נר חנוכה

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף נרות חנוכה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצות הדלקת נרות על פתחי הבתים בכל ערב משמונת ימי החנוכה.

תוכן עניינים

טעם המצוה[עריכה]

בעקבות נס פח השמן קבעו חז"ל את ימי החנוכה, "ויען כי אירע הנס בנרות - תקנו להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס" (לשון הטור או"ח ר"ס תרעא), בכדי "להראות ולגלות הנס" (רמב"ם פ"ג מהל' מגילה וחנוכה ה"ג), ובכך להודות לה' על הנס[1].

אך יש שהכתבו שהיום הראשון הוא זכר לנס אחר (ראה מועדים וזמנים להרב משה שטרנבוך שליט"א, ח"ב סי' קלח, עמ' עד-עה; וכן בערך קושיית הבית יוסף): נס הנצחון במלחמה או מציאת הפח.

ויש שהסבירו בזה את הנהגת המהרש"ל לקנות בית-מנורה (- חנוכיה) חדשה ליום השני בכדי לברך גם בו שהחיינו, משום שהיום הראשון הוא זכר לנס הניצחון והיום השני זכר לנס פח השמן (פרי מגדים סי' תרעג אשל אברהם ס"ק יב; ועיין ודרשת בחגך - חנוכה, להרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, עמ' ט-י).

יש שכתבו שהדלקת נר חנוכה היא זכר לנס הניצחון במלחמה, שאין אין חובת הודאה על נס שנעשה לצורך המצווה ולא להצלתנו, אך אנו מדליקים נרות זכר לנס פח השמן, שבירר שהניצחון במלחמה היה דרך נס ולא בדרך הטבע (נר מצוה למהר"ל, ד"ה ועוד יש לומר).

ויש שהסבירו שהדלקת נר חנוכה היא זכר להדלקת המנורה בבית המקדש[2] (הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך - במדבר ח, ב; ועי' פסקי תשובות סי' תרע הערה 17).

גדר המצווה[עריכה]

הגמרא (שבת כב:-כג.) דנה מהו עיקר מצות הדלקת נר חנוכה, האם "הדלקה עושה מצווה" (כלומר: המצוה היא עצם ההדלקה), או הנחה עושה מצווה (כלומר: עיקר המצוה להניח את הנר שידלק במקום המתאים). לפי הצד שהדלקה עושה מצווה - אין שום חיוב בהנחת הנר (כמובן שיש מצווה בהנחתו כשהוא עדיין אינו דלוק, בגלל הכשר מצווה), אלא שהדלקתו צריך להיות במקום, וכן צריך הנר יודלק ע"י ישראל המחוייב במצוות.

ונחלקו הראשונים בגדר דין ההנחה (ריטב"א שם), יש שכתבו (רמב"ן שם, מאירי שם ועוד) שצריך להניחו כשהוא דלוק. ויש שכתבו (תוס' שם) שצריך להניחו ואח"כ להדליקו.

גדרי החיוב[עריכה]

הגמרא (שבת כא:) מביאה ברייתא:

"מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל: אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך."

ברייתא זו[3], מבחינה בשלוש אופציות לקיום המצוה: (א) עיקר הדין, (ב) מהדרין, (ג) מהדרין מן המהדרין.

יש לציין, שעם ישראל רובו ככולו נמנה על "המהדרין מן המהדרין"[4], ומקיים את מצות הדלקת נר חנוכה "מוסיף והולך" כבית הלל שהלכה כמותם בכל מקום[5] (עיין בבלי כתובות ס: ברכות יא. וע"ע עירובין ו: חולין מג:).

הדברים מגיעים למידה זו שבטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתוב:

"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך..."

שתי הרמות הראשונות: "נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" - לא הובאו כלל, אלא ישר מופיע האופציה השלישית: "והמהדרין מן המהדרין... בית הלל אומרים מוסיף והולך".

והאחרונים (אבי עזרי ריש פ"ד מהל' חנוכה) תמהו מאד על השמטה זו, שהרי מעיקר הדין אין חיוב להדליק אלא נר אחד בכל לילה, ובפרט שיש השלכות נוספות הלכה למעשה לעובדה שאין חיוב להיות "מוסיף והולך"[6] אפילו למהדרין.

דין נר איש וביתו[עריכה]

האחרונים[7] חקרו בגדר מצות הדלקת נר חנוכה האם היא חיוב של החפצא - שיש חיוב שיהיה בפתח הבית נר חנוכה, או חיוב של הגברא הדר בבית לשים נר חנוכה בביתו[8].

לחקירה זו כמה השלכות:

  • האם יכול האדם לכוון לא לצאת ידי חובה בהדלקת בני ביתו (עי' ט"ז סי' תרעז ס"ק א שנחלק בזה עם המהרש"ל, וע"ש במ"ב ס"ק ב; מגן אברהם שם סוף ס"ק ט, בשם המהרי"ל - הובא בשו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג ד"ה נ"ל דברכת).
  • האם המהדרין מדליקין נר כנגד כל אחד ואחד מבני הבית או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק עבור עצמו (ראה להלן בדין המהדרין שנחלקו בזה).
  • האם קטן שהגיע לחינוך יכול להדליק עבור בני הבית או לא (נחלקו בדבר הראשונים, ובשו"ע או"ח סי' תרהע סע' ג הביא בשם "יש מי שאומר" שקטן יכול להדליק לבני הבית, ובשו"ת חכם צבי החדשות סי' יג נימק זאת דבנר חנוכה אין חיוב על הגברא, אך המ"ב שם ס"ק יג כתב שהאח' הכריעו בזה לא כהשו"ע).

דין המהדרין[עריכה]

כבר הובא לעיל שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. ונחלקו הפוסקים בהידור זה[9], אם הכוונה שאחד מדליק נרות כנגד מספר בני הבית[10] (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' א-ב), או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו (רמ"א סי' תרעא סע' ב).

והאחרונים הציעו כמה אפשרויות בביאור מחלוקתם:

  • יש שהסבירו (חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' חנוכה) שנחלקו האם ניתן לקיים את ההידור בנפרד מהמצוה, כמו שמצאנו שנחלקו הראשונים לגבי המל ושייר ציצין שאינם מעכבים את המילה ופרש - אם ביום חול יחזור (רמ"א יו"ד סי' רסד סע' ה) או לא (רמב"ם פ"ב מהל' מילה ה"ד).
  • יתכן להסביר, שנחלקו בטעם ההידור, האם הוא עניין של תוספת בכמות הנרות ובגודל האור (שיטה להר"ן שבת כא: ד"ה ד"ה ת"ר מצות חנוכה, וכ"מ בריטב"א החדשים שם ד"ה והמהדרים בשם 'יש שפרשו') או שבכל אחד מבני הבית מכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית[11] (שו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג סוף ד"ה נ"ל דברכת על הניסים).
  • נחלקו האם חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חובת הבית או חובת הדר בבית (מנחת אשר בראשית סי' נד אות ב, מהדו' ירושלים תשס"ג, עמ' שנב).
  • אין מחלוקת בדבר, אלא כשמדליקים בטפח הסמוך לפתח - אין מקום לכל אחד להדליק במקום נפרד, וא"כ די שאחד ידליק לכולם; אבל בשעת הסכנה שמדליקים בפנים - ידליק כל אחד נרותיו במקום מיוחד (בית הלוי עה"ת, ענייני חנוכה - אחרי חומש בראשית, סוף ד"ה "שבת (דף כג) אר"ז מריש הוי", דפוס ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, ריש דף לא.; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' ריט, עמ' רלז; וראה ).

נשים בהידור[עריכה]

בעיקר דין ההדלקה חייבות הנשים כמו הגברים, מפני שאף הן היו באותו הנס (שבת כג. שו"ע או"ח סי' תרהע סעיף ג). ולכן אם היא גרה לבדה עליה להדליק נר חנוכה, וכן אם בעלה איננו בבית היא מדליקה עבורו (ראה מ"ב סי' תרעז ס"ק ב, וכן סי' תרהע מ"ב ס"ק ט וביאור הלכה ד"ה אשה).

