה שבא לפני כיבוס.
רב אחא אמר: אם לא בדקה בשעת הכיבוס, ונמצא בו כתם, ואין יודעים כיצד לנהוג בטהרות שלפני הכיבוס - תחזור ותכבס נו.
אם נדחה מראיתו מחמת הכיבוס עתה - בידוע שלאחר כבוס הקודם נפל בו הכתם. שהרי חזינן שהכיבוס דוחה את מראהו. ואם היה בו לפני הכיבוס הראשון היה כבר אז נדחה מראהו.
ואם לאו שלא נדחה מראהו מהכיבוס עכשיו - בידוע שלפני הכבוס הראשון היה בו  22 .

 22.  ראה תוס' להלן (סד ב) שאינו אלא חשש ולא מוכרח.
רבי אומר: אפשר לדעת אם הכתם היה לפני הכיבוס או לאחריו. כי אינו דומה כתם שלאחר הכבוס לכתם שלפני הכבוס  23 .

 23.  ראה סדרי טהרה (קצ פד) שהאריך אם נחלקו רב אחא ורב.
שזה שלאחר הכיבוס מקדיר, נכנס בבגד.
וזה שלפני הכיבוס מגליד  24 .

 24.  ראה שו"ע (קצ מו) שכתב: ואם אפשר לעמוד על הברור, כגון שמכרת במראיתו אם מקדיר, דהיינו, שנכנס לתוך הבגד, בידוע שקודם כיבוס היה. ואם מגליד, דהיינו, שאינו נכנס לתוך הבגד, בידוע שאחר כיבוס היה. ונחלקו הפוסקים אם מה שבמקדיר אמרינן שבא לפני כיבוס הוא אפילו בנתכבס על ידי ישראלית ואינה לפנינו, כי אף שיש חזקה שבודקת בשעת כיבוס, מכל מקום, כיון דחזינן שמקדיר, מוכח שבא לפני כיבוס ולא בדקתו. כן דעת הש"ך (סא) והחוו"ד (לג) והסדרי טהרה (פד) (ומכל מקום, כשהיא לפנינו ואומרת בדקתי, לא מהני מקדיר, ראה שו"ע הרב (צח) שהוסיף כן). או דילמא, אם נתכבס על ידי ישראלית, אף שאינה בפנינו, כיון שיש חזקה שבדקתו, לא מהני מה שהכתם מקדיר, ואמרינן שבא לאחר הכיבוס, ורק כשאין חזקה שבדקתו כשאומרת כן, או נתכבס על ידי גויה אמרינן בכתם שמקדיר שבא לפני כיבוס. כן דעת הגרעק"א והתורת שלמים. ולמעשה, ראה שו"ע הרב (צג) שהיום גם בנתכבס בלי בדיקה אין לתלות שבא לפני בדיקה, כיון שהיום מכבסים היטב, וודאי מתכבס הכתם.
שמע מינה מהאי ברייתא: חזקתו בדוק!
שמע מינה.
שנינו במשנה: ומטמא בין לח ובין יבש. רבי שמעון אומר: היבש מטמא למפרע והלח אינו נטמא אלא עד שיהא יכול להיות לח.
אמר רבי אלעזר לדברי רבי שמעון: לא שנו שאינו מטמא למפרע אלא עד שיהא יכול להיות לח - אלא שרץ.
אבל כתם לח - נמי מטמא למפרע עד שעת הכיבוס, כי אימר יבש היה, ומיא נפיל עליה ולכן הוא חזר להיות לח.
ופרכינן: אי הכי, שרץ נמי, אימר: יבש היה ומיא נפיל עליה!?
ומשנינן: אם איתא דהכי הוא, אמרטוטי אימרטט, היה נמרט ונפרק (ר"ח) ומוכח שאינו כן.
מתניתין:
כל הכתמין הבאין מרקם, שהיא מקומם של עובדי כוכבים, שאין דמם טמא - טהורין.
רבי יהודה מטמא, מפני שהם גרים, וטועין בכך שאינם מצניעים את כתמיהם, ולכן דמם טמא כמו כל דם ישראל טמא.
והכתמים הבאין מבין העובדי כוכבים - טהורין  25 .

 25.  ראה תוס' (ד"ה מבין) שהעירו, דאף שבפרק בנות כותים (לד א) מבואר שגזרו על דם עכו"ם לטמא כרוקה ומימי רגליה, מכל מקום, בכתמים, שאיסורם רק מדרבנן לא גזרו.
כתמים הבאים מבין ישראל ומבין הכותים - רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים, מפני שלא נחשדו ישראל על כתמיהן שלא יצניעו אותם, אלא מכבסים אותם. ויבואר בגמרא מאי קאמר.
גמרא:
קפסיק ותני שהכתמים הבאים מעובדי כוכבים טהורים, אפילו הבאים מתרמוד.
אמר רבי יוחנן, זאת אומרת: מקבלין גרים מתרמוד. שאנו בטוחים שהם גויים גמורים.
ויכולים לגיירם בלי לחשוש שמא הם מצאצאים של עובדי כוכבים שהתערבו בין היהודים ובאו על בנות ישראל, והינם ממזרים, כיון שעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.
ופרכינן: איני, והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו: אין מקבלין גרים מתרמוד! וכי תימא הכי אמר רבי יוחנן: זאת אומרת משנתנו - ולא סבירא ליה כהאי משנה.
והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה! ומשנתנו סתם משנה היא!?
ומשנינן: אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן  26 .

