פרשני:בבלי:קידושין לא ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

קידושין לא ב

חברותא[edit]

ומעשהו מביאו לחיי עולם הבא, מפני שמכבדו בדברים טובים וניחומים. כעין המעשה דלהלן:
מעשה באדם שציווהו להתייצב לעבודת המלך. ובנו רצה להתייצב במקום אביו, אך היה רגיל להתפרנס מטחינה בריחיים, ולא היה יכול להתבטל מעבודתו. מה עשה? אמר לאביו: אבא, טחון אתה, ואני אלך תחתיך לעבודת המלך, שאי אפשר לדעת מה יבוא בסופה, אם בזיון, עדיף לך לטחון בריחיים, ואם מלקות, ודאי עדיף לך לטחון בריחיים.  368 

 368.  על פי רש"י ותוספות בשם הירושלמי.
ומביאה הגמרא מאמר נוסף:
אמר רבי אבהו: כגון אבימי ברי (בני) קיים מצות כיבוד כהוגן.
ומבארת הגמרא: כיצד?
חמשה בני סמכי, בנים שסמוכים על שולחנו,  369  הוה ליה לאבימי בחיי רבי אבהו אביו. וכי הוה אתא רבי אבהו, קרי אבבא, כאשר היה בא רבי אבהו ומקיש על הדלת, לא היה אבימי מניח לאחד מבניו לפתוח, אלא רהיט ואזיל, היה רץ בעצמו והלך, ופתח ליה, וכל זמן שלא הגיע לדלת אמר: אין! אין! עד דמטאי התם. היה אומר 'אפתח', 'אפתח', עד שהיה מגיע לדלת.

 369.  הגמרא מדגישה שבניו של אבימי היו סמוכים על שלחנו והיה בידו לצוותם לפתוח את הדלת לאבי אביהם. ולא עשה זאת (מהרש"א בפירושו השני. ועיין שם פירוש נוסף).
יומא חד, אמר ליה אביו אשקיין מיא! יום אחד אמר רבי אבהו לאבימי בנו "אשקני מים". אדאייתי ליה, עד שהספיק אבימי להביא לו, נמנם. גחין אבימי, קאי עליה עד דאיתער, עמד מעליו עם המים עד שהתעורר.
ובזכות שהקפיד כל כך על המצוה, איסתייעא מילתיה, ובשעה שגחן על אביו דרש אבימי את מדרש כל מזמור ע"ט שבספר תהילים, "מזמור לאסף", שלא הבינו קודם לכן.  370 

 370.  על פי פירוש ראשון ברש"י. עיין שם פירוש נוסף. ועיין תוספות ומהרש"א.
אמר שאל ליה רב יעקב בר אבוה לאביי: כגון אנא, אני שאהוב לאבי, ויקר לאמי, דעד דאתינא מבי רב, שלפני שאני חוזר מהישיבה, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגא לי, אבי שופך לי יין לכוס, ואימי מוזגת בו מים כדי שיהיה ראוי לשתיה נכונה, היכי איעביד, איך אנהג? האם מותר לי לקבל מהם או שאני פוגע בכך בכבודם?
אמר ליה אביי: מאמך קביל, ומאביך לא תקבל. דכיון ד"בר תורה" הוא חלשה דעתיה. שהואיל והוא חכם יש לחוש שלפעמים תהיה לו חלישות הדעת אם תשתמש בעבודתו.
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, היתה לו אמא זקנה,  371  דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא, גחין, וסליק לה. בכל פעם שהיתה רוצה לעלות על מטתה, היה רבי טרפון מתכופף, והיתה עולה על גבו. וכל אימת דהות נחית, נחתת עילויה, בכל פעם שהיתה יורדת, ירדה על גבו.

