ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רגל מבטל שבעה ומקצר שלושים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ג סיון תשע"ו

רגל מבטל שבעה ומקצר שלושים


הרב חיים שרייבר

שאלה:
דובר על מי שנקבר בכ"ט אייר, והרב כתב שהשלושים נמשכים עד כט סיון.
אך למיטב זכרוני, ההלכה אומרת שחג השבועות מבטל את השבעה, והוא עצמו נחשב כשבעה ימים לגבי השלושים, ולכן צריך למנות אחריו רק 16 יום, והאבלות מסתיימת בכ"ב סיון.
(אגב, לא זכיתי להבין את הסיבה לכך ששבועות נחשב כשבעה ימים, כאשר יש אחריו ששה ימי תשלומין שכאילו נספרים פעמיים)

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "הלכות שלושים"

תשובה:
שלום
נבאר את הדברים ברחבה ובעז"ה לא תצא תקלה מתחת ידינו. (מקורות: שו"ע יו"ד, סי' שצ"ט סע' א' ו-ד' ערוך השולחן סי' שצ"ט. שו"ע או"ח סי תקמ"ח סע' ז'-ט')
א. רגל מבטל גזירת שבעה - פירוש הדבר אדם שנהג אבלות שעה קלה לפני הרגל באיזה דבר כמו בחליצת מנעל וכיוצא בזה לפני שקיעת החמה של קודם הרגל בטלה אבלות שבעה לגמרי ואין צריך המשיכה לאחר החג.
ב. רגל מבטל גזירת שלשים - מי שנהג את כל שבעת ימי האבלות לפני הרגל ופגע בו הרגל לאחר שבעה, הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים לגמרי, (כשם שהרגל מבטל גזירת שבעה בנהג מקצת אבלות קודם הרגל כמו כן הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים כשנהג מקצת דין שלשים לפני הרגל) הדין הנ"ל נאמר רק בשארי מתים אבל על אביו ואמו שאסור לספר שערו עד שיגערו בו חבירו אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' אינו מבטל ממנו גזירת שלושים וגערה. טעם הדבר איסור תספורת וגילוח עד שלושים יום ועד שיגערו בו טעמו משום כבוד אביו ואמו ואין זה תלוי במספר ימים אלא בגערה א"כ לא שייך ביטול לזה. אך לשארי דיני שלשים כמו לרחיצה ולכיבוס וגיהוץ ונטילת צפרנים שוה הוא לשארי אבלים והרגל מבטל ממנו ג"כ גזירת שלשים.
ג. הנוהג אבלות קודם הרגל אף שלא נהג שבעה ימים שלמים יש לחשב כך את השלושים: שבעה ימים (שבעת ימי האבלות אף שלא השלימם) + שבעה ימים (הרגל, חג השבועות - נחשב לשבעה ימים) + ששה עשר יום להשלמת שלושים - אם כן סוף ימי השלושים לכל העניינים מלבד תספורת וגילוח יהיו ביום כ"ב בסיון בבוקר. לענין גילוח ותספורת יש להמתין עד יום השלושים (כ"ט סיון) ובנוסף לכך רק לאחר גערה.
ד. עליה לקבר - נחלקו הדעות מתי יש לעלות לקבר: יש דעות שניתן לעלות בכ"ב בסיון ויש דעות שניתן לעלות רק בכ"ט בסיון, וכן נראה דעת רוב הפוסקים.
מקורות:
גשר החיים (פרק כ"ט סע' ו') כותב שיש ללכת בתום ימי האבלות, אע"פ שנמצאים עדין בתוך השלושים יום. לפי דבריו ניתן לעלות לקבר בכ"ב בסיון בבוקר.
בשו"ת יביע אומר (יורה דעה חלק ז' סי' מ"ב) כתב "שלימוד האזכרה נקבע לעולם בליל השבעה ממש, וכן בליל השלושים, מבלי לקחת בחשבון את הרגל המפסיק באמצע השבעה והשלושים". ונראה שה"ה גם לענין ההליכה לבית הקברות, שיש ללכת בתום השלושים יום ולא קודם. לפי שיטה זו יש לעלות בכ"ט בסיון בבוקר. (וכן מדברי המשנ"ב בסימן תקפ"א ס"ק ז' עולה נראה שיש משמעות לתשלום ימי השלושים אע"פ שהרגל מבטל את גזירת השלושים. וכן נראה מדבריו בסימן תקמ"ח ס"ק נ"ב לענין קדיש, וכן האריך וליקט בשו"ת אבני דרך (לרב אלחנן נפתלי פרינץ) חלק ה' סי' ס"א).
הרחבה כללית:
כך כתב ערוך השולחן (סי' שצ"ט סע' י"ח): "ואם נהג שעה אחת לפני שבועות אותה שעה הוי כשבעה ועצרת גופה חשיב כשבעה. ואין לשאול כיון דעצרת הוי רק חד יומא...איך נחשבנו כשבעה אמנם כיון דעצרת יש לו תשלומין לקרבנותיהן כל שבעה לכן אפילו בזמה"ז חשוב כשבעה הרי י"ד ומשלים עליהם ט"ז אחרים ויום שני של עצרת עולה למנין הט"ז כיון שהוא רק מדבריהם". כיון שיש לימוד מן הפסוקים שאם לא הקריבו את קרבנות החג של עצרת בעצרת יש להם תשלומין כל שבעה, יש מעלה לחג השבועות להחשיבו כשבעה ימים שלמים לענין אבילות, שהרי הוא מכיל בתוכו יכולת השלמה של שבעה ימים. מנגד חשוב לציין את דברי שער הציון (סימן תע"ג ס"ק ה') שכתב שאם שכח לברך שהחיינו בקידוש ליל הסדר (אף בליל שני) חייב לברך אימתי שנזכר בכל החג דהיינו עד סוף יום טוב האחרון של גליות, וכן הוא הדין בשאר יום טוב מחויב לברך עד סוף יום טוב. ומציין שער הציון שהוצרך לכתוב זאת להוציא מסברתו של
בעל החק יעקב שכתב שלחג השבועות יש תשלומין לברכת שהחיינו כל שבעה, וסברתו, משום שלענין קרבנות יש לו תשלומין הכי נמי לענין זמן. ועל כן בא שער הציון וכותב "לא נהירא כלל, דבודאי אם יעשה הזמן לרגל יעבור על בל תוסיף, ואיך יברך שהחיינו על זה הזמן...וגם בפרי מגדים כתב דלמעשה אין לנהוג כן". א"כ נמצינו למדים שעוצמתו של חג השבועות הוא ביכולת התפשטות שלו לשבעה ימי תשלומין ועל כן הוא נחשב כשבעה ימים, ומנגד הימים הבאים אחריו אינם נחשבים כימי חג (לענין ברכת שהחיינו) ולכן עולים למנין השלושים.
החתם סופר (בשו"ת,חלק ב - יורה דעה, סימן שמח) כותב שהטעם שהקובר מתו קודם רגל הרגל מבטל ממנו גזירת שבעה או שלושים כיון "שהרגל מבטל מהנשמה דין שמים ואינה חוזרת לדין אחר הרגל". וממילא אין מקום להמשך אבלות.
בעז"ה תזכו רק לשמחות ולא תדעו עוד צער
יום טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il