עמוד ראשי
|
|
ויקישיבה
ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה,
רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.
בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.
לפרטים: תבנית:מקור.
מיזמים פעילים
עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה
דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה
חפשו ערכים בוויקישיבה:
אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:
מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.
 |
 |
 |
 |
מרחבים מיוחדים
מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!
מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.
רשימת קטגוריות
ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת
| ערכים חדשים |
| ערך אקראי |
|
רבי ינאי
רבי ינאי היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, חותנו של רבי יהודה בן רבי חייא מהלשונות השגורים בפיו:. "בחבורה נמנו וגמרו" קטגוריה:תלמידי רבי...להמשך הערך |
| הידעת? |
|
י"ג מידות של רחמים ישנם דרכים שונות למנות את י"ג מידות, כאשר לדעת כולם אין מונים מהמילים "לא ינקה". שני המניינים המקובלים הינם:
|
| פרשת השבוע |
|
{{#sub:פרשת שופטים היא הפרשה החמישית בחומש דברים. הפרשה עוסקת בדינים רבים אותם חוזר משה לפני בני ישראל, וברובה מתמקדת בדינים ציבוריים ובתוכם מינוי שופטים, דיני פסיקת בית הדין, מינוי מלך ודיני מלחמה ועגלה ערופה. תוכן הפרשה
תמים תהיה עם ה' אלוקיךבדרשות הר"ן No result מפורש שהאיסור לשמוע לקול מעוננים ומכשפים נסמך בכוונה לנתינת הנביאים על ידי הקב"ה. הר"ן מסביר שמאחר והקב"ה אסר ללכת אחר מעוננים וקוסמים אמר שצריך לתקן עניינם מצד אחר שהרי כולם צריכים לדעת מה יהיה באחריתם ובמיוחד המלכים, לכן הקים לעם ישראל נביאים על מנת להודיע להם את שעתיד להתרחש ובכך יהיה עם ישראל תמים ולא יהיה בו חיסרון בעניין זה. מנגד, הרמב"ם ראה באיסור ללכת אחר מכשפים ומעוננים סימן לכך שהם אינם מועילים ולכן אין ללכת אחרים. לדבריו "דברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו... כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת". הירא ורך הלבבבפרשה נאמר כי "הירא ורך הלבב" אינו ראוי להילחם ועליו לשוב לביתו. הגמרא בסוטה סוטה מד ב מביאה את שיטתו של רבי יוסי הגלילי הקובע שמדובר במי ש"ירא מעבירות שבידו". כדוגמא לאדם כזה, מביאה הגמרא את מי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כמי שאינו ראוי לצאת למלחמה לפי שיטה זו. השפת אמת (תרנ"א ד"ה ובפסוק) מסביר את העומק בדוגמת הגמרא בחשיבות הקשר בין המחשבה לעשייה. לפירושו, תפילין של ראש מסמלות את לימוד התורה והחשיבה בעוד תפילין של יד מסמלות את העשייה. בעת המלחמה יש צורך לחבר את המעשים אל התורה כך שאפילו מחנה המלחמה הופך ל"והיה מחנך קדוש". מי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש מנתק בין הלימוד והעשייה, מנתק את הקשר שבין הלימוד והעשייה, והמלחמה שלו איננה מחוברת לתורה אלא עומדת בפני עצמה- ולכן אינו ראוי לצאת לקרב. עגלה ערופה
