שלום כבוד הרב, השולחן ערוך פוסק : "חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב דהיינו הארבעה ועשרים, שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה ופי’ תורה שבכתב בכלל זה, שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה". א. אם הבנתי נכון, כשלומדים חומש עם פירוש (לדוגמא רש"י) אז זה נחשב בשליש של המשנה, ואם לומדים ללא כל פירוש, אז במקרים שבהם צריך לסרס ולדרוש את הפסוק או לשנות את סדר הפסוקים כדי להבין את המשמעות הנכונה הפרשיה, לא יהיה ניתן להבין את המשמעות הנכונה של הפסוקים. אם כן, מהי הדרך הנכונה ללמוד את השליש של תורה שבכתב? ב. לא הבנתי איך יכול להיות שהפירוש של התורה שבכתב הוא בשליש של המשנה, שהרי פעמים רבות הוא כולל שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן, שהן בשליש של התלמוד?

שלום א. העיסוק בפסוקי התנ"ך נחשב לעיסוק בתורה שבכתב והעיסוק בפרשנות הפסוקים מעבר לפשט הרגיל כגון: מדרשים נחשב לתורה שבע"פ. ב. כפי שהובא בהלכה שציינת שליש במשנה - לימוד תורה שבע"פ כולל את הפרשנות ואת חז"ל ודברי רבותינו הראשונים והאחרונים. שליש תלמוד - היכולת להבין את הדברים בצורה עמוקה, כיצד משתלשלים ההלכות זו מזו, וידע להוציא את ההלכות השונות ומהו מקורם ע"י לימוד של י"ג מידות כאשר בסופו של דבר ידע להורות הלכה למעשה. וללמוד דבר מתוך דבר, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בקצרה, לימוד משנה הוא לדעת מה אמרו חז"ל ומטרת לימוד התלמוד הוא להבין את משמעות הדברים ולהקיש מהם הלאה. יום טוב