אך ביחס לדין המהדרין המדליקין נר לכל אחד ואחד, ולדעת הרמ"א (הנ"ל) פירוש הדבר שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו[12], נחלקו האחרונים אם גם אשה מדליקה, ויש בזה כמה דעות:

  • יש אומרים שדינן של נשים שווה לדין האשים לחלוטין, והנשים צריכות להדליק נר נוסף (דעת הג"ר יוסף דב הלוי ד"ר סולובצ'יק מבוסטון - מובא בשמו בשיעור בעניין מאת חתנו, הרב אהרן ליכטנשטיין, וכן בספר נפש הרב, לתלמידו הרב צבי שכטר, חנוכה אות ד, מהדו' ירושלים תשנט עמ' רכו, וכן בספר מקראי קודש, מאת הרב משה הררי, פרק ט הערה ב; ועי' שער אפרים[13] ריש סי' מב, שתמה למה נהגו הנשים שלא להדליק והניח בקושיא; וע"ע ברכי יוסף שם ס"ק ב).
  • יש אומרים שאע"פ שדין הנשים כאנשים, מ"מ נשים נשואות אינן מדליקות, משום ש"אשתו כגופו" (משנה ברורה סי' תרעא ס"ק ט; שער הציון סי' תערה סוף אות י; וכן הביא הרב דוד יוסף שליט"א בספרו תורת המועדים, חנוכה, סי' ב סע' ג והערה ג, הוצאת מכון יחוה דעת, ירושלים תשנו, עמ' מג-מד, בשם פוסקים רבים: שו"ת מהרש"ל סי' פח, כנסת הגדולה סי' תרעא הגהת ב"י, מטה משה סי' תתקפב, אליה רבה סי' תרעא ס"ק ג - הובא במחצית השקל סי' תהער ס"ק ד; ועוד). ולפי זה, רווקה או אלמנה או גרושה מדליקה, גם אם יש לה עוד בני בית‏[14].
  • המנהג הנפוץ שנשים שיש משהו המדליק בביתן, אינן מדליקות כלל[15] (- בין נשואות ובין רווקות) נר חנוכה. ויש לזה כמה טעמים:
    1. נשים טפלות לאנשים המדליקים (תשובת עולת שמואל סי' קה, - מובא במשנה ברורה סי' תעהר ס"ק ט), והיינו בין נשואות ובין רווקות פסקי תשובות סי' תרעא אות ב ובהע' 6-7, ירושלים תשנז, עמ' תסד; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' שמב סוף אות ז, ירושלים תשנ"ד, עמ' רפט(; הליכות שלמה, חנוכה, פרק טז אורחות הלכה הע' 9, ירושלים תשסד, עמ' רחצ; ועוד).
    2. "בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהיה מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ ברשות הרבים לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים, נהי אם אין האיש בביתו ועליה מוטל מצות הדלקה על-כורחה תצא לחוץ להדליק, מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא. ובזמנינו אף שכולם מדליקין בפנים[16] מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו" (חי' חתם סופר שבת כא:).
    3. אשה נשואה איננה מדליקה כי אשתו כגופו וכנ"ל. ואין זה דרך ארץ שבנותיה יהדרו בפניה כשהיא איננה מדליקה[17] (משמרת שלום, לרבי שלום פרלוב, ח"א סי' מח ס"ק ב, - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' לא סע' ה, תורת המועדים שם, ועוד).
    4. נשים נשואות אינן מדליקות וכנ"ל, ורווקות נדונות כעומדות להתחתן, שבשביל שנים מועטות שאינן נשואות - לא תקנו הידור בשבילן (הרב שלמה זלמן אוירבך, הליכות שלמה חנוכה, פרק טז דבר הלכה סוף אות ד, עמ' רחצ, - מובא בספר שלמי מועד פרק מח, עמ' רכח).
    5. חיוב הדלקת נר חנוכה הוא משתי סיבות: זכר לנס פח השמן, זכר להדלקת המנורה בבית המקדש. והדלקת המנורה במקדש היא חיוב הציבור, ונשים אינן בכלל "ציבור" (זבחים עה.), ולכן הן מחוייבות רק בחיוב הראשון - זכר לנס (מועדים וזמנים סי' קלג, ירושלים תשכא, עמ' סד-סה). וההידור של "מוסיף והולך" הוא זכר לנס, וההידור שכל אחד ואחד מדליק הוא זכר להדלקת המנורה במקדש, ובזה אין לנשים חלק (הרב משה שטרנבוך - שם, תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב אות ז, עמ' רפט).

דין מהדרין מן המהדרין[עריכה]

נחלקו הראשונים האם דין מהדרין מורכב על דין המהדרין או לא, כלומר האם עליהם להדליק "פחות והולך" (- לבית שמאי) או "מוסיף והולך" (- לבית הלל) כמספר בני הבית או שעליהם להדליק רק כמספר הימים.

שיטת הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ב) שצריך להדליק כנגד בני הבית, לדוגמא אם בני הבית עשרה, ביום הראשון ידליקו עשרה נרות, ביום השנים - עשרים, וכך הלאה, עד שביום השמיני ידליקו שמונים נרות.

לעומת זאת, התוספות (שבת כא:) הקשו על שיטה זו, שלשיטה זו אין היכר במספר הימים, והעוברים ושבים שני יודעים כמה אנשים דרים בבית אינם יכולים לדעת לפי מספר הנרות באיזה יום מימי החג[18].

יש המסבירים את שיטת הרמב"ם שלדעתו אין ההידור בציון מספר הימים ע"י הנרות, אלא בריבוי אור, והמהדרין מדליקים נרות כנגד בני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים עליהם בכמות הנרות (מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, עמ' שנה, וע"ש שכ"מ בחי' הריטב"א החדשים שם ובחי' הר"ן [המיוחסים לריטב"א] שם).

שלא כדרך הפסיקה הרגילה בסוגיות אחרות[19], לגבי הדלקת נר חנוכה הספרדים נוהגים שאחד (- בעל הבית) מדליק נר ו"מוסיף והולך", ואפילו אם בני הבית רבים אינו מוסיפים נרות נוספים (שולחן ערוך או"ח תרעא, ב), ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ו"מוסיף והולך", אך הם מדקדקים שכל אחד ואחד יניח את נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין (רמ"א שם). אך בתקופות מסוימת, רבים מבני אשכנז, נהגו (כבני ספרד) שרק אחד מבני הבית מדליק (ערוך השולחן שם אות ט).

טעמם של זקני ארץ ישראל צידן[עריכה]

בגמרא (שבת שם) מובא מחלוקת בטעמי בית הלל ובית שמאי:

"אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין; וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין."

הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף) הביא את הסיפור על שני הזקנים בצידן. ותמהו שהרי הרי"ף דרכו להשמיט את המשא ומתן והאגדתות, ולהביא רק את הנוגע להלכה, ומדוע כאן הביא את הסיפור הזה, ומה ניתן ללמוד ממנו להלכה?

ומצאנו בזה כמה הסברים:

  • הגר"א (או"ח סי' תרעא סע' ב) והפרי חדש (שם) כתבו לדייק שהרי"ף סובר כמו הרמב"ם הנ"ל, שאין צורך לציין את מספר הימים, שכן רק לטעם של "ימים הנכנסים וימים היוצאים" צריך לציין את היום, אך לטעם שמעלין בקודש אי"צ לציין את היום[20].
  • הבית הלוי (עה"ת, חנוכה - בסוף חומש בראשית, סוף ד"ה בגמרא חד אמר טעמא[21]) כתב שלטעם של ימים הנכנסים, מי שיש לו ליום שלישי ב' נרות[22] - ידליק רק אחד, שכן אי אפשר לו לציין את הימים הנכנסים, והדלקת שתי נרות לא מעלה ולא מורידה; ואילו לטעם שמעלין בקודש י"ל שאם א"א לו להוסיף לפחות לו יחסר ויוריד בקודש.
  • המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרעא סע' ב) שכתב דאפשר שכוונת הרי"ף לומר, שאע"פ שבכל התורה קיי"ל דהלכה כבית הלל וכנ"ל, מ"מ כ"ז במקום שנחלקו בעיקר הדין, אבל במקום שנחלקו בהידור - רשאי כ"א לעשות כרצונו, ולכך אחד הזקנים עשה כבית הלל וחברו כבית שמאי. וללמדנו הלכה זו, הביא הרי"ף למעשה זה.
    והוא מסיים את הדברים: "אכן מדלא הוזכר דבר זה בשום פוסק, אין לצרף דבר זה להלכה כלל, ולא כתבתי רק לעורר את לב המעיינים".

סדר ההדלקה[עריכה]

(איזה נר קודם, מימין או משמאל) (התעסק בהדלקת נר של שעוה והזדמן לו נר של שמן - יתכן להעביר לדיני השמן)

ברכות ההדלקה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

חשיבות וחביבות המצוה[עריכה]

הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הי"ב) כותב:

"מצות נר חנוכה - מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו."

