שלום וברכה! אני אם דתית , ויש כמה דברים שהייתי רוצה לברר אחת ולתמיד, חלקם הלכתיים חלקם השקפתיים: 1. אם לא התפללתי שחרית ו/או מנחה , האם עברתי על מצוות עשה? 2. חלות שנאפו בתנור בשרי נקי לא בן יומו , מה מעמדן- מבשרות את האדם האוכל? ניתן לאכול אותן עם חלבי? ניתן לטגן אותן עם חמאה? 3. אני לא מרגישה חיבור למילות התפילה החוזרות על עצמן, הרבה יותר קל לי להתפלל במילים שלי- מה יכול לחזק אותי בעניין? 4. מה הגדר של עבודות הבית סדר, נקיון, ארגון בגדים...לאישה- הן מאוד לא חביבות עליי. האם זה חיוב בלעדי שלי לעשותם אם אני גם שותפה בפרנסה? האם כאשר אני עסוקה בפעולות האלה, שהן בשבילי שגרתיות- משעממות- מעייפות - חסרות טעם והשראה, אני עושה מצוות עשה? אני מחפשת משהו שייחזק אותי בזה...כי הדיבורים על אישה ככוהנת בבית מקדש הם יפים אבל לא גורמים לי להרגיש חובה בעשייתם ולא הופכים את הפעולות להנאה...

שלום 1. לכתחילה, טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר. ואשה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר. אם אכן היית טרודה בענייני הבית והילדים ואמרת הודאה וברכה כלשהיא קיימת את המצוה. מקורות: לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות (משנה ברורה סי' ק"ו ס"ק ד'). ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה (שו"ת יביע אומר חלק ו' סי' י"ז). ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן (מגן אברהם סי' ק"ו ס"ק ב' בדעת הרמב"ם). החפץ חיים בעל המשנה ברורה עצמו הורה לרעייתו הוראה שונה וכפי שמעיד בנו ר' אריה ליב (שיחות החפץ חיים ח"א אות כ"ז) " אימי ז"ל כמעט לא התפללה כל זמן שלא יצאנו מתחת ידיה באומרה לי כי אבי פוטרה מזה משום שהיא טרודה בגידול בניה". וכ"כ בשו"ת מחזה אליהו סי' י"ט אות ה' בשם החזו"א. 2. אדם שאוכל חלות אלו לא נעשה בשרי ואינו צריך להמתין שש שעות לאחר אכילתן לצורך אכילת מאכלי חלב. אם התנור נקי ואינו בן יומו מותר לאכול את החלות יחד עם חלב. וכן לטגנם ביחד עם חלב. מנהג האשכנזים שלא לעשות כן לכתחילה פירוש הדבר לא אופים חלות בתנור פרווה אפילו אינו בן יומו על דעת לאוכלם בחלב. 3. אכן תפילת אישית הנובעת מלב המתפלל עמוקה יותר ומרגשת יותר מאמירת תוכן קבוע בכל יום. מכל מקום כדאי למצוא את הקשר האישי בתוך המילים הקבועות בעקבות שמחה או צער ח"ו או מאורעות אחרים הפוקדים את האדם. כמו כן ניתן להוסיף לתפילה הכללית בכל ברכה מברכות שמונה עשרה תוספות אישיות לפי המקום והזמן. אך יותר מכל חשוב להתרומם להבנה שכעת כל הציבור אומר את אותה בקשה בשביל הכלל וממנו יושפע שפע גם בשבילי והחיבור עם הציבור ועם תפילתו הכללית מרוממת את המתפלל שגם תפילתו לא תהיה פרטית בלבד ועל ענייניו הפרטיים בלבד אלא למען הכלל. נסיים בדברי בעל נפש החיים (שער ב' פרק י') על מעלת נוסח התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה ועל הכוונות העמוקות שיש בכל מילה של תפילה: "והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחנם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה, לזאת יסדו ותקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דווקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם, אשר היא נצרכת מאד לתיקון ריבוי עולמות וכחות עליונים וסידור המרכבה". 4. ראשית יש לחלק את עבודות הבית בין האיש והאישה בצורה שיתאימו הן מבחינת הזמן והן מבחינת היכולת הנפשית והאירגונית לכל צד. כמובן שהחלוקה איננה פעם אחת לכל החיים, מידי פעם יש לבדוק את החלוקה נכונה או שיש לעשות בה שינויים. כל חלוקה נעשית מתוך דיבור והקשבה כבוד והערכה לשני הצדדים על עבודתם והשקעתם בבית ומחוצה לו. לאחר חלוקה זו יודע כל צד שאם ימנע ולא יעשה את חלקו החיים בבית יהיו פחות נעימים (בלשון המעטה) ממילא כל עשייה ממלאת כוחות שהבית עובד ומתפקד כראוי. חשוב לדבר בין בני הזוג ועם הילדים על נתינת מחמאות, פרגון ואמירת תודה שהם הכח המניע והמדרבן להמשך עשייה. כל מילה טובה והערכה שניתנת מן השותפים למגורים בבית (בעל/אישה, ילדים) נותנת כח והרגשה טובה שאין הדברים מובנים מאליהם ואכן מישהו טרח ועשה כדי שהדברים יקרו. בהצלחה רבה. יום טוב