עגלה ערופה היא המצווה לערוף עגלה במידה ונמצא חלל בשדה שלא נודע מי הרגו, ובכך לסייע במציאת הרוצח או בכפרה על העם. המפרשים הקשו על מיקומה של הפרשה שמפסיקה בין דיני המלחמה המופיעים בפרשה המתחילים בדיני כהן משוח מלחמה כשיוצאים למלחמה וממשיכים בדיני מצור על עיר ובין הדינים הקשורים לאחר המלחמה המובאים לאחר מכן בדין אישה יפת תואר? הכלי יקר פירש כי התורה סמכה את שתי הפרשיות על מנת להראות שכשם שמקפידים על כריתת עצים העושים פרי בעת מצור על עיר, קל וחומר שיש להקפיד על אדם העושה פירות שנהרג ונמצא חלל באדמה כמו בדין עגלה ערופה. דבריו אף דומים לדרשת הגמרא בדין עגלה ערופה "מפני מה אמרה תורה הבא עגלה ערופה? אמר הקדוש ברוך הוא: תבא עגלה בת שנתה שלא עשת פירות, ותֵערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות", כאשר הגמרא מפרשת כי הפירות אינם פריה ורביה (שהרי הדין קיים בזקן) אלא בכך שמנעו מעשיית מצוות. קישורים חיצוניים
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה |
| דבר בעיתו |
|
{{#sub:ראש השנה הוא חג המציין את תחילת השנה, הנחגג בימים א' וב' תשרי. על פי התלמוד בראש השנה עוברים כל באי עולם לפני הקב"ה למשפט כבני מרון. מקורראש השנה מוזכר בתורה בשני מקומות שונים. בספר ויקרא מוזכר החג כשבתון זכרון תרועה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'" וכן בספר במדבר הוא מוזכר יחד עם ציווי הקורבנות שלו "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". עשיית החג מוזכרת גם בספר נחמיה שם מובא כי עזרא הסופר אסף את כל העם בראש השנה וקרא לפניהם בספר התורה. לאחר שהעם בכה מכיוון שהבין שלא קיים את התורה כראוי, נחמיה הסביר כי יש לאכול ולשתות ולשמוח ביום זה כי מדובר ביום חג וכן נפסק להלכה על פי דבריו כי אין להתענות בראש השנה על אף שהוא גם יום הדין משנה ברורה תקצז א. משמעות היום
יום הדיןבמסכת ראש השנה טז ב מובא שביום ראש השנה האלקים דן את בני אנוש אם ימשיכו לחיות בשנה שמתחילה: "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה... צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים...". וכן דן לענין פרנסתו, כמבואר בביצה דף יז ב: "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה לראש השנה". וכן דן לענין כל תחומי החיים: "ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזירות טובות נזכר ונכתב..." (נוסח התפילה). ובכתבי האר"י ז"ל[1] מובא, שביום ראש השנה האלקים דן גם את הנשמות, איזה מהן יחזרו בגלגול לעולם הזה בתוך אותה שנה. רמזיםכתבו בספרים(דרוש מקור) ש"ראש השנה" בגימטריה יוצא הפסוק: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ"[2] (תהלים קיט, צא). מניין שיום הדין בראש השנההרמב"ן בדרשה לראש השנה כותב כי כאשר התורה מכנה את ראש השנה "יום הזיכרון" היא רומזת בכך כי מדובר ביום הדין. הוא מסביר כי הפועל זכירה מופיע בתנ"ך לא רק כמילה המבטאת זיכרון אלא גם כסמל למשפט כגון "הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד" או "יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ" ועוד. ממילא כינוי ראש השנה כיום הזיכרון מרמז כבר בדברי התורה על יום הדין שנמצא בתאריך זה. הר"ן במסכת ראש השנה (טז.) מדוע האדם נידון דווקא בראש השנה ומסביר "שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם, ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה, שלפי