ואמרו חז"ל: הרגיל בנר שבת ובנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר (משלי ו, כג): "נר מצוה ותורה אור" (שבת כג: וברש"י שם, - מובא בב"י או"ח ר"ס תרעא ובמ"ב שם ס"ק א; וע"ע במאירי שם).

בספר קב הישר (פרק צו) כתב:

"...בהרבה מקומות מצינו שחביבין לפני הקב"ה נרות של מצוה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה כד, טו): "באורים כבדו ה'". וכל הנר הדלוק לדבר מצוה יש בו קדושה נפלאה גדולה אין שיעור, ואלו היינו זוכים להשגות רוח הקודש, היינו מברכים ומבינים ומשיגים ע"י מצות הדלקת הנרות של מצוה עתידות, דהנר של מצוה מתנבא כמו נביא המתנבא על פי ה'..."

יחס זה מתבטא בדין ובמנהג.

דינים מיוחדים בנר חנוכה (משאר המצוות)[עריכה]

הרמב"ם מונה שתי הלכות הנובעות מחביבות זו:

א. קדימות ביחס למצוות דרבנן אחרות –

"הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה - מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום[23], הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זיכרון הנס" (שם הל' יג).

ב. חיוב עני לחזר על הפתחים ולקיים המצוה:

"אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק[24] (שם הל' יב).

חביבות במנהגי ההדלקה[עריכה]

חביבות מיוחדת נודעה לנר חנוכה במנהגם של ישראל, שתעשה בשמחה גדולה ובקדושה וטהרה, כפי שהאריכו ספרי המוסר (יסוד ושורש העבודה שער יב, קב הישר שם, ועוד).

נציין כמה מנהגים שנקבעו מחביבות זו:

  • נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות דולקים (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א, ועי' בפסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסא-תסב, שהביא שני טעמים למנהג זה), ויש מקומות שנהגו בכך אף הגברים (מ"ב שם ס"ק ג).
  • יש שדקדקו ליטול את ידיהם קודם שיברכו על ההדלקה, אך כדי שלא יחשב ליוהרא יביא עצמו לידי חיוב נטילה (ספר קב הישר שם בשם המהרי"ל והאח', - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' סט סעיף ג).
  • יש מי שכתב: "...ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו ידליק הנרות כשהוא לבוש בבגד עליון כמו שהולך לבית הכנסת..." (קב הישר שם, - מובא בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' ע סע' ה).
    ויש שדקדקו ללבוש לבוש חגיגי, כמו בשבת ויו"ט, בשעת ההדלקה (עיין פסקי תשובות סי' עתרו אות ה וההערה 23, עמ' תצב; וכן נטעי גבריאל, חנוכה, פנ"א עמ' שיב). וכן נהגו חסידים ללבוש את הכובע (- שטריימל) בשעת ההדלקה ( הרב אשר וייס - דרך אגב - בשיעור (דקה 46:07-46:17), וכ"ה בתמונות רבות של אדמו"רים בשעת הדלקה), ויש שלא נהגו בזה (הרב מרדכי מנשה לאופר בשם האדמו"ר מחב"ד ע"ש).
  • יש שכתבו לדקדק לשהות ליד הנרות חצי שעה ולשמוח בהם (מקור חיים, לבעל החוות יאיר - מצוטט בפסקי תשובות סי' תורע אות ה, עמ' תצב; פסקי תשובות שם הערה 20 בשם תשובת שב יעקב סי' כב ועוד פוסקים; ספר הלכות חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לה, בשם ההוספות לשו"ע הרב ובשם המקו"ח והשב יעקב הנ"ל; ועוד).
    וכך העיד על עצמו הגאון האדר"ת בצוואתו (נפש דוד ב, יד[25]):
    "מצות נרות חנוכה הייתה חביבה עלי מאד, ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כיכולתם. והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס עפ"י עבודת הציבור, - ובכל זאת ישבתי נגד פתח אותו חדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם, והיתי שש ושמח בהם הרבה." והוא הדריך את בניו לאחוז במנהגו (כמובא בתחילת הצוואה הנ"ל).
  • נהגו ישראל לומר פסוקים ("מזמור שיר חנוכת הבית"[26], "ויהי נועם" ו"יושב בסתר עליון", ועוד), פיוטים ("מעוז צור ישועתי", ועוד), בקשות וייחודים קודם הדלקת הנרות ולאחריה (ראה במקורות שהובאו בפסקי תשובות שם ובהערה 22, וכן בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עח-עט סע' לג; ועוד).
  • ראוי לכנס את בני הבית ליד הנרות ולספר בניסים ונפלאות שנשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה (פסקי תשובות שם בשם יסוד ושורש העבודה; ספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לד; ועי' קיצור שו"ע להגר"ש גנצפריד זצ"ל, סי' קלט סע' א(: "ויש לספר לבני-ביתו עניין הנִסים שנעשו בימים האלו" - אך לא הזכיר שיעשה זה בשעת הדלקת הנֵרות).

במה מדליקין?[עריכה]

נר חנוכה צריך חייב להיות מפתילה ושמן, ולכן אין להדליק בקסמים דקים שדולקים יפה או בגאז או בחשמל (פסקי תשובות סי' תרעג אות א, עמ' תפ, בשם פוסקים רבים).

הלכות השמן[עריכה]

כל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה (שולחן ערוך או"ח תרעג, א). ואפילו בשמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהם בשבת משום ששמנים אלו אין נמשכים אחר הפתילה - מדליקין בהם בחנוכה (שבת כא:) ואפילו בשבת חנוכה (רש"י שם; שו"ע שם), משום שכבתה אין זקוק לה[27] ולכן אין חשש שיטה הנר כדי שתדלק יפה (גמרא ורש"י שם; מ"ב שם ס"ק א).

כשר למאכל[עריכה]

אולם אין להדליק את הנרות מחֵלֶב או מכל דבר שאסור באכילה, ואין לערבו בכדי שיתבטל בשישים (פרמ"ג - מובא במ"ב שם ס"ק ב). ועיין בפסקי תשובות שם אות ג (עמ' תפא) שהאריך במחלוקות הפוסקים בזה.

יש אומרים כי טוב להשתמש בשמן הראוי למאכל (הרב יוסף שלום אלישיב[28]), ולא בשמן זית למאור[29], ועל כן יש הממליצים שלא לחסוך בממון אלא לקנות שמן הראוי למאכל (הרב מרדכי אליהו). ויש אומרים{{הערה1=וראה במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט: הדלקה בשמן זית למאור בחנוכה (באתר 'השבת').}} שאין צורך להקפיד בכך (בשם הרב שמואל הלוי וואזנר)(דרוש מקור), ואין לנו להמציא מדעתו חומרות שלא נמצאו בספרי הפוסקים[30].

שמן זית ונרות שעווה‏[31][עריכה]

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר, משום שאורו צלול, ולכך יש להעדיפו על שמן שדולק זמן רב יותר (שבת כג.). יש אומרים שדבריו אמורים דוקא על נר שבת (עי' שו"ע או"ח סי' סדר סע' ו), ויש אומרים שאף בנר חנוכה עדיף להדליק בשמן זית (ב"י או"ח ר"ס תרעג בשם הרוקח סי' רכו ד"ה כל השמנים; רמ"א שם; ועוד[32]), ועליהם נסובים דברי הגמרא הנ"ל (תוס' שם ד"ה מריש הוה וכו'; מאירי שם; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' חנוכה ה"ו אות ה). ולכן, אם אין לו שמן זית - מצוה בשמנים שאורם דולק יפה (רמ"א הנ"ל).

יש שהביאו טעם נוסף להדלקה בשמן זית - כדי לעשות באופן דומה למנורה בבית המקדש[33] (שפת אמת שבת כג: ד"ה שם בגמ' אריב"ל) שבה נעשה הנס (מהר"ל, נר מצוה[34] עמ' כד ד"ה אמר יהודה; לבוש או"ח סי' תרעג סעיף ב; ערוך השולחן שם אות א; ועי' תשובות והנהגות ח"ג סי' ריח).