 371.  רי"ף רא"ש.
אתא, וקא משתבח בי מדרשא, בא רבי טרפון לבית המדרש והשתבח על מעשהו.
אמרי ליה, אמרו לו חכמים: עדיין לא הגעת לחצי מהכיבוד שחייבה התורה. שהרי, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה על כך?! והלא בכלל מצות כיבוד נכלל גם זה!  372 

 372.  שני בברייתא להלן לב א: "שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול ארנק ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו". (ויתבאר בגמרא שם).
רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאימיה, כאשר היה שומע את קול פסיעות רגלי אמו, אמר: איקום מקמי שכינה דאתיא! אקום מלפני השכינה שבאה עכשיו. כי בזמן שאדם מכבד את אמו, אומר הקב"ה "מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".  373 

 373.  מהרש"א על פי הגמרא לעיל ל ב.
אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא חמאן, שלא ראה את הוריו, מפני שאי אפשר לקיים את כיבודם ככל הצורך, ואדם נענש בגללם.
ורבי יוחנן אמר כך מפני שהתייתם ולא ראה את הוריו כלל, כי (כאשר) עברתו אמו, מת אביו, וכאשר ילדתו, מתה אמו.
וכן אביי, גם הוא התייתם ולא ראה את הוריו.
ומקשינן: איני! והאמר אביי כמה פעמים "אמרה לי אם כך וכך", ומכאן שראה את אמו!
ומתרצינן: ההיא אם, מרבינתיה הואי. לא היתה זו אמו, אלא אומנתו שגידלתו היתה.
רב אסי הוה ליה היתה לו ההיא אמא זקינה.
אמרה ליה: בעינא אני רוצה תכשיטין! עבד (עשה) לה.
חזרה ואמרה לו: בעינא גברא, אני רוצה איש להנשא לו! אמר לה: נייעין נחפש לך.
חזרה ואמרה לו: בעינא גברא דשפיר כותך, אני רוצה איש כמוך!
שבקה ואזל לארעא דישראל, עזבה והלך לארץ ישראל, כי הבין שנטרפה דעתה עליה, ולא יוכל לכבדה כדין.  374 

 374.  על פי תוספות ר"י הזקן. וכעין זה כתוב בהגהת הגר"א בשם הרמב"ם.
משהגיע לארץ ישראל, שמע רב אסי דקא אזלה אבתריה, שבאה אחריו. ורצה לצאת לקראתה כדי לכבדה. אך הסתפק שמא אסור לצאת מארץ ישראל לצורך זה.
אתא לקמיה, בא לפני דרבי יוחנן, ואמר ליה: מהו הדין לענין לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ?
אמר ליה רבי יוחנן: אסור. חזר רב אסי ושאל: לצאת לקראת אמא, מהו הדין?
אמר ליה רבי יוחנן: איני יודע.
אתרח פורתא, המתין רב אסי מעט,  375  הדר אתא, אחר כך חזר לפני רבי יוחנן.

 375.  תוספות ר"י הזקן.
ורבי יוחנן היה סבור שדעתו של רב אסי לחזור למולדתו בבל,  376  ולא לצאת לכבוד אמו התכוין.  377 

 376.  רש"י.   377.  תוספות ר"י הזקן. (אבל עיין מהרש"א).
לפיכך, אמר ליה רבי יוחנן: אסי, נתרצית לצאת לבבל? אם כן יהי רצון שהמקום יחזירך לשלום עד מקומך.
וחשש רב אסי שמא רבי יוחנן כועס עליו, לפיכך, אתא לקמיה, בא לפני רבי אלעזר תלמידו של רבי יוחנן, ואמר ליה: חס ושלום דלמא (שמא) רבי יוחנן מירתח רתח עלי?
אמר ליה רבי אלעזר: מאי אמר לך?
אמר ענה ליה רב אסי: כך אמר לי רבי יוחנן: "המקום יחזירך לשלום".
אמר ליה רבי אלעזר: ואם איתא דרתח, לא הוה מברך לך! אילו רבי יוחנן היה כועס עליך, הוא לא היה מברך אותך.
ומששמע זאת רב אסי יצא לחוץ לארץ כדי להקביל את פני אמו.
אדהכי והכי, בינתיים, לאחר שיצא לחוץ לארץ לקראתה, ולפני שהספיק לפגוש את אמו, שמע לארונא דקאתי, שמע שמתה אמו וארונה בא, על מנת לקוברה בארץ ישראל.
אמר: אי ידעי, לא נפקי! אילו הייתי יודע שהיא מתה, לא הייתי יוצא לחוץ לארץ לקראתה.  378 