שנתרצה הקדוש ברוך הוא ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות, לפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה". אמנם, הר"ן מקשה על תירץ זה שרק לשיטת רבי אליעזר נברא העולם בתשרי בעוד שלשיטת רבי יהושע העולם נברא בניסן ראש השנה י ב וכן נפסק להלכה בעניין ברכת החמה אותה אנו מברכים בניסן מטעם זה אורח חיים רכט ב אז מדוע הדין נקבע לראש השנה? לכן, הר"ן תירץ באופן נוסף שמכיוון שביום כיפור הקב"ה מחל לעם ישראל על חטא העגל, נקבע יום זה לסליחה ומחילה לדורות ולכן נקבע יום הדין בראש השנה על מנת שמי שלא יזכה בדין יוכל לחזור במעשיו לאחר עשרת ימי תשובה ולהיחתם לספר חיים טובים ביום כיפור שנקבע לדורות כיום של סליחה ומחילה. באופן אחר כותב המהרש"א ראש השנה טז א שמכיוון שבחודש תשרי ריחם הקב"ה על אבותינו ועשה להם ניסים, כגון שבו נפקדו האימהות ויצא יוסף מבית האסורים, לכן נקבע בו יום הדין על מנת שיעשה גם לישראל יום כפרה. הדין ביום השני של ראש השנהראש השנה הוא החג היחיד שגם בארץ ישראל נחגג יומיים ברצף, אך יחד עם האופן ההלכתי של העניין, השאלה אם הדין כבר נערך ביום הראשון של ראש השנה, מה יש ביום השני? דיני היוםשופר
מצוותו של ראש השנה מהתורה היא לשמוע קול תקיעת שופר ולהריע בו 3 פעמים. כל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה, כך שסך הכל יש 9 קולות. מכיוון שיש דעות שונות המהותה של התקיעה, האם היא קול בכי מרוסק (המכונה "תרועה") או קול אנחות מאורכות (המכונה "שברים") או שניהם זה אחר זה, התקינו לתקוע את כל 3 סוגי התרועות זה אחר זה, כך שסך הכל חייבים ב-30 קולות (תר"ת*3, תש"ת*3 ותשר"ת*3). נוהגים לתקוע מיושב (לפני תפילת מוסף) ולאחר מכן מעומד במהלך תפילת מוסף ובחזרת הש"ץ (ויש בזה חילוקי מנהגים אם תוקעים בתפילת לחש או רק בחזרת הש"ץ) ומוסיפים עוד 10 קולות לאחר תפילת מוסף כדי לבלבל את השטן, כך שבסך הכל תוקעים 100 קולות. תפילות ראש השנההוספות ושינויים בתפילת עמידההחל בראש השנה מתחילים להוסיף בעמידה "זכרנו לחיים" בברכת אבות, "מי כמוך אב הרחמים" בברכת גבורות, "וכתוב לחיים טובים" בברכת מודים ו"בספר חיים" בברכת שים שלום. כמו כן חותמים "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש". שינויים אלו נוהגים בכל עשרת ימי תשובה. בברכה השלישית מוסיפים בכל תפילות היום ברכות הנוגעות להמלכת ה' בעולם ולגאולה - "תן פחדך ה' א-לקינו על כל מעשיך... מלוך על כל העולם כולו בכבודך... וידע כל פעול כי אתה פעלתו". הברכת הרביעית עוסקת בקדושת היום, כמו בשבתות וימים טובים, וחותמת "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". נוהגים שהחזן לובש חלוק לבן (קיטל). תפילת ערביתמתפללים תפילת ערבית של יום טוב רגיל, מלבד השינויים בנוסח תפילת עמידה. הספרדים (וגם חלק מקהילות האשכנזים) נוהגים לומר לפני התפילה של הלילה הראשון את הפיוט "אחות קטנה", שפזמונו "תכלה שנה וקללותיה". יש מוסיפים מזמורים שונים לאחר תפילת עמידה. תפילת שחריתבסוף פסוקי דזמרה מתחיל הש"ץ של שחרית במילה "המלך", כיון שעניין היום הוא המלכת ה'. בחזרת הש"ץ מוסיפים (בחלק מהעדות) פיוטים שעיקר עניינם הוא ההמלכה, ואחר כך מוציאים שני ספרי תורה - האחד לקריאה המיוחדת של אותו היום: ביום הראשון לידת יצחק וגירוש