יש שנהגו להדליק בשעווה שאורה צלול כמו שמן (רמ"א שם). ויש מי שאומר שאין להדליק בשעווה, משום שהנס נעשה בשמן ויש להדליק רק בשמן (מהר"ל נר מצוה עמ' כד - הנ"ל) ועוד ששעווה דינו כאבוקה שפסולה להדלקה (שם עמ' כו). ומ"מ לא קיבלו הפוסקים את דעתו, וקבעו שמותר להדליק בשמן של שעווה (שער הציון סי' תרעג אות ד בשם מחצית השקל), ומ"מ מצוה מן המובחר להדליק בשמן שבו נעשה הנס (מ"ב סי' תרעג ס"ק ד בשם שו"ת מהר"י ברונא סי' לט).

הידורים נוספים בשמן[עריכה]

  • אם יש לפניו שמן מחו"ל ושמן מארץ ישראל יש מי שאומר שראוי להעדיף שמן של ארץ ישראל (הרב מרדכי אליהו, קול צופיך גיליון 377, כסליו ה'תשס"ו, וגיליון 290, כסליו ה'תשס"ה[35]).

השימוש בשמן מה"שביעית"[עריכה]

יש אומרים שאסור להדליק נרות חנוכה בשמן זית משנת השמיטה, משום שנאמר (ויקרא כה, ו): "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" - ולא להפסד או לשריפה (פסחים נב:). פירות שביעית ובכללם שמן הזית ניתנו לאכילתנו ולהנאתנו ונר חנוכה איננו עומד לשימושנו והנאתנו (עי' בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' קפד ס"ק א שהביא מהאח' שאוסרים, אך תמה על דבריהם, וכתב בכ"ז להחמיר אע"פ שהטעם לא ברור).

לעומת זאת, יש המתירים להדליק את נר החנוכה בשמן מפירות שביעית, וטעמם שכמעט הכל נהנים מאור נרות החנוכה, וכמו שמותר לפרסם פרסום עסקי בפרות שביעית כי יש בזה הנאה, אף פרסום הנס איננו שונה[36]. ואף שאסור לעשות מלאכה מאור הנס, מ"מ יש הנאה מעצם האור שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' מב; שם מהד' תנינא סי' קכב אות א; ועוד; וראה מאמרו של הרב יואל פרידמן בנושא, בקובץ 'אמונת עיתך' גיליון 1).

הלכות הפתילות[עריכה]

שיעור השמן והפתילות[עריכה]

(עד שתכלה וכו')

דיני ומנהגי החנוכיה[עריכה]

ערך מורחב - חנוכיה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

רבים נהגו להדליק רק בחנוכיה(דרוש מקור).

בחסידות חב"ד מקפידים - אם אפשר - להניח את החנוכייה על כיסא דווקא (ספר המנהגים של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, בעריכת הרב יהודה לייב גרונר והרב מנחם זאב וולף הלוי גרינגלאס, עמ' 70[37]).

הלכות הנר[עריכה]

  • כבתה זקוק/אין זקוק לה.
  • הדלקה/הנחה עושה מצוה

זמן ההדלקה[עריכה]

(מח' הרמב"ם והשו"ע אם בשקיעה או בצאה"כ; הדלקה בפלג המנחה; הדלקה לאחר הזמן; שבת חנוכה)

מקום הנרות[עריכה]

ערך מורחב - נר חנוכה/מקום ההדלקה


בגמרא (שבת כא:) מובאת ברייתא:

"נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ (- כדי לפרסם את הנס, רש"י). אם היה דר בעלייה (- שאין לו מקום בחצר להניחה שם, רש"י) - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה[38] - מניחה על שלחנו, ודיו".

נמצא שישנם שלושה דרגות להדלקה:

  1. על פתח ביתו מבחוץ.
    ויש אמרים שכל זה כשפתח ביתו סמוך לרשות הרבים, אך אם יש לו חצר - ידליק בפתח חצרו[39] (תוס' שם ד"ה מצוה להניחה; רשב"א וריטב"א שם ד"ה נר חנוכה; ב"י או"ח סי' תרעא סע' ה בדעת הטור; ועוד). ויש חולקים (רש"י שם ד"ה מבחוץ; ועי' ביאור הלכה שם ד"ה פתח החצר). והלכה כדעה ראשונה (שו"ע שם).
  2. אם אינו יכול להניח בפתח, יניח בחלון הסמוך לרשות הרבים.
  3. אם אינו יכול להניח בפתח או בחלון, יניח בתוך הבית.

הניח על השולחן שלא בשעת הסכנה[עריכה]

נחלקו האחרונים[40], יש אומרים שכל סדרי קדימויות אלו נאמרו לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו אם יכול להדליק על פתח ביתו והדליק על שולחנו יצא ידי חובתו (הרב שלמה זלמן אוירבך - מובא בשלמי מועד ר"פ מג, מהדו' ירושלים תשסד, עמ' קפז, וכן בהליכות שלמה - חנוכה, פי"ד סע' טז, בדבר הלכה אות ל ובאורחות הלכה הערה 54, עמ' רעו-רעז; מנחת אשר, בראשית סי' נה, עמ' שס-שסג; ועוד). מפני שסדרי קדימויות אלו הִנם רק עדיפויות, על מנת לפרסם את הנס, אך עיקר המצוה היא עצם ההדלקה וההודאה על הנס (הרב אשר וייס בשיעור בדעת הטור והשולחן ערוך).

ויש חולקים, וסוברים שיכול להדליק בפתח והדליק על שולחנו - לא יצא ידי חובתו )הרב זלמן נחמיה גולדברג - שלמי מועד שם הערה 3 ובהסכמתו לקונטרס "ודרשת בחגך" חנוכה, כסלו תשס"ט; וראה ב[ ספר 'אור ישראל' עמ' עב-עג] שהביא את שתי הדעות בנושא זה). ולשיטה זו מסתבר שעיקר התקנה היא לפרסם את הנס, ובשעת הסכנה תקנו תקנה מיוחדת, כנראה כדי שלא תשתכח תורת נר חנוכה.

ויש שכתבו שבמהלך כל הדורות נהגו להדליק בפנים, ואע"פ שלא הייתה סכנה במקומות אלו‏[41]. וכן בזמנינו נהגו רבים, ומהם חסידים ואנשי מעשה, להדליק לכתחילה בתוך הבית אפילו במקום שאין סכנה‏[42], ויש שפִקפקו במנהגם[43], וכתבו שבארץ ישראל[44] ראוי לחזור ולהדליק בבית (ועי' מקראי קודש, הגרצ"פ פרנק זצ"ל, חנוכה סי' טז, והערת הרב יוסף כהן זצ"ל; מועדים וזמנים, הרב משה שטרנבוך , ח"ו סי' פה, עמ' קלז-קלח). אולם רבים מהפוסקים לימדו עליהם זכות והסבירו את מנהגם בדרכים שונות (ראה מנחת אשר שם; תשובות והנהגות ח"ג סי' רטז, עמ' רלא-רלב; במקורות שציין בפסקי תשובות סי' תרעא הערה 11; מקראי קודש, להרב משה הררי, פ"ג הע' ב; ועוד[45]), ומהם: שאחר שנהגו כן בשעת הסכנה - נשארו במנהגם[46]. ומ"מ אף הנוהגים כן, ישתדלו להניח הנרות בחלון וכדומה, באופן שיראו את הנר בני רשות הרבים (פסקי תשובות שם אות ג ד"ה אולם).

גובה הנרות[עריכה]

שני דינים נאמרו בדיני גובה נר חנוכה, האחד מהם מעכב אף בדיעבד, והשני הוא רק למצוה בעלמא ואיננו מעכב.

הדין הראשון: נר חנוכה שהונח בגובה למעלה מעשרים אמה - לא יצא ידי חובתו (שבת כא:-כב.; שולחן ערוך או"ח תרעא, ו) וצריך לחזור ולברך (משנה ברורה שם ס"ק כט). וכתבו האחרונים שאפילו אם המנורה הונחה כשרגליה בגובה פחות מעשרים אמה, אך השלהבת היא מעל עשרים, ג"כ לא יצא (שער הציון שם אות לג).

יש מי שכתב שהדברים אמורים במדליק בחצר, אבל כשמדליק בחלון הבית אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה (טור שם בשם הר"ר יואל הלוי). אולם הפוסקים לא קבלו את דבריו להלכה (טור שם; וכן הסכימו האח' - עי' מ"ב שם ס"ק כח ושעה"צ אות לג).

בפשטות שיעור עשרים אמה למדליק בחלון נמדד מקרקע רשות הרבים, וכן נקטו האחרונים(דרוש מקור). אולם נמצא אחד מהראשונים שכתב (חי' הריטב"א החדשים שבת כא:) שהמדליק בחלון בביתו - ימדוד את העשרים אמה מקרקע העליה.

