אהבתי להקב"ה חשובה לי יותר מכל אהבה אחרת שבעולם לכן איני נושא אישה שמא אמעט באהבתי אליו ואתדבק בה, שאלתי היא אם "חייב אדם לשאת אישה עוד בנעוריו"? דומה שיש במימרא זו כדי להרחיק את האדם מן העולם ולקרבו על גבי המזבח, האם לא ראוי לאדם לשאת אישה כמו קדמונינו גם בגיל 80-82 או בגיל מאוחר יותר כדי שאשתו תסעדנו על ערש דוי?

השולחן ערוך (אבן העזר סימן א סעיף ד) כותב: "ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עוון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו", ומקורו מהרמב"ם על פי הגמרא ביבמות סג ע"ב. לאורך כל הדורות ידוע לנו רק על אדם אחד שהגיע למדרגה זו ולכן לא נשא אשה. צריך להיות אדם שאינו מבטל אף רגע מלימוד התורה ולכן אין ביכולתו לשאת אשה. סביר להניח שאין בדורנו אדם במדרגה זו. באופן עקרוני צריך לדעת שמי שאהבת ה' חשובה לו מכל, אין בנשיאת אשה סתירה לכך (אם הוא דבוק בתורה ואינו מבטל רגע יש קושי טכני אך לא סתירה מהותית), אלא זהו חלק מעבודת ה', ודווקא על ידי נשיאת האשה יתעלו יחד ויקימו בית שיפיץ הרבה אור, קדושה, טהרה ותורה ויעשו נחת רוח לבורא עולם. בברכה ובהצלחה!