 26.  ראה תוס' (ד"ה אמוראי) שהק' דמכל מקום תיקשי מתני' לרבי יוחנן, שבמשנה מפורש שמקבלין אפילו מתרמוד. ותירץ, שיש בזה מחלוקת תנאים. דתני רמי בר יחזקאל בשילהי פ"ק דיבמות אין מקבלים גרים מן התרמודיים. ראה עוד בתוהרא"ש וברשב"א.
שנינו במשנה: כתמים הבאים מבין ישראל ומבין הכותים - רבי מאיר מטמא. וחכמים מטהרים.
והוינן בה: ורבנן, אי כתמים דישראל מטהרי - כתמים דמאן מטמו?
ומשנינן: חסורי מחסרא, והכי קתני: מבין ישראל - טמא.
מבין הכותים: רבי מאיר מטמא דקסבר דכותים גרי אמת הן וא"כ דינם כישראל שדמן טמא.
וחכמים מטהרין משום דקסברי דכותים גרי אריות הן. ולפיכך דינם כעכו"ם שדמם טהור.
ופרכינן: אי הכי, למה ביארו הטעם לטהר לפי "שלא נחשדו על כתמיהן"? הרי הטעם הוא לפי ש"גרי אריות הם" - מבעי ליה!
אלא הכי קאמר: מבין ישראל ומבין הכותים - טמאין, דכותים גרי אמת הן.
כתמים הנמצאין בערי ישראל - טהורין, שלא נחשדו על כתמיהם ואצנועי מצנעי להו. היינו אם נמצאו הכתמים במקום גלוי טהורין שאין לחשוש שהגיע מישראל כיון שהם מצניעים כתמיהם.
כתמים הנמצאין בערי כותים - רבי מאיר מטמא, דנחשדו על כתמיהם.
וחכמים מטהרין - שלא נחשדו על כתמיהן  27 .

 27.  התוס' (ד"ה לא) הקשו, הרי כותים אף אם הם גירי אמת, מכל מקום, אינם זהירים במצוות דרבנן? ומתרצים, ש"הך טומאה אית להו, דסברה דמגופה אתא". ובריטב"א מפרש שהכותים סוברים שכתמים אסורים מהתורה משו סשאינם דורשים הפסוק "מבשרה" עד שתרגיש מבשרה עצמה כדלהלן ריש פרק הרואה כתם (נז ב). הגרעק"א בשו"ת (סב) העלה לחדש שאף אם כתמים דרבנן כיון דלא ארגשה, מכל מקום, הדם טמא לענין טהרות מהתורה, ואפילו למאן דאמר מקור מקומו טהור. ולכאורה מקושיית הראשונים כאן נראה שלא כדבריו, כי לשיטתו לא קשה כלל. מיהו, גם אם נאמר דלא כרעק"א יש לעיין, כיון דקיימא לן מקור מקומו טמא, אם כן הדם טמא אף שלא בהרגשה. ראה חוות דעת (קצו ג') ובשו"ת אבני מילואים (כג). הרשב"א מתרץ עוד: ולי נראה, דכתמים דהכא לא כתמים הנמצאים בלא הרגשה קאמר, אלא כתמים הבאים בהרגשה. עוד מתרץ הרשב"א: אי נמי, כתמי בדיקה דכולהו מיקרי כתמים והנהו דאורייתא נינהו. ומבואר חידוש גדול, שכתם הנמצא על ידי בדיקת עד, טמאה מהתורה. ראה חוות דעת (קצ) ושו"ת רעק"א (סב) ופרדס רימונים (בפתיחה עמוד יח). הסדרי טהרה (קצ צג) מבאר תירוץ התוס' לפי מה שהאריך בדעת התוס' בכמה מקומות שהטעם שכתמים אינם אסורים מהתורה הוא משום שדם ודאי אסרה תורה ולא כתם שיש ספק דילמא מעלמא קאתי, והכותית סבורה שמגופה אתי, ולכן הם סוברים שכתמים אסורים מהתורה.
מתניתין:
כל הכתמים הנמצאים בכל מקום - טהורין, חוץ מן הנמצאים בחדרים, שמסתמא הצניעום משום דם נדה, ובסביבות בית הטמאות, שהוא החדר שהנשים היו רגילות לשהות בו בימי טומאתן.
בית הטמאות של כותים - מטמאין באהל, מפני שהם קוברין שם את הנפלים  28 .

 28.  ראה תוס' (ד"ה קוברין) שהקשו, אם כן, היאך נשותיהן נדות משתמשות שם, והרי הן נזהרות מטומאת מת ונפלים כמפורש בגמרא? ותירצו, שהיו קוברין אותם שם לשעה, ואחר כך היו מסירין אותם, ואין אנו יודעים מתי מסירים אותם.
רבי יהודה אומר: לא היו קוברין שם. אלא היו משליכין את הנפלים, וחיה גוררתו. נאמנים הכותים לומר: קברנו שם את הנפלים, או לא קברנו.
וכן נאמנים הכותים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה.
ונאמנים על ציון קברות.
ואין נאמנין לא על הסככות, ולא על הפרעות, ולא על בית הפרס. שהם ספק טומאות מדרבנן שהכותים לא חששו להם, ויבוארו בגמרא.
זה הכלל: דבר שחשודים בו הכותים - אין נאמנין עליו.

דרשני המקוצר[עריכה]