הדין השני: ראוי להדליק את הנרות בין שלושה לעשרה טפחים מקרקע [דרושה הבהרה]בבלי שבת כא:. שו"ע או"ח תרע"א, ו.

יש אומרים כי על פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה טפחים (בן איש חי, פרשת וישב, הלכות חנוכה, הלכה ה) ויש חולקים (כף החיים).

בניינים רבי קומות[עריכה]

(לעניין מקומות שא"א לראות מרה"ר - ראה גם בפורום 'אוצר החכמה')

דין אכסנאי[עריכה]

הדלקה מפני החשד[עריכה]

קדושת הנרות ושימוש בהם[עריכה]

אין משתמשים בנרות חנוכה לתשמיש כל שהוא ואפילו לתשמיש של קדושה. בתלמוד הבבלי שאל שמואל "וכי נר קדושה יש בו"? ואנו חוזרים ואומרים, כפי שהורו לנו "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם".

הרואה נר חנוכה[עריכה]

הדלקת בית הכנסת[עריכה]

התקנה וטעמה[עריכה]

על אף שאין לכך מקור בגמרא, בימי הראשונים נהגו להדליק נרות חנוכה בברכה גם בבית הכנסת. ישנם כמה טעמים למנהג זה:

  1. להוציא מי שאינו בקי ואינו זריז במצוה זו (כלבו סי' מד ד"ה ונהגו כל המקומות, - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תשס, עמ' קמה סע' א).
  2. מפני האורחים[47] שאין להם בית להדליק (בית יוסף או"ח סי' תרעא סוף סע' ו, שסב. [במהדו' שירת דבורה - עמ' תרכא], בשם הכל בו הנ"ל; שיבולי הלקט סי' קפה; אבודרהם, מעריב של שבת, סוף ד"ה ענין סברי מרנן).
  3. על מנת לפרסם את הנס בפני כל הציבור ולסדר הברכות לפניהם, שיש בזה פרסום לה' יתברך וקידוש שמו כשמברכים אותו במקהלות[48] (חי' הריטב"א החדשים, שבת כג., סוף ד"ה הרואה נר חנוכה, מהדו' מוסד הרב קוק עמ' קכב, - צויין בשו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' נז סוף אות א; בית יוסף שם בשם הכלבו הנ"ל; אבודרהם שם; וכן פסק בשו"ע שם).
    ויש שהוסיפו שבזמן הסכנה שמדליקין בפנים - אין אפשרות לפרסם את הנס כראוי, ולכך תקנו להדליק בבית הכנסת (ב"י שם בשם שו"ת הריב"ש סי' קיאתבנית:מקור).

עוד כתבו הפוסקים שהדלקה זו מהוה זכר להדלקת המנורה בבית המקדש (עיין משנה ברורה שם ס"ק מב; פסקי תשובות שם אות יא והערה 43, עמ' תסט; ודרשת בחגך - חנוכה, להרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, כסלו תשנ"ט, עמ' קמג).

מצבים שונים[עריכה]

יש מי שכתב שבזמנינו, שאין מצויים אורחים שאין להם בית בבית הכנסת, עדיף להשתמט מלהדליק שם כדי שלא לברך, שכן בטל עיקר הטעם לתקנה זו (שיבולי הלקט הנ"ל; ועוד). אולם רוב הפוסקים לא קבלו דעתו, ונקטו שאף בזמן שאין מצויים אורחים - ניתן לברך על ההדלקה (ברכי יוסף שם ס"ק ו; שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' נז ד"ה תשובה).

אולם, יש שכתבו שהמדליקים בפתח ביתם מבחוץ או בחלון הפונה לרשות הרבים - עליהם להשתמט מלברך על הדלקה זו, שתוקנה כדי לפרסם הנס כשמניחו על שולחנו בשעת הסכנה (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קצז, עמ' ערב; שם ח"ב סי' שלה, עמ' רפב; ועוד). אך יש שכתבו שגם המדליק בפתח יכול לברך בשופי על ההדלקה בבית הכנסת שתי הדעות מובאות בפסקי תשובות שם הערה 44, עמ' תע).

מקומות ציבוריים אחרים[עריכה]

דעת רבים מפוסקי זמנינו שתקנה זו היא מיוחדת לבית הכנסת, אך אין להדליק בברכה[49] במקומות ציבוריים, בכנסים המוניים ובאירועים שונים (שו"ת תשובות והנהגות ח"א ריש סי' שצח, עמ' רעג). אולם יש שכתבו שניתן להדליק בברכה באירועים המוניים שיש שם רבים שלא הדלקו נר חנוכה בביתם שתי הדעות הובאו בשו"ת יביע אומר שם ס"ק ו(; פסקי תשובות שם אות טו, עמ' תעב-תעג, והערות 65-66; מקראי קודש - חנוכה, להרב משה הררי, פרק י הערה כב; ועוד). חסידי חב"ד נהגו - עפ"י דעת האדמו"ר מלובביץ' - להדליק בברכה אפילו ברחוב העיר.

ויש מגדולי הספרדים (דעת הרב מרדכי אליהו - מובא במקראי קודש, שם סעיף ז והערה כב-כג ובשיעור באתר ישיבה; ועי' יביע אומר שם בסו"ד, ובפסקי תשובות שם הערה 66) שהקלו אם מתפללים שם מונחה וערבית, שאז יש לדון את המקום כבית כנסת עראי. אך יש מגדולי האשכנזים שפִקפקו בזה (תשובות והנהגות ח"א ריש סי' שצח הנ"ל, עמ' רעג; פסקי תשובות שם).

ויש שהקלו לכינוס של חיילים ואפילו לא יתפללו שם ערבית (עי' מקראי קודש שם וההערה כד).

מקום הנרות בבית הכנסת[עריכה]

זמן ההדלקה בבית הכנסת[עריכה]

(אם צריך שידלק חצי שעה - עי' תשובות והנהגות ח"ד סי' קעא, עמ' קסב-קסג; פסקי תשובות סי' תרעא אות יב, עמ' תע)

ענינים נוספים (מתוך אנציקלופדיה תורנית מרוכזת[50])[עריכה]

הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.

בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין להדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר, שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.

את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.

ראה גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב יצחק סומר, זמן הדלקת נר חנוכה, מתוך דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים, חלק ו', ירושלים תשס"ט, עמ' 165-169.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מאמרים הלכתיים בעניני הדלקת נר חנוכה:


הערות שוליים

  1. יש המפרשים (הגהות מהרא"י מהורדנא על הרמב"ם - מובא בספר הליקוטים מהדו' ר"ש פקרנל ז"ל - פ"ג מהל' מגילה וחנוכה ה"ג, - מובא בספר פרקי השנה ח"א ר"פ ל, עמ' קעא; ועי' שפת אמת לחנוכה תרנה ד"ה מזוזה בימין; שם תרנו ד"ה ועשאום; ועוד) את דברי חז"ל (שבת כא:): "קבעום ימים טובים בהלל והודאה", שההודאה היא ע"י הדלקת הנרות.
  2. וראה להלן שכמה הלכות בדיני נר חנוכה נלמדו מהמקדש, ויתכן שזהו הבסיס לכך.
  3. וכך הדברים מופיעים גם בפוסקים הראשונים: הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה חנוכה ה"א) והרא"ש (שם - במה מדליקין סי' ד).
  4. ראה דין בעניין בפורום 'אוצר החכמה'.
    ויש להסביר את הדבר עפ"י המובא בשם הרב אביגדר נבנצל, שתמה: מדוע חז"ל קבעו במצוות נר חנוכה מדרגה של "מהדרין"ומדרגה נוספת של "מהדרין מן המהדרין" מה שלא מצינו בשאר מצוות? ועוד שבדרך כלל הידור הוא תוספת של שליש (ב"ק ט:) וכאן הרבה יותר [וכבר עמדו בזה האח' - עי' חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' חנוכה; אבי עזרי שם; מנחת אשר בראשית סי' נד; ועוד]. מסביר הרב נבנצל: מה שהביא לשיבוש יון וגזירות אנטיוכוס היה שלא השתדלו להדר במצוות. כאשר בימי מלאכי הנביא לא הקפידו בקרבנות הדבר ניתן לתיקון. אך כאשר 'מהדרין מן המהדרין' בקיום המצווה מחזירים את הכבוד לעבודת ה'. כאשר מדליקים יותר נרות - בזה מדגישים את ההודאה לה', הגִדֵּלַה לפי מספר הימים ולפי מספר בני הבית. וראה הסבר נוסף בפורום "בחדרי חרדים".
  5. לבד מקומות יוצאי דופן, כגון: י"ח דבר (שבת יג:-יז:) שרבו בית שמאי על בית הלל.
  6. נציין כמה השלכות לעובדה שאין חיוב להיות מוסיף והולך:
    (א) אדם שיש לו שמן בצימצום ולחברו אין שמן כלל, ולראשון יש מספיק שמן כדי שהוא יקיים את המצוה "מוסיף והולך" או כדי שייתן חצי לחברו ושניהם יקיימו "נר איש וביתו", למרות שחיובו קודם למצוות חברו ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך (שבת ד.), עליו לתת לחברו (מ"ב סי' תרעא ס"ק ו), מפני שהוא אינו חייב אלא בהדלקת "נר איש וביתו", והידורו אינו קודם למצות חברו.
    (ב) דעת הבניין עולם (סי' לד - מובא בשער הציון שם אות ז) שאם השמן ביוקר, ישתדל – עכ"פ ביום הראשון – להדליק בשמן זית, גם אם מחמת זה יצטרך לוותר ולא להיות "מוסיף והולך".
    (ג) מי שא"א לו או שאין לו כסף, ידליק רק כעיקר הדין או כמהדרין, ולא כמהדרין מן המהדרין (עי' מ"ב שם סוף ס"ק י ושעה"צ אות יב).
    (ד) דעת הרמ"א (סי' תרעד סע' א) שאין להדליק נר מנר, משום שהנר הראשון הוא חיוב, ושאר הנרות הינם רק הידור (שם ובמ"ב שם ס"ק ו).
    (ה) אם ממהר, יכול לברך על הדלקת את נר חנוכה ולהדליק נר אחד, ומשהו אחר ידליק את שאר הנרות ואין זה הפסק, מפני הברכה חלה על נר החיוב (רמ"א סי' תרעא סוף סע' ז ומ"ב שם ס"ק מט).
    (ו) מי שיש לו שני פתחים וצריך להדליק בשניהם מפני החשד (סי' תרעא סע' ז - ור' בפנים להלן), די לו בהדלקת נר אחד בפתח השני ואין צריך להיות מוסיף והולך (הליכות שלמה, חנוכה, ס"פ יג, אורחות הלכה הע' 52, מהדו' פריעדמאן, ירושלים תשס"ד, עמ' רסז).
    (ז) יש אומרים שאם הדליק רק נר אחד, ואח"כ השיג שמן להיות "מוסיף והולך", או אם שכח לברך קודם שהדליק את הנר, או שטעה וחשב שהוא יום שישי של חנוכה (ודי בו' נרות) ואח"כ נודע לו שהוא יום שביעי של חנוכה (וצריך להוסיף נר), - אין לו לברך על נרות ההידור (פר"ח סוף סי' תרעב, ועי' שו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג), ויש חולקין (אליה רבה שם).
    (ח) יש אומרים שאין דין חינוך לקטנים ביחס להידור (עי' היטב במאירי שבת כא: ריש ד"ה מצות נר חנוכה; וכ"כ להדיא בשלטי גיבורים שם, ט: לדפי הרי"ף, סוף אות א, בשם ריא"ז; - מובאים במשנה ברורה סי' תרעז ס"ק יג ובביאור הלכה סי' תערה ד"ה ולדידן), ואף לפסק הרמ"א (או"ח סוף סי' עתרה) שקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ, היינו דוקא נר אחד, ואי"צ לחנכו להיות מוסיף והולך (מ"ב סי' תערה ס"ק יג), אף שנהגו להחמיר בזה (דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תשס, עמ' לג סע' ט).
    (ט) וכן לגבי נשים, ראה להלן, שדעת רבים מהאח' שנשים אינן בכלל ההידור, ולכן אם יש עוד בני בית הן אינן מדליקות, למרות שהן בכלל החיוב, וכשאין עוד בני בית הן מדליקות.
    (י) אין חיוב על גבאי צדקה לתת לעני נרות להדליק אלא נר אחד לכל לילה (ביאור הלכה ר"ס תרעא ד"ה ואפילו עני, בשם חמד משה).
    (יא) מי שיש לו ביום השמיני מעט שמן, ישים שמן כשיעור בנר החיוב, ואת השמן הנותר יחלק בשווה בין שאר הנרות (ספר תורת המועדים להרב דוד יוסף שליט"א, סי' א סע' ט והע' ט בשם האחרונים: מגן אברהם סי' תרעא ס"ק א, אליה רבה שם ס"ק ג, המ"ב שם ס"ק ו, ערוך השולחן שם אות י, ועוד).
  7. שפת אמת שבת כא: ד"ה שם בגמ' ת"ר מצות; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נא אות א-ג, - מובא בספר שלמי מועד פרק מד, ירושלים תשסד, עמ' קצו-ז; מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, ירושלים תשסג, עמ' שנב-שנד; פרקי השנה, מאת הרב צבי יברוב שליט"א, בני ברק תשנד, ח"א פרק לד, עמ' קצא-קצז; נר איש וביתו להרב אליהו שלנזיגר שליט"א, נספחים; ודרשת בחגך - חנוכה, הרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, כסלו תשסט, עמ' נז-סא; מאמר מאת ר' משה מסרי נ"י בענין זה; ועוד.
  8. ובלשונם: "חובת הבית" או "חובת הדר".
  9. דבריהם נאמרו לגבי דין "מהדרין מן המהדרין", מפני שלדעתם הוא כולל את המהדרין, וכפי שיובא בפנים להלן.
  10. ר' מה שחקר בזה בפורום הישיבות.
  11. ולפ"ז קטן שלא הגיע לחינוך - אין צריך להדליק עבורו נר חנוכה (עי' כלי חמדה פר' קורח ד"ה ועלה בדעתי, מהדו' פיעטרקוב, דף פג.).
  12. כל דיון שייך רק לשיטת הרמ"א שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו, ולא לשיטת הרמב"ם שבעה"ב מדליק כנגד כולם, שאז מדליק "כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים" (לשון הרמב"ם פ"ד מהל' חנוכה ה"א) ודו"ק. ועיין שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' ריט, ד"ה ולפמ"ש, עמ' רלט).
  13. לרבי אפרים הכהן מוילנא. נדפס בלעמבערג תרמ"ז.
  14. וראה פורום 'אוצר החכמה'.
  15. מלבד קטנות(דרוש מקור).
  16. ראה להלן שבמצינו רבים מהפוסקים שבזמנינו כולם נהגו להדליק בפנים, אף במקום שאין סכנה. (כמובן, אין להביא ראיה מהחת"ס, דאפשר שבזמנו היה סכנה).
  17. ולטעם זה, אלמנה או גרושה המדליקה בעצמה, אף בנותיה מדליקות. ותימה שלא נהגו כן (משמרת שלום שם), ואפשר דלא פלוג רבנן (פשוט).