 378.  למרות שמצוה לכבד אב ואם לאחר מיתתם, (כדלהלן בגמרא), אין זה מכבודם שיצא לכבודם לאחר מותם. (על פי תוספות ר"י הזקן ומהרש"א, ועיין רש"ש).
תנו רבנן, שנו חכמים בברייתא בענין מצות כיבוד אב ואם:
בכלל מצות כיבוד אב כלולים שני דברים: (א) מכבדו בחייו (ב) ומכבדו במותו.
והברייתא מבארת:
מכבדו בחייו, כיצד?  379 

 379.  כאן מדובר בכבוד שלא בפני אביו. ואילו כבוד שבפני אביו היינו שמאכילו ומשקהו וכו'. כמבואר להלן בגמרא. (עין יעקב).
הנשמע בדבר אביו למקום, אדם שמבקש בקשה מאנשי המקום ומכיר בהם שמכבדים את אביו, ויכבדו את הבקשה שיבקש מהם בשם אביו, אזי, אפילו אם יודע שיכבדוהו כאביו, בכל זאת לא יאמר להם: 'מלאו את בקשתי ושלחוני בהקדם לביתי בשביל עצמי', או 'מהרוני בשביל עצמי', או 'פטרוני בשביל עצמי'.
אלא בכולהו יאמר 'בשביל אבא', כלומר: מהרו לשולחני כי אבי צריך את עזרתי.
מכבדו במותו, כיצד? היה אומר דבר שמועה ששמע מפיו, לא יאמר 'כך אמר אבא', אלא 'כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו". כלומר: עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו.
והני מילי, והדברים אמורים בתוך שנים עשר חדש ממיתת אביו, מפני שמשפט רשעי ישראל בגיהנם הוא עד שנים עשר חדש, אבל מכאן ואילך אומר על אביו "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".
תנו רבנן, בברייתא נוספת בענין כיבוד אב:
בזמן הגמרא היה נהוג שהחכם לוחש את דרשתו באוזני מתורגמן והמתורגמן היה חוזר על הדברים בקול רם, כדי שהקהל ישמע.
ואומרת על כך הברייתא: חכם שרוצה לדרוש דבר בשם אביו או רבו, משנה את שם אביו ושם רבו באזני המתורגמן. כלומר: אינו מזכיר את שם, אלא אומר 'כך אמר אבי מורי', או 'כך אמר רבי ומורי'.
ואילו התורגמן אינו משנה לא את שם אביו ולא את שם רבו.
ומיד הגמרא תמהה: "שם אביו" שהוזכר בענין המתורגמן, אבוה דמאן, אביו של מי הוא?
אילימא, אם נפרש כפשטות הלשון, שהברייתא מדברת על אבוה דתורגמן, דהיינו, כשהחכם אומר דבר הלכה בשם אבי התורגמן להשמיעו לרבים, לא ישנה התורגמן את שם אביו לומר 'כך אמר אבא מורי', אלא קוראהו בשמו.
אם נפרש כך, יש לתמוה על דברי הברייתא: אטו וכי תורגמן לאו בר חיובא הוא לכבד את אביו?!
אלא, אמר רבא: הברייתא מדברת בשם אביו של חכם ובשם רבו של חכם, כלומר: כשהחכם לוחש באזני התורגמן "כך אמר לי אבא מורי" המתורגמן אינו אומר "כך אמר לי אביו של החכם", אלא מזכיר את שם אביו של החכם.
כי הא כמו שהיה נהוג לפניו דמר, בר רב אשי, כי, כאשר, הוה דריש בפירקא, כאשר רב אשי היה דורש ברבים ברגל, איהו, רב אשי אמר לתורגמן "כך אמר אבא מרי". ואילו אמוריה, מתורגמנו אמר: הכי כך אמר רב אשי.
תנו רבנן:
איזהו מורא שהוזכר בתורה,  379*  ואיזהו כיבוד שהוזכר בתורה?  380 