ישמעאל, וביום השני עקידת יצחק, והשני לקריאת המוסף של ראש השנה. מפטירים ביום הראשון בפקידת חנה ולידת שמואל, ובשני באחת מנבואות הנחמה שבספר ירמיהו. יש קהילות בהן עושים הפסקה בין תפילת שחרית למוסף, עושים קידוש ואוכלים מעט, כדי שיהיה כוח להמשיך בתפילה, ויש האוסרים לאכול לפני התקיעות. תפילת מוסףבתפילת עמידה מתפללים תשע ברכות - לאחר שלוש הראשונות, כוללים עם ברכת "קדושת היום" את ברכת "מלכויות", במהלכה אומרים את תפילת עלינו לשבח, וכורעים ומשתחווים על רצפת בית הכנסת - אך אם זו רצפת אבן, כמו בכל בתי הכנסת בימינו, שוטחים משהו שמפריד בין גוף המתפלל לרצפה. לאחר מכן מוסיפים ברכת "זיכרונות" וברכת "שופרות". בכל אחת משלוש הברכות האלו אומרים 10 פסוקים מענייני הברכה: שלושה מהתורה, שלושה מתהלים ושלושה מהנביאים - ולבסוף חותמים בעוד פסוק אחד מהתורה. בסוף כל אחת משלשתן תוקעים בשופר עשר תקיעות, ואחריהן אומרים את תפילת "היום הרת עולם" - יש קהילות שנהגו לתקוע במהלך התפילה עצמה, ויש שנהגו לתקוע במהלך חזרת הש"ץ. לאחר מכן אומרים את ברכת "עבודה", ומוסיפים בה בחזרת הש"ץ בקשה לקבלת תפילתנו ולבניין בית המקדש, "מודים", ברכת כהנים וברכת "שים שלום" - שגם בסופה יש תפילה מיוחדת. תפילת מנחהמתפללים כמו בכל יום טוב (מלבד השינויים בתפילת עמידה), ומוסיפים אבינו מלכנו לאחר תפילת עמידה - אבל לא אם מתפללים מייד לאחר מוסף. כאשר היום הראשון חל בשבת, קוראים בו במנחה כמו בכל שבת. מנהגיםתשליך
נוהגים ללכת ביום הראשון של ראש השנה (או בשני אם הוא חל בשבת) למקור מים ולומר תפילה בה אנו כביכול נפטרים מהחטאים, באמצעות השללכתם אל המים. התפילה נקראת "תשליך", על שם הפסוק המוזכר בה: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". סימני ראש השנה
בליל ראש השנה נוהגים לאכול מאכלים שונים הנקראים סימנים ולומר עליהם "יהי רצון" הקשור במאכל או בשמו, מקור המנהג תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א " אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי" וכן נפסק להלכה אורח חיים תקפב. הסימן המפורסם ביותר הוא אכילת התפוח בדבש שמסמל את הבקשה שתהיה שנה טובה ומתוקה. רבים תמהו כיצד מותר להשתמש בסימנים אלו ואין בדבר משום איסור ניחוש? המהר"ל באר השני ג מסביר כי אין עניין הסימנים לנחש את העתיד אלא לפעול על המציאות. הוא מסביר כי בדומה לנביאים שעשו מעשים במציאות על מנת לקיים את נבואתם, כך גם אנו עושים מעשה שעתיד לפעול את הברכה כבר במציאות ובכך לחזק את קיומה, וכדבריו: "ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת על כל פנים.. והדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב". כחלק ממנהגי האכילה, יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה כי "אגוז" בגימטריא "חטא" (בלי א') אורח חיים תקפב ב. הבן איש חי [4] כתב שאין לאכול מאכלים או תבשילים חמוצים בראש השנה. אירועים שאירעו בראש השנההגמרא במסכת ראש השנה י:-יא. מונה מספר מאורעות שהתרחשו בראש השנה:
לא אד"ו ראשלא אד"ו ראש הו כלל הקובע שהיום הראשון של ראש השנה לא יחול לא ביום א' בשבוע ולא ביום ד' ולא ביום ו'. אם מולד תשרי חל באחד מהימים הללו, נדחה ראש השנה למחרתו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|