  18. יש להתפלא על הדברים, שכן אף לשיטת התוספות, לא ניתן להבחין במספר הימים, שכן אם העוברים ושבים רואים שלושה נרות זה יכול להיות שמדובר ביום השלישי של חנוכה ובעל הבית הוא מהמהדרין מן המהדרין, או שיש בבית זה שלושה אנשים שהם מהמהדרין המדליקים "נר לכל אחד ואחד". ויתכן ליישב, שבכל זאת כשעוברים ושבים רואים שבבתים רבים ישנם שלושה נרות הם מבינים שזהו יום שלישי של חנוכה.
  19. כבר עמד על כך הט"ז (סי' תרעא סוף ס"ק א, - הובא בפ"ת שם ס"ק ג) וזה לשונו: "וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות" עכ"ל. אולם כבר העירו על דבריו:
    (א) הספרדים אינם נוהגים כך מפני שזו שיטת התוספות, אלא מפני שכבר העיד הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"ג) שכך היה "מנהג פשוט בכל עירינו שבספרד" (ועי' באר הגולה שם).
    (ב) האשכנזים אינם נוהגים לגמרי כמנהג הרמב"ם, משום שלדעת הרמב"ם אחד מדליק כנגד כולם, ואילו למנהג האשכנזים כל אחד ואחד מבני הבית מדליק (ערוך השולחן שם סע' טו-טז מובא כאן, ור' לעיל בכותר: דין המהדרין).
    (ג) האשכנזים חוששים גם לשיטת התוספות ומדליקים כל אחד את נרותיו במקום אחר (עיין דרכי משה שם ס"ק א בשם מהר"א מפראג וערוך השולחן שם סע' ז-ח). וכיו"ב מצאנו בהנחת תפילין שהאשכנזים מברכים על הנחת התפילין כשיטת התוספות (מנחות לו.), אך חוששים להחולקים ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (רמ"א או"ח סי' כה סוף סע' ה, מ"ב שם ס"ק כא). וראה בפורום 'אוצר החכמה' שדנו על מגבלות הדבר (כלומר: האם במקום שאין אפשרות להבדיל בין הנרות של בני הבית השונים, גם האשכנזים ידלקו רק כנר אחד מוסיף והולך).
    (ד) יש שציינו לכמה מקומות שמצאנו שהאשכנזים נוהגים כשיטת הרמב"ם והספרדים כתוס' (המועדים בהלכה, חנוכה, פרק שני הערה 15, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצח, בשם מאסף 'לקט ששנ"ה', סאטמארא תרצ"ח, חוברת ה בהערה לסי' נח, דף ל. בתגובה לתמיהת הט"ז שהוזכרה בחוברת ג סוף סי' לח, דף כ:), לדוגמא לגבי נוסח ברכת התורה בשו"ע (או"ח סי' מו סע' ז) פסק לומר "והערב נא" - כדעת התוס' (ברכות מו.; פסחים קד:; כתובות ח.), ואילו הרמ"א (שם) כתב לומר "הערב נא" (בלי ו') - כדעת הרמב"ם (פ"ז מהל' תפילה ה"י). וכן לגבי המקבל עליו להתענות בערב שבת לדעת השו"ע (או"ח סי' רמט סע' ד) צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא התנה בפירוש אחרת - כדעת התוס' (ערובין מא:), ואילו הרמ"א (שם) פסק כדעת הרמב"ם שיאכל מייד כשיצאו הציבור מבית הכנסת. וכן לגבי ארבע כוסות דעת השו"ע (או"ח סי' תעד) שמברך בורא פרי הגפן רק על הכוס הראשונה והשלישית - כדעת הרא"ש (ערבי פסחים סי' כד), ואילו הרמ"א (שם) פסק שמברך על כל כוס וכוס - כדעת הרמב"ם (פ"ח מהל' חמץ ומצה). וכן לגבי תקיעת שופר לדעת השו"ע (או"ח סי' תקצ סע' ג) אין להאריך בשבר יותר משלושה טורמוטין - כדעת התוס' (ר"ה לג:) והרא"ש (שם פ"ד סי' י), ואילו הרמ"א (שם) כתב שאין לחוש אם האריך בשברים קצת - כדעת הרמב"ם([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]]). וכן במקומות נוספים.
    (ה) ור' בהערה להלן, שיתכן שהתוס' אמרו דבריהם רק למ"ד שמח' ב"ש וב"ה היא משום ימים הנכנסים או היוצאים, אך להלכה קיי"ל כמ"ד שטעמא דב"ה משום מעלין בקודש, ולדעתו אין צורך לציין את היום, ויכולים כל בני הבית להדליק (ולא גרע מהמהדרין המדליקין נר לכאו"א.
  20. ולפי דרך זו, נחלקו התוס' והרמב"ם כאיזה דעה ההלכה, אם טעם בית הלל משום "ימים הנכנסים" או משום "מעלין בקודש", (או שהתוספות לא פליגי לדינא על הרמב"ם, ואמרו דבריהם רק למ"ד שטעמם משום "ימים הנכנסים", וא"כ יש עוד טעם לכך שהאשכנזים נוהגים שכאו"א מבני הבית מדליק - וראה בהערה לעיל באות ה).
    והבית הלוי (עה"ת, חנוכה, סוף ד"ה בגמרא חד אמר טעמא, עמ' 58) כתב שלהתוספות ההכרח לומר דס"ל שכו"ע מודים שעיקר ההידור הוא לציין את היום במספר הנרות, רק שנחלקו אם הסדר הוא מפני ימים הנכנסים או מפני מוסיף והולך ע"ש. וע"ע בפני יהושע (שבת כא:) ובשפת אמת (שבת שם ד"ה שם בגמ' מעלין בקודש). אולם מסתבר שהגר"א לא למד כדבריו, דאל"כ אין ראיה מהזקנים בצידן לדעת הרמב"ם. ואולי כוונת הגר"א שמדהביא הרי"ף להך עובדא ש"מ שסבר שלטעמא דמעלין בקודש לא אכפ"ל בהיכר הימים וכהרמב"ם, וצ"ע.
  21. מהדו' ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמ"ד, דף כט. (וכ"ה בדפוסים אחרים.
  22. נידון זה (מי שיש לו ליום השלישי ב' נרות - כמה ידליק, שנוי במח' אח', שהמ"ב (סי' תרע"א ס"ק ה) פסק כהחיי אדם שידליק רק שני נרות, וכ"כ הכתב סופר (סי' קלה – הובא בשעה"צ שם אות ה. וכן דעת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (עי' שו"ת משפט כהן סי' צה, עמ' קפא, ד"ה ובטעמא דמעלין). ואילו הגרא"מ שך זצ"ל (אבי עזרי סוף הל' חנוכה) חלק ע"ז, וכתב שידליק ב' נרות, וכ"כ במנחת אשר (בראשית סי' נד סוף אות ג, עמ' שנו). והאריכו למדני וחכמי זמנינו בנידון זה (עיין פניני רבנו האבי עזרי, להרב משה מרדכי הלוי שולזינגר, זכרון מאיר תשסב, פניני תורה - שבסוף הספר, סי' ה, עמ' שלג-שלח; פרקי השנה להרב צבי יברוב, ח"א פל"ג, עמ' קפד-קצ; במקורות שציין בפסקי תשובות סי' תרעא הע' 7, עמ' תסד-תסה; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' ריט, עמ' רלה; במקורות שציין הרב דוד יוסף בתורת המועדים, חנוכה, סי' א סע' ח והע' ח, עמ' כד; ודרשת בחגך, הרב אבישי נתן מיטליס, חנוכה, עמ' קכג; ועוד).
  23. דין זה מקורות בגמרא (שבת כג:), ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תרעח).
  24. המפרשים חפשו מקור לדין זה. הרב המגיד (שם הי"ב) כתב שהרמב"ם למד זאת מדיני פסח, שמבואר במשנה (ר"פ ערבי פסחים - צט:): "לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי", וכתב שם הרשב"ם: "והוא הדין אם [- גבאי צדקה] לא נתנו לו שצריך לחזר על הפתחים".
    הגר"א (או"ח ריש סי' תרעא, - הובא בהרחבה ובתוספת הסבר בספר המועדים בהלכה, חנוכה, ר"פ שני, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצז) הוסיף ראיה לדין זה, ע"י חשבון: נר חנוכה קודם לקידוש היום (כנ"ל), וקידוש היום קודם לכבוד יום (פסחים קה:, שו"ע או"ח סי' רעא סע' ג), ומוכח בגמרא שעל כבוד היום חייב למכור את כסותו שכן הגמרא (פסחים קח., ועי' או"ח סי' רנג) אומרת שאפילו לר"ע אדם חייב לדאוג לדבר מועט לעונג שבת, ואפילו אם יצטרך לבריות. לפ"ד הרשב"ם הנ"ל, על מצוה שמקבלים מהצדקה, חייב אדם לחזר על הפתחים אם לא נתנו לו. ונמצא שחייב למכור כסותו על קידוש היום, וכ"ש שעל נר חנוכה.
  25. מצוטט בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט-פ, בפסקי תשובות שם הערה 20 ובספר עניינו של יום ח"א, חנוכה, עמ' שכו, שלג-שלד.