 379*.  "איש אביו ואמו תיראו" (ויקרא יט ג).   380.  "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ יב).
מורא - היינו, שהבן לא עומד במקומו, במקום המיוחד לאביו לעמוד ולהתייעץ שם עם זקני העיר.  381 

 381.  רש"י, תוספות ר"י הזקן, טור יורה דעה רמ. ובבית יוסף הביא פירוש נוסף בשם ה"ר ירוחם, שמדובר במקום המיועד לו לתפילה, ובשלחן ערוך (שם סעיף ב) פסק את שני הדברים. ועיין בהערה הבאה.
ולא יושב במקומו המיועד לו להסב בו בביתו.  382 ,  383 

 382.  בתחילת הברייתא שנינו "ולא עומד במקומו". משמע שאפילו עמידה אסור. וכל שכן ישיבה, (שאין העמידה נחשבת השתמשות במקום כמו הישיבה). ובהמשך שנינו "ולא ישב במקומו". וקשה: מה בא התנא להשמיענו? והלא יש ללמוד זאת מהרישא! ולפיכך צריך לומר שכאן מדובר במקום שהאב רגיל להסב בו בביתו. ושם אין לאסור אלא ישיבה, ואילו ברישא מדובר במקום שהאב רגיל לעמוד ולהתייעץ עם זקני העיר, או במקום המיועד לו להתפלל, ושם אסור לבן אפילו לעמוד. (על פי פירוש ראשון בבית יוסף סימן רמ. וכן פסק הט"ז שם. אבל עיין עוד פירושים בטור ובבית יוסף שם. ובתוספות ר"י הזקן).   383.  הדברים המוזכרים כאן הם משום כבוד האב, ואף על פי כן הגמרא אומרת שזהו מכלל "מורא" מפני שהבן יושב ואינו עושה דבר, ואין גלוי לבריות שהטעם לכך שאינו עומד במקום אביו הוא לכבודו (שהרי יתכן שאינו צריך לעמוד שם). ואילו "כיבוד" היינו כגון שמאכילו ומשקהו, שאלו מעשים הגלויים לבריות שעושה כן מפני כבוד אביו. עין יעקב.
ולא סותר את דבריו.  384 

 384.  בכמה מקומות הטור חולק על דברי אביו הרא"ש. ויש לתמוה על כך: כיצד עשה כן? והלא שנינו כאן "ולא סותר את דבריו"! תירץ הט"ז (יורה דעה רמ ס"ק ג): האיסור לחלוק על האב הוא דוקא בפניו, אבל שלא בפניו מותר. והוסיף הט"ז: ומכל מקום, אם יש חכם אחר הסובר כאביו, והבן רוצה להוכיח שלא כדעתם, ראוי לו להזכיר את שם החכם האחר, ולא את שם אביו, שמאחר שבידו לחלוק על אביו בדרך כבוד, יעשה כן. וכן עשה הטור עצמו במקום אחד. (עיין שם). אולם הש"ך (בס"ק ב) כתב שאסור לסתור את דברי אביו אפילו שלא בפניו. ותוספות הר"י הזקן כתב שמסתברא שכל האיסור הוא בחיי אביו, אבל לא לאחר מותו. ולפי זה מובן כיצד חלק הטור על הרא"ש לדעת הש"ך.
ולא מכריעו, אם אביו חולק על דברי חכם אחר, לא יאמר נראה לי להכריע כדברי החכם האחר, ולא כדברי אבי.  385 

 385.  כך פירש בית יוסף בפירושו הראשון את דברי רש"י (יורה דעה רמ). וכן פסק בשלחן ערוך (שם סעיף ב). אבל הטור הבין מדברי רש"י שאסור לבן להכריע כחכם החולק על אביו. ומשמע שמותר לו להכריע כאביו. אך יש להקשות על זה: והלא זה בכלל מה ששנינו "ולא סותר את דבריו"! עיין בטור ובית יוסף שם, ועיין רש"ש.
כיבוד - הבן מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה את אביו, ומכניס ומוציא את אביו ממקום למקום.
עד כאן דברי הברייתא.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת קידושין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב