האם מותר לבן ארץ ישראל לטוס לחו״ל באסרו חג, כאשר הטיסה נוחתת ביום טוב שני של גלויות? הכוונה היא להחליף טיסה באירופה ולהמשיך לארה״ב, כאשר המטוס נוחת נחיתה סופית ביעד האחרון בשעה 18:40. היציאה משדה התעופה בחו״ל לרחוב כבר תהיה אחר צאת הכוכבים של יום טוב שני. ההמתנה בין הטיסות בחו״ל תהיה בעיצומו של החג השני.

שלום וברכה! אם שדה התעופה נמצא מחוץ לעיר (במרחק של יותר מתחום שבת - כקילומטר - מן העיר), או שהוא נמצא בעיר שאין בה קהילה יהודית, מותר לבן ארץ ישראל לנחות בו ביום טוב שני, ומותר לו גם לעשות מלאכות בזמן השהות בנמל. אם שדה התעופה נמצא בתוך תחומה של עיר שיש בה קהילה יהודית, נחלקו הפוסקים: רבים כתבו שבאופן זה אין לבן ארץ ישראל לעשות מלאכה בשדה התעופה, וממילא לא ניתן לנחות, כאשר בעקבות הנחיתה הוא יצטרך לעשות מלאכות שונות. אך יש שהקלו בדבר, שלא חל עליו איסור מלאכה בשדה התעופה. ונראה שלכתחילה יש להימנע מכך, אך במקום של צורך משמעותי ניתן לסמוך על המקילים. אם מדובר בנחיתה סמוך לסוף היום, כך שהאדם לא יצטרך לעשות מלאכה כלשהי אלא רק לצאת מן המטוס ולהמתין עד צאת הכוכבים, נראה שיש להתיר את הדבר גם שלא במקום צורך מיוחד. הרחבה ומקורות: העיקרון המוסכם הוא שתושב ארץ ישראל שמגיע למקום בחו"ל שיש בו יישוב של יהודים, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני; אולם אם הוא מגיע למקום שאין מתגוררים בו יהודים, מותר לו לעשות מלאכה (שולחן ערוך תצ"ו, ג, ומשנה ברורה שם י'). לגבי מעמדם של שדות תעופה נחלקו הפוסקים בזמננו: הדרך הפשוטה לכאורה היא, שאם שדה התעופה נמצא בעיר שיש בה יהודים, או בסמוך לעיר כזו, אסור לבן ארץ ישראל לעשות בו מלאכה, ואילו אם הוא נמצא בעיר שאין בה יהודים או במקום מרוחק מן העיר, מותר. כך אכן כתבו כמה פוסקים (עיין למשל שו"ת בצל החכמה ג', לה; שו"ת אור לציון חלק ג', כ"ג, ד; מבית לוי, ק"ג, ו; "צידה לדרך" ד', ה). יש מן הפוסקים שהחמירו יותר, שגם אם שדה התעופה מרוחק מן העיר ואין בסביבתו מגורים של יהודים, אם יש שם יהודים שעובדים בו בקביעות (שאינם שומרי מצוות, שעובדים ביו"ט שני) דינו כמקום שיש בו יישוב יהודי, ואסור לבן ארץ ישראל לעשות שם מלאכה ביו"ט שני (עיין למשל דעת הרב אלישיב זצ"ל, מובאת בשו"ת רבבות אפרים או"ח קפ"ז; תורת הדרך ט', ג). לפי זה, מסתבר שכמעט בכל שדות התעופה באירופה ובארה"ב אסור לנחות ביו"ט שני. לאידך, יש הסוברים שאפילו אם שדה התעופה נמצא בעיר שיש בה יהודים או בסמוך לה, מותר לבן ארץ ישראל לנחות בו ולעשות שם מלאכה ביו"ט שני. זאת, משום שבשדה תעופה ידוע לכל שמגיעים אליו אנשים מקצווי העולם, וביניהם גם תושבי ארץ ישראל שאינם מחוייבים ביו"ט שני. [עיין שולחן שלמה, הל' יו"ט, סימן תצ"ו, יב, כב; ועיין שו"ת דברי דוד או"ח סימן כ"ח, שסומך על סברה זו במקרה של נחיתת ביניים כמתואר בשאלה. ועיין בשו"ת פלא יועץ (הרב סטולמן) סימן כ"ח, שהעלה סברה נוספת להתיר, ששדה תעופה בינלאומי נחשב כעיר בפני עצמה ולא כחלק מן העיר הסמוכה לו.] לכתחילה נראה שיש לנהוג כפי הדעה הראשונה, שכך כתבו פוסקים רבים. אולם במקום של צורך משמעותי, נראה שניתן לסמוך על סברת המקילים, שכן מדובר במחלוקת באיסור דרבנן. כאשר מדובר בנחיתה בסמוך לסוף היום, כך שהאדם לא יצטרך לעשות בשדה התעופה שום מלאכה אלא רק ייצא מן המטוס וימתין לצאת הכוכבים, נראה שאין בכך בעיה, והדבר מותר גם שלא במקום צורך מיוחד. שכן הטיסה עצמה היתה בהיתר, ולאחר הנחיתה, גם אם חל עליו דין יום טוב שני, אין הוא עושה מלאכה כלשהי עד צאת החג. [עיין שו"ת בצל החכמה שם, שהחמיר בדבר בכל זאת, על פי דברי השו"ע ת"ה, ו, שאדם שיצא מן התחום בשוגג והגיע למקום מוקף מחיצות רשאי להלך בו, אולם מי שיצא מן התחום בכוונה, גם אם הגיע למקום מוקף מחיצות, יש לו רק תחום של ארבע אמות ואסור לו לצאת מהן, דבר שכמובן אינו אפשרי בשדה התעופה. אולם לענ"ד הדבר אינו מסתבר. אכן אדם זה יצא ממקומו בכוונה, אולם הוא לא עשה בכך שום איסור, שהרי בזמן יציאתו מן התחום הוא היה פטור לגמרי מלשמור יום טוב שני. יתרה מזו, בתחילת היום הוא כלל לא קנה שביתה, וממילא רק כעת הוא קונה שביתה במקום שאליו הוא הגיע, ואם כך, יש לו תחום שבת מלא גם אם הוא הגיע למקום שאינו מוקף מחיצות (עיין שו"ע ת"ד, א).]