  26. ראה בחוברת של ארגון "אור האורות" לחנוכה: "הרצי"ה קוק זצ"ל שר אחר כך 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד' (תהלים ל) בנעימות שמחת קודש".
  27. ר' בכותרת: הלכות ההדלקה.
  28. ראה תבנית:הידעת?/ל' כסלו ה'תש"ע.
  29. יש להעיר, שהסוחרים טוענים שפעמים שאף השמן למאור ראוי לאכילה, אלא שאין כותבים זאת, משום שאז יתחייב עליו במס הכנסה. במצבים כאלו, בפשטות, אין טעם להחמיר שלא להשתמש בו (וראה בפורום 'אוצר החכמה' שהאריכו בבירור המציאות והדין בזה). אך יש מי שאומר שבכל זאת יש להעדיף שמן לאכילה, שהרי אם יבוא אורח לביתו וירצה לתת לו משמן זה - לא ירצה האורח לאכול ממנו, שהרי כתוב עליו 'למאור ולא לאכילה', וא"כ אין ראוי שישתמש בו למצוה, כדברי הכתוב: "הקריבהו נא לפחתך (- למושל שלך), הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח), ומ"מ גם לדעתו יש להעדיף 'שמן זית למאור' על פני שמנים אחרים הראויים למאכל, משום שלמעשה גם שמן זית למאור ראוי למאכל ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה (למועדים ולימים, הרב מרדכי אליהו, הלכות חנוכה , דיני הנרות, הלכה כה).
  30. ראה במקורות שהובאו בפורום 'אוצר החכמה'.
  31. וראה את הסקירה של הרב נחמן ווילהעלם, נר חנוכה בשמן זית ובשעוה.
  32. הב"י הביא שכ"כ המרדכי בשם המהר"ם מרוטנבורג, אולם במרדכי שלפנינו שבת רמז רסח) כתוב: "ומהר"ם ז"ל היה רגיל [*בשבת] להדליק בשמן זית בשרגות קטנות של מתכת וטעמו היה דאם היה של חרס היה צריך בכל לילה חדשים..." ז"א שנוספה כאן הגהת הרמ"א שמעמידה זאת דוקא בשבת.
  33. מצינו כמה דימויים בין המנורה במקדש לחנוכה (ראה לדוגמא שערי תשובה או"ח סוף סי' תרעט), ואכמ"ל.
  34. במהדורת הצילום הרגילה אצל הלומדים - הוצאת יהדות, בני ברק תשל"ב.
  35. ניתן לקרא את הדברים באתר ישיבה בכותרת: "שמן זית מן המובחר".
  36. הרב איתמר אורבך (רב היישוב חשמונאים ור"מ בישיבת מרכז הרב) במאמר אור הלב (בבטאון "ישע שלנו") משיב על טענה זו, ש"פרסום הנס של חנוכה איננו שיווקי פרסומי] אלא נועד לבצר לחזק ולהשלים את האמונה הישראלית. לכן ההשוואה של נר חנוכה לפרסום עסקי איננה מעיסוקו של נר חנוכה. כמו מנורת המקדש הניצבת בהיכל ונרותיה אינם באים משמן של שביעית, ועניינם להאיר לכל באי עולם בהארה שלמה ופנימית, כך נרות החנוכה".
  37. הדברים נגישים באינטרנט.
  38. ועי' בחי' הריטב"א החדשים (שם ד"ה ובשעת הסכנה) כתב שאפילו כשאין מצב של פיקוח נפש, אלא רק של צער או איבה או שנושבת רוח חזקה שעלולה לכבות את הנר. ומכאן יש שלמדו שאפי' במקום שיש חשש שהחנוכיה תגנב וכיו"ב ג"כ רשאי להדליק בפנים.
  39. בשם החזון איש מובא שכל זה בחצרות שבימי חז"ל, שהיו עושים בהם את רוב תשמישם (רש"י ריש ב"ב), אך בזמנינו יש להדליק על פתח הבית לכיוון חדר המדרגות. ויש אומרים (ובהם: הגרי"ז הלוי סולובצ'יק זצ"ל גאב"ד בריסק) שה"ה הגר בבית משותף - ידליק בכניסת לחצר, ואם אין חצר - ידליק בכניסה לחדר המדרגות, שחדר המדרגות נידון כחצר לענין זה. (שתי הדעות מובאות בספרים: מועדים וזמנים ח"ו סי' פז; פסקי תשובות סי' תרעא אות ד-ה, עמ' תסו-תסז; תשבות והנהגות ח"ב סי' שמב ס"ק ב ד"ה אמנם בעיקר, עמ' רפו-רפז; דיני החנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה ירושלים תש"ס, עמ' נו, סע' י; ועוד).
  40. ועיין בספר הלכות חג בחג הרב משה מרדכי קארפ) לחנוכה (ירושלים התשס"ג, פ"ה הע' 12, עמ' מח-נ) שכתב שנידון זה תלוי במחלוקת הראשונים. ראה 'אל מול פני המנורה', הוצאת חוסן ישועות ירושלים תש"ע, ח"א עמ' כח-כט; וכן בחוברת ודרשת בחגך, עמ' סב-סד.
  41. ראה ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=24&t=11929&p=113124#p113124 פורום 'אוצר החכמה' ובמקורות שנזכרו שם.
  42. ושיטה מחודשת יש להרב יהושע מנחם אהרנברג בעניין זה, שעדיף להדליק בפנים הבית, והמדליק בפתחי הבית זו יוהרא, וספק אם יצא ידי חובתו. והרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות ח"א) האריך להשיב לו בתקיפות שבשולחן ערוך נפסק שלא כדבריו.
  43. וראה דיון בעניין בפורום "עצור כאן חושבים".
  44. ראה דברי הרב שריה דבליצקי (מוריה, הוצאת מכון ירושלים, גליון טז, סיון-תמוז תשל"א, עמ'סט-עא; ספר המועדים, הוצאת מכון ירושלים, עמ' קלב-קלד, - מובא בקובץ אמונת עתיך, הוצאת מכון התורה והארץ, גיליון 50 עמ' 78; וכן בספר סוכת קטיף, מהרב יהודה זולדן שליט"א, עמ' 92) "ובדרך כלל יש לנו לדעת כי עיקר קיום תורה ומצוות הוא דוקא בארצנו הקדושה וכאן אפשר בעז"ה לקיים כל התצוות הנוהגות בזמן הזה כראוי מן המובחר עם כל פרטיהם אותו הדבר הוא גם לגבי מצווה זו של הדלקת נר חנוכה שכאן באה"ק אפשר לקיימה בכל פרטי הדקדוקים כדינא דגמרא. וידועים דברי הרמב"ן בפרשת אחרי (ויקרא יח, כה) כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה' וקיומם בגלות הוא רק כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ ומלבד המצוות התלויות בארץ הרי גם לגבי המצוות הכלליות האפשרויות לקיימן נוחות יותר בארץ מאשר בחו"ל. ראשית כל שבחינת הזמנים הנוחים למשל לגבי כניסת השבת ויציאתה במשך כל תקופות השנה לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, ושבחינת האקלים האפשרות לקים מצוות סוכה כהלכתה על הצד הטוב ביותר לרבות שינה בסוכה, וכמו כן הזמן של קצירת המצה השמורה אינו זמן גשמים וכו' וגם מצוות נר חנוכה שאפשר לקיימה על הצד הטוב ביותר ברשות הרבים".
    וחידוש גדול יש במובא בשם הרב יוסף שלום אלישיב, כאשר נשאל במה שונה חו"ל מארץ ישראל שהרי היום גם בחו"ל, ברוב המקומות אין סכנה? והשיב תשובה מאלפת: "בחו"ל איננו יודעים מה ילד יום, ולכן כיון שהיה שם זמן של סכנה לא נשתנה מקום ההדלקה".
    להרחבה ראה נדידת החנוכיה מאמר מאת הרב יהודה זולדן (בקובץ 'אמונת עתיך' גיליון 50).
  45. וראה דיון על נושא בזה בפורום "הייד פארק".
  46. וראה מאמר מאת הרב חיים רפופורט שליט"א (אות טז) שכתב שההסבר למנהג זה הוא רק עפ"י הקבלה.
  47. כמובא בגמרא (פסחים קא.) ובפוסקים (או"ח סי' רסט) שהיו אורחים שלנים בבית הכנסת.
  48. עפ"י הפסוק (תהלים סח, כז): "במקהלות ברכו א-להים, ה' ממקור ישראל".
  49. כמובן, הרוצה להדליק בלא ברכה - תבוא עליו ברכה.
  50. ערך זה, כמו שאר ערכי קטגוריה זו, לקוח מהאנציקלופדיה הנ"ל, וכרוך בזכויות יוצרים למחבר. היות וערך זה נערך בהקף גדול הרבה יותר ע"י הגולשים, הכנסנו בכותר זה את מה שנשאר מהערך המקורי של האנציקלופדיה ולא הובא בערך זה ממקורות אחרים ובסגנון מחודש ועצמאי. במידה ולא יישאר מידע שנלקח מאנציקלופדה זו, יהיה ניתן לוותר על הזכויות יוצרים למחבר - בתיאום עם האחראים - ע"י הסרתו מקטגוריה זו.